מבוא

1. ערעור שהגיש החייב בתיק חדל"פ 15570-03-20 בבית משפט השלום בבאר שבע, על החלטתו של הנאמן, עו"ד מרדכי האן מרקוביץ', בעניין קבלת תביעת החוב של הנושה, לב פישנזון, על יסוד פסק דין שניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.

המערער טען שיש מקום להורות על ביטול החלטת הנאמן בעניין קבלת תביעת החוב ולחילופין לבטל או להפחית את הריבית על קרן החוב.

עיקרי טענות הצדדים

1. המערער טען, בעיקרי הדברים, כדלקמן- פסק הדין- ביום 20.06.2000 ניתן פסק דין בהעדר הגנה בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע שבגדרו הוא חויב לשלם לנושה סך של 12,805 בנוסף להפרשי ריבית והצמדה מיום 28.02.1999, וככל ולא יפרע את החוב הפסוק יישא בפיצויי הלנה לפי הדין; באותה עת היה מצבו הכלכלי של המערער בכי רע ולא היה ביכולתו לממן ייצוג משפטי; הנושה עבד אצל המערער פחות משנה ולכן לא היה זכאי לפיצויים; פסק הדין ניתן בהיעדר הגנה והנושה לא נדרש להוכיח את טענותיו; הנושה התנהל בחוסר תום לב ומשכך החוב תפח לממדיו הנוכחיים; בחלוף שנה וחצי ממועד מתן פסק הדין הנושה נקט בהליכי הוצאה לפועל כשמטרתם הייתה ליצור "קופת חיסכון" על חשבון המערער; הסכם הפשרה הראשון- המערער הגיש בקשה לבית הדין לעבודה לביטול פסק הדין והצדדים הגיעו להסכם פשרה לפיה המערער ישלם לנושה סך של 18,000 ₪ בפרק זמן קצוב; המערער שילם סך של 7,000 ₪ אולם השיק על יתרת הסכום לא כובד, כאשר ביקש לשלם את יתרת החוב ב"כ הנושה סירב לקבלו, והשיק הופקד בפועל כעבור 10 ימים; הסכם הפשרה השני- הנושה פעל בחוסר תום לב בקיום הסכם הפשרה הראשון למרות שהתמורה הועברה אליו הגם שבאיחור; בהליך משפטי נוסף הצדדים גיבשו הסכם פשרה נוסף שבו המערער התחייב לשלם לנושה סך של 20,000 ₪ ב-13 תשלומים חודשיים; הנושה לא נקט בהליכי הוצאה לפועל במשך מספר שנים ועשה כן רק לאחר שיצר לעצמו "קופת חיסכון"; רשמת ההוצאה לפועל הפנתה את הצדדים לבית המשפט לצורך בירור השאלה האם הופר הסכם הפשרה; הרשמת הורתה על "... ביטול הפרשי ריבית בתקופה שבה הזוכה לא נקט בהליכים... בתקופה למעלה מ-5 שנים..."; הצדדים ערערו על החלטת הרשמת ובית המשפט דחה את ערעורם; הסכם הפשרה השלישי- הצדדים הגיעו להסכם פשרה נוסף, לפיו המערער ישלם לנושה סך של 190,000 ₪. המערער טען שהסכים להסכם הפשרה (השלישי) מכיוון שהנושה התריע לפניו שינקוט בהליכים למכירת ביתו; המערער פנה בבקשה למתן צו לפתיחת הליכים בשים לב להתנהלותו של הנושה; הנושה הגיש תביעת חוב בסך של 454,547 ₪ והנאמן אישר את תביעת החוב על סך של 262,791 ₪; התחשיב האריתמטי שערך הנאמן היה תקין אך הוא לא ייחס משקל ראוי לנסיבות העניין ונסיבות הנוגעות להתפתחות החוב; על הנאמן היה להרים את הפרגוד על פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה ובכלל זה להורות על ביטול הריבית שנוספה על קרן החוב; המערער הוא אדם מבוגר ופנסיונר; למערער נגרם עיוות דין הנמשך כעשרים שנה; יש מקום להורות על ביטול החלטת הנאמן או לפחות על ביטול או הפחתה משמעותית של הריבית על קרן החוב, תוך חיובו של הנושה בהוצאות ההליך.
2. הנאמן טען, בעיקרי הדברים, כי לאחר בחינה מדוקדקת של נסיבות העניין ממועד מתן פסק הדין על ידי בית הדין לעבודה, ובכלל זה הפחתת סכומי הריביות שנצברו במשך כחמש שנים בהתאם להחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, החליט להעמיד את תביעת החוב על סך של 262,791 ₪; בנסיבות העניין אין מקום להרים את הפרגוד על פסק הדין של בית הדין לעבודה בשים לב להליכים שהתנהלו בין הצדדים לאחר מתן פסק הדין, להחלטות משפטיות ולהסכמי הפשרה ביניהם.
3. הנושה טען, בעיקרי הדברים, כי משיקולי יעילות בחר לקבל את הכרעת הנאמן; התנהלות המערער כלפי עובדיו כללה התחמקות מתשלום ומשכך לא בכדי נפסקו פיצויי הלנה; קצרה ידו של הנושה מלרדוף אחר המערער בשל העלויות הגבוהות הכרוכות בגביית החוב; אין להעמיד למערער הנחות לאחר שהתיש את הנושה במשך שנים רבות; כב' השופטת יהודית שטופמן (כתוארה דאז) פסקה שאין מצופה מנושה שירדוף אחרי המערער, ואין להטיל עליו חובה לנקוט בהליכים סבוכים כדי לאתר את נכסיו; המערער לא שילם את החוב למרות ההזדמנויות שהועמדו לפניו; בשנת 2019 הוגש לגזברות ההוצאה לפועל תחשיב של המערער עצמו על סך של 336,712 ₪; לאחר תחשיב זה גובש הסכם הפשרה לפיו ישלם המערער לנושה סך של 190,000 ₪; גם סכום זה לא שולם; המערער מנהל את ההליך בחוסר תום לב כדי לחמוק מתשלום; הנושה עושה עם המערער חסד שלא ערער על הכרעת החוב; לא בכדי המערער מסכים עם הכרעת החוב עצמה ומתמקד בשאלת הפעלת סמכות הנאמן "להציץ מבעד לפרגוד" מבלי שציין מהי הכרעת החוב הרלבנטית בעניין זה; יש מקום לבדוק את השיקולים שעמדו מאחורי פסק הדין, תוך דחיית עיקרון הסופיות, בנסיבות חריגות וכאשר יש חשש שפסק הדין יסודו בקנוניה בין הצדדים; עניינו של המערער נבחן מספר פעמים בעבר, וטענותיו נדחו; בעניינו של המערער הוגשו שלוש תביעות חוב, והוא בעלים של זכויות בדירה, בשיעור של 75%, ששוויה כ- 1,200,000 ₪; בנסיבות העניין ניתן להוסיף על הדיבידנד גם ריבית על מלוא הסכום; יש לדחות את הערעור ולפסוק הוצאות.
4. בדיון שנערך לפניי ביום 14.6.2021 באת כוח הממונה טענה שהיה על הנושה להגיש את תביעת החוב במישרין למוסד לביטוח לאומי, וזאת לפי תקנה 133 לתקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ט-2019 (להלן: "התקנות"; "תקנות חדלות פירעון") לצורך הכרעה בעניין זה, ומשכך אין משמעות להכרעת הנאמן בתביעת החוב. לגופה של החלטת הנאמן, ומבלי לגרוע מטענתה המקדמית בעניין הגשת תביעת החוב למוסד לביטוח לאומי, באת כוח הממונה סברה שההחלטה מאוזנת וראויה.

