בפני בקשה לביטול פסילה מינהלית,על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה, זאת לאחר שרישיונה של המבקשת נפסל ל – 60 יום, בעקבות מעורבותה וחשד לאחריותה לגרם תאונת דרכים מיום 2.1.21 , בתיק מספר 1024886/2021.

הצדדים טענו לבקשה, כמפורט בפרוטוקול הדיון.

דיון והכרעה

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתה של המבקשת ושנית, האם יש בהמשך נהיגתה כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

כעולה מדו"ח הבוחן ולוח התצלומים, סקיצה, תרשים, הודעת נאשמת והתיעוד המצולם של התאונה, כמתואר בדו"ח הצפיה, הרי שביום 2.1.21, בשעה 12:32 לערך, נהגה המבקשת ברכב פרטי בירידה ממחלף ההלכה לכביש 20 לכיוון דרום ובהגיעה לכניסה לכביש 20, סטתה ימינה כייון נסיעתה, עלתה עם חלקו הקדמי של הרכב על מעקה בטיחות וכתוצאה מכך, התהפך הרכב על הדופן השמאלית.

כתוצאה מהתאונה, נחבלה בגופה המבקשת חבלות קלות, כמפורט בתעודות הרפואיות שבתיק החקירה ורכבה ניזוק. לא מצאתי כל אינדיקציה לחבלה של ממש, כנטען בפתח חקירתה של המבקשת.

התאונה תועדה, כאמור לעיל, במצלמות של חברת "נתיבי איילון".

המבקשת עצמה נחקרה במשטרה ביום 3.1.21 ולגרסתה, נהגה בכביש ורכב שנסע לשמאלה, סטה ימינה ולכן, היא סטתה גם כן, פגעה במעקה הבטיחות והתהפכה.

גרסת המבקשת, נסתרת באופן חד משמעי באמצעות התיעוד המצולם של התאונה, שכן רכבה של המבקשת הוא הרכב היחיד במקום, בזמן התאונה וכ-10 שניות לאחריה.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי יש בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אחריותה של המבקשת לגרם התאונה.

מסוכנות

מסוכנתה של המבקשת נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה, כמפורט לעיל ועברה התעבורתי.

בע"ח 39227-05-17 קלינמן נ' מדינת ישראל, אמר כבוד הש' ד"ר קובו:

"לפיכך, ובהעדר מחלוקת על אודות סוגיית הראיות לכאורה, השאלה המרכזית שאותה יש לבחון בעניין פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה, טרם הגשת כתב אישום, היא האם נהיגתו של העורר מסכנת את הציבור, אם לאו. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שיקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים (ראו ע"פ 3883/04 אבו סיביה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.5.04); בש"פ 9849/02 בלטנר נ' משטרת ישראל [פורסם בנבו] (27.11.02)). על מסוכנותו של הנהג ניתן ללמוד משני מקורות מרכזיים: האחד הינו נסיבות התאונה, והשני מתוך עברו התעבורתי של הנהג (ראו בש"פ 8161/06 גבריאל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (7.11.06); בש"פ 759/99 הורוביץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.2.99); בש"פ 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.11.00)). לעניין זה ניתן לבחון האם מדובר באירוע מקרי או בהתנהגות אופיינית לעורר, והאם הנסיבות מעידות על אופי נהיגתו של העורר (בש"פ 4584/03 חרמון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (3.6.03)".

כמפורט לעיל, התאונה שבנדון, נגרמה, לכאורה, בשל רשלנותה של המבקשת, שפגעה במעקה הבטיחות ללא כל סיבה נראית לעין ויש בה כדי להעיד על מסוכנות בהמשך נהיגתה.

המבקשת נוהגת משנת 2014 בלבד ולחובתה 3 הרשעות קודמות, כולן בגין מהירות מופרזת, האחרונה משנת 2020.

מהאמור לעיל, אני קובעת כי בהמשך נהיגתה של המבקשת, יש משום סכנה מסויימת לשלום הציבור, אך מאידך, בתיק החקירה מסמכים רפואיים המעידים על קשיים בהתניידות של המבקשת ולדבריה, היא זקוקה לרישיון הנהיגה, לצורך עבודתה כמטפלת בקשישים.

לפיכך ולפנים משורת הדין, אף כי קצין המשטרה פעל כדין ובסמכות אני נעתרת לבקשה ומורה על קיצור הפסילה המנהלית ל-45 יום, שיימנו ממועד תחילת הפסילה, 3.1.21.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ב' אדר תשפ"א, 14 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.