הצדדים נתנו הסכמתם שביהמ"ש יפסוק על סמך החומר שבתיק ובהתאם לכך ניתן פסק דין זה.

התובע מבוטח אצל הנתבעת בביטוח מבנה וצד ג'. התובע מבקש לחייב את הנתבעת בגין נזקים כספיים שנגרמו לו כתוצאה מביצוע תיקון רשלני של נזילת צנרת.

אין מחלוקת שקיים תיעוד אצל הנתבעת לגבי שתי תביעות של התובע ביום 10.3.19 וביום 11.10.19 (ראה צרופה 2 בתגובת הנתבעת מיום 16.2.22). טענת הנתבעת שהתביעה הראשונה הייתה בגין נזקי מים בעליית הגג לא הוכחה ומנגד התובע טוען כי מדובר בפניה שקשורה למושא התביעה שלפני. בידי הנתבעת מלוא המידע במערכותיה ואי הבאת מלוא המידע לגבי פניית התובע מיום 10.3.19 נזקף לחובתה. הוכח שביום 11.12.19 דיווח התובע לנתבעת על נזילה מיום 11.10.19 לתקרת השכנה. הוכח כי החל מיום 12.12.19 החל טיפול של הנתבעת בצנרת (ראה מסמך נתב ניהול תביעות שצורף ביום 16.2.22). אין מחלוקת כי התובע פנה לתיאום תיקונים לדירת צד ג' (דוא"ל מיום 15.2.22).

מראיות הנתבעת עולים 4 ביקורים של הנתבעת: ביום 12.12.19 תועד איתור וגילוי דליפה גלויה מניאגרה בחדר רחצה ונמצאה נזילה מאסלה בחדר רחצה. לפי התיעוד נכתב לא מסוגל לבצע תיקון. ביקור נוסף כעבור 3 ימים, ביום 15.12.19, תועד איתור וגילוי נזילה סמויה מצנרת דלוחין בחדר רחצה. בוצעה פתיחת אריחי רצפה 1 יחידה מסוג קרמיקה בצבע שמנת, בוצע תיקון מערכת דלוחין ובוצעה סגירה. ביום 14.1.20 נערך ביקור נוסף ותועדה בו חדירת מי גשמים ושנערכה בדיקה עם מצלחה טרמית שנמצאה תקינה. אותרה חדירת מים דרך החלון שאינה בכיסוי. תועדו גם המילים צד ג' תיקרת מטבח. ביום 16.6.20 נערך ביקור רביעי וגם בו תועד איתור וגילוי חוסר איטום בחדר רחצה. נרשם, מבוטח (תובע) יתקן באופן עצמאי.

בין התאריכים 24.6.20 ל- 26.6.20 התובע ביצע תיקון עם קבלן ולאחריו תועדו 3 רשומות נוספות לגבי דירת התובע והשכנה: ביום 28.6.20, ביום 22.9.20 וביום 24.9.20.

לטענת התובע הוא ביצע תיקון עצמאי בהתאם להנחיית הנתבעת. הקבלן מטעמו החל בעבודות וגילה את התיקון הרשלני שביצעה הנתבעת ברצפה בחיבור צינור הניקוז לקופסת הביקורת. לדברי התובע הוא הודיע לנתבעת על כך מיד כדי שתשלח מפקח שיבוא לראות את מקור הבעיה שלא תוקנה כראוי, אך נאמר לו שהדבר ניתן רק בשבוע הבא. מנגד, הנתבעת לא התייחסת למועד קריאת התובע לביקור שערכה ביום 28.6.20. גרסת הנתבעת בכתב ההגנה הייתה שרק ביום 28.6.20 בוצע ביקור לאחר העבודות (סעיף 11 בכתב ההגנה). גרסה זו נמנעת במכוון מלפרוס בפני ביהמ"ש את מועד הקריאה. מדובר במידע המצוי בידי הנתבעת והדבר נזקף לחובתה. ודוק. הנתבעת לא טענה שלא ניתנה לה הזדמנות להגיע למקום בזמן אמת ותוך כדי ביצוע העבודות אצל התובע.

