1. ביום 1.2.21 הגיש התובע תביעה בסך 68,749 ₪ בגין תשלומים ששילם ונזק שנגרם לו, עקב ערבותו מיום 15.1.07 להלוואה שנטל הנתבע מבנק. בתביעה נטען כי בחלוף כשנתיים מחתימת הערבות החל הנתבע לפגר בתשלומי ההלוואה, וביום 15.8.10 נתבע התובע על ידי הבנק והחל לשלם תשלומים בלשכת ההוצל"פ.

הסעד העיקרי בתביעה הוא השבת סך של 49,750 ₪ ששילם התובע לבנק ב- 71 תשלומים, כמו כן נזקים מלווים שנגרמו לו עקב הליכי ההוצל"פ שננקטו כנגדו.

2. הנתבע הגיש בקשה לסילוק על הסף הנשענת על שני טעמים, האחד התיישנות והשני חסינות מהתביעה עקב הפטר שניתן לנתבע בלשכת ההוצל"פ. ביחס להתיישנות, נטען כי עילת התביעה נולדה בשנת 2009 עת נודע לתובע כי הנתבע לא עומד בתשלומי ההלוואה, או בשנת 2010 עת נתבע על ידי הבנק, או לכל המאוחר ביום 2.2.11, עת החל התובע לשלם את החוב בלשכת ההוצל"פ.

ביחס להפטר נטען כי לאחר ששילם חובות בלשכת ההוצל"פ במשך כשמונה שנים, קיבל הנתבע בשנת 2018 הפטר סופי, לרבות בגין ההלוואה לה ערב התובע. נטען כי היה על התובע לדרוש חובו טרם ההפטר ומאחר וההפטר היה חל על חוב זה, אין מקום לאפשר לתובע לשוב ולדרוש החוב בהליך זה.

3. התובע טוען כי עילת התביעה נולדה רק ביום בו שילם את התשלום האחרון על חשבון החוב לבנק, ביום 27.7.16. נטען כי אמנם הבנק פתח כנגדו תיק הוצל"פ ביום 7.7.10, אולם החוב התגבש רק במועד התשלום האחרון ואין זה סביר לדרוש ממנו לתבוע בנפרד בגין כל תשלום ששילם.

ביחס להפטר נטען כי במועד פתיחת תיק ההוצל"פ במסלול הפטר, 5.2.18, כבר סיים הנתבע לשלם את החוב והתובע לא היה חלק מהנושים בתיק האיחוד, ולכן ההפטר לא חל כלפיו.

דיון והכרעה

התיישנות

4. מאחר והטענות העובדתיות והמשפטיות לא היו ברורות דיין בבקשה ובתגובה, הוריתי לצדדים להשלים טיעוניהם. מתצהיר התובע עולה כי ביום 11.10.10 שילם את התשלום הראשון לתיק ההוצל"פ וביום 27.7.16 בוצע התשלום האחרון.

ביחס לנזק הנלווה למכירת רכבו בהוצל"פ הבהיר הנתבע כי הרכב נמכר ביום 28.8.11.

5. התביעה במהותה היא תביעת חזרה של ערב מכוח סעיף 9 לחוק הערבות הקובע כי:

"זכאי הערב לחזור על החייב ולהיפרע ממנו מה שנתן למילוי ערבותו, בתוספת הוצאות סבירות שהוציא לרגל הערבות וריבית בשיעור המלא לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961, מיום מילוי הערבות או מיום ההוצאות."

מלשון החוק עולה בבירור כי מרגע שמשלם הערב תשלום בגין הערבות, רשאי לחזור על החייב, ולכן עילת התביעה נולדת עם ביצוע התשלום, ולא במועד בו נודע לערב כי החייב לא משלם את החוב לנושה, ואף לא במועד בו הגיש הנושה תביעה כנגד הערב.

מנגד, אין לקבל את טענת התובע כי עילת התביעה התגבשה רק עם התשלום האחרון. כל תשלום מקים עילת תביעה עצמאית, ובדרך כלל תשלומי הערב לא נמשכים למעלה מ- 7 שנים. כך או אחרת, אין הכרח לתבוע בגין כל תשלום בנפרד אולם יש חובה לתבוע בגין תשלומים שבוצעו 7 שנים קודם להגשת תביעת הערב כנגד החייב.

מועד התגבשות עילת התביעה הובהר בע"א (מחוזי חי') 445-08 אהרון מרגלית נ' גיורא קובר, 21.01.2009:

"תביעתו של ערב כנגד החייב העיקרי מוסדרת כאמור בסעיף 9 לחוק הערבות. סעיף זה מדגיש כי עילתו של הערב קמה עם ביצוע התשלום.

