1. התובעים בעלי דירה בבניין בחולון , חתמו עם הנתבעת , חברה לבנייה ויזמות נדל"ן על הסכם לביצוע תמ"א 38 ביום 4.3.12.
2. לימים ועם התקדמות עבודות הבנייה ביום 24.4.19 נחתם בין הצדדים הסכם להחזר תשלום שכר הדירה (להלן: "ההסכם") בו נאלצו התובעים לשאת עקב הצורך לפנות את דירתם מפאת הבנייה ונוכח מצבם הבריאותי שלא אפשר שהייתם בנכס במהלך ביצוע העבודות.
3. לטענת התובעים בהתאם להסכם התחייבה הנתבעת לשלם להם דמי שכירות בהיקף שבין 5,000 ₪ ל- 5,500 ₪ לחודש החל ממועד תחילת ביצוע העבודות קרי 1.5.19 ועד למועד סיום החיוב מכוח ההסכם (כשנתיים). בזיקה לכך החל ממועד תחילת ביצוע העבודות ובמשך שבעה חודשים שילמה הנתבעת לידי התובעים באמצעות העברה בנקאית סך של 5,000 ₪ לחודש צמוד מדד, אך "באופן פתאומי" וללא כל הסבר, חדלה מביצוע התשלום החל מיום 1.1.20. לפיכך מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת ביתרת התשלומים העולים כדי 75,000 ₪.
4. מנגד, התכחשה הנתבעת לזכאות התובעים לפיצוי בטענה, שההסכם הינו הסכם לאקוני חסר נפקות משפטית, שכן לטענת הנתבעת בהתאם לנסח רשם החברות ומסמכי ההתאגדות תנאי לחיובה בתשלום כלשהו הינו הסכם החתום על ידי שני הדירקטורים בחברה , בצירוף פרוטוקול דירקטוריון הנתבעת המאשר את החתימה על ההסכם, דבר שאינו מתקיים במקרה דנן.
5. הנתבעת מפנה לכך שבהתאם לנסח רשם החברות מורשי החתימה של הנתבעת במועד ההסכם היו הדירקטורים מר אבי וקס ומר אהרון טטרו, ונוכח העובדה, כי רק מר וקס חתום על ההסכם הרי שהחתימה עליו אינה מחייבת את הנתבעת כלל ועיקר בהתאם למסמכי ההתאגדות, ולדידה מדובר בהסכם הנעדר כל תוקף משפטי. עוד מפנה הנתבעת לכך שבנסגרת הליך משפטי שהגישו דיירי הפרויקט הופסקו עבודות הבנייה בסוף שנת 2019 ולנתבעת מונתה מנהלת מיוחדת בחודש פברואר 2020 שהיא למעשה מנהלת את מערך ההסכמים המחייב את הנתבעת והסכם זה לא אושר.
6. ביחס לסכומים ששולמו זה מכבר לידי התובעים נטען שאלה שולמו בהוראת בעל החברה מר אבי וקס, מתוקף החלטה אישית וזכאותו אל מול הגורם הממן את החברה ולא מכוח הסכם מחייב.
7. נשמעו לפניי עדויות הצדדים, כאשר מטעם התובעים העיד התובע 2 ומטעם הנתבעת העיד מר אבי וקס. עם סיום העדויות הגישו הצדדים סיכומים בכתב ולאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפניי מסקנתי הינה כי דין התביעה להתקבל במלואה. כדי לחסוך השחתת משאבים מיותרים מצאתי לנכון לציין בפני הצדדים את עמדתי ביחס לתוצאות ההליך טרם אנמק את דעתי שאינה "מחמיאה" בלשון המעטה, אולם לאחר שהות שהצדדים ביקשו, הם הודיעו כי בהעדר הסכמות, העדפתם הינה, כי "יקוב הדין את ההר" וכך אעשה.
