1. לפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין הודעת תשלום קנס, שמספרה 90513347790, מיום 06.03.2019 (להלן:"הדו"ח"). לפי הדו"ח, ביום 05.03.2019 צולם רכבה של המבקשת בעת לא צייתה לאור אדום שהיה ברמזור בכיוון נסיעתה, בכך שלא עצרה את רכבה לפני קו העצירה והמשיכה בנסיעה בניגוד לאור אדום, בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961. אכיפת העבירה בוצעה באמצעות מצלמה מסוג א'3.

1. בבקשה להארכת מועד שהגישה המבקשת ביום 07.02.2021, היא טענה כי לא הצליחה להגיש את בקשתה באופן מקוון, ומאחר והיתה בהליך גירושין, המבקשת שילמה את הדו"ח על אף שמי שנהגה ברכב זו היתה אמה. המבקשת הניחה כי ניתן לעשות הסבה גם לאחר התשלום. ועוד, המבקשת טענה כי הוטלו עליה אמצעי תיקון, דבר שיפגע בפרנסתה. לבקשה צורף תצהיר מטעם המבקשת ותצהיר מטעם אמה.
2. המשיבה התנגדה לבקשה מהטעם שהודעת הקנס שולמה, ומכאן המדובר בפסק דין חלוט, עם כל המשתמע מכך. ועוד, המשיבה טענה כי המניע מאחורי הבקשה הוא לשחרר את המבקשת מעול אמצעי התיקון, בשים לב למועד הגשת הבקשה ביחס למועד התשלום.
3. לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים הנלווים לה ושקלתי את טענות הצדדים אני מחליטה לדחות את הבקשה.
4. אין מחלוקת כי המבקשת שילמה את הקנס. לפיכך, נחשבת כמי שהודתה בביצוע העבירה וזאת על פי סע' 229 (ח) לחסד"פ.
5. אין בידיי לקבל את הטענה כי הדו"ח שולם מחשש לבעיות בהליך הגירושין, טענה שלא הוכחה. ועוד, לא הוסבר השיהוי הרב בהגשת הבקשה ונדמה כי המניע מאחורי הגשת הבקשה הוא אמצעי התיקון של משרד הרישוי שהוטלו עליה, כאשר רק בחלוף כשנה ו-11 חודשים לאחר מועד קבלת ביצוע העבירה הוגשה הבקשה, והרי אין באמצעי התיקון נימוק המצדיק קבלת הבקשה. (אפנה לע"פ 51587-11-18 חמדאן נ' מ"י (פורסם בנבו)(03.12.18)).
6. זאת ועוד, גם טענת המבקשת כי אמה היא זו אשר נהגה בזמן ביצוע העבירה, אין בה כדי לסייע למבקשת. בשלב זה אחרי ריצוי העונש בגין העבירה, יש ליתן משקל כבד ואף מכריע לעיקרון סופיות הדיון ושל יעילות ההליך, ובהיעדר הסבר המצדיק את המחדל של אי הגשת הבקשה במועד, ואף בשיהוי כה ניכר, אין מקום להיעתר לבקשה.
7. במקרה זה לא מצאתי כי מתקיימים נימוקים מיוחדים המצדיקים קבלת הבקשה ואף לא שוכנעתי שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקשת ושמנעו ממנה להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה, והכל כמתחייב מסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב- 1982 (להלן "החסד"פ"). בעניין זה אפנה לדבריו של כב' הש' ס. דבור בעפ"ת 35639-04-15 סעדי נ' מ"י (25.05.2015):

" בסוף דבריי, רואה אני לנכון לשוב ולהדגיש, כי שמירה על הערוצים הפרוצדורליים והמועדים, כפי שהם קיימים בהוראות הדין, מקבלת היא משנה תוקף וחשיבות עליונה, עת מדובר ב"משפטי וענייני תעבורה". המדובר הוא בעורק חיים עיקרי וראשי המחייב השלטת כללים חדים, אחידים וברורים שסטייה מהם תתאפשר רק בהתקיים נסיבות מוצדקות, מבוססות ומיוחדות שבכוחן לפרוץ, במידתיות, את המעטפת הדיונית הקבועה בדין. הסרת המחסומים הפרוצדורליים, באופן שאינו מידתי וללא הצדקה, יכולה להביא ל"שטפון" של בקשות שיש בכוחו כדי להציף כל חלקה טובה במישור התעבורתי". (וכן, אפנה לרע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)(27.12.11)).

1. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז סיוון תשפ"א, 27 מאי 2021, בהעדר הצדדים.