תביעה זו עניינה דרישה להחזר דמי שכירות עבור דירה ששילם התובע לנתבעת וכן פיצוי על עוגמת נפש בשל נזקי עובש ונזילות , אשר לטענתו לא טופלו ע"י בעלת הדירה.

הצדדים:

התובע שכר את הדירה, המצויה בבני-ברק, יחד עם משפחתו והם עברו לגור בה מיום 01.09.20 (להלן: "התובע"). יוער כי התביעה הוגשה על ידי התובע, אך על חוזה השכירות חתומה גם אשתו הגברת עלוש שנחכה בדיון ולקחה בו חלק פעיל ונחוץ.

הנתבעת היא בעלת הדירה אשר ממנה שכר התובע את הדירה למשך שנה (להלן: "הנתבעת").

תמצית טענות הצדדים:

תמצית טענות התובע:

התובע שכר את הדירה מהנתבעת והחל לגור עם משפחתו בדירה ביום 01.09.20. לאחר חתימת חוזה השכירות שולם תשלום דמי השכירות לשנה מראש בסך כולל של 39,600 ₪.

לטענת התובע, כאשר נכנס עם משפחתו לגור בדירה הבחין במס' בעיות אשר הוסתרו טרם החתימה על חוזה השכירות. כך, נזקי עובש ורטיבות במטבח, נזילות בשירותים וכן בעיות הנובעות ממזגן רצפתי.

התובע טוען כי לבנו בן השנה נגרם נזק בשל העובש והרטיבות בדירה וכי הוא אושפז מס' פעמים. לטענתו, כאשר התריע על הנזקים בפני הנתבעת היא דחתה אותו והתחמקה מלהחזיר סכומים ששולמו לבעלי מקצוע. אף לאחר שהושבו הכספים עבור אנשי המקצוע עדיין לא תוקנו הבעיות בדירה.

התובע מבקש החזר של 50% מדמי השכירות ששילם עד מועד עזיבת הדירה וכן את היתרה שנשארה עד תום תקופת החוזה. כמו כן, הוא מבקש לצאת מהדירה ולהורות על הפרת חוזה שכירות שלושה שבועות מפסק הדין. בנוסף, מבוקש פיצוי על עוגמת הנפש.

תמצית טענות הנתבעת:

מנגד, טוענת הנתבעת, כי הטענה בדבר פגמים בדירה שהוסתרו איננה נכונה. כמו כן, ניתנה להם האפשרות לעזוב את הדירה ולהשיב להם את יתרת דמי השכירות, אך הם לא עזבו. התיקון המידי של הבעיות להן טוען התובע נכשל בשל מגבלות הסגר של הקורונה וכי מי שהיה צריך לבוא ולתקן היה שבועיים בבידוד. למרות זאת, תוקנו כל הליקויים- מזגן חדש הותקן כשבועיים לאחר שהתבקש, הרטיבות בקיר המזגן טופלה ועלות השרברב בסך 350 ₪ שולמה לתובע בהעברה בנקאית. קירות המטבח גם טופלו.

לטענת הנתבעת, למרות שכל הליקויים תוקנו וכן ניתנה לתובע האפשרות לעזוב את הדירה באמצע החוזה, הוא בחר להגיש תביעה זו. גם היום גרים התובע ומשפחתו בדירה. על כן, יש לדחות את התביעה ולחייב בהוצאות.

דיון והכרעה:

התובע שכר את הדירה מהנתבעת והחל לגור עם משפחתו בדירה ביום 01.09.20. לאחר חתימת חוזה השכירות, אין מחלוקת, כי שולם תשלום דמי השכירות לשנה מראש בסך כולל של 39,600 ₪. כלומר, מדובר בדמי שכירות בסך של 3,300 ₪ לחודש. מעדויות הצדדים עולה כי חוזה השכירות היה לשנה החל מיום 1.9.20 ועד ליום 31.8.21 (חוזה השכירות שצורף לכתב התביעה איננו כולל את כל העמודים והסעיפים)

לטענת התובע, כאשר נכנס עם משפחתו לגור בדירה הבחין במס' בעיות אשר הוסתרו טרם החתימה על חוזה השכירות, כגון נזקי עובש ורטיבות (כמפורט בכתב התביעה).

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, במסמכים ובתמונות שצורפו ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים בפניי הגעתי למסקנה, כי כאשר חתם התובע על חוזה השכירות לא הבחין בשלל הבעיות בדירה וכי חלקם, כמו העובש שנמצא מתחת לטפט, לא הובאו לידיעתו בעת החתימה. מהתמונות עולה, כי בדירה ישנם מוקדי רטיבות ועובש קשים. יחד עם זאת אני מקבלת עת עדות הנתבעת כי עשתה מאמצים לתקן את הליקויים בהתחשב במגבלות שהוטלו עקב התפשטות נגיף הקורונה. בפועל תוקנו הליקויים, אך עדיין נותרו עקבותיהם של אותם ליקויים (ייבוש אחר רטיבות וכד'). מהעדויות עולה כי היה מדובר בתקופה של חצי שנה (עד לחודש מרץ) בהם סבלה משפחתו של התובע מהליקויים.

יחד עם זאת, אף מצאתי כי הנתבעת נכונה הייתה לקבל את עזיבת התובע ומשפחתו מהדירה ולהחזיר את יתרת דמי השכירות בעקבות פניית התובע אליה לגבי הליקויים.

יוער, כי התובע טען בתביעתו כי בנו סבל מבעיות נשימה ואף התאשפז בשל המצב בדירה, אולם לא צורפו מסמכים מתאימים בעניין זה.

סוף דבר:

לאור האמור לעיל, ולאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת הצדדים בדיון שהתקיים בפניי, מצאתי כי נכון יהיה להפחית מסכום דמי השכירות בגין הליקויים סך של 500 ₪ לתקופה של חצי שנה, דהיינו סך של 3,000 ₪. התובע רשאי לסיים את חוזה השכירות לפני תום שנת השכירות ולקבל החזר דמי שכירות בגין התקופה שקוצרה. על התובע להודיע על כך לנתבעת 14 יום לפני מועד העזיבה והוא יהיה זכאי להחזר דמי השכירות לתקופה זו. תשלום הפיצוי בסך 3,000 ₪ ישולם לתובע תוך 30 יום והחזר דמי השכירות ישולמו לתובע , תוך 30 יום מהמועד בו יודיע לנתבעת על כוונתו לעזוב תוך 14 יום.

בנוסף הנתבעת תשיב לתובע את האגרה בכפוף להצגת קבלה.

על פסק דין של ביהמ"ש לתביעות קטנות ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 15 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ט תמוז תשפ"א, 29 יוני 2021, בהעדר הצדדים.