בע"א 826/88 אל-על אגודה שיתופית חקלאית ברמות השבים נ' קרן חקלאות השיתופית בע"מ (בפירוק) פ"ד מה(2) 247 נקבע כי כל עוד לא שילם הערב לנושה, לא עומדת לו עילה כנגד החייב ועל כן אין הערב זכאי לקיזוז. בית המשפט מדגיש כי "כל עוד לא שילם מכוח ערבותו, חוב החייב כלפיו אינו אלא חוב על תנאי" (עמ' 251). (ראה גם ע"א 4316/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאות בע"מ (בפירוק) נ' אגרא אבן יהודה, פ"ד מט(2) 132, 173); וכן ע"א 7084/97 תגל (תעופה) תעשיות גומי בע"מ נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נד(5) 860, 866).

ניתן להבין הלכה זו על רקע טיבה של תביעת השיפוי. זכותו של ערב לחזור על החייב העיקרי בתביעת שיפוי אינה אלא "זכותו של הנושה המקורי הנמחית ועוברת לערב מכוח הדין" (ראה ע"א 3929/02 רויטל לוין כרם נ' עו"ד גד שילר הנאמן על נכסי פושט הרגל גדעון לוין, פ"ד נח(5) 364, 373 וע"א 14/85 פקיד שומה חיפה נ' גולדשטיין פ"ד מא(1) 835).

מכאן ברי כי כל עוד לא שילם הערב לנושה, לא הומחתה לו כל זכות והיא נותרה בידי הנושה. רק עם ביצוע התשלום קמה לערב עילת תביעה לשיפוי. עילה שמהותה כניסה לנעלי הנושה (ראה גם הוראת סעיף 12 לחוק הערבות).

ניתן לסכם ולקבוע כי רק לאחר ששילם הערב לחייב קמה לו עילת תביעה לשיפוי ועל כן מתחיל מרוץ ההתיישנות. בתביעה זו רק עם ביצוע התשלום".

6. הואיל והתביעה הוגשה ביום 1.2.21, התיישנה עילת התביעה ביחס לכל תשלום או נזק שהתגבש לפני יום 1.2.14. לטענת התובע שילם תשלומים חודשיים של 700 ₪ עד ליום 27.7.16, קרי סכום התביעה המרבי הוא עבור 29 חודשי תשלום, קרי סך של 20,300 ₪.

יתר עילות התביעה התיישנו. הרכב נמכר בשנת 2011 וכל הנזק העקיף שנתבע, לרבות עוגמת הנפש, מדובר בנזק שהתגבש לפני שנת 2014 שכן התובע החל לשלם מיום 11.10.10.

על כן, בכפוף לאמור להלן ביחס להפטר, במידה והיה מקום להמשיך בתביעה, יש להגיש כתב תביעה מתוקן רק ביחס לתשלומים ששולמו לאחר 1.2.14.

מניעות מכוח הפטר

7. במידה והחוב הוא חוב בר תביעה בהליכי פשיטת רגל, היום בחדלות פירעון, הנושה מנוע מלפעול לגביית החוב. על טיבו של ההפטר, עמד כב' השופט י' עמית, בע"א 4260/15 מאיר אלעזר נ' עירית הוד השרון, 11.4.18, פסקה 26:

"שאלת טיבו של ההפטר היא שאלה היורדת לשורש דיני פשיטת רגל. למיטב ידיעתי שאלה זו טרם נדונה בפסיקה (וראו בעניין זה לוין וגרוניס, בעמ' 207-206 אשר מצביעים על סעיף 69(ב) לפקודה כרמז לכך שמדובר בהפטר דיוני). הכנ"ר עצמה מציינת בהשלמת טיעונה כי "אמנם ההפטר מהווה 'מחסום דיוני' המוצב בפני הרשות לעריכת פעולת גביה..." ומהדברים ניתן להסיק כי לעמדתה ההפטר הוא דיוני.

כשלעצמי, אני סבור כי ההפטר שניתן לחייב הוא אכן דיוני, ואין בו כדי לאיין את החוב אלא כדי למנוע מנושה להמשיך לפעול כנגד חייב שקיבל הפטר. סעיף 62(ב) לפקודת פשיטת הרגל קובע כלהלן:

62. (ב) בית המשפט רשאי, בכפוף להוראות סעיפים 63 ו-64, ליתן צו הפטר, להתלות הפטר או להתנותו בתנאים שיש לקיימם לפני מתן ההפטר או לאחריו, לרבות תנאים לענין תשלומים שעל פושט הרגל לשלמם במשך תקופה שלא תעלה על ארבע שנים מיום מתן צו ההפטר, או, מטעמים מיוחדים שיירשמו, אף למשך תקופה ארוכה יותר; לא מילא פושט הרגל את התנאים שנקבעו – רשאי בית המשפט, מיזמתו, לבקשת הכונס הרשמי, הנאמן או לבקשת נושה של החייב, לבטל בכל עת את צו ההפטר.

