11 אוגוסט 2022

1. האם הוכיח התובע אירוע חריג המקים תשתית עובדתית למינוי מומחה לצורך המשך בירור תביעתו להכרה באירוע לבבי שבו לקה כתאונת עבודה, בהתאם להגדרות שבסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995?

התשתית העובדתית ומהלך ההתדיינות

1. התובע הינו יליד 1965, ספר במקצועו, עובד כעצמאי במספרה הנקראת "ראשם" בתל-אביב. לפי טענתו, במהלך עשר השנים שעד 2019 העסיק במספרה שלו עוזר ספר אחד, בשם רפי קלימי.
2. לפי טענת התובע, ביום ראשון 1.9.19, לקראת סגירת המספרה, הודיע קלימי לתובע, באופן מפתיע לחלוטין, כי הוא החליט לעזוב את עבודתו הואיל ומיצה את עצמו בעבודת הספרות וברצונו להמשיך ולהתפתח וללמוד תחומים אחרים, והוא אף נרשם ללימודי מחשבים. התובע טוען כי קיבל הודעה פתאומית זו בצורה קשה ביותר, שכן זו נפלה עליו כרעם ביום בהיר, ומשמעותה היתה הרת גורל ואף הרסנית לעסק שלו. התובע טוען כי הלך לביתו כשהוא נסער ועצבני. למחר היום, יום שני, שבו המספרה סגורה תמיד, חש התובע רע מאד, פנה למיון רפואה דחופה של מכבי, שם בוצע לו א.ק.ג, שבעקבותיו הופנה בדחיפות לחדר המיון של בית חולים שיבא בתל-השומר, שם הוחלט על ביצוע ניתוח מעקפים.
3. התובע פנה לנתבע בתביעה להכיר באירוע שלעיל כתאונת עבודה, אך תביעתו נדחתה בהחלטת פקיד התביעות מיום 23.7.20, ובעקבות כך הגיש את התביעה שבפנינו.
4. דיון הוכחות התקיים בפנינו ביום 12.5.22. במהלכו, העיד התובע וכן העיד כעד מטעמו אותו קלימי, העובד לשעבר.

לאחר הדיון ניתן צו להגשת סיכומים בכתב. עתה, משנאספו הסיכומים לתיק בית-הדין, הגיעה העת לדון ולהכריע בתובענה.

1. דיון והכרעה
2. על פי הדין, על מנת שהמקרה שלפנינו יוכר כפגיעה בעבודה "מן ההכרח לקבוע קודם כל קיומו של אירוע חריג בחיי עבודת המבוטח המצדיק מינוי מומחה רפואי" (עבל 458/99 פלבסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (11.3.02)). "ככלל, מתח מתמשך בעבודה, אפילו משתרע הוא על פני ימים או שבועות, אינו עולה כדי 'אירוע חריג'... אם כי יכול ו'אירוע חריג' יוכר גם על רקע של מתח מתמשך, מקום בו בסמוך לפני האירוע נוצר 'שיא' או 'עליית מדרגה' חריגים באותו מתח מתמשך, והם שייחשבו כ'אירוע החריג'" (עבל 306/03 אושרי נ' המוסד לביטוח לאומי (6.4.06). "על מנת ש'אירוע חריג יבוא בגדר 'תאונת עבודה' צריך שהאירוע החריג יוגדר בזמן ובמקום. אמנם אין הכרח כי אותו אירוע חריג יהיה רגעי וקצר, ובלבד שמשכו אינו עולה כדי 'מתח מתמשך' (עבל 42735-08-13 רפפורט נ' המוסד לביטוח לאומי (18.1.15)).

בעניין בריקלין (עבל 35047-08-13 בריקלין נ' המוסד לביטוח לאומי (23.7.14)), הודגש כי במקרה של ספק, הנכון הוא למנות מומחה:

"לא למותר לציין הוא כי גם אם קיים ספק מסוים בדבר חריגות האירוע, יש למנות מומחה יועץ רפואי, לבל תנעלנה דלתות בית הדין בפני המבוטח על הסף, בטרם יבחן המומחה את שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה ובין האוטם המוחי (ראו: המוסד לביטוח לאומי נ' מכלוביץ'(2003). לכך יש עוד להוסיף את סמיכות הזמנים בין האירוע שאירע למערערת בעבודתה, לבין מועד בוא האוטם המוחי בו לקתה. סמיכות זמנים זו גם היא מבססת בנסיבות המקרה את הפניית המקרה למומחה יועץ רפואי לקבלת חוות דעתו".

כן ראו: עבל 18610-05-16 סידי נ' המוסד לביטוח לאומי (9.9.17)); עבל 23260-06-16 ברנע נ' המוסד לביטוח לאומי (17.7.17)); עבל 24888-10-18 אהרן נ' המוסד לביטוח לאומי (10.7.19)).

