לפני תביעה ותביעה שכנגד.

התביעה העיקרית עניינה פיצוי התובעים בגין נזק כספי שנגרם להם, לטענתם, כתוצאה מהתרשלות הנתבע- עו"ד מקצועו- במתן השירות שנתן להם במסגרת ייצוגם בבית משפט.

התביעה שכנגד עניינה- תשלום שכר טרחה בגין שירות משפטי שסופק לנתבע שכנגד.

הנתבע בהתיק העיקרי (להלן: "הנתבע" או "עו"ד לביא") הוא עורך דין במקצועו ששירותיו במקור נשכרו על ידי התובעים לצורך הגשת שתי תביעות נפרדות: האחת, תביעה של עסק התובעת כנגד חברת ישראכרט; והשנייה, כנגד חברת אבטחה שאבטחה את מסיבת התובעים באירוע שקיימו. בפועל, הוסכם כי בשלב הראשון תוגש תביעה אחת בלבד אשר תביעה זו היא מקור הסכסוך שבין הצדדים.

לא הייתה מחלוקת כי כתב התביעה כנגד חברת ישראכרט הוגש לבית המשפט השלום בתל- אביב על ידי עו"ד לביא (ת.א. 38497-12-19). כמו כן, לא הייתה גם מחלוקת כי בדיעבד התברר שבכתב התביעה נרשם התובע אדיב ימיני כבעל עוסק המורשה כאשר לצד שמו הופיע מספר תעודת הזהות של אשתו- התובעת כאן.

בקצירת האומר יצויין כי נוכח העדר התאמה בין השם למספר תעודת הזהות שנרשמו בכתב התביעה וממילא כי התברר שאדיב ימיני אינו בעל העוסק מורשה שהתנהל אל מול חברת ישראכרט ונוכח בקשה לסילוק על הסף שהוגשה בנסיבות, הורה בית משפט (כב' השופטת א. בוסני) על מחיקת ההליך, לא לפני שנתנו לתובעים מספר הזדמנויות לתקן כתב תביעתם.

במסגרת ההחלטה בבקשת הסילוק דחתה כב' השופטת בוסני את טענת התובע כי אין המדובר ב"טעות סופר" וקבעה כי "לא מדובר בטענה סתם של מספר או ספרה בתעודת הזהות, התובע מציין מספר עוסק מורשה של אדם אחר לצד שמו ומציג עצמו בכתב התביעה כמי שהתקשר עם הנתבעת". (עמ' 3 פסקה 16 להחלטה). עוד הוסיפה כב' השופטת בוסני בהחלטתה כי בפסק דין, שניתן בסמוך בהליך אחר שהתנהל כנגד התובע אדיב ימיני (ת"ק 45841-01-20) "מלמד כי התובע ידע או היה צריך לדעת, קודם להגשת הבקשה, כי מספר העוסק שצירף לשמו הוא מספר תעודת זהות של אדם אחר ולפעול לתיקון הפגם בתביעתו". (פסקה 17) כב' השופטת בוסני הפנתה לכך כי אין המדובר בפעם הראשונה בה התובע אדיב ימיני מציג את עצמו בכתב תביעה כבעל מספר העוסק המורשה, כאשר הלכה למעשה מדובר בכלל בגורם אחר וממילא כי אין המדובר בטעות בשוגג. בהקשר זה הפנתה כב' השופטת בוסני למורת הרוח שהביע עוד קודם כב' השופט א. צימרמן בהליך הקודם. כבר אז קבע כי "לא ניתן שהרי מר ימיני יפעיל את עסקו תחת תעודת זהות של אחר, בשם המסחרי "המסיבות של אדיב", אך לעת התדיינות משפטית נגדו יטען כי מדובר בנתבע שגוי, או כי המדובר ב "עסק", ולכן אין לתובעו כאדם פרטי".

כב' השופטת בוסני קבעה בהחלטתה כי התובע ידע כי התנהלותו אינה ראויה והיא עולה עד כדי חוסר תום לב בניהול ההליך השיפוטי וממילא מתן אפשרות נוספת לצרף את הגורם הנכון לצד שמו, תהווה כפרס לדרך התנהלותו ועל כן מחקה את התביעה בכפוף להוצאות הנתבעת שם בסך 4,000 ₪.

