לפני בקשה לפסיקת הוצאות מכח סעיף 80(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, מצאתי כי דינה להדחות.

הרקע העובדתי

למבקש נרשמה הודעת קנס בגין עבירת יציאה ממקום המגורים לפעולה או למטרה שאינה מותרת, בניגוד להוראות סעיפים 2 + 13(א)(1) לתקנות לסמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות), התש"ף-2020.

המבקש ביקש להשפט, כזכותו על פי דין.

המבקש התייצב כנדרש לדיון הקראה ובמענה לכתב האישום השיב כי לא עבר את העבירה המיוחסת לו מאחר שמקום המגורים שלו שהיה מעודכן במועד העבירה במשטרה אינו נכון.

המבקש הגיש למשיבה מסמכים שונים ובעקבות כך המשיבה ביקשה לחזור מכתב האישום.

דיון והכרעה

השאלה המשפטית המונחת לפניי היא האם התקיימו בעניינו של המבקש אחת מהחלופות המנויות בסעיף 80(א) לחוק, אשר מונה שתי חלופות אשר בהתקיים אחת מהן, יהא הנאשם שזוכה כדין, זכאי להחזר הוצאות שהוציא מכיסו לשם מימון הגנתו. האחת, לא היה יסוד להאשמה. השנייה, נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי.

אדגיש כי הנחת המוצא של סעיף 80(א) לחוק היא מציאת נקודת האיזון בין האינטרס הציבורי בהעמדת עבריינים לדין למען שמירת החוק והסדר הציבוריים למול הנזק שנגרם לנאשם בניהול ההליך הפלילי כנגדו.

ההלכה הפסוקה היא כי גם מי שחלף על פני אחת מהעילות הקבועות בסעיף 80(א) לחוק אינו זכאי לפיצוי אוטומטי. עסקינן בסמכות שבשיקול דעת, ויש לאזן בין הנזק שיגרם לנאשם בעטיו של ההליך למול האינטרס הציבורי שבאכיפת החוק. תוך זאת, יש להבטיח כי שיקולי התביעה יהיו שיקולים ענייניים – מקצועיים ולא תקציביים.

במקרה שלפני, כאמור, המשיבה ביקשה לחזור בה מכתב האישום בעניינו של הנאשם לאור נסיבות שהוצגו בפנייה, אשר לא היו ידועות לה עת מתן הדו"ח או הגשת כתב האישום. מכאן, החלופה הראשונה אינה מתקיימת.

אף החלופה השנייה אינה מתקיימת. המבקש הוא שבידו היה המידע אשר הוביל להחלטת המאשימה.

בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, אציין את האינטרס הציבורי הגלום בעבירות מעין אלה שיוחסו למבקש, זאת נוכח מטרת המחוקק במלחמתו במגיפה עולמית והאינטרס של שמירה על חיי אדם.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את בקשת המבקש.

המזכירות תעביר החלטתי לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתנה היום, כ"ח חשוון תשפ"ב, 03 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.