ניתן ביום 02 מאי 2021

בפני: הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופט מיכאל שפיצר

בשם המבקש – עו"ד הילה שור

בשם המשיב – עו"ד צבי הלוי, עו"ד פיני דבש

השופט מיכאל שפיצר

1. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי באר שבע (השופטת יעל אנגלברג שהם; ב"ל 43598-09-20) אשר קבל את ערעורו של המשיב על החלטתה (בהליך החמרה) של ועדה רפואית לעררים (להלן – הוועדה) מיום 18.6.2020. הועדה קבלה את ערעור המוסד וקבעה שלמשיב לא נותרה נכות נוירולוגית בגין הפגיעה בגבו מיום 19.4.2016 שהוכרה כפגיעה בעבודה וכן, שאין מקום להפעיל את תקנה 15.

בית הדין קבע שיש להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה בהרכב חדש, ועל קביעה זו בלבד, סבה הבקשה, תוך שהמבקש מבהיר שהסכמתו נתונה להחזרת העניין לוועדה באותו הרכב.

פסק דינו של בית הדין האזורי

1. לאחר שסקר את הדיון בפני הועדה קבע בית הדין כדלקמן:

"לגופו של עניין - בפני הוועדה עמדו מכתבו של ד"ר רפפורט, חוות דעתו של ד"ר דיין וכן חוות דעתו של ד"ר וולצ'ק. שעה שהוגש ערר על החלטת הוועדה, חלה על הוועדה לעררים החובה להתייחס למסמכים הרלבנטיים. בהחלטת הוועדה חסרה התייחסות פרטנית למכתבו של ד"ר רפפורט וכן לחוות דעתו של ד"ר וולצ'ק.

אכן, מכתב של ד"ר רפפורט אינה חוות דעת רפואית והוועדה אינה חייבת להתייחס לכל מסמך רפואי אלא שמכתבו של ד"ר רפפורט אינו מכתב בעלמא אלא מדובר בסיכום ייעוץ נוירולוגי המשקף בדיקה יסודית ומעמיקה, וכאשר על פי ההלכה הפסוקה על ועדת הערר להתייחס למסמכים מהותיים וכן לחוות דעת התומכות בתלונות המערער (בר"ע (ארצי) 59114-01-17 מיכאל עטיה - המוסד לביטוח לאומי (17.5.2017)), הרי שבמסגרת ערר על ליקוי נוירולוגי, היא מהווה מסמך מהותי והיה מקום להתייחס אליה באופן מפורט. בכך נפל בהחלטה פגם."

הוסיף בית הדין ואמר:

"מושכלות יסוד הן, כי על ועדת הערר לנמק החלטתה בזיקה לפירוט ולהנמקה המונחת בפניה. משמעות הדבר היא שעל הוועדה מוטלת החובה לנמק החלטתה ביחס למסמכים הרפואיים שמציג המערער ואשר מפרטים את המידע הרפואי אודות המערער אשר מצויים בתיקו האישי.

בנסיבות אלה, שבהן קיימים מסמכים רפואיים התומכים בפגיעה נוירולוגית לרבות בדיקות הדמיה אוביקטיביות, הרי שעל ועדת הערר היה לשים ליבה למסמכים אלה וכן לעובדה כי שלושה רופאים אשר בדקו את המערער, ציינו באופן מפורט את התרשמותם ממצבו הנוירולוגי והגיעו למסקנה כי קיימת פגיעה שכזו. הוועדה היתה צריכה להתייחס למסמכים אלה, לנמק קביעתה ולאפשר לבית הדין להעביר ביקורת שיפוטית על החלטותיה".

לאור הפגמים שמצא בית הדין האזורי בהתנהלות הועדה, קבע שיש להחזיר את עניינו של המשיב לועדה בהרכב חדש.

1. עם זאת, דחה בית הדין את טענת המשיב בדבר השתתפותו של ד"ר יופה כחבר בועדה, שעה שהיה חבר גם בועדת הערר שדנה בעניינו ביום 7.12.2017, בעניין נכותו הזמנית.