תוצאות מחיקת ההליך ובין היתר הצורך לשאת בהוצאות שנפסקו והפסק אגרת בית המשפט הם מקור הסכסוך שעניינו של תיק זה שלפני.

לטענת התובעים תוצאות המחיקה הן בהתרשלות הנתבע כלפיהם כשלא טרח לברר את זהות התובעת הראויה, להתאים את מספר הזהות לשם המתאים וממילא כי היה עליו לתקן את הטעון תיקון, לכשנדרש לכך על ידי בית המשפט. התרשלותו היא זו לגרמה לתובעים להפסד של 4,000 ₪ ההוצאות, אותם נאלצו לשלם לחברת ישראכרט עת נמחקה התביעה כמו גם לשאת בהפסד אגרה ששולמה ובנוסף עליו לשאת בהוצאות הגשתה של התביעה מחדש, הפסד הזמן ועוגמת הנפש.

מנגד, טען הנתבע, כי הגם שבדיעבד ברור כי התובע אינו היריב הראוי בתביעה שהוגשה, הוא הגורם שהתנהל מולו לאורך כל הדרך, שהציג את עצמו כבעל העוסק המורשה. התובע הוא שניהל עימו את המשא ומתן לשכר הטרחה, מולו התכתב בדוא"ל כשהוא חותם כמנכ"ל וכבעלים, הוא שחתם בפועל על הסכם שכר הטרחה ובשום שלב לא טען כי בעל העוסק המורשה היא התובעת, אשתו- איריס ימיני. הנתבע לא ידע כלל כי הבעלים של "אדיב הפקות" אינו "אדיב", אלא איריס. הנתבע טען כי אמנם הייתה טעות בטיוטת כתב התביעה, אלא שבדיוק זו הסיבה בגינה הוא מקפיד להעביר את טיוטת כתב התביעה לאישור התובעים טרם הגשתו. התובעים מחקו את השם אדיב ימיני, שבדיעבד התברר כי היה מצורף למספר הזהות של איריס ימיני, אבל לא רשמו תחתיו, לתקן לשם "איריס ימיני", אלא ביקשו לרשום "אדיב הפקות ע.מ" תוך השארת מספר הזהות שהיה רשום, היינו, של איריס ימיני. משברור היה לנתבע כי לא ניתן לתבוע בשם עוסק מורשה לא מצא לשנות את שמו של אדיב ימיני והשאירו כך כשלצדו תעודת הזהות של איריס. לא הייתה מחלוקת כי שוב נשלחה הטיוטה לתובעים והם אישרו להגישה, על אף שהבחינו כי איריס ימיני אינה רשומה כתובעת חרף היות מספר תעודת הזהות שלה צמוד לשם התובע. אחר כל זאת, טוען הנתבע, התביעה כלל לא נמחקה נוכח טעות זו. התביעה כנגד חברת ישראכרט נמחקה עקב חוסר תום ליבו של אדיב ימיני לאחר שהסתבר כי הוא הסתיר מבית המשפט פסק דין שניתן כנגדו עוד ביום 21.7.20 -ת"ק 45841-01-20 הנ"ל- ולפיו ידע כי הוא מתנהל שלא כדין ובהליכים השונים שמנהל בבתי המשפט ממשיך ומציין מספר עוסק מורשה של אדם אחר לצד שמו וממשיך להציג את עצמו כמי שהתקשר עם הנתבעת כל עוד "נוח" לו.

לטענת הנתבע, אדיב ימיני מעולם לא יידע אותו כי בעל העוסק המורשה הוא למעשה אשתו איריס ימיני וממילא כי לא יכול היה לדעת פרט זה. לאורך כל הדרך למן ההתחלה הציג עצמו התובע כבעל עוסק המורשה, כבעלים כמנהל בפועל כמורשה חתימה וממילא שלא היה לנתבע כל יסוד להניח כי קיים ספק כלשהו למיהות בעל העוסק וודאי מקום כי שם העסק עצמו מוכתב בשמו הפרטי "אדיב הפקות" ולא "איריס הפקות". יש לראות בבחירת שמו של העסק לכל הפחות הטעיה שלא לומר הטעיה מכוונת. הנתבע גם לא עדכן את התובע בפסק הדין שניתן בית משפט לתביעות קטנות והנתבע הופתע ללמוד עליו מהחלטת כב' השופטת בוסני בבקשה לסילוק.