8. טרם אתייחס לראיות אעיר כפתיח, כי מוטב היה בנסיבות, שהנתבעת תמנע מניהול ההליך ותעמוד בחיוביה מכוח ההסכם בהם אני מוצאת תוקף משפטי, ותפרע את חובה כלפי התובעים ללא צורך של חקירה נגדית של התובע 2, אדם מבוגר, שאינו בקו הבריאות, שבמהלך שמיעת הראיות רגשותיו העזים והסוערים ניכרו היטב עד, כי נתפקעו עצביו.
9. סבורני, כי חרף הצורך האינהרנטי הטבוע לעיתים, בחלק מהאנושות לנהל הליך עד תום, היה מקום לעצור לרגע ולהביט נכוחה אל הנתונים והראיות, תוך הבנה שבאפיק זה אין צורך להגיע אל מחוזות כה רחוקים ובוודאי שלא כאשר מן העבר השני ניצבים אנשים מבוגרים, שההליך הזה בעוכריהם ובעיקר כאשר הם צודקים מבחינה משפטית.
10. אולם, כאשר ברקע מתנהל בין הצדדים הליך אחר בו החשיפה, קרי הסיכון הנומרי גבוה יותר, מסתמן כי הליך "פעוט" זה הינו חלק ממערכה ניצחת אחת גדולה המתנהלת בין הצדדים, בה אין מקום לסגת כדי שחלילה לא יתבקע סדק בחומה הבצורה שהציב צד אחר אל מול האחר, וחבל שכך.
11. אם נשוב ונדקדק בנתונים , הרי שלפנינו הסכם המבטא בצורה מפורשת את ההתחייבות מכוחה מבוקש לחייב את הנתבעת. ההסכם כל כך מפורש שאפילו התייחסו בו לרזולוציה של מצבם הבריאותי של התובעים שאינו מאפשר להם להמשיך לשהות בדירת מגוריהם בעת עבודות השיפוץ, קרי הסיבה בעטיה נחתם.
12. עוד מקריאת ההסכם עולה, כי החתימה שעל גביו הינה חותמת הנתבעת ובהסכם מדובר על התחייבויות היזם, משמע, הנתבעת. יתרה מכך ביום 25.5.19 הוצא מכתב מטעם הנתבעת (נספח ב' לכתב התביעה) המאשר קבלת ההסכם וההתחייבות לפיו.
13. בחקירתו הנגדית של התובע שהתרשמתי מכנות עדותו, היה ניסיון עקבי, להוציאו משיווי משקל ולהביאו לכדי התבטאויות שיטו את הכף לטובת הנתבעת וייתרו את תוקפו של ההסכם, אומנם בנושא האמוציונלי צלחה דרכה של הנתבעת שכן התובע כעס ורגז במהלך העדות, אולם מבחינת המשמעות המשפטית של הדברים, דווקא קו חקירה זה, הוביל למסקנה הפוכה.
14. מעדותו של התובע עלה, כי הצורך בפינוי דירת מגוריו ומעבר לדיור בשכירות לא היה מיידי ולכן הצדדים חתמו על ההסכם בהמשך ולאחר שמר וקס יזם את האפשרות הזו ואף דחק לקיימה. עוד הוברר, כי תובע זה היה בעל מעמד של ממש בעיני הנתבעת שכן הוא היה אחד מבין שלושה אנשים מתוך 94 משפחות, שיזמו את הפרויקט ופעלו לקידומו ואישורו אל מול הרשויות (עמ' 6 לפרוט') , לפיכך לא בכדי הייתה הנתבעת חפצה בייקרו. התובע היה למעשה בבחינת "המביא והמוציא" של תוכנית התמ"א 38 שביצעה הנתבעת והתובע אף התבטא בעדותו כך שמר וקס "אך התחייב ליותר כלפיו" מעבר לתשלום השכירות (עמ' 6 סיפא).