נימוקי המבקש בבקשה

1. לטענת המבקש דין הבקשה להתקבל ולדון בה כבערעור, שכן:
2. בהחליטו להחזיר את עניינו של המשיב לועדה בהרכב חדש סטה בית הדין קמא מ"דרך המלך" שהותוותה על ידי בית דין זה, ולפיה, ככלל יש להורות על החזרה לועדה באותו הרכב, ושרק במקרים נדירים בהם מתעורר חשש ממשי שהועדה נעולה בדעתה, או שהרכבה אינו נאות מועבר העניין לועדה בהרכב אחר.
3. העדר הנמקה בהחלטת הועדה אינה עילה להעברה לועדה חדשה, אלא שלמעשה מחוייבת החזרת העניין לועדה בהרכבה המקורי על מנת ש"תשלים את המלאכה".
4. לא היו בפי המשיב טענות לנסיבות חריגות המצדיקות את העברת העניין לועדה בהרכב אחר.
5. בית הדין לא נימק ולא הבהיר את קביעתו מדוע במקרה זה מוצדק לסטות מהכלל האמור ומדוע נכון להעביר את העניין לועדה בהרכב חדש.
6. צדק בית הדין בדחותו את טענת המשיב באשר להשתתפותו של ד"ר יופה בועדה הקודמת, שכן חברי הועדה אינם מתמנים על ידי המוסד אלא במינוי אישי של שר העבודה והרווחה ומשובצים מתוך מאגר, מה גם שקיימים תחומי מומחיות רפואיים שבהם מספר הפוסקים אינו גדול וממילא הם מתמנים בהליכים רבים יותר.
7. מכאן, שלדעת המבקש יש להורות על החזרת עניינו של המשיב לועדה באותו הרכב, תוך שבית הדין מורה לועדה כי זו "תשוב ותבחן את קביעתה בעניין הנכות בתחום הנוירולוגי, לתיעוד הרפואי ולחוות הדעת שהובאו מטעם המשיב. כמו כן, תדון הועדה בשאלת כינוס ועדת הרשות בגין טענת המערער על ירידה בהכנסותיו.

הועדה תנמק את קביעתה כך שגם מי שאין מקצועו בתחום הרפואה יוכל לרדת לסוף עמדתה. המשיב ובא כוחו יוזמנו לדיון בפני הועדה ויורשו לטעון טענותיהם בפניה".

הצעת בית הדין לצדדים

1. ביום 21.1.2021 הוצעה לצדדים ההצעה הבאה:

"... עניינו של המשיב יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתנמק ותפרט את החלטתה באופן שניתן יהיה להתחקות אחר הלך מחשבתה.

הצעה זו מבוססת על כך שהפגמים עליהם הצביע בית הדין עיקרם בהיעדר התייחסות לחומר רפואי וחוות דעת שהיו בפני הוועדה והיעדר הנמקה מדוע לא קיבלה את מסקנותיה של הוועדה מדרג ראשון. פסיקתו של בית דין זה מימים ימימה קובעת כי דרך המלך במקרים מסוג זה היא להחזיר את העניין לוועדה באותו הרכב על מנת שתפרט, תנמק ותבהיר את קביעותיה. לכך אוסיף כי הטענה בדבר מינויו של ד"ר יופה לוועדה נדחתה על ידי בית הדין, כך שלא מתעוררת בעיה של ממש בהרכב חברי הוועדה".

כן התבקשו הצדדים להתייחס לאפשרות שהבקשה תידון כאילו ניתנה רשות ערעור בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן – התקנות).

התייחסות הצדדים להצעת בית הדין

1. המבקש קיבל את הצעת בית הדין על שני חלקיה, הן באשר להחזרה לועדה באותו הרכב, והן באשר לדיון בבקשה כאילו ניתנה בה רשות ערעור.

המשיב מנגד, לא הסכים להצעת בית הדין על שני ראשיה, והגיש את תגובתו המפורטת לבקשה.

תגובת המשיב לבקשה

1. לטענת המשיב דין הבקשה להידחות וזאת מהטעמים הבאים:
2. בית הדין קמא נימק בהחלטתו מדוע יש להחזיר את עניינו של המבקש לועדה בהרכב חדש, ותמוהה טענת המבקש שעל בית הדין היה לנמק מדוע אין להחזיר את העניין לועדה באותו הרכב, שכן המבקש לא טען בהקשר זה, ולו לחלופין, שיש להחזיר את העניין לועדה באותו הרכב.

