לפניי תביעה כספית על-סך 15,523 ₪ שהגישו התובעות נגד הנתבעים, ותביעה שכנגד שהגישו הנתבעים כנגד התובעות על-סך 8,108 ₪, בגין תאונת דרכים מיום 23.10.2020 ברח' הרב מרכוס בעיר חיפה (מטעמי נוחות התובעות-הנתבעות שכנגד יכונו "התובעות", והנתבעים-התובעים שכנגד יכונו "הנתבעים").

לשיטת התובעות יש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים בתשלום הנזק שנגרם לרכב הטויוטה שהיה נהוג על-ידי התובעת 2 (להלן: "הטויוטה"), היות שלשיטתן הנתבע 1 הוא שאחראי לתאונה במהלכה פגעה התובעת 2 עם חזית רכבה ברכב הסובארו של הנתבע 1 (להלן: "הסובארו") בחלקו האחורי-שמאלי, משום שזה התפרץ לנתיב נסיעתה מימין וגרם לתאונה שלא היה ביכולה למנוע.

מנגד, לשיטת הנתבעים יש לדחות את התביעה העיקרית ולקבל את התביעה שכנגד, משום שלשיטתם התובעת 2 פגעה עם חזית הטויוטה בחלקו האחורי-שמאלי של הסובארו, בעת שביצע הנתבע 1 פנייה שמאלה מותרת לרחוב מרכוס.

דיון והכרעה

עיינתי בכתבי הטענות ובנספחים, שמעתי באריכות את טיעוני ב"כ הצדדים, התרשמתי מהעדים, עיינתי בתמונות, בסרטון שהוצג ע"י התובעת 2 והוסרט מייד לאחר התאונה, בתמונות הנזק של כלי הרכב, בצילום האזור מאתר Google Maps, במפה של המקום שהוגשה מטעם הנתבעים ועליה סימן הנתבע 1 את מקום הפנייה שמאלה, בכתבי הטענות ובחוות דעת השמאים.

אקדים ואומר, כי קיים קושי לקבוע בבירור את אופן התרחשות התאונה על סמך גרסאות התובעת 2 או הנתבע 1, מן הטעם שהשניים לא מסרו גרסה מלאה על קרות התאונה היות שלא הבחינו זה בזה אלא ברגע הפגיעה ממש. ואוסיף, כי שני הנהגים הרשימו אותי בהגינותם ומהימנותם, כשכל אחד מהם הקפיד למסור עדות מדויקת על האירוע בהתאם לזיכרונו.

שני הנהגים אוחזים ברישיון נהיגה עשרות שנים, וכפי שהעידו על עצמם התרשמתי שמדובר בנהגים זהירים ושומרי חוק. משכך, לצורך בחינת הגרסאות בהתאם למאזן ההסתברויות יינתן משקל ממשי לראיות הפיזיות שהוגשו.

גרסאות הנהגים

התובעת 2 סיפרה כי נהגה בטויוטה בירידה מרחוב מרכוס במהירות סבירה של 30-35 קמ"ש, ולאחר שעברה את הצומת המשיכה לנסוע ישר ושמרה על הנתיב השמאלי, אז הגיח הסובארו שחתך אותה מימין, והיא התנגשה עם חזית רכבה בפינה השמאלית אחורית של הסובארו. מייד אחר כך סיפרה כי הייתה נסערת, ונהג הסובארו אמר לה "מגיע לי לפנות שמאלה, את לא נתת לי". במענה לשאלות שנשאלה השיבה התובעת 2 כי היא לא הבחינה בסובארו עד לרגע הפגיעה בו, אך עמדה על כך שהוא הגיע מצד ימין. עוד סיפרה העדה שבמהלך נסיעתה הכביש לפניה היה ריק ממכוניות אולם לימינה היו מכוניות, והתאונה התרחשה בנתיב השמאלי אחרי הצומת בתחילת העלייה. לשאלת ב"כ הנתבעים השיבה התובעת 2 שהיא נסעה בנתיב השמאלי כדי לאפשר למכוניות מימין להשתלב, ושלדעתה הסובארו הגיע מצד ימין של הצומת מכיוון אזור השוק, שם יש תמרור עצור. כך או כך התובעת 2 שללה את גרסת הנתבע 1 לפיה הוא הגיע מרחוב מרכוס.