זאת ועוד על מנת להקטין את הנזקים ועל מנת שהתובע יוכל להמשיך בהליכיו, כמו גם היה זה מאינטרס הנתבע להשלים את הטיפול בתיק בכדי לזכות בשכר הטרחה המסוכם, הסכים תחילה הנתבע לשאת במחצית העלויות שנגרמו לתובע נוכח מחיקת ההליך, והתובע העביר לו 2,000 ₪, אלא שמאוחר יותר דרש התובע חזרה את הכסף ובהתאם הושב לו.

באשר לתביעה שכנגד, עותר עו"ד לביא להוצאותיו בגין תחילת העבודה על התביעה השנייה כנגד חברת האבטחה. התובע שכנגד נפגש עם הבעלים של החברה וכן עם בחור בשם אנדרי, עוד נדרש תשלום על פגישות הייעוץ, שליחת שני מכתבי התראה והכל לפי התעריף המינימלי המומלץ. בנוסף טען כי ניהל עבור אדיב ימיני משא ומתן לצורכי הסכם פשרה מול אורחים במסיבה שהתכוונו לתבוע אותו. בטרם המו"מ, היה מוכן אדיב לשלם סכום של 30,000 ₪. בפועל שילם לכל היותר 500 ₪ כפשרה ל- 5 אנשים ובעצם חסך בזכות התובע שכנגד 25,000 ₪, על כך דורש התובע שכנגד תשלום בסך 1,500 ₪ פלוס מע"מ בהתאם לתעריף המומלץ על פי לשכת עורכי הדין.

הנתבע שכנגד טען כי שולמו לתובע שכנגד כל ההוצאות.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם, עיינתי במוצגים ושמעתי באריכות רבה את הצדדים, הגעתי למסקנה כי חרף התמונה שהצטיירה ממצגי התובע, כפי שיובהר להלן, היה על עו"ד לביא לוודא מיהו בעל העוסק המורשה בשמו הגיש את התביעה, אולם יחד עם זאת מצאתי כי יש באופן התנהלות אדיב כדי להוות אחריות תורמת משמעותית להשתלשלות האירועים.

יצוין, כי כבר בראשית הדברים אני מוצאת לקבל את טענת עו"ד לביא כי לאורך כל הדרך הציג אדיב ימיני את עצמו כבעל העוסק וממילא רק דקדוק וירידה לפרטים בבחינת תעודות הזהות, יכולה הייתה לגלות לעו"ד לביא כי בעצם בעל העוסק, חרף שם העסק הנושא את שמו ואשר יש בו כדי לדבר בעד עצמו, מסור לתובעת – אשתו, איריס ימיני.

יחד עם זאת, מתפקידו של עו"ד המקבל לידו פרטים על אודות תיק, אותם צריך להמיר לכתב טענות, לוודא בראש ובראשונה את התאימות, ווידוא הגורמים הנכונים ובעלי הדין הרלוונטיים. נהיר כי עו"ד מודע להבדלים שבין הישויות המשפטיות השונות של תובע.ת פרטי.ת, חברה בע"מ, ובעל.ת עוסק מורשה, על כל המשתמע מכך ובהתאם עליו לפעול לבירור פרטיו המדויקים.

עיינתי בשלל המסמכים הרבים שהגישו הצדדים לבית המשפט וממילא המסמכים שהוגשו לעו"ד לביא לצורך הגשת התביעה כנגד ישראכרט. בין היתר, הסכם שכר הטרחה עימו, חשבוניות וקבלות, כמו גם מסמכים אחרים הקשורים בתובעים ובהליכים משפטיים אחרים שהתנהלו נגדם. על גבי כל המסמכים שהועברו לעו"ד לביא, ללא יוצא מן הכלל, מספר תעודת הזהות שנמסר לו שייך לתובעת איריס ימיני, כאשר בחלק מהמקומות מוצמד למספר זה שם העסק "אדיב הפקות" (למשל הסכם שכר הטרחה עם עו"ד לביא) ולעיתים "אדיב ימיני" (למשל הסכם פשרה עם העוסק שבו מופיע אדיב ימיני כבעלי העסק). המסמכים היחידים הנושאים את שם התובעת היו מסמכי עסקת היסוד עם ישראכרט ויפוי הכוח שהוגש לתיק בית המשפט שם.

