1. בפני בקשה למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד.
2. מטרתו של הסעד הזמני לשמור על המצב הקיים ביום הגשת התובענה, כאשר מתעורר חשש כי מצב זה עלול להשתנות לולא יינתן הסעד, באופן שלא יאפשר את מימוש פסק הדין לטובת הזוכה הפוטנציאלי, או כאשר עולה חשש לפגיעה בראיות הדרושות לניהול הליך משפטי תקין.
3. סעד זמני במעמד צד אחד יינתן ככל ששוכנע בית המשפט על בסיס ראיות מספקות כי קיים חשש סביר שהעיכוב שייגרם כתוצאה מקיום הדיון במעמד בעלי הדין או הבאת הבקשה לידיעת המשיב תסכל את מטרת הסעד הזמני או תגרום למבקש נזק חמור.
4. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, לרבות התצהיר התומך בה, מצאתי כי לכאורה לא התקיימו הנסיבות המפורטות בתקנות 94, 95, 97 ו - 103 לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט - 2018 (להלן – "תקסד"א"), המצדיקות היעתרות לבקשה.
5. ההלכה הפסוקה בענייננו קובעת כי:

"ובהתאם להוראות תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), על המבקש סעד זמני להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה וכן לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו וכי הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי. עוד לפי התקנה האמורה, מבקש הסעד הזמני נדרש להציג ראיות לכאורה ל"קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש", וההוראה הרלוונטית לעניינו קובעת כי על מבקש צו עיקול זמני לשכנע את בית המשפט גם כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי)."

(רע"א 7076/17 פלוני נ' פלוני (22.10.2017))

1. גם ההוראות החדשות בתקסד"א כהגדרתן לעיל דומות ברוחן להוראות המפורטות לעיל, על כן גם כעת ניתן לומר כי ישנם שני תנאים מצטברים למתן סעד זמני:

סיכויי התביעה – על המבקש להראות בסיס ראיות מספקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה; בעניין זה נקבע כי "די בכך שבית המשפט ישתכנע כי התובענה מעלה לכאורה שאלה רצינית ואיננה בגדר תביעת סרק על פניה" (רעא 7076/17 הנזכר לעיל). וכן כי די בכך שבטיעון התובע יש כדי להעלות שאלות ממשיות הראויות לדיון והכרעה (רע"א 1379/16 מראון נופי נ' סאמי נופי (03.04.2016) והאסמכתאות המצוטטות שם).

מאזן הנוחות – על בית המשפט לשקול את הנזק שייגרם למבקש במידה שלא יינתן הסעד הזמני, אל מול הנזק הצפוי לצד השני במידה שיינתן הסעד או נזק העלול להיגרם למחזיק בנכס או לכל אדם אחר שההכרעה עשויה להשפיע עליו;

1. בין שני שיקולים אלו מתקיימים יחסים של 'מקבילית כוחות', לפיה ככל שהוכח שמאזן הנוחות נוטה באופן מובהק יותר לטובת המבקש, יקטן הצורך בהוכחת סיכויי ההליך, ולהפך.
2. בנוסף לשני תנאים אלה, שוקל בית המשפט כאמור שיקולים שביושר, תום לב ומידתיות הסעד המבוקש (ראה: ע"א 2912/16 אלשייך הנדסה בע"מ נ' קורין יהודה (אריה) (18.05.2016)). כן נבחנים ניקיון כפיים, גילוי מלא של הנסיבות והעדר שיהוי בהגשת הבקשה (ראה והשווה: ע"א 9692/16 שאול אסרף ובניו חברה לבנייה בע"מ נ' יעקב ואלעזר אברהמי חברה לבניין בע"מ (18.01.2017); רע"א 4783/13 עו"ד יוסי כהן נ' יואב יצחק (07.07.2013)).
3. על האמור יש להוסיף כי על המבקש צו עיקול זמני לעמוד גם בנטל השכנוע כי "יסוד ההכבדה" מתקיים, קרי – קיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין. יסוד ההכבדה נבחן על סמך של מכלול היבטים שונים, על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים (ע"א 2912/16 אלשייך הנדסה בע"מ נ' קורין יהודה (18.05.2016)).