15. עוד הוברר, כי התובעים לא היו יחידי הסגולה בקבלת דמי השכירות , שכן היו עוד מספר דיירים שנהנו מכך מתוקף ההסכמות עם הנתבעת. התובע נמנע מלציין את שמותיהם מתוך רצון לייתר מהם התמודדות כמו שלו אל מול הנתבעת. אשר להתנהלות עובר לחתימה על ההסכם העיד התובע, כי מר וקס הבעלים של הנתבעת מסר לידיו העתק של ההסכם וכך אמר: " הוא נתן לי מסמך לחתום ושאעתיק את זה כי זה שייך למישהו אחר. אני לא ביקשתי שכר דירה בהתחלה. התביישתי לבקש. הוא אפילו בא אליי הביתה כדי להציע לי את הדבר הזה", בהמשך שב והסביר "זה לא שאני לא זכאי, אני כוועד לא רציתי בהתחלה. הוא בא ביוזמתו הגיע גם אלי והציע לי וידעתי שיש עוד שלושה או ארבעה אנשים. אמר לי לבקש מאחד האנשים לקבל את החוזה" (עמ' 7 רישא לפרוט').
16. הסבריו של התובע והימנעותו לציין שמות של דיירים אחרים שזכו לתשלום שכר דירה על ידי הנתבעת התקבלו על ידי כגרסה מהימנה ביותר של אדם, שאינו מבקש לעצמו טובות הנאה יתירות, או מעמד נישא על פני היתר, אלא התרשמותי היה מאדם שהיה פעיל בתוככי הורתו ולידתו של הסכם התמ"א 38 ונוכח מצבו הבריאותי, שמעולם לא היווה בגדר תירוץ עבורו, הוא נענה להצעה של הנתבעת לפנות את הדירה תמורת תשלום דמי שכירות. התרשמותי הינה, כי הסיטואציה הזו נוצרה כפי שהעיד התובע, לא ביוזמתו, אלא לגמרי ביוזמת הנתבעת באמצעות מר וקס, שנתן מקום של כבוד ואנושיות לתובע שמצבו הבריאותי לא שפר עליו, ומתוך הבנה כי נוכחותו של דייר כזה בבניין בעת הבנייה המסיבית עלולה, לעורר קשיים.
17. חרף כל הניסיונות והלוליינות בחקירה הנגדית לייחס לתובע רצון לקבל טובות הנאה בעצם החתימה על ההסכם ולבסס את טענת העדר הזכאות (עד כדי ניסיון להרחיב חזית ולדבר אף על זיוף חתימות, שלא התרתי), המאמצים דווקא הטו את הכף לטובת התביעה באופן מפורש. הוברר, כי עסקינן בהתחייבות – הסכם שבא אל העולם מטעם הנתבעת ונחתם אל מול תובעים ישרים וענווים שהתנהלו בהתאם למנגינת הנתבעת, שלה היה אינטרס מובהק בהוצאתם מהנכס למגורים בשכירות, תמורת תשלום, הכל כפי שעולה מההסכם.
18. גם ניסיונות הנתבעת להביא מהליך האחר (שנותניו אינם לפניי מאחר ואינו כלול במסגרת התשתית הראייתית שהוגשה) שהתנהל בין הדיירים בכללותם לבין הנתבעת שבסופו מונתה מנהלת מיוחדת לפרויקט התמ"א 38 כדי לשכנע, כי התובעים מודעים לכשלים בהתנהלות הנתבעת ואולי ניתן יהיה להשליך מכך על תוקפה של החתימה על ההסכם, היו בגדר ניסיונות כושלים.
19. מעדותו של התובע הוברר, כי כל ידיעתו לגבי קיומו של הדירקטור מר אהרון טטרו , מורשה החתימה הנוסף, "בלעדיו אין" התמצתה בכך שהוא שייך לחברת "מקמה. חברה שלקחה ביחד עם אבי ( הכוונה למר וקס, הערה שלי ח.מ) את המימון על הפרויקט בכלל" (עמ' 11 לפרוט' ש' 9). למעשה התובע לא יודע עד למועד בו הופסקו תשלומי השכירות כי כדי שההסכם יחייב את הנתבעת נדרשה חתימתו של הדירקטור הנוסף בנתבעת, מר טטרו.