סמכותו של בית המשפט להתנות את ההפטר ואף לבטל את ההפטר, מעידים על כך שההפטר אינו מהותי, והחוב אינו פוקע ו"קם לחיים" עם ביטול ההפטר (בדומה, קובע סעיף 176 להצעת חוק חדלות פרעון כי לבית המשפט סמכות לבטל למפרע את ההפטר בנסיבות האמורות בסעיף (ה"ח 1027 עמ' 692 מיום 2.3.2016)). בדומה למוסד ההתיישנות, שהיא דיונית במהותה ואינה מפקיעה את החוב, בבחינת מגן ולא חרב (טל חבקין התיישנות 15-14 והאסמכתאות שם (2014)), כך גם ההפטר מהווה מחסום דיוני המונע מנושה להמשיך בהליכי הגבייה, אך אינו מפקיע את החוב עצמו. כפי שנושה יכול להתגבר על טענת התיישנות באמצעות סעד עצמי כמו קיזוז, כך גם בהליכי פשיטת רגל, ההפטר של החייב אינו יכול להתגבר, לדוגמה, על קיזוז או עיכבון שמפעיל הנושה על רכוש החייב. גם בכך יש כדי להעיד שההפטר הוא דיוני ולא מהותי".

8. במקרה הנדון ההפטר ניתן לנתבע בהתאם לחוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 47 הוראת שעה), התש"ע – 2015, מכוח צו הפטר של רשם ההוצל"פ מיום 15.10.18. מצו ההפטר והדיון שקדם לו עולה כי הנתבע הוכרז כחייב מוגבל באמצעים ביום 9.11.09 ותיקיו אוחדו. ביום 5.2.18 נפתח תיק במסלול הפטר ובצו ההפטר נקבע כי הנתבע פטור מכל חוב כאמור בסעיף 69י15 לחוק ההוצאה לפועל, נכון ליום הגשת בקשת ההפטר ביום 11.12.17, מלבד חוב שאינו בר הפטר או שאינו בר תביעה לפי סעיף 72(1) לפקודת פשיטת הרגל.

החוב כלפי התובע, הערב, הוא חוב בר תביעה כהגדרתו בסעיף 71(א) לפקודת פשיטת הרגל והוא חוב בר הפטר. על כן, על פניו התובע מנוע מלתבוע את החוב בהליך זה, שעה שהיה עליו להגיש תביעת חוב.

טענת התובע כי לא היה נושה של הנתבע בתיק האיחור ולכן ההפטר לא חל לגביו, אינה תואמת להוראות חוק ההוצל"פ. אין הוראה בחוק כי רק חובות בגינם נפתחו תיקי הוצל"פ נכללים בהפטר שניתן על ידי רשם ההוצל"פ. החוק מחיל במפורש את הוראות פקודת פשיטת הרגל, יש בו מנגנון של פרסום ההודעה על פתיחת תיק במסלול הפטר, וזכות לנושים להתנגד לבקשת ההפטר. ההפטר לפי סעיף 69י15 לחוק ההוצל"פ הוא כמו הפטר לפי פקודת פשיטת הרגל, בשינויים המחויבים. משמע, אין לקבל את הטענה כי התובע לא יכול

היה להגיש תביעת חוב בתיק במסלול הפטר שפתח הנתבע בהוצל"פ.

הטענה היחידה שאולי עומדת לתובע נוגעת לעובדה כי הנתבע לא ציין את התובע כנושה בבקשתו למתן הפטר. לטענת הנתבע לא ידע כי התובע נושא בתשלומים לבנק במקומו, וזאת עד למועד הגשת התביעה. שעה שניתן צו הפטר, ומדובר בחוב בר תביעה, אין מקום כי בית משפט זה יהרהר אחר תקינות הליך ההפטר.

רק במידה ויבוטל ההפטר או יוחרג מהחוב כלפי התובע, ככל שיש עילה לעשות כן, ניתן יהיה לשוב ולתבוע את החוב שטרם התיישן. הסמכות להרהר אחר ההפטר אינה מסורה לבית המשפט, אלא לרשם ההוצל"פ שנתן את ההפטר.

על כן, מכוח צו ההפטר, מנוע התובע מלהגיש תביעה זו.

סוף דבר

9. חלקה העיקרי של התביעה התיישן והתובע מנוע מלתבוע את יתרת התביעה, מכוח צו ההפטר שניתן לנתבע. על כן, אני מורה על דחיית התביעה.

בנסיבות העניין, לאור הפגם המוסרי בטענות הנתבע, שעה שמסרב לשפות את מי שנשא בחוב שלו כלפי הבנק מכוח ערבות שנתן לו, מטעמים דיוניים של התיישנות ומניעות, אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' אלול תשפ"א, 09 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.