לבקשתם של הנושה והמערער ומכיוון שהטענה בעניין הגשת תביעת החוב למוסד לביטוח לאומי הועלתה לראשונה בדיון ניתנה להם האפשרות להגיש תגובות מטעמם בעניין זה.

1. הנושה טען, בעיקרי הדברים, כי לא הוגשו עיקרי טיעון מטעם הממונה ויש לראותה כמי שלא התייצבה לדיון; מעבר לכך, יש לדחות את טענתו של ב"כ הממונה לגופה; בסעיפים 209-215 לחוק הוקנו לנאמן סמכויות נרחבות לדון ולהכריע בתביעות חוב לרבות אלה של עובדים; תקנה 133 לתקנות עוסקת במי שמגיש תביעת חוב בדין קדימה, עובד שהגיש תביעת חוב בדין קדימה שלא לפי תקנה זו רואים אותו כמי שוויתר על זכותו לחוב בדין קדימה; בתקנה 133 לתקנות נקבע מתווה להגשת תביעת חוב לעובד המעוניין להגישה בדין קדימה; המוסד לביטוח לאומי מכריע בתביעת העובד לגמלה והנאמן מכריע בתביעת החוב מעבר לגמלה, תוך הפחתתה; לפי תקנה 134 לתקנות נראה שהמוסד לביטוח לאומי מכריע בתביעת העובד לגמלה ולא בכלל תביעת החוב; לפי פרק ח' בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") המוסד לביטוח לאומי קונה את הזכות להגיש לנאמן תביעת חוב הנובעת מתשלום הגמלה לעובד; בנוסף, לפי חוק זה הגמלה שתשולם לעובד תנוכה מתביעת החוב שהוגשה מטעמו לנאמן; עוד עולה מהחוק שחלק ניכר מרכיבי התביעה אינם מוכרים לצורך תשלום גמלה; מדובר בגמלה מוגבלת בסכום בהתאם לחוק ואין מקום לבררה אצל המוסד לביטוח לאומי לגבי סכסוך עבודה בן למעלה משני עשורים; בספרו של פרופ' דוד האן, דיני חדלות פירעון, צוין כי "חוק חדלות פירעון אינו מאפשר לעובד ליהנות מדין קדימה בגין שכר עבודתו ופיצויי פיטוריו אלא רק לאחר שנפרע תחילה את גמלתו מן הביטוח הלאומי"; כלומר נושה שנמנע מהגשת תביעה לגמלה והגיש תביעה מטעמו, רואים אותו כמי שוויתר על מעמדו בדין קדימה כמו שאכן הכריע הנאמן במקרה דנן שהחוב הוא בדין רגיל; הגשת תביעה לגמלה משפיעה על מצבת הנשייה בדין קדימה שכן היא ממירה חלק מהחוב בדין קדימה לחוב בדין רגיל; מצב זה שונה מהמצב עובר לחקיקת חוק חדלות פירעון שאז הגשת תביעה של עובד לגמלה לא שינתה את מצבת הנשייה ותביעת השיבוב של המוסד לביטוח לאומי הייתה גם היא בדין קדימה; במקרה דנן העובד לא הגיש תביעה לגמלה בשל רכיבי החוב והתארכות התקופה, וכן בשל היות המערער סולבנטי אף לרכיבי הריבית וההצמדה לכל החובות שבמצבת הנשייה; הנושה סומך ידיו על הכרעת הנאמן בתביעת החוב כחוב בדין רגיל.
2. המערער טען, בעיקרי הדברים, כי בתקנה 133 לתקנות לא נקבע כיצד להגיש תביעה לגמלה, לשם כך קיים ס' 369(6) לחוק חדלות פירעון; בתקנה 133(ב) לתקנות נקבע שעובד שאינו מיוצג רשאי להגיש לנאמן תביעת חוב שלא באופן מקוון, כלומר יש כאן הסדר שלילי לפיו עובד מיוצג לא רשאי להגיש תביעת חוב במישרין לנאמן; הזכאות לגמלה נוצרת מיום כניסת המערער להליך חדלות פירעון והדעת נותנת שהנושה זכאי לקבלתה; גם אם המוסד לביטוח לאומי לא ישלם את מלוא רכיבי התביעה, אין בכך כדי לפטור את הנושה מפנייה למוסד לביטוח לאומי; פרשנות דבריו של פרופ' האן, כפי שהובאו על ידי הנושה, אינה נכונה ואף מטעה; לפי פקודת פשיטת הרגל חוב של מעביד לעובד הינו בדין קדימה; הזכות לקבל גמלה מהמוסד לביטוח לאומי לא יצרה את זכות הקדימה ולא ניתקה אותה, כיוון שהייתה קודם לתביעת הגמלה והמוסד לביטוח לאומי רק נכנס בנעלי העובד; הנושה שוויתר על זכות הקדימה ולא פונה למוסד לביטוח לאומי גורם לפגיעה ביכולת השיקום של המערער; אין לקרוא לתוך תקנה 133 לתקנות ויתור מכללא מצד העובד על זכות קדימה כאשר אינו מגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי; תכליתה של תקנה 133 לתקנות היא צמצום החובות בדין קדימה באמצעות המוסד לביטוח לאומי; אין מקום לייחס לתקנה 133 לתקנות שלילה או ויתור על דין קדימה מקום שהעובד אינו מיוצג על ידי עורך דין מטעמו; המחוקק התווה דרך לצמצם את דין הקדימה ללא פגיעה בעובד תוך כדי דרישה מהעובד לפרוע את הגמלה מהמוסד לביטוח לאומי וליהנות מדין קדימה על ההפרש; היה על הנושה לפנות למוסד לביטוח לאומי ומשלא עשה כן דין תביעתו להידחות; על בית המשפט להורות על הגשת תביעת החוב למוסד לביטוח לאומי ולחילופין לקבל את הערעור, לדחות את תביעת החוב ולחייב את הנושה בהוצאות.
3. הנאמן הודיע על הצטרפותו לעמדת באת כוחה של הממונה לפיה על הנושה להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי לפי תקנה 133לתקנות חדלות פירעון.
4. באת כוח הממונה חזרה על עמדתה והודיעה שלפי תקנה 133(א) לתקנות יש מקום להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, שהוא בעל הידע, המומחיות והמקצועיות לדון בה, ומשכך אין מקום לדון בערעור,
5. בנסיבות העניין מצאתי לנכון להידרש לתגובתו של המוסד לביטוח לאומי שהודיע, בעיקרי הדברים, כדלקמן- ככלל על הנושה לפעול לפי תקנה 133(א) לתקנות חדלות פירעון ולהגיש את התביעה למוסד לביטוח לאומי; הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי נועדה לייתר התנהלות מול נושים רבים, בעלי אינטרסים שונים, ולפעול מול המוסד לביטוח לאומי כרשות ציבורית, מה גם שמדובר בזכות ביטוחית; בענייננו, לאחר עיון בטענות הצדדים "... שעה שעל פני הדברים עסקינן בתביעה בגין ריביות בלבד, ומכיוון שממילא לא ניתן לתבוע ריביות במסגרת תביעת חוב למוסד לביטוח לאומי ובהתאם גם אם התביעה תוגש למל"ל היא ככל הנראה תידחה על ידי המל"ל (ראו סעיף 183 לחוק הביטוח הלאומי וכן בפר"ק (חי) 35438-02-12 מגאסון הולדינגס בע"מ בפירוק נ' אביב רונן (פורסם בנבו, 3.5.12), אזי בשלב זו לא נדרשת הכרעה עקרונית בשאלה. יצוין כי ככל שתועבר תביעת חוב למל"ל, התביעה תיבחן על ידי המחלקה המקצועית בהתאם לדין וכאמור מאחר שככל הנראה מדובר בתביעה בגין ריביות בלבד, קיים ספק רב לעניין זכאות הנושה לתשלום הגמלה על ידי המל"ל".

דיון והכרעה

1. אקדים ואציין שלאחר שבחנתי את טענות הצדדים, בשים לב לנסיבותיו המיוחדות של העניין הנדון, נוכח עמדתו של המוסד לביטוח לאומי, כפי שזו פורטה לעיל, ומכיוון שלסברתי לנאמן מוקנית סמכות עניינית מקבילה לזו של פקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי לדון בתביעת החוב של הנושה, מצאתי לנכון לדון בערעור לגופו של עניין, לקבל את הכרעתו של הנאמן לגבי תביעת החוב, ולהורות על דחיית טענותיו של המערער.
2. ראשית אדון בטענתה של באת כוח הממונה לפיה היה על הנושה להגיש את תביעת החוב לפקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי וזאת כמצוות תקנה 133(א) לתקנות חדלות פירעון.
3. בגדרו של סעיף 369(6) לחוק חדלות פירעון שבגדרו תוקן (בתיקון עקיף) סעיף 189 לחוק הביטוח הלאומי, נקבע-

"369(6) בסעיף 189- (א) בכותרת השוליים, במקום "העברת" יבוא "הגשת"; (ב) בסעיף קטן (א), הסיפה החל במילים "באמצעות הנאמן" - תימחק; (ג) בסעיף קטן (ב), במקום "שהמפרק" יבוא "שפקיד התביעות" והסיפה החל במילים "ולעניין גמלה" - תימחק; (ד) סעיף קטן (ג) - בטל; (ה) בסעיף קטן (ד), במקום הסיפה החל במילים "ובדין" יבוא "ואת הטפסים להגשתה" (הדגשה לא במקור- מ.ה.).