1. בטרם נפנה לבחינת המקרה שלפנינו, נציין עוד כי נטל ההוכחה המוטל על כתפי התובע הינו מוגבר מהרגיל, וזאת בהיות התובע עצמאי.
2. לאחר שלמדנו את מסכת העדויות והראיות, הגענו לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובע להוכיח את האירוע החריג לו טען, וננמק:

ראשית, על פי ההלכה הפסוקה, יש ליתן משקל ראייתי משמעותי למסמכים הרפואיים מזמן אמת. במקרה שלפנינו, אין מחלוקת כי התובע לא תיאר לרופאיו את האירוע שאירע לטענתו בעבודה יומיים קודם לכן (ראו הודאתו בכך בסעיף 72 לסיכומיו), ויש בכך כדי לפעול לחובתו. יתירה מכך, אין המדובר באנמנזה שותקת (דהיינו כזו שבה התובע לא מתאר דבר אודות האירועים שקדמו לאירוע הלב), אלא במקרה שבו התובע תיאר באופן מפורש ביותר כי סבל "מאירועים חוזרים בשבועיים האחרונים של לחץ בחזה עם הקרנה לזרוע שמאל", דהיינו התובע עצמו תיאר לרופאיו בעיה רפואית שהחלה הרבה קודם לאירוע הנטען בעבודה (ראו מכתב השחרור נספח 2 לכתב התביעה);

שנית גם במכתב השחרור מהמחלקה הקרדיולוגית, מיום 8.9.19 (שבוע לאחר האשפוז) אין כל אזכור לאותו אירוע חריג שאירע לפי הנטען בעבודה. יותר מכך, בסיכום "המחלה הנוכחית" אף נרשם "מציין שעד לאחרונה לא היה פעיל פיזית לפני כשבועיים ביצע פעילות גופנית בעוצמה גבוהה מזו שהוא רגיל". הנה כי כן, גם כאן לא מדובר באנמנזה שותקת, אלא במקרה שבו התובע עצמו קשר בין פעילות גופנית בעוצמה גבוהה שביצע שבועיים קודם לניתוח המעקפים לבין הבעיה הלבבית אליה נקלע, ושוב ללא כל אזכור לאירוע כזה או אחר בעבודה שאירע יום וחצי קודם לאישפוזו בבית חולים שיבא;

שלישית התובע טען (ראו בסעיף 58 לסיכומיו) כי לראשונה מסר לרופא המשפחה שלו, ד"ר אלן אוחיון, שאירע לו אותו האירוע הנטען בעבודה, וזאת ביום 2.2.20, וזה רשם במפורש שמדובר ב- work accident. לא מצאנו ליתן לראיות אלה משקל ראייתי כלשהו לטובת התובע מאחר שכפי שעולה מייפוי הכח שבתיק התובע פנה לייעוץ משפטי ביום 27.1.20 ועל פני הדברים סביר יותר להניח שהפניה לרופא המשפחה נעשתה על פי עצת עורך הדין, ולא באופן עצמאי. מעבר לנדרש נעיר כי צודק הנתבע גם בטענתו שאין ליתן משקל ראייתי כלשהו למסמכים רפואיים אלה אף מהטעם שאלה צורפו ללא קבלת רשות לכך בשלב הסיכומים, דהיינו הם לא צורפו לתצהירי התובע, ועל כן גם לא ניתנה לנתבע ההזדמנות לחקור ביחס אליהם בדיון ההוכחות;

רביעית גם בפני חוקר הביטוח הלאומי אישר התובע כי לא עסק בפעילות גופנית, והחל לעסוק בפעילות גופנית כשבועיים קודם לאירוע (עמ' 6 ש' 19 לפרוטוקול), כשבמקביל חש באותה תקופה מתח בעבודה ללא קשר להתפטרותו של קלימי "גם התאמצתי. גם אינטראקציה עם אנשים, הכל ביחד. אני צריך לדאוג לפרנסה ועבודה, יש לי 4 ילדים וצריך לעשות זאת" (ש' 7 עמ' 1 לפרוטוקול);

חמישית אשר לעצם קרות האירוע הנטען – הודעתו המפתיעה של קלימי על כוונתו להתפטר ביום 1.9.19 – הרי שאין למעשה כל מחלוקת כי קלימי לא התפטר בפועל באותו המועד, וגם לא בסמוך לכך, ובסופו של דבר בכלל פוטר על ידי התובע שבעה חודשים מאוחר יותר (ביום 15.3.20). בנסיבות אלה, ובהיעדר כל ראיה תומכת (כמו למשל התכתבות במסרונים) התקשינו להאמין שמצד אחד התובע היה זקוק לקלימי כל כך עד שממש נכנס למצוקה מכך שקיבל ממנו הודעה על כוונה להתפטר, אך מצד שני לאחר אירוע הלב ויתר קלימי על הכוונה להתפטר ונותר בעבודה עד שבכלל פוטר חצי שנה מאוחר יותר. נוסיף, כי לא נתנו אמון בגרסת התובע כי פיטר בסופו של דבר את קלימי בשל ירידה בהכנסות, שכן התובע הודה ששכר עובדת חלופית במקום קלימי (עמ' 5 ש' 4 לפרוטוקול).

סוף דבר

1. משלא הוכח האירוע החריג הנטען, דין התביעה להידחות, וכך אנו מורים. עם זאת, משעסקינן בתביעה מתחום הבטחון הסוציאלי, לא נעשה צו להוצאות אף שהתביעה נדחתה.

זכות ערעור כדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, י"ד אב תשפ"ב, (11 אוגוסט 2022), בהעדר הצדדים.