מכאן גם שהטענה עולה לראשונה בערכאת הערעור ואין מקום לדון בה.

1. מתקיימות הנסיבות המצדיקות העברת העניין לועדה בהרכב חדש לאור טענתו שד"ר ויטלי יופה נעול בדעתו לאור העובדה שכבר השתתף בעבר בועדה בעניינו של המשיב. פגם נוסף הוא העובדה שציין שאינו מקבל את חוות דעתו של ד"ר ליאור דיין מהטעם הלקוני ש"ממצאי בדיקות הועדה שונים מממצאיו" וכן שהתעלם מחוות הדעת של פרופ' רפפורט וד"ר וולצק.
2. מדובר בועדה שלא ערכה דיון מעמיק ויסודי בחוות הדעת שהיו בפניה, ועל כן נכון היה להורות על העברת העניין לועדה אחרת.
3. המשיב סבור כי הוא רשאי לטעון גם באשר להשתתפותו של ד"ר יופה בועדה, אף ללא הגשת ערעור שכנגד. לשיטתו, שעה שהמבקש הגיש ערעור על החלטת הועדה אשר קיבלה את חוות דעתו של ד"ר וולצ'ק מטעמו, המבקש לטענתו מינה בשנית את אותו ד"ר ויטלי יופה אשר דעתו ידועה מראש לפוסק, ושעה שהפנה את הועדה לקביעתו של ד"ר יופה משנת 2017, סתם את הגולל על האפשרות כי ישנה את דעתו ולכל הפחות שלא להפנות לקביעה האמורה.
4. ככל שלא תידחה הבקשה, מבקש המשיב לקיים דיון בעניין בפני מותב.

דיון והכרעה

1. ביום 21.3.2021 התקיים דיון מוקדם בפני והצדדים שבו על טענותיהם והמשיב חזר על דרישתו שהתיק ייקבע לדיון בפני מותב.
2. אנו סבורים שאין במקרה שלפנינו הצדקה לקיום דיון בפני מותב וכי יש ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור בהתאם לתקנה 82 לתקנות על פי החומר שבתיק וטענותיהם המפורטות של הצדדים ולקבל את הערעור.
3. טרם נדון בגופם של דברים, נסיר מדרכנו שתי טענות שעלו מפי המשיב:
4. השתתפותו של ד"ר יופה בועדה, חרף העובדה שהשתתף כבר בועדה קודמת שדנה בעניינו של המשיב.
5. שהמבקש מנוע מלהעלות את דרישתו להחזיר את העניין לועדה באותו הרכב, שכן טענה זו עולה מפיו לראשונה בערעור.
6. באשר להשתתפותו של ד"ר יופה בועדה, נאמר כי צדק בית הדין שעה שדחה את טענת המשיב שהוא זה ששיבץ את ד"ר יופה לוועדה. די בטענה שגוייה זו (והמשתמע ממנה) כדי לדחותה. מינוי מומחים רפואיים לועדה נעשה בידי שר העבודה והרווחה. בהקשר זה נביא את שנאמר בדב"ע (ארצי) נ"ז/22-01 דבורה יגר – המוסד לביטוח לאומי (8.9.1997):

"אין אנו מקבלים את טענת המערערת, כי יש פגם בכך שד"ר אשכנזי, נוירולוג, היה חבר גם בועדה הרפואית לעררים הראשונה משנת 1991וגם בועדה מושא הערעור, וכן שאין זה מוצדק שנוירולוג יהיה חבר בועדה. העובדה שנוירולוג חבר בועדה היא בהחלט מתאימה למחלה, והיה בה חבר גם אורטופד. אין גם פגם בכך שאותו נוירולוג ישב בשתי הועדות".

(ההדגשה שלי – מ.ש.)

לכך אוסיף, שלא הוכחשה טענת המבקש בבית הדין קמא, ולפיה, המשיב ובא כוחו הקודם כלל לא העלו טענת פסלות כלפי השתתפותו של ד"ר יופה בועדה, וגם בכך די בכך כדי לדחות טענתו זו.

