1. התובעים שכרו את דירת הנתבע המנוח ברחוב ברזיל 16/22 ירושלים ששטחה 55 מ"ר (להלן- "הדירה") החל מיום 1/7/15.
2. בסעיף 24 להסכם נקבע כי "השוכרים ישפצו את הדירה בנקודות הבאות: הדבקת קרמיקה בכל הדירה, סיוד מקצועי בכל הדירה, החלפת אסלה קיימת והכנסת אסלה חדשה וחיבורה בחדר האמבטיה. בתמורה המשכיר מתחייב להשכיר להם את הדירה למשך 5 שנים בין התאריכים 1/7/16-1/7/21 בסכום של 3,000 ₪ לחודש". התובעים ביצעו את השיפוץ האמור.
3. סעיף 26 להסכם מוסיף וקובע כי "והיה אם השוכרים החליטו מסיבה כלשהי לפנות את הדירה לפני סוף החוזה (1/7/21) בעל הדירה ישלם את ההפרש הניתן מן השוכרים החדשים העולה על 3,000 ₪ עד לתאריך 1/7/21". אין חולק כי כוונת הסעיף הינה שהתשלום יהיה לידי התובעים (השוכרים).
4. התובעים עזבו את הדירה ביום 27/11/18 כיוון שנולדו להם תאומים. הדירה הושכרה החל מאותו יום לה"ה בן שימול תמורת 3,500 ₪. בהיעדר טענות וראיות לסתור, אניח כי דמי השכירות לא השתנו עד 1/7/21.
5. הנתבע נפטר ביום 1/3/21 אך הסכמים צריך לכבד גם לאחר הפטירה. עזבונו של הנתבע צריך לשלם לתובעים 500 ₪ לחודש עבור חודש 12/18, עבור השנים 2019 ו-2020 במלואן (24 חודשים) ועבור מחצית שנת 2021 (6 חודשים), ובסה"כ 31 חודשים.
6. נציגי העיזבון טענו כי התובעים הינם בבחינת "העושה סחורה בפרתו של חברו" במובן זה שהם מנסים להיות שותפים בדמי השכירות שגבה המנוח מה"ה בן שימול עבור דירתו שלו. אינני מקבל טענה זו. כנגד השיפוץ, המנוח הגביל את עצמו בהסכם ברור ומפורש לדמי שכירות של 3,000 ₪ לחודש לתקופה של 5 שנים בין אם התובעים יגורו בדירה ובין אם לאו. מכאן נובעת זכאותם של התובעים להפרש בסך 500 ₪ לחודש עבור התקופה בה לא גרו בדירה (עד 1/7/21).
7. סוף דבר: על עזבון הנתבע לשלם לתובעים 15,500 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 יום.

1. בנסיבות העניין, ולאור פטירת המנוח לאחרונה, לא מצאתי מקום לחיוב העיזבון בהוצאות משפט.

ניתן היום, ו' אב תשפ"א, 15 יולי 2021, בהעדר הצדדים.