בנסיבות מדובר בקריאות חוזרות של מבוטח, שפעל בסופו של דבר על פי עמדתה המקצועית של הנתבעת שטענה שאין בעיית צנרת, אלא מדובר בחדירת מי גשמים מהחלון/חוסר איטום (ראה נתוני קריאה מיום 14.1.20 ומיום 16.6.20). כאשר התובע הזמין את הנתבעת לבוא ולראות בעצמה את התקלה שהתגלתה בזמן אמת, בזמן ביצוע העבודות, היה על הנתבעת להיות ערוכה לכך ולהענות לכך במיידית. במיוחד בנסיבות המקרה שבו התובע כבר "פתח" ו"הרים" את חדר האמבטיה והצורך לסיים את העבודות בהקדם האפשרי הוא ברור. במקרה דנן, התובע הוכיח שהשוכרים לנו באותה עת במלון על חשבונו. צורפו קבלות שמהן עולה הגעה למלון ביום 24.6.20 ועד ליום 26.6.20. המסקנה היא שהנתבעת ויתרה על זכותה לבחון את טענות התובע בזמן אמת, בזמן ביצוע העבודות. על כן לא תשמע מצד הנתבעת כל טענה בעניין.

ביהמ"ש סבור שעלה בידי התובע להוכיח במאזן הסתברויות כי התנהלות הנתבעת הייתה רשלנית. ראשית, הנתבעת הודתה כי "הנזקים ברובם הינם "נזקי איטום שאינם מכוסים בפוליסה" (סעיף 7 בכתב ההגנה), דהיינו, חלק מהנזקים לא היו נזקי איטום. שנית, היא מודה כי התגלתה נזילה מצנרת דלוחין וטוענת שזו תוקנה, אך ראיות אחרות בתיק ובכלל זה חוות דעת מטעם הנתבעת מלמדים אחרת. שלישית, לא ברור מדוע בוצעה בדיקה טרמית ביום ,28.6.20 לאחר התיקון שביצע התובע ומה היה תכליתה. לציין כי התובע מכחיש את ביצועה של בדיקה טרמית שניה לאחר התיקון על ידו (סעיף 5 בתגובה מיום 16.3.22). אין לשלול לאור הניסוח שהמתועד ביום 28.6.20 הוא סיכום של כל מה שארע בעבר ומתייחס לבדיקת הטרמית מיום 14.1.20.

אשר לטענת הנתבעת, שהיה מדובר בבעיית חדירת מי גשמים דרך חלון המקלחת או בעיית איטום תמונות קבלן התובע באמצעות מד רטיבות אלקטרוני מזמן אמת שוללות זאת. אין למעשה מחלוקת בין המומחים כי הקירות היו יבשים מתחת לחיפויים.

ביהמ"ש משתכנע שהתובע פעל כפי הנחיית הנתבעת לאיתור חדירת מי גשמים דרך חלון המקלחת / חוסר איטום. הנתבעת עמדה על דעתה שאותרה וטופלה נזילה סמויה מצנרת דלוחין ביום 15.12.19 ועמדה על דעתה לאחר ביצוע בדיקה טרמית ביום 14.1.20, והנחתה את התובע לבצע תיקון עצמאי וכך נעשה. נוכח עמדה זו, היה הגיון בפירוק כל הקרמיקה מהקירות כדי לאתר חדירת מי גשמים / בעיית האיטום לה טענה הנתבעת. אולם כאמור לעיל, פירוק הקירות לא מצא דבר התומך באבחנת הנתבעת. בנסיבות לא תתקבל עמדת מומחה הנתבעת "לא ברור מדוע פורקו קירות חדר הרחצה" שנעשתה בהסתמך על עמדתה המקצועית של הנתבעת. מדובר בטענה שבדיעבד. עמדת מומחה הנתבעת שהתובע ידע מראש שהקירות יבשים תמוהה. אין ראיה לכך. ממכתב הקבלן עולה, כי הקירות פורקו כדי לבחון אם יש רטיבות מתחת לחיפוי ומשהקירות נמצאו יבשים עברו לפרק את הרצפה שם התגלה שכל הרצפה וחול המילוי ספוגים במים בצורה קיצונית. הקבלן איתר את מקור הרטיבות מצינור ניקוז דולף בין אגנית המקלחת לקופסת הביקורת, אותו מקור רטיבות שהנתבעת תיקנה לכאורה ביום 15.12.19. ביהמ"ש קובע כי לו היה התיקון מיום 15.12.19 מבוצע כנדרש על ידי הנתבעת לא היה צורך לפרק את הקירות. לכן סבור ביהמ"ש שיש לפצות את התובע בגין העבודות שבוצעו בקירות.