סעיף 189 בחוק הביטוח הלאומי בנוסחו לאחר התיקון הנ"ל מורה כך-

"189(א) הזכאי לגמלה לפי פרק זה יגיש תביעתו למוסד. (ב) הגמלה לפי פרק זה תשולם רק לגבי חובות בעד שכר עבודה או פיצויי פיטורים או לקופת גמל שפקיד התביעות קיבל את תביעתם לפי הדין החל עליו. (ג) (בוטל). (ד) השר רשאי לקבוע פרטים שיש לכלול בתביעה ואת הטפסים להגשתה".

פרופ' דוד האן, בספרו דיני חדלות פירעון, ציין בעניין "... מבחינה דיונית, תביעת הגמלה מצד העובד נעשתה באמצעות הגשת תביעת חוב לבעל התפקיד בהליך חדלות הפירעון. סכום תביעת החוב שאישר בעל התפקיד הועבר על ידי הלה למוסד לביטוח לאומי לשם תשלום הגמלה. ראו סעיף 189 לחוק הביטוח הלאומי . סעיף 369(4) לחוק חדלות פירעון תיקן את סעיף 189 לחוק הביטוח הלאומי. החוק המתקן קובע כי כיום תוגש תביעת הגמלה מצד העובד במישרין למוסד לביטוח לאומי. ... ואולם, אם לאחר תשלום הגמלה לעובד עדיין נותרה יתרת חוב שכר שלא נפרעה, גבה העובד תחילה בדין קדימה מקופת חדלות הפירעון את ההפרש האמור" (עמוד 630, ה"ש 30 ו-32).

בסעיפים 210(ה) ו-210(ו) לחוק חדלות פירעון נקבע כי "מתביעת חוב של עובד יופחת הסכום שקיבל כגמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי; השר רשאי לקבוע הוראות לעניין זה, ובכלל זה הוראות לעניין דרך הגשת תביעת חוב של עובד ולעניין חובת דיווח של הנאמן למוסד לביטוח לאומי. (ו) השר יקבע הוראות לעניין אופן הגשת תביעת חוב, הפרטים שייכללו בה, ובכלל זה פרטים לעניין רכיבי ריבית והפרשי הצמדה, והמסמכים שיש לצרף אליה" (הדגשות לא במקור- מ.ה.).

לאור האמור לעיל, מחוקק המשנה ראה לנכון לתקן את תקנה 133 לתקנות חדלות פירעון, תחת סימן ד' (בחלק ד' לתקנות "הנשייה"; פרק א': "תביעות חוב"), שעניינה "הוראות מיוחדות לתביעות חוב של עובדים". בתקנה 133(א) נקבע בזו הלשון-

"על אף האמור בתקנות 120 ו-121, תביעת חוב של עובד בשל חוב שכר עבודה כמשמעותו בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, ובשל פיצויי פיטורין לפי חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, וכן תביעה של קופת גמל כמשמעותה בסעיף 184 לחוק הביטוח הלאומי, תוגש בטופס מקוון שלפיו מגישים בקשה לגמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי; הטופס האמור יופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי; על בקשה כאמור יחולו רק ההוראות החלות על הטופס האמור" (הדגשה לא במקור- מ.ה.).

מעיון בלשון התקנה הנ"ל, שהיא, כאמור, פועל יוצא של התיקון העקיף בסעיף 189 לחוק הביטוח הלאומי, כפי שזה בא לידי ביטוי בחקיקת המשנה, עולה בבירור כי תביעת חוב של עובד בגין שכר עבודה, פיצויי פיטורים וקופת גמל כנגד מעסיק שנקלע להליכי חדלות פירעון תוגש באמצעות טופס מקוון, המופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי, שלפיו מגישים בקשה לגמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, כלומר יש להגישה במישרין לפקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי.

בדברי ההסבר המופיעים באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי לצורך הגשת תביעת חוב נגד מעסיק שניתן בעניינו צו לפשיטת רגל או צו פירוק קבוע עד יום 14.9.2019, או צו לפתיחת הליכים מיום 15.9.2019 ואילך (מועד כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018), צוין כדלקמן-

"אופן הגשת התביעה. ​ב-15.9.2019 נכנס לתוקף חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי אשר השפיע על אופן הגשת התביעה, בדיקתה ותשלום הגמלה. עובד שכיר שנגד מעסיקו ניתן צו פירוק קבוע, או צו לפשיטת רגל עד ליום 14.9.19- יגיש תביעה לגמלה לבעל התפקיד הקבוע שמונה בהליך. לאחר שבעל התפקיד יאשר את התביעה, הוא יעבירה לביטוח הלאומי לבדיקת התביעה ואישורה. עותק מהתביעה יועבר לכונס הנכסים הרשמי.

עובד שכיר שנגד מעסיקו ניתן צו לפתיחת הליכים מיום 15.9.2019 ואילך- יגיש את התביעה ישירות לביטוח הלאומי. עותק מהתביעה יועבר לממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי (הדגשות לא במקור- מ.ה.).

