1. לפניי תביעה כספית על סך 18,571 ₪, שעילתה נזקי רכוש, שעל פי הנטען נגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 7/6/20, עת הרמזורים בצומת שדרות רוטשילד בתל אביב לא עבדו, רכב התובעים החל לחצות הצומת בזהירות המרבית, או אז הגיח רכב הנתבעת לא ציית לתמרור עצור המוצב בדרכו, פגע ברכב התובעים וגרם לנזקים (להלן: "התאונה").
2. קיים הליך מקביל המתנהל במסגרת תא"מ 22229-12-20 (בבית משפט השלום ברמלה) והצדדים ביקשו הכרעה פוזיטיבית.
3. כעולה מכתב ההגנה, עמד נהג רכב הנתבעים עם רכבו, לפי הוראות תמרור עצור בכיוונו, עת החל נסיעה, כאשר משמאל נוסע לצידו רכב צד ג', בהגיעו לאמצע הצומת, לפתע הגיח נהג רכב התובעים לתוך הצומת, בחוסר זהירות, פגע ברכב הנתבעים והוא האשם הבלעדי לתאונה (להלן: "התאונה").
4. ביום 24/2/22 התקיים דיון במעמד הצדדים, אליו לא התייצב הנתבע 1 (נהג רכב הנתבעים) והעדות היחידה שנשמעה בפני בית המשפט, הייתה עדותו של התובע 1.
5. דהיינו, בפני בית המשפט, מונחת גרסתו של התובע בלבד.

אי התייצבות לדיון והגשת טופס ההודעה

1. לכתב ההגנה צורף טופס ההודעה על מקרה ביטוח רכב, של הנתבע 1, אלא, שמן המפורסמות כי על מסמך להיות מוגש באמצעות עורכו.

לעניין זה יפים הדברים שנכבו בת"א 1796/06 האחים שליין בע"מ נ' yamato sewing machine manufacturing (פורסם בנבו):

"[...] אינני סבור כי ניתן לקבל מסמך זה כראיה בתיק. על מנת שמסמך ישמש כראיה לאמיתות תוכנו, יש להגישו באמצעות עורכו. המלומד יעקב קדמי מסביר בספרו, "על הראיות" חלק שני 908, 2009 (להלן "קדמי"), כי:

'הגשתו של מסמך כראיה, מצריכה 'מעבר' בשלושה מישורים הסוגרים כמעגלים אחד על משנהו: המישור הראשון – הוא מישור זיהויו של המסמך והגשתו פורמלית – כ'חפץ' – על ידי עד מגיש (ובדרך זו – הוכחת קיומו), המישור השני – הוא מישור הוכחת 'אמיתותו' של המסמך לאמור היותו 'אותנטי' ולא מזויף, והמישור השלישי – הוא מישור הוכחת אמיתות תוכנו, במקום שהמסמך מוגש לתכלית זו'. "

עוד נקבע שם:

"[...] מסמך המוגש לבית המשפט שלא על-ידי עורכו, וללא שהעורך העיד בבית המשפט, באשר לאמיתות תוכנו, נחשב הוא לעדות מפי השמועה. זאת שכן, "'עדות מפי השמועה', יכול שתהיה...בכתב – כאשר העד מעיד על מה שקרא במסמך שנערך על ידי אחר..." (ראו: קדמי, עמ' 555). לפיכך, הגשתו של המסמך נעשתה שלא כדין ותוכנו של המסמך אינו קביל כראיה".

1. בענייננו, כאמור לעיל, לא התייצב הנתבע 1, הנתבעת 2 לא ביקשה לזמנו בצו הבאה.

כתב אישום:

1. כתוצאה מאירוע תאונה זה, הוגש כנגד הנתבע 1 כתב אישום, לבית משפט השלום בבת ים, אשר התברר במסגרת ת"ד 6191-09-20.
2. הנתבע הודה והורשע בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות של:
3. אי ציות לתמרור 302 בצומת עצור וזכות קדימה – עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961 [3477] + תקנה 38(2) לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א 1961 [2029].
4. נהיגה בחוסר זהירות – בניגוד להוראות סעיף 21 (ג) לתקנות התעבורה.
5. התנהגות הגורמת נזק – עבירה לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות התעבורה.
6. למען הסדר הטוב, מצאתי להביא כלשונם, את פרטי עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה והורשע הנאשם:

"[...] ביום 7/6/20, בסמוך לשעה 13:00 נהג הואשם רכב טויוטה מספר 80662701 בת"א ברחוב נחמני ממזרח למערב והתקרב לצומת עם שדרות רוטשילד.

הצומת מרומזר אך אותה שעה מערכת הרמזורים לא פעלה.

