1. לפני בקשה לעיון בחומר חקירה בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ").
2. הבקשה הוגשה בקשר לאישום המתברר בת"פ 55291-06-20 (להלן: "ההליך העיקרי"), ובו מיוחסת למבקשים עבירת הצתה בצוותא – לפי סעיף 448(א) סיפא בנסיבות סעיף 29(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
3. כעולה מעובדות כתב האישום, ביום 12.6.20 בין השעות 14:00-15:00, נסעו המבקשים יחד ברכב מסוג ניסאן בדרך עפר בהר ברניקי, בסמוך ליער שוויץ, דרומית לטבריה. במהלך נסיעתם, הציתו המבקשים אש בארבעה מוקדים שונים בצמחיה שלצד דרך העפר, במטרה לפגוע בצמחיה ובאתר טבע. כתוצאה ממעשיהם, התלקחה שריפת ענק במאות דונמים של שטחי מרעה וחלקי שמורת הטבע ברניקי. כוחות כיבוי רבים השתלטו על האש וכיבו אותה.

המבקשים כפרו במיוחס להם.

1. במסגרת הבקשה שבפניי, המבקשים טוענים שבמהלך הכנת התיק גילו כי בזמן שהותם במעצר ממש או במעצר בפיקוח אלקטרוני, בוצעו הצתות נוספות של שטחים טבעיים באזור הצפון, וקיים דמיון במאפיינים של האירועים. בנסיבות, שיטת הביצוע עשויה להיות דומה ולהצביע על מבצעי ההצתה גם בתיק שבפנינו. בשל הצורך לבחון את החומר המצוי בתיקים אלה והיות החומרים בשליטתה הבלעדית של המשיבה, פנו המבקשים לקבלת החומר מידיה אך נדחו. משכך, מתבקש בית המשפט להורות למשיבה להמציא לידי המבקשים את כל תיקי החקירה נשוא אותן הצתות וכל הצתה אחרת של יער או חורש טבעי, בתקופה שבין 15.4.20 ועד 10.1.21.
2. המבקשים מוסיפים כי החומר המבוקש מצוי בליבת המחלוקת נוכח מהות כפירתם, כאשר לצורך היעתרות לבקשה די אף בנגיעה עקיפה או מסופקת כדי להפוך את החומר ל"חומר חקירה". לפיכך, מתאימה הבקשה להידון בגדרי סעיף 74 לחסד"פ. במסגרת הדיון הפנו לפסיקה התומכת לטענתם בעמדתם, ואף הוסיפו כי המשטרה לא עשתה די כדי לקשור בין האירועים השונים של ההצתות במקום, שכן "ננעלה" על המבקשים כאן כמבצעים. הואיל ולמבקשים אין כל גישה למאגרי המידע הללו שבידי המשיבה, ועל פניו, האירועים מצביעים על קשר ביניהם, הבקשה נכנסת בגדרי סע' 74.
3. המשיבה מתנגדת, ובתגובתה עמדה על כך שאין המדובר כלל בחומר חקירה כהגדרתו בסעיף 74 לחסד"פ וזאת גם על פי פרשנות ליברלית, ומבלי להידרש כלל לשאלה העובדתית האם היו בכלל אירועי הצתה בתקופה המבוקשת או אם נפתחו תיקי חקירה בגין אירועים אלה.

בדיון שהתקיים אף חידדה, שהאכסניה המתאימה הינה בגדרי סעיף 108 לחסד"פ או הגשת בקשה לפי חוק חופש המידע אל המותב הדן בתיק העיקרי. משכך, אף לא נבחנו על ידי ב"כ המשיבה חומרים אחרים ולא הובאו לדיון.

