1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום באשקלון בתיק 2918-01-21 מיום 20.01.2021, שניתנה ע"י כב' השופטת אורית חדד, אשר הורתה למבקש, לסלק ידו מהמגרש, נשוא הבקשה ולהוציא משטח המגרש את הקרוואן שהניח בשטח.
2. המבקש חבר באגודה, בעל זכויות במשק מספר 7 וזכות שכירות בשני מגרשים 2 ו-3, המצויים ב"פרויקט החממות"'. על פי הנטען בבקשה לצו עשה, המבקש פלש לשטח מגרש 1 בגוש 3091 חלקה 15, (להלן: "המגרש"), הסמוך למגרש 2 והמצוי אף הוא בפרויקט החממות, והניח בו קרוואן/מכולה, וזאת באין לו כל זכות במגרש, ללא הרשאה או הסכם עם המשיבה.
3. תגובת המבקש לבקשה התמקדה בהיעדר סמכות עניינית בשל תניית בוררות, הצורך בצירוף בעל דין דרוש - רשות מקרקעי ישראל (להלן- רמ"י), קיומה של זכות נוגדת יחידה, הכחשת היותו פולש, העדר סמכות לבקש צו לסילוק יד במקרקעי ציבור, היעדר עילת תביעה וכן העדר תום לב וניקיון כפיים מצד המשיבה.
4. בפתח החלטתו מדגיש בית משפט, כי לא צורף כלל עותק של תניית הבוררות הנטענת, ובכלל תחולת תנייה זו שנויה במחלוקת בין הצדדים. מה גם שבהליכי בוררות בסמכות בית המשפט לדון בסעדים זמניים. בהמשך קבע בית משפט, כי סוגיית הסמכות העניינית ו/או עיכוב ההליכים מחמת קיומה של תניית בוררות מחייבת, אינה מחייבת הכרעה לעת הזו ואינה מצדיקה הימנעות מבירור הסעד הזמני המבוקש בהינתן טיבו ודחיפותו. נסיבות התיק מחייבות מתן סעד זמני על מנת שלא ימצא הפולש לכאורה, נשכר והמגרש יוותר בלא שימוש ובכך ייגרמו הפסדים למשיבה.

כחלק ממכלול הראיות שהוצגו בפני בית משפט נקבע, כי אין בידי המבקש הסכם כתוב ו/או כתב הרשאה ו/או החלטה כלשהי המאשרים החזקתו ו/או שימושו במגרש כאשר מנגד הוצגו מסמכים שונים, כגון: הסכם שכירות וסימוכין לתשלום, המעידים על התקשרות בין המשיבה לבין שוכר אחר בנוגע למגרש. בית משפט שלל את טענתו של המבקש ל"זכות נוגדת", והדגיש כי לא צומחת למבקש זכות בת הגנה מעצם היות פלישתו נוגדת את זכות בעל הקרקע. טענותיו של המבקש לעניין מיהות הצדדים שהמשיבה התקשרה עימם בהסכם להשכרת המגרש, אינן יכולות לבסס את מעמדו של המבקש בקרקע.

בית משפט אף בחן את סוגיית תום הלב וקבע, כי בעניין זה נוטה הכף לטובת המשיבה. הוא הדין גם ביחס לסוגית מאזן הנוחות וההתחייבות של המשיבה כלפי שוכר המגרש, עימו התקשרה. עוד נקבע, כי המבקש לא הצליח להצביע על זכות לגיטימית ולו ברף סביר שתצדיק הסתמכות והתקשרות הראויה להגנה.

1. בבקשת רשות הערעור חזר המבקש על טענותיו בבית משפט קמא, לפיהן, בית משפט היה מנוע מלדון בבקשה לצו מניעה כאשר קיימת תניית בוררות ייחודית. לעמדת המבקש, המחלוקת בין הצדדים נוגעת לסכסוך פנימי על זכות עיבוד ושימוש וככזו אינה נושאת אופי חוקתי, ולכן עליה להתברר אך ורק בהליך בוררות בהתאם לתניית הבוררות המחייבת את הצדדים על פי סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות. בנוסף, היה על בית משפט לצרף את רמ"י כבעלת דין נדרשת בתור בעלת המגרש. עוד נטען, כי המשיבה החליטה להקצות את המגרש לשוכר אחר שאינו חבר באגודה ולטענת המבקש, תוך התנהלות בחוסר ניקיון כפיים ופגיעה בעיקרון השוויון. קביעת בית משפט לעניין מאזן הנוחות שגויה, שכן המשיבה לא הצליחה לשכנע את בית משפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה ולא הובאו ראיות לנזק הנטען.

דיון

1. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי אין צורך במתן תשובה. להידחות.

החלטת בית משפט מפורטת, מנומקת היטב, הדנה לגופן בכל טענות המבקש, טענות שהועלו בשנית גם בבקשה שבפני. מדובר בהחלטה של הערכאה הדיונית ששמעה את הראיות וביססה ההחלטה נכונה על עובדות התיק.

