1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעת בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 08.01.2020 בין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 73-048-52 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "האוטובוס") לבין כלי רכב, מסוג מכונית פרטית, מ"ר 69-475-33 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "הפרטית") (ולהלן: "התאונה").

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה ובשאלת הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה.

4. בתום ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על יסוד כל החומר המונח לפניי, לרבות תיק משטרה, ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, בהפחתת ראש הנזק ימי עמידה.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד, כדלקמן:

5.1. אני מעדיף, את גרסתו של נהג האוטובוס, שהייתה קוהרנטית, אינטואיטיבית, ברורה, התיישבה עם מוקדי הנזק ועם ההיגיון שבקרות התאונה והקרינה אמינות, זאת על פני גרסתו של נהג הפרטית, שלא הותירה בי רושם דומה, הייתה מתחמקת ומהוססת.

5.2. השתכנעתי כי הפרטית אשר נסעה בנתיב הימיני ביקשה לעקוף רכב אחר שנוסע לאט לפניה, כאשר העקיפה בוצעה מצד ימין בניגוד לדין, ולאחר שהפרטית חלפה על פני הרכב הנעקף, ומאחר שנהגה לא נתן דעתו לאוטובוס שמשמאלו, סטתה הפרטית באחת ובמהירות שמאלה ופגעה בדופן הימינית של האוטובוס.

5.3. אני סבור כי נהג הפרטית נסע בחוסר תשומת לב, מיהר בנסיעתו, זיגזג ותוך כך פגע עם הפרטית באוטובוס.

5.4. לאור הסטייה מצדה של הפרטית לעבר נתיב נסיעתו של האוטובוס, שנעשתה בבת אחת ובמהירות, ולא היה באפשרותו של נהג האוטובוס למנוע את התאונה.

5.5. מכאן, שהאחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהג הפרטית.

5.6. אשר למחלוקת בעניין הנזק הנטען, הרי שמאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, הרי שסכום התביעה, זולת ראש הנזק "ימי עמידה", בדין יסודו.

לגבי ראש הנזק ימי עמידה לא ברור איזה נזק נגרם לתובעת כתוצאה מעמידת האוטובוס, לצורך תיקונו, בהינתן כי התובעת היא בעלת צי אוטובוסים, אשר סביר כי חלק מהאוטובוסים משמשים כאוטובוסים חלופיים לאוטובוסים היוצאים מפעילות ארעית, ולכן לא ברור איזה הפסד נגרם בנסיבות העניין, אם בכלל.

לכן, יש להפחית סכום ראש נזק זה, בסך של 2,162 ₪, מסכום התביעה, כך שסכום התביעה המוכח יעמוד על סך של 2,610 ₪.

6. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה המוכח, בסך של 2,610 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ד חשוון תשפ"ב, 30 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.