דיון והכרעה

1. מוקד המחלוקת הינו מהי האכסניה המתאימה לבקשת המבקשים – האם המסגרת הדיונית הקבועה בסעיף 74 לחסד"פ או שמא זו שבסע' 108 (או בדרך אחרת) ובפני המותב העיקרי. לאחר עיון ובחינה, סבורני כי הדין עם המשיבה. להלן אפרט טעמיי.
2. אין צריך לחזור על מושכלות יסוד בדבר חשיבות זכות הגילוי והעיון של נאשם בפלילים. ההלכות בהקשר זה ידועות ומושרשות. בתמצית בלבד אציין, כי כבר נפסק שהפרשנות בעניינו של הביטוי "חומר חקירה" הינה מרחיבה ביותר, כך שכל חומר רלוונטי שבכוחו לסייע לנאשם להתגונן מפני המיוחס לו ייחשב כחומר חקירה. בחינה כאמור נעשית בתיק הפרטני ומוכרעת על פי טיבו ומידת זיקתו לסוגיות הנדונות באותו הליך (ראה בש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' שיינר (מיום23.1.14) (ולהלן: עניין שיינר). עם זאת, כאמור, המוקד הינו ההגנה מפני המיוחס לנאשם - וגם זאת כבר נפסק: "מרחיבה ככל שתהיה הפרשנות הנוהגת... תנאי יסוד לסיווגו של חומר כ"חומר חקירה" הוא כי הוא נוגע לאישום שבידי התובע אשר מפניו צריך הנאשם להתגונן, כעולה מלשונו של סעיף 74... הכוונה היא לחומר אשר יש לו זיקה להליך הפלילי ולאישום שבמסגרתו הוא מבוקש... כמו גם לחומר שהתביעה הסתמכה עליו – למצער באופן עקיף – בבססה את האישומים הפרטניים שיוחסו לנאשם" (בש"פ 2242/16 מדינת ישראל נ' זוהר (מיום 31.3.16) אליו הפנו בהרחבה הצדדים).

ליבת הבחינה הינה בסוגיית הרלוונטיות. אם החומר שגילויו מבוקש (מצוי או שאינו מצוי בתיק החקירה) אינו רלוונטי, דין הבקשה להידחות (עניין שיינר).

1. אין חולק בין הצדדים כי החומר המבוקש כאן אינו מצוי בתיק החקירה. מהבקשה אף עולה כי מדובר באירועים שאירעו לאחר האירוע נשוא כתב האישום. לשאלה האם מדובר בחומר שצריך היה להימצא בידי המשיבה (אשר כפי שמלינים המבקשים, לא ערכה השוואה מתבקשת בין האירועים השונים כדי להסיק את שיטת ביצוע דומה), נראה כי לשלב זה יש להשיב בשלילה, שכן המבקשים לא הצליחו לחצות את משוכת הרלוונטיות.
2. ראשית, למעט סרטון מתוך מכשיר טלפון סלולרי של מי מב"כ המבקשים, לא הוצג בפניי כי היו אירועי הצתה דומים באיזור באותה תקופה. מדובר בסרטון מתוך הרשת החברתית "פייסבוק", בו נראית שרפה ביער באופן שאינו יכול ללמד על מיקומה, המועד או השעה המדויקים של התרחשותה, כמו גם על קשר ולו מרוחק לאירוע נשוא הליך זה או כי בכלל עסקינן בהצתה (ולא בשריפת יער שאין מקורה בהצתה מעשה ידי אדם). שנית, בהמשך לאמור לעיל וכפועל יוצא ממנו, הנחת המבקשים כי עסקינן בהצתה וכי מדובר באירוע דומה אשר יכול להצביע על שיטת ביצוע, אין לה על מה שתסמוך, וכל כולה ניסיון לבצע מסע דייג בלתי ממוקד אצל המשיבה. יתרה מכך, ההנחה שמא יימצא דימיון כלשהו בין אירוע אחד לאחר (ככל שאירע) אך מהטעם שאירעו במיקום דומה מצויה כולה בתחום "התקווה הספקולטיבית" (עניין שיינר), וממילא, לכל הפחות, מרוחקת ביותר שאין להביאה בחשבון. משכך, דין הבקשה להידחות.
3. מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי האכסניה המתאימה לבקשה זו הינה במסגרת ההליך העיקרי ועל פי שיקול דעתו של המותב שם (סע' 108 לחסד"פ). במסגרת התיק העיקרי יוזמנו עדים אלה ואחרים ויחקרו על ידי הצדדים, והמבקשים יהיו רשאים לפנות בבקשה מתאימה לקבלת החומר המבוקש.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד ניסן תשפ"א, 06 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.