לפני: כב' השופט יעקב אזולאי

פסק דין

בפני ערעור של מבוטח על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 29.01.2021 (להלן - ההחלטה והוועדה בהתאמה) אשר קבעה כי לא נותרה למערער מגבלה המקנה נכות בגין תאונת העבודה הנדונה.

תמצית טענות הצדדים

1. טענת המערער, הוועדה לא ביצעה את כל הבדיקות אשר ביצע המומחה מטעמו; הוועדה התייחסה התייחסות חלקית לבדיקתCT מתני ולא התייחסה כלל לבדיקת CT צווארי; הפער בין בדיקת הטיית הצוואר של הוועדה לבין הבדיקה שביצע ד"ר רנד קטן ולפיכך, לא ברור מדוע לא נקבעה נכות בגין ליקוי זה.
2. לטענת המשיב, לא חלה על הוועדה כל חובה לבדוק במדויק את כל אותן הבדיקות שמבצע המומחה מטעם המערער שכן לוועדה שיקול דעת רפואי המאפשר לה לקבוע אלו בדיקות יבוצעו; ממצאים שונים בבדיקת הוועדה לעומת ממצאי המומחה מטעם המערער, מהווים הנמקה מספקת, וקביעת הוועדה כי אינה מקבלת את מסקנותיו של ד"ר רנד מקיימת את חובת ההנמקה.

דיון והכרעה

1. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית-הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד וזאת בהתאם לאמור בסעיף 213 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995 (להלן – החוק).
2. במסגרת סמכותו של בית-הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית-הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק; חרגה מסמכותה; שקלה שיקולים זרים; או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. הפגם המשפטי בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים יכול להתבטא בסטייה מהוראות החוק והתקנות או בפגם בסדרי עבודתה של הוועדה. (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המל"ל (28.4.1999)).
3. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשר הנה חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. (דב"ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).

וכן נפסק בעניין זה כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק". (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).

1. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.
2. ממצאי בדיקתו הקלינית של המערער על ידי הוועדה תועדו בפרוטוקול הוועדה כך:

"הליכה עצמאית בתבנית תקינה, עמידת קצות אצבעות, עקבים, כל רגל בנפרד, כח גס טונוס והחזרים גידיים תקינים, סימן טינל חיובי בהקשה מעל שורש כף יד שמאל, ממצא שמכוון לאפשרות של CTS ללא קשר לאחר שמוכר במסגרת האירוע הנדון.

לציין כי הוועדה המליצה לנבדק לפנות לבירור בקהילה. כמו כן לא נמצאו סימני גירוי.

עמ"ש צווארי – תנועות סיבוביות 80 לכל צד, כיפוף מגיע עם סנטר לחזה, ישור 50, הטייה לכל צד 30, עמ"ש מותני – כיפוף לפנים מגיע עד לעבר אמצע שוקיים, התקשתות תקינה של עמ"ש, לורדוזה מותנית שמורה. CT עמ"ש מותני 1/20 – שינויים דיפוזיים, עמ"ש מותני. "

1. מסקנות הוועדה פורטו בפרוטוקול הוועדה כך:

"הוועדה דוחה את הערר, לא נותרה מגבלה המקנה % נכות.

ועדה עיינה בחוו"ד ד"ר נחשון מ- 12/20 – ממצאי בדיקתו שונים מאלה ממצאי היום, אין ביכולתה לקבל המלצותיו לגבי % הנכות.

הערר לדחייה אוט' + נוי'"

1. באשר לטענות המערער לעניין טיב הבדיקות הספציפיות שבוצעו על ידי הוועדה, הרי שהוועדה אינה מחויבת לבצע את אותן בדיקות אשר ביצע המומחה מטעם המערער שכן זו משמעות שיקול הדעת של הוועדה אשר בתחומה מצויה הן הסמכות להסיק מסקנות מתוך הנתונים שעולים בפניה והן הסמכות להכריע איזה נתונים יש לאסוף על מנת להסיק את המסקנות ואיזה בדיקות לבצע. הכפפת הוועדה לסטנדרט הבדיקות שביצע המומחה משמעה פגיעה בשיקול הדעת הרפואי של הוועדה. משעה שהוועדה ערכה בדיקות מקיפות ופירטה אותן אין מקום להתערב בשיקול דעתה (בר"ע 7547-07-21 רות אמסלם – המוסד לביטוח לאומי (8.7.2021); בר"ע (ארצי) 14058-08-21 המוסד לביטוח לאומי - אסתר אלגזר (9.8.2021)).
2. באשר לטענות המערער בדבר בדיקת CT צווארי -

משעה שנכות נקבעת ביחס להגבלה תפקודית ולא על סמך ממצא הדמייתי זה או אחר (עת בעניינו של הערער כלל לא נמצאה הגבלה תפקודית כלשהי) ומאחר ואין ספק שהוועדה הייתה מודעת לממצאי הבדיקה (שכן במסמך צוין בפרוטוקול ברשימת המסמכים אשר עמדו בפניה ואף קיבל את התייחסותו של ד"ר רנד, המומחה מטעם המערער, בחוות דעתו) אין באי התייחסותה של הוועדה לבדיקת ה CT הצווארי משום פגם המצדיק החזרת עניינו לוועדה (ברע (ארצי) 43182-02-18 משה אלמישלי - המוסד לביטוח לאומי (11.12.2018)).

אין הוועדה מחויבת להתייחס בהחלטתה לכל מסמך רפואי, והחלטתה היא החלטה רפואית המבוססת על שיקול דעתה המקצועי ועל ממצאי הבדיקה, שאין בית הדין מוסמך להתערב בה (ברע (ארצי) 41698-10-20 רמי שועי חלפט - המוסד לביטוח לאומי (26.10.2020); בר"ע (ארצי) 43332-10-20 שנהב רסקובסקי - המוסד לביטוח לאומי (21.2.2021)) ובכל מקרה הוועדה רשאית להעדיף את ממצאי בדיקתה הקלינית על פני ממצאי בדיקות דימות (בר"ע (ארצי) 64442-01-19 מתילדא נסאר - המוסד לביטוח לאומי (30.6.2019) ; ברע (ארצי) 24353-04-21 שאדי ג'מאל - המוסד לביטוח לאומי (3.7.2021))

1. באשר לחוות דעת ד"ר רנד, הוועדה נימקה כי אינה מקבלת את מסקנותיו מאחר וממצאיה שונים ממצאיו. בהתאם להלכה הפסוקה, די בכך כדי לצאת חובת ההנמקה.
2. יתר הטענות שהעלה המבקש נוגעות לאופן הבדיקה וקביעות רפואיות המצויות בגדר סמכותה ושיקול דעתה הבלעדי של הוועדה, ובית הדין לא יתערב בהם.

סיכומו של דבר

1. על יסוד האמור, דין הערעור להידחות.
2. משהמדובר בערעור רפואי מובהק, המערער יישא בהוצאות המשיב בסך של  1,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ו' תשרי תשפ"ב, (12 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.