כאמור אני מקבלת את טענת הנתבע שבהינתן האופן שבו התנהל אדיב מולו, נטע בו את היסוד להניח כי אדיב הוא אכן, לא רק הרוח החיה מאחורי העסק, אלא בעל העסק עצמו, אולם קשה להתעלם מן העובדה כי המסמך העיקרי, עליו הושתתה למעשה התביעה כנגד ישראכרט, מקורה בהסכם עם ישראכרט. הסכם זה נמסר לעו"ד לביא (צורף כנספח 16 לכתב ההגנה) ומהסכם זה עולה כי בעלי העסק, כמו גם הגורם שהתקשר מול ישראכרט אינו אחר מאשר איריס ימיני. זהו מסמך היסוד שממנו היה אמור עו"ד לביא להתחיל, כמו גם ייפוי הכוח שנמסר לעו"ד לביא לצורך הטיפול בתביעה גם הוא חתום בידי איריס ימיני, כמו גם תעודות הזהות שהוצגו לו, כל אלה היו צריכים להווה את הבסיס לעו"ד לביא, להבנת מיהות בעל הדין הרלוונטי והזכאי לתבוע בהליך שהגיש. כל היתר, לרבות התנהלותו של אדיב, ככל שהייתה דומיננטית, אינה יכולה אלא להוות "רעשי רקע" וממילא לא יכולה לפטור אותו מחובתו המקצועית כלפיי הגורם אותו הוא אמור לייצג.

יחד עם זאת, לא נעלם מעיני אופן התנהלותו של אדיב, שלא בפעם הראשונה ולאורך כל הדרך, כמו גם בהליכים משפטיים אחרים ובהסכמי פשרה שנחתמו ע"י העסק והוצגו לבית המשפט, הוא החותם והוא המתנהל ומציג עצמו כלפיי כולי עלמא ונוהג כמנהג בעלים, בשים לב גם לשם העסק הנושא את שמו. ולא בכדי הוטעה הנתבע לשייך את אדיב והעמידו כבעל העסק וכעוסק מורשה.

במכלול הנסיבות אני מוצאת כי לצדדים אחריות משותפת.

בהקשר זה אציין, כי לא הייתה מחלוקת שלאחר מחיקת ההליך באו הצדדים בדין ודברים, תוך שהם עצמם מכירים בתרומתם לתוצאה ובהתאם שקלו לחלוק באופן שווה בהוצאות, מתוך כוונה להגיש מחדש את התביעה, הפעם בשמה של התובעת, אלא שאז לטענת עו"ד לביא החל אדיב להלך עליו ועל משפחתו אימים ולדבר בתוקפנות ועל כן הודיע לו במכתב מיום 25.11.20 על התפטרותו לרבות דרישה לקבלת הכספים המגיעים לו בגין העבודה שביצע.

מששמעתי את עדויות הצדדים שוכנעתי כי עו"ד לביא למן הרגע הראשון קיבל על עצמו את האחריות לטעות שנפלה בכתב התביעה ככל שקשורה למילוי תפקידו, היה מוכן לחלוק עם התובע בהוצאות שנפסקו כמו גם בעליות הכרוכות בפתיחת ההליך מחדש וממילא להשבת המצב לקדמותו באופן שיתוקן כתב התביעה ואיריס ימיני תהיה התובעת בכובעה כבעלת העסק "אדיב הפקות", אלא שהתובעים עמדו על כך כי עו"ד לביא ייקח על עצמו את כל ניהול התיק מחדש ומבלי שישולם לו כל שכר טרחה.

אני מוצאת כי הגם שנפל פגם במקור באופן התנהלות עו"ד לביא בניסוח כתב התביעה, עו"ד לביא פעל למן הרגע הראשון לתקן, להקטין את הנזק ולהשיב את המצב לקדמותו ולהעמיד את ההליך להמשך דיון מהמקום בו הופסק. אני מוצאת כי נכונותו של עו"ד לביא בנסיבות, הייתה הוגנת וראויה והחלטתם של התובעים לסרב לה רובצת לחובתם וממילא לא יכולים כעת לבוא ולטעון כי עו"ד לביא מנע מהם את יומם בבית המשפט וכן מנע מהם להמשיך את ההליך אותו ביקשו לנהל וממילא לדרוש כי יממן בעבורם גורם אחר אשר ינהל את התביעה כמו גם הפסד הזמן.