1. לא רק שהמבקש לא הציג בפני בית משפט אסמכתא לקיומה של תניית הבוררות הייחודית, אלא, כפי שנקבע ע"י ביהמ"ש הצדדים חלוקים לגבי תחולתה. הלכה היא ש"רשאי בית המשפט לתת צו זמני כנגד הנתבע גם כאשר שאלת הסמכות העניינית שנויה במחלוקת". (בשא (י-ם) 3175/08 ברוך סרי נ' ירוחם מרדכי [פורסם בנבו] (10.07.2008).

גם אם יש ממש בטענת המבקש לתניית שיפוט יחודית, ממילא לבית משפט הסמכות ליתן סעדים זמניים כפי שנקבע בסעיף 16 לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968:

"סמכויות-עזר של בית המשפט

16.  (א)  בעניינים הבאים נתונות לבית המשפט לגבי בוררות הסמכויות למתן סעד הנתונות לו לגבי תובענה שהוגשה לפניו:

...

(5)   עיקול נכסים, עיכוב יציאה מן הארץ, ערובה להמצאת נכסים, מינוי כונס נכסים, צו עשה וצו לא תעשה.

 ..."

1. ככלל, החלטות בית משפט לעניין צווי מניעה ו/או צווי עשה זמניים, הם פרי שיקול דעת שיפוטי. בבוא בית המשפט לשקול מתן סעד זמני עליו לבחון, בין היתר, מהות הסעד המבוקש, סיכויי הצדדים להוכיח את טענותיהם (קיומה של זכות לכאורית) , מאזן הנוחות, ניקיון כפיים ותום הלב. (ע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' ג.ב. א.ג.ר. שותפות לבניין ופיתוח, פ"ד מט (1) 730, 736).

בדיקת קיומו של התנאי בדבר סיכויי ההליך, הינה לכאורית בלבד והיא אינה משקפת עמדה לגבי סיכויי התביעה העיקרית וכוחה של החלטה זו יפה לשאלת הסעד הזמני בלבד. (בעניין זה ראה ע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר פ"ד נו(1) 529).

על רקע הלכות אלה בחן בית משפט את טענות הצדדים לקיומה של זכות לכאורה, מאזן הנוחות ויתר הסוגיות הנדרשות לבחינה לשם הענקת צו המניעה המבוקש.

בענייננו, בית משפט עמד על המסמכים שהוצגו בפניו, ובעיקר על אלה שלא. בית משפט בחן נושא זה לעניין תום הלב של הצדדים, כפי שמתחייב מהפסיקה, כאשר תום הלב נבחן בשני מישורים: האחד הינו פריסת המסכת העובדתית המלאה בפני בית המשפט, והשני נוגע למועד הגשת הבקשה לצו הזמני. המבקש לא הציג מסמך המאשר החזקתו ו/או שימושו במגרש ו/או כל זכות אחרת במגרש. נקבע כי "המשיב 1 (המבקש כאן) אינו יכול לקנות זכות על ידי עצם שלילת זכותו של אחר והדברים ברורים." המשיבה הציגה בפני בית משפט הסכמים חתומים, כדוגמת אלה עליהם חתמה עם המבקש לגבי המגרשים בהם זכה. הגרסה שהציג המבקש נחזתה כ"גרסה מתפתחת שאינה מוגדרת בצורה ברורה לגבי זכויותיו שלו. השימוש החוזר ונשנה במונח 'זכות נוגדת' הוא ערטילאי, אינו ברור ואינו יכול להקנות בידי המשיב 1 (המבקש כאן) זכות יש מאין." בית המשפט קבע, כי המבקש עשה דין לעצמו, עת פלש למגרש.

יוער, כי בית משפט היה ער לכך שלמבקש השגות רבות לגבי אמיתות וחוקיות ההסכם שבוצע לגבי המגרש, ובירורה של סוגיה זו לא מוצה, אך אין בכך כדי להקנות זכויות למבקש במגרש.

1. צו המניעה הזמני נועד לשמר את המצב הקיים, עד להכרעה במחלוקת גופה. על כן קבע ביהמ"ש ובצדק, כי אי מתן הצו יגרום להפרת ההתקשרות של המשיבה עם השוכר עימו התקשרה בהסכם, כאשר כבר שולם תשלום נכבד והשטח הוכן ע"י השוכר לצרכיו.

בקביעות אלה של ביהמ"ש אין בסיס להתערבות. ההצדקה להתערבות ערכאת הערעור במתן סעד זמני, קיימת רק בנסיבות שבהן עלולה זכות להימצא מקופחת, כל אימת שיחול שינוי במצב הקיים. זהו המצב בתיק דנן, שכן זכות המשיבה ככל ולא ינתן הצו הזמני תיפגע מהותית, בעוד שהמבקש לא השקיע במגרש דבר מלבד הנחת הקרוואן, מבלי שהוכיח זכותו לכך, למעט אמירה בעלמא, שיו"ר ועד המושב נתן הסכמתו. אם אכן ניתנה הסכמה כזו מן הראוי היה שהיה מזמן נותן ההסכמה לעדות ומשלא עשה כן, פועל יוצא שאותו עד לא היה תומך בגרסתו.

1. סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות לטובת המשיבים. המבקש ישלם הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח. סכום זה יועבר מתוך הערבון שהופקד והיתרה תוחזר למבקש באמצעות ב"כ.

ניתנה היום, כ"ה שבט תשפ"א, 07 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.