באתר האינטרנט של משרד המשפטים, האפוטרופוס הכללי, הממונה על הליכי חדלות פירעון והרשם לענייני ירושה, צוין לגבי אופן ההגשה של תביעת חוב של עובדים שמעסיקם מצוי בהליך של חדלות פירעון (הליך שהחל לאחר ה 15.9.2019), כדלקמן-

"תביעות חוב עובדים בהליכי חדלות פירעון (תיקים שנפתחו לאחר ה 15.9.19) יוגשו למוסד לביטוח לאומי. להגשת תביעת חוב על ידי עובדים, היכנסו לאתר הביטוח הלאומי - לתביעה לתשלום חוב שכר עבודה ופיצויי פיטורין. אין צורך להגיש העתק תביעת חוב עובדים, לממונה על חדלות פירעון ושיקום כלכלי - תביעות החוב המוגשות באתר הביטוח הלאומי נקלטות אוטומטית גם במערכת הממונה בתיק הרלוונטי. לתשומת ליבכם: בתיקי חדלות פירעון של יחידים ותאגידים הנאמן בהליך חדלות פירעון לא בודק את תביעות חוב העובדים והטיפול מתבצע במוסד לביטוח לאומי בלבד" (הדגשות לא במקור- מ.ה.).

1. להשלמת התמונה אציין כי התקנה האמורה טרם זכתה להתייחסות של ממש בפסיקת בתי המשפט בשים לב למועד תיקונה וכניסת תקנות חדלות הפירעון לתוקף, ויש להניח שציבור המתדיינים לא נדרש עד כה יתר על המידה לבירור הסוגיה שהוסדרה בגדרה של חקיקת משנה זו.

מצאתי לנכון להביא מובאות מפסקי דין של בתי הדין לעבודה שעלה בידי לאתר בנוגע לתקנה הנ"ל.

"טרם סיום, לשם אנלוגיה, אציין כי ישנם תחומים נוספים בהם החוק מאפשר לבית הדין להעביר לגורם חיצוני את הדיון בענייני עבודה כולל ביחס לזכויות קוגנטיות. לדוגמה, עובד שכיר, אשר נגד מעסיקו ניתן צו לפתיחת הליכי חדלות פירעון, רשאי להגיש תביעת חוב בגין סכומים להם הוא זכאי בגין עבודתו, שלא שולמו לו, כגון: שכר עבודה ופיצויי פיטורים. תביעת החוב מוגשת למוסד לביטוח לאומי ומאושרת על ידי המפרק הנאמן או המנהל המיוחד (ראו: סעיפים 215-209 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע״ח–2018, וסעיפים 134-120 לתקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע״ט–2019)".

סע"ש (אזורי י-ם) 57268-08-18 תומר בן יוסף - מועדון הכדורגל א.ג. בית"ר ירושלים (2001) בע"מ פסקה 46, 17.2.2020.

"... הנאמנים הודיעו כי אין להם התנגדות למינוי ב"כ התובעים ככונס נכסים לצורך הגשת תביעות חוב אולם סמכויותיו ככונס לא יחולו על בדיקת תביעת החוב שתוגש לנאמנים על ידי המוסד לביטוח לאומי, הגשת ערעור או השגה על קביעת המוסד לביטוח לאומי. הנאמנים ציינו כי בהתאם לתקנה 133(א) לתקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ט-2019, תביעות חוב של עובדים המיוצגים על ידי עו"ד מטעמם, בגין רכיבים של שכר עבודה (נושא הליך זה), מוגשות באופן ישיר למוסד לביטוח לאומי בהגשה מקוונת ואינן עוברות תחת ידיהם של הנאמנים. זאת, בניגוד לפרקטיקה שהייתה נהוגה בטרם כניסת החוק לתוקף ולפיה תביעות החוב היו מוגשות לבעלי התפקיד והם היו מגישים אותן למוסד לביטוח לאומי, בצירוף חתימתם".

ת"צ (ביד"ע ת"א) 46238-03-13 שלמה שובל - בטחון שירותים אבידר בע"מ, פסקה 14, 21.9.2020.

בעניין שנדון ב-ת"ת (מחוזי חיפה) 46520-12-20 מוראד עמארנה נ' גל סאן הצפון לבניה בע"מ (11.8.2021) נדונו היבטים שונים הנוגעים לאופן הגשת תביעה על ידי עובד שמעסיקו מצוי בהליכי חדלות פירעון.

"טרם חקיקתו של חוק חדלות פירעון נשלטו ההוראות בדבר הגשת תביעות חוב של נושים וההכרעה בהן, על ידי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, שהוראותיה הוחלו גם על פירוק חברה מכוח סעיף 352 לפקודת החברות. על פי הוראות אלו נדרש כל נושה, לרבות עובד של חברה בפירוק, להגיש תביעת חוב לבעל התפקיד שמונה, מפרק או מנהל מיוחד (ראו תקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985, תקנות 76 ו- 93). מפרק החברה היה בודק את תביעת החוב. הוא רשאי היה לחקור, לאסוף ראיות ולזמן עדים, ובסופו של הליך היה מכריע בתביעת החוב. על הכרעת המפרק בתביעות החוב רשאים היו הנושה, החברה או כל מעוניין אחר להגיש ערעור לבית משפט של פירוק, כלומר בית המשפט המחוזי לפניו התנהל הליך פירוק החברה (תקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל וההוראות הכלליות שבסעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל וסעיף 310 לפקודת החברות. לאחר אישור תביעת החוב של העובד הוא רשאי היה לפנות לקבלת סעד במסלול ההגנה הסוציאלית ולקבל גמלה על פי ההסדר הקבוע בחוק הביטוח הלאומי. בהתאם לסעיף 189 לחוק הביטוח הלאומי, הייתה תביעת העובד מוגשת באמצעות המפרק. ודוקו, הזכות לגמלה הותנתה בכך שתביעת העובד התקבלה על ידי המפרק, דהיינו כי תביעת החוב אושרה במסלול של דיני חדלות הפירעון.

