1. לפניי תביעה שעניינה נזק רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 1/7/20.

2. התובעת טוענת כי בשעה שנסע הנהג מטעמה בנתיב נסיעתו והחל בפניה ימינה לצורך כניסה לחניון, הגיח לפתע רכב הנתבעת משמאל כשהוא יוצא מחניה בנסיעה לאחור, פגע ברכב התובעת, וגרם לנזק.

3. הנתבעת דוחה את הטענות כשלדבריה יצאה הנהגת מטעמה מחניון בנסיעה לאחור לאחר שקיבלה זכות קדימה מהרכבים בכביש, אז עקף רכב התובעת את הרכבים שהמתינו ליציאת רכב הנתבעת מהחניה, פגע ברכב הנתבעת, וגרם להתרחשות התאונה.

4. במהלך הדיון שהתקיים העידו שני הנהגים ועד ראיה שהיה במקום.

5. נהג רכב התובעת העיד כי ביקש להיכנס לחניון תת קרקעי, החל בפניה לחניון, אז רכב הנתבעת שנסע לאחור פגע ברכב התובעת בצד שמאל. לאחר התאונה לא הסכימה נהגת רכב הנתבעת למסור פרטים.

6. נהגת רכב הנתבעת העידה כי יצאה בנסיעה איטית לאחור מחניה אנכית, כשרכבים שנסעו בדרך אליה ביקשה להשתלב עצרו בכדי לאפשר לה את היציאה, אז הגיח נהג רכב התובעת, עקף את המכוניות הממתינות מימין כשהוא נוסע דרך חניות ריקות, ופגע ברכב הנתבעת מאחור. לאחר התאונה סירב נהג רכב התובעת למסור את פרטיו.

7. עד הראיה מטעם הנתבעת העיד כי עמד שני בטור הרכבים שהמתין ליציאת רכב הנתבעת מהחניה, אז הבחין ברכב התובעת עוקף מימין תוך נסיעה דרך חניות ריקות. לדבריו במקום התאונה לא יכולים לנסוע שני רכבים זה לצד זה אולם בשל החניות הריקות התפנה מקום שאיפשר לרכב התובעת לעקוף את הרכבים הממתינים. עוד לדבריו לא ראה את התרחשות התאונה בשל מיקום רכבו.

8. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהובאו בפני ובתמונות, הגעתי למסקנה כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין הצדדים באופן שווה.

9. מן העדויות כולן התרשמתי כי התאונה התרחשה עת בחר נהג רכב התובעת לנסוע מימין לנתיב הנסיעה, שעה במקום קיים נתיב אחד בלבד, תוך שהוא מנצל אפשרות מעבר במקומות חניה ריקים שהיו מימין הדרך, ועוקף רכבים ממתינים. בכך פעל הנהג שלא כדין ולא ניתן לקבל טענתו כי היה בכניסה לחניון, על כן יכול היה לנסוע במקביל לנתיב הנסיעה. בהקשר זה יצויין כי טענת נהג רכב התובעת לפיה ביקש להיכנס לחניון ולא ביקש לעקוף את הרכבים הממתינים מימין נסתרה בעדות העד מטעם הנתבעת לו אין כל עניין בתיק. משנסתרה טענה זו והתובעת לא טרחה להציג תמונות ממקום התאונה אף שהדבר אינו דורש מאמץ מיוחד, הדבר פועל לחובת התובעת.

10. התרשמתי כי גם נהגת רכב הנתבעת פעלה שלא כדין. על הנהגת, אשר ביצעה נסיעה לאחור חלה חובת זהירות מוגברת, ודאי כאשר מדובר במקום שלדבריה שלה הינו צר, עמוס ומועד לפורענות. לו היתה נהגת רכב הנתבעת מבצעת את הנסיעה לאחר בתשומת לב מלאה ובנסיעה איטית יותר, ודאי היתה מבחינה ברכב התובעת שהגיע מאחור כששדה הראיה פתוח ואין רכבים חונים המסתירים אותו, וכך היתה התאונה נמנעת. נהגת רכב הנתבעת העידה כי לא הבחינה ברכב התובעת עד להתרחשות התאונה וכי החיישנים ברכב לא הספיקו לפעול, ובכך יש ללמד כי את הנסיעה לאחור לא עשתה לאט מספיק ובזהירות.

11. בהתחשב באמור, מצאתי כי האחריות לתאונה רובצת לפתח שני הנהגים באופן זהה, על כן דין התביעה להתקבל בחלקה.

12. גובה הנזק הוכח באמצעות חוות דעת שמאי ומסמכים נלווים אשר לא נסתרו והאמור בהם מקובל עלי.

13. סוף דבר - הנתבעת תשלם לתובעת סך של 2,919 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עד כפי שנפסק, ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪.

הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח חשוון תשפ"ב, 03 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.