1. לפניי תביעה כספית על סך של 39,925 ₪.
2. במסגרת התביעה ביקש התובע לחייב את הנתבע לשלם לו את הסך הנ"ל בגין הפרת הסכם שכירות בין הצדדים לפי הפירוט הבא: דמי שכירות עד סוף שנת השכירות 2021 (11 חודשים) 2,500 ₪ + מע"מ בגין כל חודש, בסך כולל 32,175 ₪ וכן תשלום בגין מיסים בגין 11 חודשים 704 ₪ לחודש, ובסך כולל של 7,750 ₪.
3. כרקע עובדתי אפרט בקצרה, כי התובע הוא רואה חשבון במקצועו אשר משכיר גם משרדים בבניין משרדים בעפולה שבו אף שוכן משרדו של התובע עצמו. הנתבע הוא סוכן ביטוח. בין התובע לבין הנתבע קיימת היכרות רבת שנים, שכן התובע היה בעברו גם רואה חשבון של הנתבע. ביום 5.11.17 בין הצדדים נכרת הסכם השכירות לפיו הנתבע שכר מהתובע משרד.
4. בהסכם השכירות נקבע כי תקופת השכירות הראשונה היא מיום 1.12.17 ועד ליום 30.11.18. בסעיף 5 להסכם נקבע גם כי ניתן יהיה להאריך את השכירות מדי שנה. בפועל, אכן תקופת השכירות הוארכה לשתי תקופות אופציה נוספות, והמחלוקת בתיק היא לגבי תקופת האופציה האחרונה (השלישית).
5. לטענת התובע, הנתבע עזב את המושכר ביום 1.01.21 מבלי להודיע לו על עזיבת המושכר, לא בעל-פה ולא באמצעות "מכתב רשום 3 חודשים לפני תום תקופת השכירות" כנדרש בסעיף 5 להסכם השכירות. בכך, לשיטת התובע, הנתבע הפר את הסכם השכירות עמו.
6. מנגד, הנתבע טען, כי לא הפר את הסכם השכירות ואף הודיע בעל-פה במספר הזדמנויות לנתבע כי אינו מעוניין להמשיך תקופת אופציה נוספת לשנת 2021. עוד נטען ע"י הנתבע, כי בינו לבין התובע התפתחה מתכונת מקובלת על שני הצדדים, כי ההודעות ביניהם יימסרו בעל-פה (בהינתן כי משרדיהם נמצאים באותו בניין) בדיוק כפי שקרה במימוש שתי תקופות אופציות לשנים 2019 ו-2020.
7. ביום 29.11.21 התקיים דיון הוכחות בתיק זה. בדיון העיד התובע, ומטעם ההגנה העידו הנתבע ובתו אשר עובדת יחד עם הנתבע. בסיום הדיון ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה.
8. לפי תקנות סדר הדין האזרחי, הואיל ומדובר בתיק בדיון מהיר, פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי.

דיון והכרעה

1. למעשה, המחלוקת היא האם היה על הנתבע להודיע לתובע במכתב רשום 3 חודשים לפני תום תקופת השכירות על אי הסכמתו להארכת תקופת השכירות כפי שדורש זאת סעיף 5 להסכם השכירות. כאן מקום לציין כי מקריאת סעיף 5 להסכם השכירות עולה כי הסעיף מנוסח בצורה מסורבלת ולא בהירה והוא גם כולל בתחילתו הוראה לפיה: "לשוכר תהיה הזכות להאריך השכירות מדי שנה בשנה עד שנה לפי החוזה ע"י מתן הודעה מוקדמת למשכיר במכתב רשום, שלושה חודשים לפני תום תקופת השכירות". אך אין מחלוקת בין הצדדים כי בשתי הארכות של הסכם השכירות בשנת 2018 ו-2019 הנתבע לא הודיע במכתב רשום לתובע על הארכת תקופת השכירות ובכל זאת השכירות הוארכה.
2. מכל מקום, לאחר ששמעתי את עדויות של בעלי הדין ולאחר עיון בכל מסמכי התיק עמדתי היא, כי בשים לב למערכת היחסים בין הצדדים (היכרות רבת שנים) והימצאותם באותו בניין משרדים, נקבעו ביניהם הסכמות בעל-פה ביחס למושכר ולא כפי שנכתב בסעיפי הסכם השכירות. להלן אביא דוגמאות לכך. בסעיף 8(ג) להסכם נקבע כי התשלומים יבוצעו מראש כל שלושה חודשים בעוד שבפועל נמסרו לתובע ע"י הנתבע כל הצ'קים מראש. בסעיף 8(ד) להסכם נקבע כי התשלום הראשון יהיה ליום 10.11.17 ועוד 11 צ'קים, אך בפועל הנתבע מסר לתובע בתחילת השכירות 13 צ'קים עבור חודשים 12/17 עד 12/18. עוד נרשם בסעיף 8 להסכם, כי התובע יהיה זכאי לתוספת מדד בכל שנת שכירות, בפועל, לא שולמה תוספת כזו.