...

חוק חדלות פירעון שנכנס לתקפו ביום 15/9/2019 כולל בחובו שינויים רבים. בין היתר נכללו בו הוראות חדשות לעניין הגשת תביעות חוב וסדרי נשייה. חוק חדלות פירעון, כמו הדין הקודם, מורה כי תביעות החוב יוגשו לנאמן שמונה (סעיף 210) וכי הנאמן הוא שיכריע בכל תביעות החוב של הנושים (סעיף 211). כמו בדין הקודם, גם על הכרעתו של נאמן בתביעת חוב שהגיש נושה ניתן להגיש ערעור לבית המשפט (סעיף 215).

בחוק חדלות פירעון נקבעו גם הוראות לעניין הגשת תביעות עובדים לגמלה על פי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי. בהתאם לסעיף 369 לחוק חדלות פירעון, שעניינו תיקון עקיף לחוק הביטוח הלאומי (תיקון 201 לחוק הביטוח הלאומי), נקבע כי עובד יהיה זכאי לגמלה עם מתן צו לפתיחת הליכים כנגד החברה בה הועסק (סעיף 182 לחוק הביטוח הלאומי). כן נקבע כי העובד יגיש תביעתו ישירות למוסד לביטוח לאומי וכי התביעה תיבדק על ידי פקיד התביעות במוסד.

וכך מורה סעיף 189 לחוק הביטוח הלאומי בנוסחו לאחר התיקון: (א) הזכאי לגמלה לפי פרק זה יגיש תביעתו למוסד. (ב) הגמלה לפי פרק זה תשולם רק לגבי חובות בעד שכר עבודה או פיצויי פיטורים או לקופת גמל שפקיד התביעות קיבל את תביעתם לפי הדין החל עליו. (ג) (בוטל). (ד) השר רשאי לקבוע פרטים שיש לכלול בתביעה ואת הטפסים להגשתה.

משמעות הדבר היא כי עובד המבקש לקבל גמלה מהמוסד, אינו נדרש עוד לפנות למסלול חוק חדלות הפירעון, אינו מחויב להגיש תביעת חוב למפרק ואינו נדרש להמתין להכרעת המפרק. התביעה מוגשת ישירות לפקיד התביעות, ורק באותם מקרים בהם לעובד תביעות נוספות, העולות על תקרת הגמלה, עליו להגיש תביעת חוב למפרק. תכלית התיקון הייתה לקצר את ההליכים לקבלת גמלה לעובדים, ובכך גם לצמצם, לייעל ולקצר את הליכי חדלות הפירעון (אף שאין בכך רלבנטיות להליך הנוכחי חשוב לזכור כי במסגרת התיקון הוכרה גם זכותם של עובדי תאגיד המצוי בהליכי שיקום לגמלה).

גם על פי הדין החדש נכנס המוסד לביטוח לאומי בנעלי העובד וזכאי לקבל דיבידנד מקופת הפירוק, אם כי זכות הקדימה בחלוקת הנכסים נשללה מהמוסד (סעיף 192(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי)".

(שם, פסקאות 12-13, 21-23. הדגשות לא במקור- מ.ה.).

1. יוצא אפוא שדרך המלך להגשת תביעה לצורך קבלת גמלה (כמשמעותה בסעיפים 182, 183 ו-189(ב) לחוק הביטוח הלאומי) בעד שכר עבודה, פיצויי פיטורים וקופת גמל, היא באמצעות הגשתה במישרין לפקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי, כאשר הרציונל המונח ביסוד החקיקה הרלבנטית שצוינה לעיל הוא פישוט, ייעול וקיצור ההליכים הנוגעים לבירור תביעתו של העובד בעניינים אלה.
2. בענייננו, הנאמן מצא לנכון להידרש לתביעת החוב שהגיש הנושה ולאשר אותה (הגם שבגדרו של הליך זה הצטרף לעמדתו של ב"כ הממונה בעניין הגשת התביעה לפקיד התביעות), ויש לבחון האם יש מקום לראות את הכרעתו כמבוטלת מכיוון שלא הוגשה בדרך הדיונית שנקבעה בחקיקה שצוינה לעיל, או שמא ניתן להידרש אליה.
3. סבורני כי לנאמן ולפקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי סמכות מקבילה לדון ולהכריע בתביעה של עובד בגין חובות בעד שכר עבודה, פיצויי פיטורים וקופת גמל.

כך למשל, נקבע בסעיף 133(ב) לחוק חדלות פירעון כי "על אף האמור בתקנת משנה (א), עובד שאינו מיוצג רשאי להגיש לידי הנאמן תביעת חוב שלא באופן מקוון, במשרדי הממונה או בלשכת הוצאה לפועל" (הדגשות לא במקור- מ.ה.). יוצא אפוא שלפני עובד שאינו מיוצג על ידי עורך דין מטעמו, עומדות שתי אפשרויות, האחת- להגיש תביעה לגמלה במישרין לפקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי, והשנייה- להגיש תביעת חוב שתעמוד לבדיקתו והכרעתו של הנאמן, באמצעות הגשתה במשרדי הממונה, ככל שהליך חדלות הפירעון מתנהל בבית המשפט, או בלשכת ההוצאה לפועל, לפי העניין.