20. אל מול העדות הזו של התובע, מטעם ההגנה הייתה העדות של מר וקס. גרסתו של עד זה ניסתה לשוות נופך של אנושיות, אכפתיות, מחווה של רצון טוב עד כדי רוח התנדבות של ממש מצידו כלפי התובעים, ללא כל חיוב משפטי של ממש, באופן החורג מהאדנים עליהם הושתת קו ההגנה, באופן שבסופו של יום שומט את הקרקע לכל טענות ההגנה, עד כדי התרסקות של ממש של כל "יסודות הבניין" שבנו.
21. מר וקס אישר בעדותו את גירסת התובע לפיה היוזמה למעבר התובעים לדיור בשכירות היה שלו, נוכח פירוק המעלית בבניין וכך אמר: "נאלצנו לפרק את המעלית. מצבו של התובע 2 לא הזהיר. ביקשתי ממנו בתור ידיד, חבר שיפנה את הבית. היה קשה לשכנע אותו והוא החליט להתפנות. הוא חיפש דירה ומצא. במקביל לחוזה שהוא חתם אם הדירה שהוא שכר, הוא פנה אלי והביא לי את החוזה הזה שאחתום עליו" (עמ' 12 לפרוט' ש' 17-14). הוא הבהיר, כי עשה כן מתוקף היותו של הבעלים של הנתבעת ושחתימתו הינה החתימה של ההסכם בצירוף לחותמת הנתבעת ולמעשה הוא דרש מהתובעים להתפנות.
22. כאשר נדרש מר וקס להתייחס לתוקף המשפטי של חתימתו הוא גילה גישה רופסת ומיתממת אל מול גישתו האסרטיבית לפינוי התובעים. כאשר עומת עם הצורך לבסס את טענת ההגנה לפיה חתימה של החברה מחייבת שת חתימות הוא ניסה להרחיק עצמו אות הנתבעת ככל יכולתו תוך הפנייה לכך שההסכם נוסח ל על ידי עו"ד מטעם הדיירים שידע מי יכול לחתום ומתי דרושה חתימה נוספת . שיאה של ההתבטאות המנוגדת להצגה האכפתית בתחילת הדברים הייתה באמירה: "אני לא שאלתי מי ניסח זה לא עניין אות. אני רציתי לפנות אותו ושיילך לבית אחר" (עמ' 13 לפרוט' ש' 14).
23. ניסיונותיו אלה של העד להלך בין הטיפות ולייתר תוקף משפטי לנתבעת בהתקשרות הנדונה בלטו בחוסר אמינותם , כי בהמשך העדות כאשר עומת עם טענת ההגנה לפיה בעת החתימה על ההסכם נדרשו חתימות שני הדירקטורים הוא השיב: "באותה תקופה שנחתם ההסכם, אני לא בטוח שהיה צריך חתימה נוספת" והסביר שאחרי שפרצו המחלוקות עם הדיירים בבניין התמ"א ומונתה מנהלת מיוחדת למעשה הוסרו ממנו הזכויות. באותה נשימה מיד לאחר מכן חזר בו העד, סתר את דבריו כמי שהבין שהתבטאויותיו בעייתיות, ואמר שהדרישה לגבי שתי חתימות הייתה שרירה עוד מתחילתו של הפרויקט בשנת 2018 (עמ' 13 סיפא לפרוט').
24. כאשר מר וקס ניצב אל מול האמירה לפיה אין בידיו כל מסמך המבסס את הטענה שבמועד חתימת ההסכם היו דרושות שתי חתימות מטעם הנתבעת הוא השיב: "כן ידעתי שחתמתי על ההסכם" וכאשר נדרש להסביר את דבריו לפתע "נוצרה" גרסה חדשה לפיה הוא פנה לדירקטור השני, קרי מר טטרו שלא הסכים לחתום. ולכן הסביר כל תשלומי השכירות ששולמו על ידו לתובעים היו באופן אישי מהתקורה החודשית שקיבל מהנתבעת ושוב הציג עצמו כפילנתרופ כלפי התובעים, בעצם תשלום דמי השכירות מכוח ההסכם לידיהם.