1. הוא הדין בנוגע לטענת המשיב כי המבקש מנוע מלהעלות את טענתו שיש להחזיר את עניינו לועדה באותו הרכב, שעה שעניין זה כלל לא נדון בבית הדין קמא. די בעיון בתשובת המשיב בבית הדין קמא, כדי להיווכח שאין ממש בטענה זו. בפרק ה"סיכום" של התשובה לערעור, מתייחס המשיב תחילה להחלטת הועדה, וטוען שאין מקום להתערב בה שכן "לא נפלה טעות משפטית בפעולת הועדה". חלקו השני של הפרק נושא את הכותרת "הרכב אחר" ופותח במילים "משכך היא עמדת המשיב, הרי שבודאי אין המשיב סבור כי יש מקום להשיב את עניינו של המערער לועדה בהרכב אחר". בהמשך דבריו מצטט ב"כ המשיב מהפסיקה ולפיה דרך המלך היא להשיב עניין לאותה ועדה. מכאן, שהמבקש התייחס בתשובתו לאפשרות ההחזרה לועדה אחרת.

גם מפרוטוקול הדיון בבית הדין קמא, עולה שב"כ המבקש טען מפורשות לעניין תקינות הרכב הועדה, וכן, שיש לדחות את ערעורו של המשיב שכן "בניגוד לטענתו של חברי הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, מצאה ממצאים שונים ועל כן לא קיבלה את חוות הדעת של ד"ר ליאור דיין ולכן אנו סבורים כי הוועדה יצאה מידי חובת ההנמקה כפי שנקבע בפסיקה ועל כן אבקש לדחות את הערעור". מאליו מובן, ששעה שהמבקש טוען שיש לדחות את הערעור, משמעות הדבר היא שאין להשיב את עניינו של המשיב אף לא לאותה ועדה, ומקל וחומר, לועדה בהרכב חדש.

1. לגופם של דברים, המשיב נועץ יתדותיו בפסק דינו של בית דין זה בעניין מגדאללה (דב"ע נ"א/1-21 יוסף אחמד מגדאללה – המוסד לביטוח לאומי (1992)), שם נקבע כי לאור ספק ביסודיות עבודת הועדה, יש מקום שעניינו של המבוטח יועבר לועדה בהרכב חדש.
2. שאלה דומה עלתה לא מכבר בבית דין זה, בבר"ע 61844-01-20 המוסד לביטוח לאומי – יעקב בן שמעון (13.4.2020), שגם בו נדחתה בקשת רשות ערעור של המבקש על החלטה להעביר את העניין לועדה בהרכב חדש. חברתי השופטת סיגל דוידוב – מוטולה קבעה, הגם שכדבריה "לא בלי היסוס" כדלקמן:

"ראשית אבהיר כי צודק המוסד כי "הלכה פסוקה היא, שדרך המלך בקשר להחזרת עניינו של המבוטח לוועדה רפואית היא החזרתו לוועדה באותו הרכב. רק במקרים נדירים בהם עולה חשש של ממש כי הוועדה תהא "נעולה" על החלטתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות, או במקרים חריגים אחרים, מועבר העניין לוועדה בהרכב אחר" (בר"ע (ארצי) 2225-05-14 המוסד לביטוח לאומי - יוסף מורנו (9.11.14)). משכך דרך המלך אכן אינה העברת עניינו של מבוטח לוועדה בהרכב חדש לאחר פעם אחת בלבד בה נדון עניינו על ידי הוועדה הקודמת, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת ותוך הנמקה בהתאם".