להשלמת התמונה אציין שעובד שאינו מיוצג על ידי עורך דין מטעמו בחר להגיש תביעת חוב לנאמן הרי שעדיין עליו לפנות לפקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת הגמלה.

מעבר לכך, העובד יכול להגיש תביעת חוב לנאמן באותם המקרים שבהם יתרת החוב הנטענת כנגד מעסיקו עולה על תקרת הגמלה לפי חוק הביטוח הלאומי, וזאת ללא קשר לעניין ייצוגו על ידי עורך דין.

1. יש לציין כי בענייננו הנושה הגיש את תביעת החוב לנאמן באמצעות עורך דין מטעמו, ומשכך אינו נכלל בגדרו של סעיף 133(ב) לחוק חדלות פירעון.
2. על הנאמן היה להודיע לנושה, עם הגשת תביעת החוב, שעליו להקדים ולהגיש תביעה לגמלה לפקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי ולהידרש להגשת תביעת חוב בהליך חדלות הפירעון ככל שיתרת החוב הנטענת כנגד המעסיק תעלה על תקרת הגמלה לפי חוק הביטוח הלאומי.

עם זאת, למרות שהנאמן נדרש לבדיקת תביעת החוב, תחת להורות לנושה להקדים ולהגיש תביעה לגמלה לפקיד התביעות, סבורני שאין בכך כדי להשליך על התוקף של הכרעתו בתביעת החוב, וזאת בשים לב לנסיבותיו המיוחדות של העניין הנדון, ומכיוון שהכרעתו נעשתה על פי סמכותו העניינית, ומשכך סבורני שיש מקום להידרש לבירור הטענות שהועלו בערעור לגופו של עניין.

ראוי לשים לב לתגובתו של המוסד לביטוח לאומי לפיה היות ועיקר החוב הוא בשל ריביות שנצברו על קרן החוב במשך השנים, יש להניח שפקיד התביעות יידרש לדחיית התביעה.

לעניין זה נקבע בסעיף 297א(ב) לחוק הביטוח הלאומי כי "גמלה, המשולמת במועד תשלום שחל לאחר שחלף חודש קלנדרי מלא מהחודש לתשלום, תעודכן בשיעור שבו עלה המדד שפורסם לאחרונה לפני מועד התשלום, לעומת המדד שפורסם בחודש לתשלום". בסעיף 297א(ג) לחוק הנ"ל נקבע כי "חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א- 1961, לא יחול על גמלה המשולמת לפי חוק זה".

"זכאותו של המערער לגימלה צריכה להיות מחושבת לפי שווי הכספים המצויים בקופת גמל ושווי חוב שכר העבודה וחוב פיצויי הפיטורין. המועד הקובע בשני המקרים- יום סיום יחסי העבודה. לפי סעיף 297א'(ג) לחוק הביטוח הלאומי- לא חל חוק פסיקת ריבית והצמדה על הגימלה המשתלמת לפי חוק הביטוח הלאומי, ובכלל זה על גימלה המשתלמת לפי פרק ח' במקרה פירוק, למעט עליית מדד המחירים לצרכן".

פר"ק (מחוזי חיפה) 35438-02-12 גאסון הולדינגס בע"מ בפירוק נ' אביב רונן, 3.5.2012.

1. לאחר בחינת טענות הצדדים מצאתי לנכון לקבל את הכרעתו של הנאמן בתביעת החוב ולהורות על דחיית הערעור.

המערער אינו חולק על הכרעתו של הנאמן בכל הנוגע לסכום החוב שאושר על ידו מבחינה אריתמטית, אך לטעמו היה על הנאמן להרים את הפרגוד מעל פסק הדין ולהתערב בשיעורי הריבית שהתווספו על קרן החוב במהלך השנים, וזאת בשים לב לכלל נסיבות העניין ובכלל זה התנהגותו של הנושה אשר בחוסר תום לב, כך כנטען, עשה שימוש בהליכי ההוצאה לפועל על מנת לצבור חוב ניכר, בבחינת "צבירת חיסכון" במשך השנים, אלא שאין בידי לקבל את הטענות בעניין זה.

ביום 21.6.2000 ניתן פסק דין נגד המערער בבית הדין האזורי לעבודה בסך של 12,350 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין והוצאות משפט. עוד נקבע כי החוב הפסוק יישא פיצויי הלנה מיום 28.2.1999 ככל שלא ייפרע בתוך 9 ימים. ביום 28.1.2002 הנושה פתח תיק הוצאה לפועל לצורך גביית פסק הדין. ביום 27.5.2002 המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה מטעמו וביום 27.5.2002 הצדדים הגיעו להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ובמסגרתו המערער התחייב לשלם לנושה סך של 18,000 ₪ עד ליום 31.7.2002. אין מחלוקת שהסכום הנ"ל שולם לנושה באיחור. המערער הגיע בקשה בטענת פרעתי וביום 1.4.2003 נקבע על ידי כב' רשמת ההוצאה לפועל שעליו לפנות לבית המשפט לצורך הכרעה בסוגיית הפרתו של הסכם הפשרה. ביום 5.8.2003 הבקשה בטענת פרעתי נדחתה לאחר שהמערער לא המציא החלטה מתאימה מבית המשפט, תוך חיובו בהוצאות ההליך בסך של 2,500 ₪. המערער הגיש תובענה לסעד הצהרתי בבית משפט השלום באשדוד (ה"פ 146/03) ובהליך זה הגיעו הצדדים להסכם לפיו המערער ישלם לנושה סך של 20,000 ₪ לסילוק מלא של כל הטענות וההליכים בעניינו, בתשלומים. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין ביום 21.6.2004. אין חולק שהמערער לא שילם דבר לפי פסק הדין. ביום 29.3.2005 המערער הגיש בקשה נוספת בטענת פרעתי ובהמשך לדיון שנערך לפני כב' רשמת ההוצאה לפועל היא הורתה על ביטול הריבית שנצברה במשך חמש שנים מאוקטובר 2004 ועד לפברואר 2010. ערעורים שהוגשו על ידי הצדדים לבית משפט השלום באשקלון על החלטתה של כב' רשמת ההוצאה לפועל, נדחו. הצדדים גיבשו בהמשך הסכם פשרה נוסף לפיו המערער ישלם לנושה סך של 190,000 ₪ לצורך סילוק החוב עד ליום 15.11.2019 אך המערער לא עמד בהסכם.