3. בנוסף לכך, בסעיף 5 להסכם נקבע כי תקופת השכירות היא ל-12 חודשים החל מיום 1.12.17 ועד ליום 30.11.18, אך הוכח לפניי כי לאחר חתימת ההסכם סוכם בין הצדדים הן בעל-פה והן בהתנהגות שלהם, כי תקופת השכירות הראשונה היא ל-13 חודשים והראיה לכך, כי נמסרו לתובע כבר בתחילת השכירות 13 צ'קים עבור תקופה שהחלה בחודש 12/17 עד לחודש 12/18 כולל. בהתאם לכך מומשו שתי תקופות אופציה, הראשונה אשר החלה ביום 1.1.19 והסתיימה ביום 31.12.19, והשנייה אשר החלה ביום 1.01.20 והסתיימה ביום 31.12.20. אעיר גם, כי בפועל מימוש שתי תקופות האופציה נעשו בעל פה, וזאת ללא שום מחאה או דרישה מצד התובע, כי הדבר יעשה במכתב רשום כפי שנקבע בסעיף 5 להסכם השכירות.
4. נוכח מסקנתי, כי נקבעו בין התובע לנתבע הסכמות בעל-פה ביחס למושכר ולא כפי שנכתב בסעיפי הסכם השכירות, ובפרט התפתחה ביניהם מתכונת מוסכמת של הארכת תקופות אופציה בתום כל תקופה בעל-פה, הרי שאין לראות באי שליחת מכתב רשום ע"י הנתבע שלושה חודשים לפני תום תקופת האופציה השנייה בנוגע לאי הארכת הסכם השכירות לשנת 2021, כהפרת הסכם השכירות בין הצדדים. אך עם זאת, עדיין נשאלת השאלה האם הנתבע הודיע לתובע בעל-פה על אי הארכת הסכם השכירות לתקופה המתחילה ביום 1.01.21? הצדדים חלוקים בעניין זה. אומנם אין מחלוקת בין בעלי הדין כי בחודש אוגוסט 2020 התובע נפגש עם הנתבע, אך לשיטת התובע בפגישה זו ציין הנתבע כי הוא "חושב לחפש מקומות אחרים, כי הנכס המושכר גדול מדי בשבילו", אך התובע טען כי אין בדברים אלו כדי להוות הודעה על אי הארכת הסכם השכירות.
5. עוד אציין כי באותה פגישה בין הצדדים בחודש אוגוסט 2020, הציע התובע לנתבע להשכיר לו משרד קטן יותר באותו בניין בדמי שכירות נמוכים יותר והנתבע לא שלל הצעה זו ולקח ממנו מפתח למשרד הקטן אך לאחר שראה אותו, החליט כי זה לא מתאים לו. הנתבע סיפר בעדותו כי יומיים לאחר מכן הגיעה אליו מזכירתו של התובע ושאלה מה החליט הנתבע, ואז ענה לה כי הוא לא מעוניין להישאר והחזיר לה את המפתח. לטענת הנתבע, התובע ידע את תשובתו כי הוא זה ששלח את מזכירתו לברר מול הנתבע ולקחת את המפתח. הנתבע אף ציין כי הודיע לתובע לאחר מכן עוד כמה פעמים בעל-פה שהוא לא ממשיך בפגישות שהיו להם ברחוב (ראו שורות 20-25 בעמ' 8 לפרוטוקול הדיון). התובע טען כי מזכירותו לא הודיעה לו על החלטתו של הנתבע שלא להאריך את תקופת השכירות. יודגש, כי התובע היה יכול לזמן לעדות את מזכירתו, אך בחר מסיבות השמורות עמו שלא לעשות כן, והדבר פועל לחובתו.
6. עמדתי היא כי אין זה הגיוני שהתובע לא יתעניין בהמשך צעדיו של הנתבע ביחס למושכר, במיוחד כשהתובע אינו מתכחש לכך כי הנתבע הביע בפניו את רצונו לחפש מקומות אחרים, וכי התובע אף הציע לו להשכיר משרד קטן יותר. יתרה מכך, ביום 2.09.20 הנתבע חתם הסכם שכירות במקום אחר ולכן טענתו של הנתבע כי הוא מסר בעל-פה לתובע גם במספר הזדמנויות נוספות לאחר חתימת ההסכם, כי אינו ממשיך לשכור את הנכס שלו מקובלת עלי. סבורני, כי לנתבע לא היה כל אינטרס שלא להודיע לתובע על אי מימוש האופציה של שנת 2021, וזאת בהתחשב במערכת היחסים רבת שנים שהייתה ביניהם והנוהג שהתפתח בין הצדדים, כי ההודעות ביניהם יימסרו בעל-פה. סיכומו של דבר, מכלול הראיות בתיק מוביל אותי למסקנה כי התובע ידע מבעוד מועד כי הנתבע אינו ממשיך לשכור את הנכס משנת 2021.
7. נוכח כל האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה.
8. אני מחייב את התובע לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
9. המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט כסלו תשפ"ב, 03 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.