בפניי בקשה להארכת המועד להישפט בגין דו"ח שמספרו 90513851254 המייחס למבקשת עבירה של אי ציות לאור אדום המופיע ברמזור בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 בתאריך 20.8.2019.

המבקשת הינה חברה בע"מ.

טענות הצדדים

טענות המבקשת

המבקשת טענה כי לא קיבלה את הודעת תשלום הקנס וכי נודע לה אודותיה רק לאחרונה, בתאריך 26.1.2021 כשערכה בדיקה בממרכז לגביית קנסות. לטענתה, במקום פעילותה הקודמת שהיה בשגב שלום אין תחנת דואר מסודרת וכי דברי הדואר, במרבית הפעמים, אינם מגיעים ליעד או לכתובת הנכונה עד ליום זה.

לטענת המבקשת, במועד ביצוע העבירה היה הרכב בחזקתו של עובד החברה מר רמי חמאמדה. המבקשת טענה כי פנתה למטה הארצי בבקשה להסב את הדו"ח על שמו של הנהג בפועל ברכב במועד ביצוע העבירה, אולם פנייתה נדחתה בשל חלוף הזמן.

טענות המשיבה

המשיבה טענה כי בתיק זה קיים אישור מסירה ממנו עולה כי הודעת תשלום הקנס חזרה בציון הסיבה "לא נדרש". לטענתה, בנסיבות אלה ולאור העובדה כי מדובר בדו"ח מאוגוסט 2019 אין למבקשת אלא להלין על עצמה.

דיון

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") מעניק לבית המשפט סמכות להאריך את המועד להישפט בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 229(ה) לחסד"פ בשינויים המחויבים או מטעמים שיירשמו. ההלכה היא כי יש לנקוט בעניין זה על דרך הצמצום, בדומה לבחינת בקשה לביטול פסק דין, כשיש סיבה מוצדקת לאי התייצבות או אם הדבר דרוש למניעת עיוות דין (ע"פ 40599/07 רואמי אברהם נ' מדינת ישראל מיום 3.12.2007).

בעפ"ת 33548-07-19 שמוש הכהן נ' מדינת ישראל מיום 15.1.2020 נקבע כי:

"בפסיקה הובהר כי בעבירה מסוג ברירת משפט, הנחת היסוד היא שהנאשם אינו מעוניין להישפט בגין מעשיו. בכך שונה מצב הדברים מעבירה בה לנאשם זכות להישפט מלכתחילה (רע"פ סדגר נ' מדינת ישראל 27/1/2010; רע"פ 1260/09 סעיד נ' מדינת ישראל 2/6/2009)".

קבלת הודעת תשלום קנס

בעבירות קלות קובעת תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 :

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן."

דהיינו אם הוכיחה המאשימה, כי שלחה את ההודעה בדואר רשום כדין, חזקה שההודעה נשלחה כדין ועל הנאשם מוטל הנטל להפריך חזקה זו.

משהוכח כי נשלח דואר רשום אף בהעדר אישור מסירה או אישור שאינו ממולא כדין, רואים אותו כמי שהגיע למענו תוך 15 יום מיום שנשלח (עפ"ת (ב"ש) 47513-02-17 בולנדי נ' מדינת ישראל מיום

21.5.17, עפ"ת 67571-03-18 אפשטיין נ' מדינת ישראל מיום 25.4.18 ורע"פ 106/15, מיום 20.1.15).

לתגובת המשיבה צורף אישור מסירה הנושא את מספר הדו"ח, את כתובתה של המבקשת, את הכיתוב "דואר רשום" ואת מספר המעקב המהווה אסמכתא למשלוח הודעת תשלום הקנס למבקש.

המבקשת לא טענה כי הכתובת אליה נשלחה הודעת תשלום הקנס אינה כתובתה.

לפיכך אני קובעת כי הודעת הקנס נשלחה לכתובתה של המבקשת.

משהוכיחה המשיבה כי ההודעה נשלחה כדין, עובר הנטל לפתחה של המבקשת להוכיח כי לא קיבלה את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בה ולא עקב הימנעותה מלקבלה.

מאישור המסירה, עולה כי הודעת תשלום הקנס שנשלחה לכתובתה הרשומה של המבקשת, חזרה בציון הסיבה "לא נדרש" בתאריך 23.9.2019.

אם דבר הדואר "לא נדרש" על ידי המבקשת דהיינו, ההודעה לסור לסניף הדואר ליטול את דבר הדואר נשלחה למבקשת אך היא לא ניגשה לקבלה, תיחשב המבקשת כמי שההודעה הומצאה לה כדין ועליה הנטל להוכיח כי לא קיבלה את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בה (עפ"ת 20229-12-17 חזן נ' מדינת ישראל מיום 2.1.18 ורע"פ 3698/17 יוספוב נ' מדינת ישראל מיום 7.5.17).