בנסיבות אלה ולאחר שנתתי את דעתי לאחריותם של כל אחד מהצדדים, כמו גם לאופן התנהלותם, אני מחייבת את הנתבע בתביעה העיקרית לשלם לתובעים, יחד ולחוד, סך של 2,572.5 ₪ (המהווים מחצית מסך ההוצאות ואגרת בית משפט כפי ששולמו בת"א 38497-12-19). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 6.11.20.

בשים לב לפער בין הסכום בו זכו התובעים לעומת סכום תביעתם העומד על 32,061 ₪, ונוכח חלוקת האחריות, כל צד יישא בהוצאותיו.

באשר לתביעה שכנגד- לא היתה מחלוקת כי עו"ד לביא כי ביצע הלכה למעשה מהלכים ראשוניים מול חברת האבטחה בעניין התביעה השנייה בגינה נשכר שירותו על ידי אביב ימיני.

כמו כן, לא היתה מחלוקת כי נוכח הסכסוך בעניין התביעה כנגד חברת ישראכרט העבודה הופסקה ההתקשרות בין הצדדים גם לעניין הטיפול בתיק זה.

אני מקבלת את טענתו של עו"ד לביא כי זכאי הוא לשכר טרחה בגין הפעולות שביצע. כך בין היתר קיים פגישת ייעוץ עם נציג חברת האבטחה בשם אנדריי ביום 23.12.2019, שעלותה מוערכת, בהתאם לתעריף המינמאלי המומלץ, בסך של 1,000 ₪ פלוס מע"מ, בנוסף קיים פגישת ייעוץ עם הבעלים של חברת האבטחה ביום 02.07.2019, בסך של 750 ₪ פלוס מע"מ וכן שלח מכתבי התראה לחברת האבטחה ביום 09.02.2020 וביום 22.06.2020, שעלותם יחד עמדה על 1,250 ₪ פלוס מע"מ.

בנוסף טען עו"ד לביא כי ביצע עבודה נוספת בעבור הנתבע שכנגד, שכן פעל בשמו והשיג בעבורו הסכם פשרה מול תובעים רבים בגין אותו אירוע ובמקום שישלם סכום של 30,000 ₪, שילם בסופו של יום רק סכום של 500 ₪ לחמישה תובעים בלבד. עבור זאת לא קיבל עו"ד לביא שכר והוא תובע שכ"ט ראוי על סך 1,500 ₪ פלוס מע"מ – הכל כאמור בהתאם לתעריף המינימאלי המומלץ.

הגם שלטענת הנתבעים שכנגד שולם סכום של 1,755 ₪, בעבור כל ההוצאות שעו"ד לביא ביקש, הראה עו"ד לביא כי תשלום זה אכן שולם לו, אלא שהוא שולם בגין תביעה קטנה אחרת שהגיש בעבורם ואין לתשלום זה כל קשר עם השירותים שסופקו לנתבע שכנגד בעניין תיק האבטחה. ר' חשבונית מיום 15.3.2020, עליה מתנוסס בפירוש צמד המילים "תביעות קטנות" וממילא תכתובת שהציג עו"ד לביא לתיק מתארת את בחירתם של הנתבע שכנגד ואשתו לשלם לו עבור ייצוגם בתביעה הקטנה, על פי אופציה א' מתוך שתיים שהוצעו להם על ידו, כשאופציה זו זהה בדיוק לסכום ששולם על סך 1,755 ₪.

טענתו של הנתבע שכנגד כאילו אין הגיון שישלמו על תביעה בגובה 1,600 ₪, שכר טרחה של 1,755 ₪, לא מתיישבת עם המשך התכתובת בה מצויין מפורשות כי אופציה א' אותה בחרו צריכה לעמוד בתנאי. וכך נרשם: "בתנאי שסכום התביעה לא עולה על 2,000 ₪ והיקף התביעה לא גדול יותר מהתביעה הראשונה".

בנסיבות אלה, אני מחייבת את הנתבע בתביעה שכנגד, לשלם לתובע שכנגד, סך של 5,264 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד.

הנתבע שכנגד ישא בהוצאות התובע שכנגד בסך של 350 ש"ח.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, תוך 15 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

ניתן היום, כ"ז אב תשפ"א, 05 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.