הנושה הגיש את תביעת החוב על סך של 454,547 ש"ח והנאמן מצא לנכון לאשר את תביעת החוב על סך של 262,791 ₪, כחוב כללי, לאחר בחינה של דפי התנועות של תיק ההוצאה לפועל ובשים לב להחלטות השיפוטיות שניתנו ובכלל זה להפחתת סכומי הריבית ולתשלומים שבוצעו.

סבורני שלא נפל פגם בהכרעת הנאמן ויש לראותה כהחלטה סבירה ומאוזנת בשים לב לבדיקות שנערכו על ידו, ובשים לב לכך שטענותיו של המערער ביחס לחובו הנטען על ידי הנושה נבדקו על ידי ערכאות שיפוט שונות, במסגרת בקשות בטענת פרעתי בלשכת ההוצאה לפועל ובמסגרת הליכים נוספים בבתי משפט השלום, כפי שפורט בהרחבה לעיל, ובנסיבות אלה לא היה מקום להרים את הפרגוד מעל פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה.

זאת ועוד, יש ליחס משקל ראוי לכך שהצדדים פעלו להסדיר את היחסים ביניהם, במהלך השנים, בכל הנוגע לפירעון החוב, באמצעות שלושה הסדרי פשרה, אלא שהמערער לא עמד בתנאי ההסכמים.

להשלמת התמונה, בפסיקת בתי המשפט נקבע לא אחת כי הנאמן יכול "להרים את הפרגוד" מעל פסק דין ולהתערב בקביעותיו במצבים חריגים, כגון- חשש של ממש לקנוניה בין החייב למקורביו על מנת להבריח נכסים מנושים, או מקום שפסק הדין ניתן בהעדר הגנה, ללא בירור לגופן של הטענות וקיים חשש ממשי שאינו משקף באופן נכון את מצב הדברים בין הצדדים.

לעניין זה נקבע בסעיף סעיף 211(ב) לחוק חדלות פירעון כי "הנאמן רשאי, באישור בית המשפט, לדחות תביעת חוב בשל חוב שניתן לגביו פסק דין, אם מצא כי התקיים אחד מאלה: (1) פסק הדין ניתן על בסיס התנהלות של הצדדים שיש בה משום תרמית או קנוניה; (2) התקיימו נסיבות אחרות שבהן פסק הדין ניתן בלא בירור לגופו של עניין ובשל כך יש חשש ממשי שאינו משקף נכונה את חוב היחיד".

ראו לדוגמא- ע"א 4873/21 יעקב ירמיש נ' עו"ד שלמה הנדל, נבו 24.10.2021.

בענייננו, פסק הדין ניתן מבלי שהוגש כתב הגנה ובהעדר התייצבות של המערער לדיון בבית הדין האזורי לעבודה, וככל שבכך היו מתמצים הדברים יכול שהיה מקום להתערב בקביעותיו, אך המערער הגיש בקשה לביטולו ובמסגרת הדיון שנערך ביום 27.5.2002 בבית הדין לעבודה והצדדים הגיעו לכלל הסכמה לפיה המערער ישלם לנושה סך של 18,000 ₪ עד ליום 31.7.2002 וככל שהסכום לא ישולם במועד יעמוד פסק הדין המקורי בעינו. להסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין. פסק הדין המקורי "התמזג" אפוא במסגרת הסכמתם המאוחרת של הצדדים שניתן לה תוקף של פסק דין, שבגדרה הוסכם להחיל את קביעותיו ככל שהמערער לא יעמוד בתנאים שהוסכמו ביניהם. בנסיבות אלה ובשים לב להליכים משפטיים נוספים שנערכו במהלך השנים לגבי החוב הפסוק שנוצר בעטיו של פסק הדין, לא היה מקום להתערב בשיעורי הריבית שנקבעו בפסק הדין המקורי.

1. מבלי שיש בכך כדי לגרוע מהחלטה זו, ולמרות האמור בתגובתו של המוסד לביטוח לאומי, סבורני שמן הראוי שהנושה יגיע תביעה למוסד לביטוח לאומי לצורך בירור זכאותו קבלת גמלה.

התוצאה

1. התוצאה היא שהערעור נדחה.
2. המערער יישא בהוצאותיו של הנושה והנאמן בסכום כולל של 1,500 ₪ לכל אחד מהם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
3. הנאמן יגיש רשימת מועדים מוסכמת לדיון בתיק העיקרי בתוך 14 ימים.
4. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 60 ימים ממועד המצאת פסק הדין.
5. המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק ברישומיה.

ניתן היום, ה' אדר א' תשפ"ב, 06 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.