חוות דעת הנתבעת תומכת בטענת התובע שתיקון דליפה סמויה מצנרת דלוחין בחדר הרחצה תוקנה על ידי הנתבעת אגב שימוש בסיליקון (ע' 2 בחוות הדעת). חוות דעת הנתבעת תומכת בטענת התובע בדבר תיקון רשלני. מומחה הנתבעת מאשר שדליפה מחיבורי צינור ניקוז המקלחת לקופסת הניקוז בוצע אגב השמת חומר סיליקון במקום החלפת גומיות וחיבור כראוי ומאשר שהיה צורך לעקור את רצפת החדר (3 מ"ר) להחליף את המצע, לתקן את מקור הדליפה ולרצף מחדש ולמרוח רובה בין אריחי הרצפה. בכך למעשה תומכת חוות דעת הנתבעת בחוות דעת התובע (ת/1) ובמסקנתו כי המשך הדליפה לאחר תיקון הנתבעת ביום 15.12.19 היה כתוצאה מביצוע לא תקני ולא מקצועי.

רכיבי התביעה שיש לקבל: הריסה קומפלט כולל פינוי מצע רטוב – 2,500 ₪; החלפת צינור ניקוז של המקלחת וליתר דיוק חיבורו לקופסת הניקוז – 600 ₪. אספקת אריחי קרמיקה – 1,200 ₪; אספקת אריחי רצפה – 840 ₪; חיפוי קירות שירותים ומקלחת – 3,920 ₪; החלפת קירות גבס שניזוקו בפירוק – 1,760 ₪; מע"מ – 1,839.4 ₪. סה"כ 12,659.4 ₪. הסכומים הם בהתבסס על חוות הדעת של המהנדס חיים מילון שהגיש התובע. כיוון שהסכומים שהוציא התובע בפועל הם נמוכים מאלה שאושרו על ידי מהנדס התובע ב-29.5% ומנגד אין פירוט בקבלה שצרף התובע לגבי כל רכיב ורכיב ולכן לא ניתן להסתמך על הקבלה, הנתבעת תשלם לתובע 70.5% מסכום של 12,659.4 ₪ ובסך הכל 8,924.8 ₪.

בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות פינוי הדיירים למלון – 960 ₪; שכר מהנדס – 2,340 ₪, הוצאות העדה בדיון מיום 28.7.21 בכפוף להצגת ראיה בדבר התשלום – 400 ₪.

בנסיבות המקרה נדחית עמדת הנתבעת שיש להסתפק בפיצוי בגין עלות תיקון נקודתי של הצינור בלבד. ביהמ"ש שוכנע שהתיקון שביצעה ביום 15.12.19 היה רשלני והוא שגרר את פירוק חדר האמבטיה כולו, בהתאם להנחיה שניתנה לתובע על ידי הנתבעת לתקן באופן עצמאי.

ביהמ"ש לא שוכנע שיש לקבל את התביעה ברכיבים הבאים: בניית חגורת בטון- 222 ₪. נראה שמדובר בתוספת ושיפור למצב הקיים. איטום הרצפה כולל קירות וכו' – 2,600 ₪. איטום אינו כלול בפוליסה. יציקת רולקות – 640 ₪. התביעה בגין רכיבים אלה נדחית. הנזק היה לצינור ניקוז של המקלחת, לחיבורו לקופסת הניקוז. אין מקום לחייב את הנתבעת בהחלפת הצנרת מעבר לכך – כל צנרת מים חמים וקרים. לכן ברכיב זה תישא הנתבעת בסכום של 600 ₪ בלבד כמפורט לעיל ובחוות דעת מטעם הנתבעת. אין מדובר אך בעבודות שנועדו להשיב את המצב לקדמותו.

