1. עסקינן בתאונת דרכים שאירעה ביום 17.7.2020 בירושלים בצומת בקואורדינטות 222452,633616 - המפגש בין דרך ואדי אל ג'וז (ממערב), שדרות האוניברסיטה העברית (מצפון), שדרות שיירת הר הצופים (ממזרח) ורחוב יצחק הנדיב (מדרום).
2. בתאונה היו מעורבים שלושה רכבים:
   1. טויוטה קורולה לבנה, מ"ר 4864030, בבעלות מר מוחמד ערמין ונהוגה על ידי אחיו אחמד ערמין (להלן - הקורולה);
   2. יונדאי גטס אדומה, מ"ר 22852666, בבעלות מר סאמח חג'אזי ונהוגה על ידו (להלן - היונדאי);
   3. מונית מרצדס C220 BLUETECH לבנה, מ"ר 9357026, נהוגה על ידי מר אליהו אוחנה (להלן - המונית). מר עודה טנטש הוא, ככל שניתן להבין, בעל זכות ההחזקה במונית.
3. ב-תא"מ 44568-09-20 תובע מוחמד ערמין 22,274 ₪ מחג'אזי ואוחנה בגין נזקי הקורולה בתאונה.
4. ב-תאד"מ 12906-02-21 תובע סאמח חג'אזי 9,400 ₪ מאוחנה ומטנטש בגין נזקי היונדאי (אבדן גמור) בתאונה.
5. פסק דין זה ניתן בשתי התובענות האמורות.

בתחילת דיון ההוכחות ציין עו"ד זחאלקה, בא כוחם של אוחנה וטנטש כי הוגשה תביעה מטעם טנטש נגד חג'אזי - תאד"מ 38693-02-22. הגם שחלף יותר מחצי שנה מאז הגשת התביעה, הרי שהיא טרם הומצאה לנתבע. עו"ד זחאלקה ביקש שההכרעה שתינתן כאן תהיה ברורה וישימה לעניין התובענה השלישית האמורה. סבורני כי קושי רב בבקשתו של עו"ד זחאלקה, קושי אשר עיקרו ברכיב ההפתעה: אין דין היערכות בעל דין בתביעה מטעמו בגין אבדן גמור של רכבו שערכו היה 7,000 ₪, כדין היערכותו להתגונן אל מול תביעה על סך 30,100 ₪ שהוגשה נגדו (הוא סכום תביעת טנטש האמורה). ייתכן שלצורך הגנתו היה פועל חג'אזי לאיתור/הבאה של עדים נוספים, מסמכים נוספים וכן הלאה.

לפיכך מובהר כי כוחה של ההכרעה דנן יפה רק לצורך שתי התובענות שהובאו בפניי ונקבעו מראש לדיון ולהכרעה.

1. התאונה ומיקומי הרכבים

מהלכה הכללי של התאונה הוא התנגשות בין המונית והיונדאי בשטח הצומת, שלאחריה הגעת היונדאי אל הקורולה.

הגם שמיקומי הרכבים וכיווני הגעתם הוא בגדר נושא בסיסי, הרי שאין הסכמה מלאה בין הצדדים בנושא זה.

• 1. הקורולה

אין מחלוקת כי הקורולה הגיעה מכיוון דרך ואדי אל ג'וז ועמדה ברמזור אדום. היונדאי הוטחה בקורולה (לכיוון פינה ימנית-קדמית) בעוד הקורולה עומדת על מקומה.

לטענת מר אחמד ערמין, נהג הקורולה, רכבו עמד ראשון, בנתיב האמצעי מבין 3 נתיבים המגיעים מכיוון הגעתו, וכוונתו היתה לפנות שמאלה לשדרות האוניברסיטה העברית (לכיוון הגבעה הצרפתית ומרכז העיר).

• 1. היונדאי

כלל הגרסאות שנשמעו בפני בית המשפט הן שהיונדאי הגיעה מכיוון שדרות האוניברסיטה העברית (הגבעה הצרפתית ומרכז העיר) כאשר פניה לכיוון מעלה אדומים (רחוב יצחק הנדיב). חג'אזי הבהיר כי מכיוון הגעתו לצומת היו 4 נתיבים - נתיב פניה לכל צד ושני נתיבים לכיוון ישר - והוא היה בנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים המוליכים ישר.

יצויין כי בהודעתו של חג'אזי במשטרת ישראל ביום 20.7.2020 (עמ' 33-32 למסמכים שהוגשו מטעם התובע ב-תא"מ 44568-09-20 ביום 15.7.2022) נרשם כי הוא נסע מהר הזיתים (קרי משדרות שיירת הר הצופים) לכיוון ואדי ג'וז - אולם חג'אזי טען שהתרשומת שגויה.

• 1. המונית

באשר לכיוון הגעת המונית יש לא פחות משלוש גרסאות.