ברחוב נחמני לפני הצומת בכיון נסיעת הנאשם היה מוצב באותה שעה בצד ימין הדרך תמרור 302 (עצור ותן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה).

אותה שעה נהג מיכאיל תיים רכב וולבו מספר 58438001 בשדרות רוטשילד מדרום לצפון, משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם.

הנאשם בחוסר זהירות בכך שלא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא הבחין בעוד מועד ברכב המעורב, לא ציית להוראת התמרור שבדרכו בכך שנכנס לתוך הצומת מבלי שנתן זכות קדימה לרכב הנ"ל, חסם דרכו ושני כלי הרכב התנגשו.

כתוצאה מהתאונה נחבל הנהג המעורב ונזקק לטיפול רפואי. כמו כן כלי הרכב המעורבים ניזוקו". (הדגשות שלי - ר.ז)

1. כעולה מפרוטוקול הדיון בהליך הפלילי, הנתבע 1 היה מיוצג, הוא הורשע בהתאם להודאתו, לאחר שעורך דינו הסביר לו את המשמעויות הכרוכות בכך (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 10/11/21 ת.ד 6191-09-20).
2. המדובר בפסק דין מרשיע וחלוט בהליך פלילי, שבהתאם לסעיף 42א לפקודת הראיות קביל במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בו שעה שהמורשע הוא בעל דין במשפט אזרחי. בהתאם להלכה הפסוקה, מקום בו נאשם מודה בעובדות כתב האישום ומורשע לאחר מכן על-פי הודאתו, רואים את עובדות כתב האישום כמוכחות כלפיו. בנוסף, ככל שלא ניתנה רשות לסתור את ממצאי פסק הדין הפלילי, כבענייננו, נותר פסק הדין כראיה שלא נסתרה, ואין נפקא מינה מדוע ניתנה ההודאה ומה היו שיקולי הנאשם להודות בעובדות (ע"א 71/85 אריה חברה לביטוח בע"מ‎ ‎נ' סילביה בוחבוט, פ''ד מא(4) 327 (1987)).
3. אשר על כן, לא אוכל לקבל את טענת הנתבעים, כי יש להטיל את מרב האחריות לתאונה על נהג התובעים וכי יש מקום להורות על דחיית התביעה, בין היתר בשל טענת הנתבעים כי אנו בהליך אזרחי ולא בהליך פלילי.
4. אני סבורה כי די באי התייצבותו של נהג הנתבעים כמו גם הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, כדי לקבל את התביעה במלואה ולקבוע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על כתפי נהג הנתבעים במלואה.
5. בשולי הדברים אם כי לא בשולי חשיבותם, יצוין כי אף לאחר ששמעתי את גרסתו של נהג התובעים, לא מצאתי כי יש להטיל אחריות ו/או אשם תורם על כתפיו ואבהיר.
6. כעולה מעדותו של נהג התובעים, ביום התאונה, הגיע לצומת, הוא נכנס בצורה איטית, מימינו בנתיב הנגדי, הייתה משאית ששעתה להוראות תמרור עצור, נהג רכב הנתבעים, הגיח מימינה של המשאית, באופן שלא התאפשר לנהג התובעים להבחין בו. נהג התובעים העיד כי נהג הנתבעים הגיח במהירות מופרזת ולא היה באפשרותו להימלט.
7. בחקירתו הנגדית, אישר נהג התובעים כי המשאית עצרה בקו העצירה וכי לא נכנסה לצומת. הוא נסע במהירות איטית של 20 קמ"ש ורכב הנתבעים הגיח במהירות.
8. לשאלת ב"כ הנתבעים כי התמונות שהגיש לבית המשפט לא מתיישבות עם האירוע המתואר על ידו, השיב נהג התובעים, כי נהג רכב הנתבעים ניסה לברוח. עוד הכחיש נהג רכב התובעים כי פגע ברכב הנתבעים בגלגל וטען כי נהג הנתבעים נכנס בכנף רכבו.
9. עדותו של התובע קוהרנטית ונמצאה אמינה וברורה. לאחר ששמעתי את עדותו, כמו גם עיינתי בטופס ההודעה שהוגש על ידו ובחוות הדעת השמאית, לא מצאתי כי ניתן לקבוע כי נהג באופן לא סביר וכי יש מקום להטיל עליו אחריות ו/או אשם תורם.
10. אשר על כן, לסילוק סופי ומוחלט, של כל תביעות התובעים נגד הנתבעים, ישלמו הנתבעים לתובעים סך של 18,571 ₪, נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה וכפי שתשולם וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,260 ₪.
11. הסכומים הפסוקים ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
12. זכות ערעור כחוק.
13. המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ח אדר א' תשפ"ב, 01 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.