הנתבע 1 סיפר בעדותו כי הוא נסע עם רכבו ברחוב מרכוס, מכיוון חיפה בירידה (כלומר מהרחוב והכיוון שהגיעה התובעת 2) ופנה שמאלה ברחוב שהוא חד סטרי. בעת פנייתו שמאלה הגיע רכב הטויוטה ופגע בו בצדו השמאלי אחורי, מאחר שהתובעת 2 לא שמה לב שהוא פונה עם רכבו. הנתבע 1 לא זכר כמה נתיבים יש במקום בו ביצע את הפנייה, וגם לא מתי הבחין לראשונה בטויוטה. בחקירתו הנגדית סיפר כי ביצע את הפנייה שמאלה בנסיעה רצופה, ואישר כי ייתכן שבעת הפנייה רכבו "לא היה צמוד ממש שמאלה".

הצדדים חלוקים על מקום האיפקט, כשלטענת התובעת היה זה לאחר הפנייה המדוברת לרחוב מרכוס, ולכן טענה שיש ללמד מכך שהנתבע 1 לא פנה שמאלה אלא התפרץ מימין כפי שהעידה.

משמצאתי את התובעת 2 והנתבע 1 מהימנים, והיות שאין חולק כי התובעת 2 לא הבחינה ברכב הנתבע 1 עד לרגע ההתנגשות, הרי שגרסת הנתבע 1 לפיה הוא נסע ברח' מרכוס לא נסתרה. כן מקובלת עליי גרסת הנתבע 1 כי הוא פנה שמאלה לרחוב מרכוס (להמשך הרחוב שהוא בכ- 90 מעלות לרחוב מרכוס ממנו הגיע– כעולה מהמפה שהגישו הנתבעים). זאת ועוד, משנראה הסובארו של הנתבע 1 בסרטון מייד לאחר התאונה עומד ברחוב מרכוס, הדבר מתיישב עם טענתו לפנייה שמאלה. יתרה מזו, טענת התובעות שהתאונה התרחשה סמוך לאחר הפנייה אינה הגיונית שכן משמעה כי לאחר התאונה נסע נתבע 1 רוורס ופנה שמאלה. ובנוגע לזכוכיות שנראו על הכביש (שנטען ע"י התובעות כי הן שברי פנס של רכבו של הנתבע 1, על כך לא הייתה מחלוקת) וסמל רכב הטויוטה שנתלש בתאונה מרכבה של התובעת 2 ונמצא גם הוא על הכביש בהמשך לאחר הפנייה שמאלה, מקובלת עליי טענת הנתבעים שמדובר בחלקים שמשקלם נמוך ביותר ויכול שהתעופפו בשל עוצמת ההתנגשות בתאונה. משמע שאין במיקום הסמל והזכוכיות על הכביש כדי לשלול את גרסת הנתבע 2 בנוגע לפנייה שמאלה. יתרה מכך, התובעת 2 סיפרה כי לאחר התאונה אמר לה הנתבע 1 שמותרת לו פנייה שמאלה, וגם בדברים ספונטניים אלו יש תמיכה לגרסתו. כך גם בבחינת הנזקים בכלי הרכב: בחזית הטויוטה של התובעת 2 ובחלקו האחורי שמאלי של הסובארו של נתבע 1 מתיישבים עם ההיגיון כי הפגיעה של הטויוטה הייתה בעת שרכב הסובארו החל לבצע את הפנייה, לכן היה בזווית לחזית רכב התובעת 2.

מכל הטעמים לעיל, מצאתי כי גרסת הנתבע לאופן קרות התאונה הוכחה במאזן ההסתברויות.

לכן משרכב הנתבע 1 היה לפני רכב התובעת 2 ופנה שמאלה עם רכבו, ומשלא הבחינה בו התובעת 2 ופגעה בו מאחור, האחריות לתאונה רובצת לפתחה.

יחד עם זאת, משאישר הנתבע 1 בעדותו לחקירת ב"כ התובעות כי הוא ביצע את הפנייה כשרכבו לא היה צמוד לנתיב השמאלי, יש בכך אשם תורם מסוים לגרימת התאונה בשיעור של 20 אחוזים. ודוק, מדובר באשם תורם ברמה נמוכה, אשם שאינו מקים אחריות נגד הנתבעים (רע"א 2809/18 קסברי נ' רוזן ואח' (26.11.2018)).

אשר על כן, החלטתי לדחות את התביעה העיקרית ולקבל בחלקה את התביעה שכנגד בשיעור של 80 אחוזים. לפיכך ישלמו התובעות (הנתבעות שכנגד), ביחד ולחוד, לנתבעים (התובעים שכנגד) 6,487 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪, תשלום בגין האגרה (המחצית הראשונה והשנייה) ושכר בטלת העדים כפי שנפסק, והכל בתוך 30 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, כדין.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתן היום, כ"א שבט תשפ"ב, 23 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.