ומוסיף בית הדין:

"נראה אפוא שבית הדין האזורי התרשם לאור מכלול הקשיים והפגמים בעבודת הוועדה - לא רק בהיבט של העדר הנמקה מספקת אלא גם בהתחשב בסוג ההנמקות שבחרה לתת - כי יש חשש של ממש שהוועדה תהא "נעולה" בדעתה, ובהתאם ("לאור כל האמור לעיל") קבע שיש להחזיר את העניין להרכב אחר. הפגמים מקבלים משקל משמעותי הן בהתחשב בהצטברותם והן בהתחשב בכך שהשאלה שבמחלוקת היא שאלה של קשר סיבתי, כך שהחזרת העניין לוועדה נדרשת לא רק לצורך הנמקה אלא לצורך בחינה חדשה מן היסוד. בנסיבות מצטברות וחריגות אלה, שוכנע בית הדין האזורי (כפי שניתן להתרשם ממסקנתו ודרך ניסוח פסק דינו) כי מתעורר חשש ממשי כי יקשה על הוועדה לשנות את דעתה מן הקצה אל הקצה, באופן המצדיק להעביר את עניינו של המשיב לוועדה בהרכב חדש". (ההדגשה שלי – מ.ש.)

בית הדין מסכם את פסק דינו באומרו שדחה את הבקשה:

"בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, על אף העדר ההנמקה בפסק הדין ומבלי שיש בכך משום שינוי בהלכה הנוהגת".

1. כאמור, בית הדין האזורי סיכם את דבריו בפסק הדין באמרו:

"מושכלות יסוד הן, כי על ועדת הערר לנמק החלטתה בזיקה לפירוט ולהנמקה המונחת בפניה. משמעות הדבר היא שעל הוועדה מוטלת החובה לנמק החלטתה ביחס למסמכים הרפואיים שמציג המערער ואשר מפרטים את המידע הרפואי אודות המערער אשר מצויים בתיקו האישי.

בנסיבות אלה, שבהן קיימים מסמכים רפואיים התומכים בפגיעה נוירולוגית לרבות בדיקות הדמיה אוביקטיביות, הרי שעל ועדת הערר היה לשים ליבה למסמכים אלה וכן לעובדה כי שלושה רופאים אשר בדקו את המערער, ציינו באופן מפורט את התרשמותם ממצבו הנוירולוגי והגיעו למסקנה כי קיימת פגיעה שכזו. הוועדה היתה צריכה להתייחס למסמכים אלה, לנמק קביעתה ולאפשר לבית הדין להעביר ביקורת שיפוטית על החלטותיה".

1. אלא שאין הנדון דומה לראייה. בענייננו, למקרא פסק הדין לא מתקבלת התחושה שבית הדין קמא חשב שהועדה נעולה בדעתה. בית הדין סבר שלמרות שמכתבו של ד"ר רפפורט אינו בגדר "חוות דעת" הרי שלאור הפירוט שבמכתב האמור, היה על הועדה להתייחס אליו בפירוט. הוא הדין באשר לחוות דעתו של ד"ר וולצ'ק, שביחס אליו קבע בית הדין כי היה על הועדה להתייחס לחוות הדעת האמורה חרף העובדה שהוגשה לועדה מדרג ראשון. מכאן, שאין מדובר בחוסר יסודיות של הועדה, אלא בטעות שנתפסה אליה באשר לאופן שבו עליה להתייחס למסמכים שהיו בפניה.
2. אכן, הועדה לא עמדה בחובת ההנמקה, ואולם, משזו התכנסותה הראשונה, נכון היה לפעול בהתאם להלכה, ולאפשר לה להשלים את מלאכתה, להתייחס בפירוט לחומר הרפואי שבפניה, לשקול האם יש בו כדי לשנות מקביעותיה, ובכל מקרה, לנמק את קביעתה באופן שכל בר דעת יוכל לעקוב ולהבין את הלך מחשבתה.
3. סוף דבר - בקשת רשות הערעור מתקבלת, וכך גם ערעור המבקש. עניינו של המשיב יוחזר לועדה באותו הרכב, שתבחן את עניינו של המבקש, תתייחס לחומר הרפואי שבפניה, תנמק את החלטתה באופן מפורט וברור המאפשר להתחקות אחר מסקנותיה. המשיב ובא כוחו יזומנו לועדה ויתאפשר להם להעלות את טענותיהם.
4. לאור העובדה שבסופו של דבר, מוחזר עניינו של המשיב לועדה רפואית, הגם שעמדתו בפנינו לא התקבלה – אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ' אייר תשפ"א (02 מאי 2021), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.