25. מבחינה ראייתית המסמך של העברות הכספים לתובעים מכספי התקורה הנטענת אינו בנמצא שכן לא הוגש. מר וקס נימק את החסרתו בשל היותו "מסמך פנימי" בתוך החברה. הוא אישר שלרגע לא יידע את התובעים, כי התשלום נעשה מתוך הכספים הללו ומתוך רצון ליישב את כלל הסתירות נימק זאת בעירוב כספיו הפרטיים – תקורתו, לבין אלה של החברה באומרו " הם בסוף חוזרים אלי לקופה. החברה שלי" ( עמ' 14 לפרוט'). כאשר עומת עם כך שעל פי הרישומים הגורם ששילם לידי התובעים את כספי השכירות זו חברת קמה הוא לא סיפק הסבר של ממש לסתירה האמורה ופתר זאת בכך: "אין לזה משמעות קמה זו הקרן המלווה והמממנת. יתכן שהיא העבירה מהחשבון שלה וחלק דרך החשבון של הפרויקט" (עמ' 14 לפרוט' ש' 19-21).
26. ההסבר להפסקת התשלום מכוח ההסכם התמצה בכך שמונו מנהלים מיוחדים לנתבעת ואז גם הפסיקו לשלם לידיו תקורות אולם חרף זאת מעדותו עלה שבשום שלב הוא לא מצא לנכון לעדכן את התובעים בכך, אלא לדבריו זה נודע לו מהתובעים ומעוד מספר דיירים שהפסיקו לשלם להם (בכך אישר למעשה קיומם של עוד דיירים בהסדר תשלום שכירות בניגוד לטענות ההגנה), ושב והציג עצמו כחסר אונים בכך שלא יכול היה לסייע להם (עמ' 15 רישא לפרוט'). העד שב ואמר, כי כל תשלום דמי השכירות היה על דעתו בלבד בהעדר הסכמה של הדירקטור הנוסף- טטרו, שידע על כך וסירב לחתום.
27. נדמה שלאחר כל זאת אין צורך להאריך במילים, וכדי שלא לנקוט במילים נוקבות יתר על המידה בעניינו של העד אסכם זאת בכך שמכלול עדותו הפתלתלה , שנעה ונדה מקצה לקצה בין רצון להצטייר כגורם מיטיב לבין קו ההגנה הקשיח השולל מהתובעים כל זכאות, נדמה היה שהעד שאינו מהימן, גם הוא בסופו של יום, כאשר מתכנס אל תוך עצמו לא יודע באיזו גרסה לאחוז כדי למלט את הנתבעת מחבות, המטרה לשמה הגיע.
28. מעבר לגרסה רווית סתירות של אדם שהוא למעשה בעל הנתבעת ויש משמעות לחתימתו, ולהתחייבותו אל מול תובעים שפעלו כפי היה לו אינטרס שיפעלו ויפנו את הנכס, עובדה בה הודה במפורש, לא מצאתי כל הנמקה בטענת ההגנה לפיה דין התביעה להידחות נוכח התייחסות להתחייבות שבהסכם כנעדרת תוקף משפטי.
29. בסופו של דבר עניין לנו בהסכם שנחתם בין התובעים לנתבעת באמצעות מר וקס הבעלים של החברה, שעמדה בהסכם במשך שבעה חודשים, ועל פי פירוט התשלומים (נספח ה לכתב התביעה) שילמה לסירוגין מכספי נאמנות הנתבעת, ולסירוגין באמצעות החברה המלווה "קמה א.א. הציונות" שכיום ולאחר חתימת ההסכם קרי החל מחודש ינואר 2020 מהווה גם המנהלת המיוחדת.