טענתה הכללית של המבקשת לפיה לא קיבל לידיה את ההודעה על ביצוע העבירה או את הודעת תשלום קנס אינה עומדת בנטל ההוכחה הדרוש להוכיח כי לא קיבלה את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בה. סתירתה של חזקה המסירה טעונה ראיה ותימוכין ולא תיעשה על-ידי העלאת טענה בעלמא כי המבקשת לא קיבלה את דבר הדואר לידיו (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם, 25.3.2018 (להלן: "הלכת סאלם")). טענות לשיבושים בהגעת דברי דואר או הגעת דבר הדואר לאחר תוך סתירתה של חזקה המסירה יש לתמוך בחומר ממשי ולא על-ידי העלאת טענות בעלמא (הלכת סאלם, רע"פ 1771/19 ליאור עבודי נ' מדינת ישראל מיום 11.7.2019).

בנסיבות אלה אני קובעת כי הודעת תשלום הקנס הומצאה כדין למבקשת וכי הבקשה לא הוגשה באיחור בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקשת ושמנעו ממנה להגישה במועד.

האם קיים חשש לעיוות דין

אחר נהג ברכב והסבת הדו"ח

ההלכה היא כי עילת אחר נהג ברכב אינה מצדיקה הארכת המועד להישפט.

ברע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מדינת ישראל מיום 28.11.13 קבע בית המשפט העליון כי:

"...טענתו לפיה הוא עצמו לא נהג ברכב, איננה מבססת חשש לעיוות דין כלפיו".

וכן ברע"פ 7018/14 מיכאל טיטלבאום נ' מדינת ישראל מיום 30.10.2014 נקבע כי:

"גם טענתו של המבקש, לפיה ההארכה נדרשת לשם הסבת הדו"חות על שמם של נהגים אחרים שהשתמשו ברכב, אין בכוחה להועיל למבקש, בנסיבות העניין (ראו: רע"פ 1446/14 ריאד נ' מדינת ישראל (26.3.2014); רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.2011))".

טענה זו נבחנה מספר רב של פעמים גם בבית המשפט המחוזי אשר קבע בהחלטותיו כי טענת "אחר נהג ברכב" אינה מבססת חשש לעיוות דין וכי ואין לראות בטענה זו כ"נימוק מיוחד", בהתאם לסעיף 230 לחסד"פ או כטענה שמקימה חשש לעיוות דין אם לא יוארך המועד להישפט (עפ"ת 51304-09-16 חי חיים אור גל נ' מדינת ישראל מיום 3.11.2016, עפ"ת 42642-12-17 שאול שלום נ' מדינת ישראל מיום 1.4.2018 (להלן: "פסק דין שאול שלום"), עפ"ת 45005-06-18 הלל רוזנברג נ' מדינת ישראל מיום 24.12.2018, עפ"ת 45391-01-19 גיא כהן נ' מדינת ישראל מיום 31.3.2019, עפ"ת 11160-10-19 אבישג נ' מדינת ישראל מיום 1.1.2020 (לא פורסם)).

יודגש כי גם במקרים בהם קיימת תשתית ראייתית מוצקה לפיה אדם אחר ביצע את העבירה ולא הנאשם עצמו, זאת בהסתמך על תצהירו של אחר בנהיגה ברכב בזמן ביצוע העבירה אין קבלת הבקשה בדבר הארכת המועד להישפט מוצדקת (רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל מיום 10.11.2008; רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל, 8.1.2009; רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל מיום 29.1.2008, רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל מיום 10.2.2015, רע"פ 2754/12 ביסמוט נ' מדינת ישראל מיום 19.4.2012, רע"פ 222/13 מחמוד נ' מדינת ישראל מיום 17.1.2013).

כפי שקבעה כב' השופטת אריאלי בפסק דין שאול שלום, מדובר בטענת הגנה שכיחה ועל כן, אין מקום להכיר בה, שכן הכרה זו תביא לפתיחת פתח רחב ותפגע בשיקולי מדיניות הנוגעות ביעילות ההליכים בבית המשפט לתעבורה.

משכך, אני קובעת כי טענת המבקש לפיה אחר נהג ברכב במועד העבירה אינה מהווה עיוות דין המצדיק את הארכת המועד להישפט.

שיהוי בהגשת הבקשה

מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי ניכר של כשנה וחצי ממועד ביצוע העבירה, זאת ללא הסבר מניח את הדעת ודי בכך להביא לדחיית הבקשה (השוו עפ"ת 75464-12-19 מעגל שני בע"מ נ' מדינת ישראל מיום 29.1.2020).

נוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשפ"א, 09 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.