מן הכלל אל הפרט:

1. כאמור, לאחר שנתתי דעתי לטענות שהועלו בבקשה ובתצהיר הנסמך לה אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.
2. בענייננו המדובר בבקשה לצו עיקול במעמד צד אחד בשל טענות לחוב כספי לכאורה שחבה המשיבה למבקש ע"ס 155,000 ₪ בגין מתן שירותי הסעות שסופקו למשיבה, כך לפי הנטען בה, בין השנים 2018-2019.
3. עיון בבקשה מלמד על קיומה של עילת תביעה לכאורה בלבד משצורפו לבקשה חשבונות עסקה וחשבוניות. ניתן להסתפק בנסיבות אלה, לצורך הכרעה זו בלבד ומבלי לקבוע מסמרות, בקביעה כי למבקש סיכוי להוכיח את טענותיו, בהתחשב במסמכים שצירף לתביעתו.
4. עם זאת, איני מוצאת כי מתקיימים התנאים האחרים והנוספים הנדרשים למתן הסעד הזמני המבוקש עד כדי התיירות בחינת קיומו של מאזן הנוחות.
5. כאמור, על המבקש לשכנע כי יסוד ההכבדה מתקיים. עליו לשכנע בראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. אמנם כבר נפסק כי יסוד ההכבדה שיש להוכיח בגדרי העיקול הזמני, הוא הנמוך ביותר לעומת יסוד ההכבדה הנדרש להוכחה בסעדים הזמניים האחרים, אך גם ככל שמדובר ברף נמוך – עדיין דורש הוא הוכחה וחובה זו מוטלת על כתפיו של המבקש.
6. בענייננו, בכל הנוגע ליכולתה של המשיבה לשלם את אשר ייפסק נגדה, אם וככל שייפסק, לא נטען אלא כי "קיים סיכוי ממשי כי לא יהיה בידי המשיבה לפרוע את חובה למבקשת עת יינתן פסק הדין ובכל ייגרם למבקשת נזק כלכלי כבד". לטעמי, לא די בכך כדי לשכנע בקיומו של יסוד ההכבדה:
7. ראשית, עסקינן בטענות כלליות ביותר שאינן מפורטות דיין. נטען לקיומו של סיכוי ממשי כי לא יהיה ביד המשיבה לפרוע חובה בעתיד, ככל שכך ייקבע, אך המבקש טען זאת באופן כללי ביותר, מבלי שהצביע באופן קונקרטי על חובות שיש למשיבה או איזו ראשית ראיה אחרת שיש בה כדי לתמוך בטענתו זו. שנית, המבקש לא הצביע בבקשתו על כוונות להברחת נכסים. שלישית, יש לזכור, כי קניינו של אדם חוסה תחת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, על מנת למנוע פגיעה שאינה עולה על הנדרש בזכות חוקתית זו (ראה: ת"א (י-ם) 46985-07-15 יהושע הלפרן נ' אפרים שטרן (10.02.2017)) יש לבחון בקפדנות את איכות הראיות לכאורה התומכות בהטלת העיקול. בענייננו כאמור לא הרים המבקש את נטל השכנוע לקיומו של חשש סביר לכך שאי-מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין.
8. בהתחשב בכל אלה, לא שוכנעתי כי קיים חשש סביר שהעיכוב שייגרם כתוצאה מקיום הדיון במעמד בעלי הדין או הבאת הבקשה לידיעת המשיב תסכל את מטרת הסעד הזמני או תגרום למבקש נזק חמור המצדיק מתן סעד כאמור במעמד צד אחד, ולפני הגשה של התביעה. כמו כן, לא שוכנעתי כי יסוד ההכבדה הוכח די הצורך.

לאור זאת הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג שבט תשפ"א, 05 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.