30. אם לא די בכך, שלמעשה הגורם ששילם לתובעים וכעת מסתתר מאחורי כסות של דרישת חתימה נוספת, הינו אותו גורם שכאשר הוא נותר במערומיו אינו אלא הנתבעת בכבודה ובעצמה. נתבעת שכשלה ראייתית בהוכחת טענותיה והחלטתה השרירותית ונעדרת כל בסיס משפטי להפסיק לשלם לתובעים את דמי השכירות שהם זכאים לקבל מכוחו של ההסכם , שנחתם שהינו בעל תוקף משפטי מחייב גם לאור התנהלות הנתבעת מכוחו, בלא כל הנמקה מתקבלת על הדעת.
31. הנתבעת החסירה ראייתית שתי ראיות דרמטיות שהיו יכולות לתמוך בהגנתה, ראיות שבלטו בחסרונן ואי הגשתן או הבאת העדים הרלבנטיים מבססת את "כלל ההימנעות" מהבאת ראייה כפועל לחובתם והמסקנה המתבקשת הייתה שלא הובאו הרי שהיו שומטים את טענות ההגנה כפי שנקבע ב-רע"א 12/15 עזבון המנוחה אליה פרג' ז"ל נ' אסף אלעזר, (פורסם בנבו, 1.3.15) וכך נאמר: "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע"א 548/78 נועה שרון נ' יוסף לוי פ"ד לה(1) 736, 760, מפי השופטת בן-עתו (1980); ראו גם ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 26 (2008); ע"א 2493/07 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' אבילפזוב, [פורסם בנבו] פסקה כ"ד (2009)).".
32. כפי שפורט לעיל גם ללא הראיות הנוספות שהוחסרו כאמור, הקרקע של ההגנה נשמטת שלא לומר מתרסקת. לא ניתן כל הסבר מדוע מר טטרו, שהינו עד שיכול היה בהחלט לשפוך אור לגבי טענת העדר התקשרות מחייבת מצד הנתבעת אל מול התובעים, לא הובא לעדות. עד זה יתכן ויכול היה לבסס את טענת דרישת שתי החתימות והתנהלות הנתבעת בהתאם לדרישה זו באופן כללי וספציפית אל מול התובעים.
33. בהמשך לכך גם כל התיעוד הנוגע לתשלום עצמאי של מר וקס מכספי התקורה הנטענים והמערך שלו אל מול הנתבעת בעניין זה באופן שתומך בטענה שבבסיס הדברים שלא הייתה זו כל התחייבות מטעם הנתבעת אלא תשלום מצידו, אף הוא לא הוגש והמסקנה המתבקש בנסיבות הינה שלא היה כל ביסוס לכך והתשלומים שביצע מר וקס היו מכוח ההתחייבות של הנתבעת בהתאם להסכם.
34. יוצא אפוא שמעבר להגשת מסמך ישיבת דירקטוריון של הנתבעת מיום 28.10.18 בה מונה מר טטרו כדירקטור בחברה וכמורשה חתימה "נוסף" אין כל משמעות למינוי זה אל מול התובעים שההסכם עמם היה מאוחר למינויו של טטרו והתנהלות הנתבעת אל מולם הייתה בזיקה להסכם שנחתם.
35. סיכומם של דברים הוא שאני מכירה בזכאות התובעים להיפרע מיד הנתבעת מכוחו של ההסכם, אותו הפרה הנתבעת ברגל גסה, בחוסר תום לב ובהעדר כל זכות שבדין, ולכן אני מקבלת את התביעה במלואה.
36. בשולי הדברים אוסיף, כי ב"כ התובעים ערך תחשיב בדבר זכאות כספית בסך של 123,000 ₪ הנעדרת כל יד ורגל מבחינה פרוצדורלית בהליך דנן המתנהל בסדר דין מהיר ומטבעו וטיבו מוגבל לסך של 75,000 ₪, גם מבחינת סמכותו של המותב היושב בדין ולכן תמהני על עצם הגשתו מלכתחילה במתווה האמור תוך הבנה, כי יהא בכך כדי להחסיר משיעור הפיצוי לו יהיו זכאים התובעים.
37. לפיכך אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 75,000 ₪ בצירוף אגרת משפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.
38. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט ניסן תשפ"ב, 30 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.