תביעת השכנה

לטענת התובע, מחמת רשלנות הנתבעת המשיכה הנזילה והיא זו שגרמה נזקים בדירת השכנה שגרמו להגשת תביעה נגדו. הנתבעת טענה שאין לה אחריות רק מחמת שהתובע לא עדכן אותה בעניין תביעה השכנה. הנתבעת לא איתרה שיחה של התובע המדווח על התביעה כטענתו. מנגד, איתור שיחה אחת על ידי הנתבעת אינו הגיוני לאור מספר הקריאות המתועדות אצל הנתבעת. בין אם הדבר נובע מאי איתור או מכך שהתובע התקשר מטלפון משרדי ביהמ"ש סבור שהדבר לא יעלה ולא יוריד.

בתמיכה לדרישה לחייב את הנתבעת בהוצאות ההליך המשפטי שבו נקטה נגדו שכנתו צרף התובע הסכם פשרה שאושר אצל המפקחת על רישום המקרקעין (תיק 177/20 שהוגש ביום 22.10.20). עולה מהראיות שהתיקון בדירת התובע בוצע והושלם בחודש 6/20 (נספח 1-2 בכתב התביעה; התיעוד אצל הנתבעת מיום 28.6.20). לא הוכח מתי הוגשה התביעה למפקחת. כמו כן בהסכם הפשרה מדובר על ביצוע עבודות איטום שימנעו חלחול או חדירת מים לדירת התובעת (סעיף 1 בהסכם הפשרה). כיוון שהפוליסה אינה מכסה נזקי איטום לא מצאתי בסיס לחייב את הנתבעת בהוצאות המשפטיות בגין ההליך המשפטי בו נקטה השכנה.

ביהמ"ש אינו יכול לשלול שהיה מדובר בשני גורמים שהביאו לנזק בדירת השכנה, מהצינור שלא תוקן כנדרש ומבעיית איטום. גם בחוות הדעת מטעם התובע נכתב לגבי הדליפה מהצינור "נראה שזה מה שגרם לרטיבות בתקרת הדירה מתחת" (סעיף 1.4 בת/1) כך שאין מדובר בקביעה חד משמעית. בסיכום נכתב אחרת "סיכום הממצאים מדגיש שהמשך הדליפה אחר התיקון של חברת הביטוח ביום 15.12.19 שבוצע בצורה לא תקנית ולא מקצועית, היה הגורם היחיד של המשך חדירת הרטיבות לתוך תקרת הדירה מתחת". הסיכום של מומח התובע אינו מתיישב עם האמור בהסכם הפשרה בסעיף 1. זאת ועוד, התובע נתבקש להגיש לנתבעת את כתב התביעה לפני הגשת תביעה זו שלפני ונטען שלא עשה כן (סעיף 18 בכתב ההגנה; צרופה 6 מיום 16.2.22). אי צירוף מלוא המסמכים לגבי ההליך המשפטי אצל המפקחת על ידי התובע נזקף לחובתו.

ביהמ"ש אינו שולל שגם התיקון הרשלני גרם לנזק אצל השכנה. יחד עם זאת משהסכם הפשרה מדבר על ביצוע עבודות איטום וכך גם האסמכתא של הקבלן (נספח 4 בכתב התביעה) אין ביהמ"ש יודע לכמת את הסכום המדויק שיש לפסוק בגין הנזק מהצינור לעומדת הנזק מבעיית האיטום ברצפה ולכן דין התביעה ברכיב זה להדחות על אף התוצאה הקשה מבחינת התובע. לא ניתן לקבוע במאזן הסתברויות כי נזקי השכנה כולם נגרמו כתוצאה מהתיקון הרשלני של הצינור בלבד.

לאור האמור מתייתר הצורך להדרש ליתר טענות הצדדים לגבי תביעת השכנה.

התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 12,624.8 ₪ וכן 126 ₪ בגין אגרת פתיחת תיק יחסית. לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. רכיב אובדן שעות העבודה לא הוכח כנדרש. בגין טרדה וביטול זמן תשלם הנתבע סכום נוסף של 1,500 ₪. לא ראיתי לפסוק רכיב של עגמת נפש. בידי התובע הייתה אפשרות להביא חוות דעת מומחה בזמן אמת ולא כפי שנעשה.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לכבוד ביהמ"ש המחוזי בירושלים בתוך 15 יום.

המזכירות תודיע לצדדים

ניתן היום, ה' אייר תשפ"ב, 06 מאי 2022, בהעדר הצדדים.