• • 1. האחים ערמין טוענים כי המונית הגיעה לצומת מכיוון שדרות האוניברסיטה העברית (הגבעה הצרפתית ומרכז העיר) תוך שהיא נוסעת בנתיב השמאלי מכיוון הגעתה, נכנסה לצומת ברמזור ירוק מכיוון הגעתה, בצעה בצומת שלושה סיבובים מלאים (לטענת נהג הקורולה: "ממש מהירים" - עמ' 7, שור' 31) ואז התכוונה לפנות ימינה (ביחס לכיוון הגעתה המקורי) לדרך ואדי אל ג'וז, אולם פגעה ביונדאי שהגיעה אחריה מאותו כיוון (משדרות האוניברסיטה העברית).
    2. חג'אזי טען כי המונית הגיעה מכיוון הר הצופים ועיסוויה (משמאל לכיוון הגעתו) ונסעה ישר לכיוון ואדי ג'וז למרות שהתימרור והרימזור בצומת לא אפשרו זאת.

חג'אזי טען שלא ראה את המונית עד שפגעה בו.

• • 1. נהג המונית העיד כי הגיע מכיוון כפר עזריה ומעלה אדומים והתכוון לפנות שמאלה לכיוון ואדי ג'וז למשרדו של טנטש הנמצא שם. המונית עמדה ברמזור אדום והחלה להכנס לצומת כאשר הרמזור התחלף לירוק.

כך העיד גם מר חלפאווי, עד מטעם אוחנה וטנטש, אשר היה הרכב השני ברמזור - מאחורי המונית.

מוסכם כי אירוע התאונה הסתיים כאשר היונדאי מוטחת בקורולה וסמוכה לה, והמונית מצויה בנתיב הנגדי ממנו הגיעה - קרי ברחוב יצחק הנדיב כאשר פניה לכיוון מנהרת נעמי שמר ומעלה אדומים.

1. עדויות ערמין

עדויות ערמין היו קשות ביותר בשני נושאי הליבה של התיק: החבות והנזק.

• 1. החבות

האחים ערמין טענו שניהם כי עובר לתאונה המונית בצעה בצומת שלושה סיבובים מלאים ממש מהירים.

הטענה שבשעת בוקר שגרתית תוכל מונית מרצדס להיכנס לצומת ולבצע בו שלושה סיבובים מלאים היא פנטסטית ומופלאה ביותר. הטענה שרכב בצע שלושה סיבובים "מהירים" בטבורו של צומת בשעת בוקר לא מוקדמת - והכל מבלי שנפגעו רכבים כלשהם שעברו באותה שעה בצומת - לא סבירה ולא מהימנה על פניה.

• 1. הנזק

התובע ערמין טען שרכבו תוקן במוסך בואדי ג'וז (צויין שם פרטי של בעל המוסך - סולימאן - ולא צויינה כתובתו) אולם בשנתיים שמאז הגשת התביעה ועד היום לא הגיש לתיק חשבונית וקבלה לגבי התיקון. בעדותו טען שאין בידיו מסמכים אלה, שאם עורכי דינו היו מבקשים ממנו אז היה מביא (עמ' 9, שור' 25-24), ושהוא לא יודע אם בעל המוסך ייתן לו חשבוניות (עמ' 10, שור '28).

גם כאשר הוצע לתובע בחקירתו הנגדית שלא שילם 20,000 ₪ אלא סכום אחר, עמד התובע על גרסתו.

1. גרסתם של ערמין אינה אמינה
   1. הגרסה העובדתית של ערמין לגבי מְחוֹל המונית בצומת עובר לתאונה - בלתי מהימנה על פניה.

חג'אזי, אשר גם לו יש עניין להטיל את האחריות לתאונה על המונית, לא תמך בעדותו בגרסת ערמין. חג'אזי הגיע לצומת בנסיעה בכביש ישר, כך שבוודאי יכול היה לראות כבר מרחוק את האירוע החריג והמוזר של המונית החגה שלוש פעמים בצומת (ולמצער - את חלקו), אילו היה מתרחש. לא למותר לציין כי חג'אזי אף טען שרכבו היה אחרון במופע הרמזור הירוק ושלפניו חלפו בצומת רכבים מכיוון הגעתו, כך שהסבירות שהמונית תצליח לבצע את כל סיבוביה בצומת מבלי לפגוע באיזה מהרכבים בו (לרבות אלה שהגיעו מכיוון נסיעתו של חג'אזי והקדימו אותו) - לא ממשית.

גם גרסת נהג המונית (אוחנה) והעד מטעמו חלפאווי סותרת מיניה וביה את הטענה לגבי כיוון הגעת המונית לצומת וסיבוביה בו.

• 1. התובע ערמין אישר כי בתאונה רכבו נפגע בחזיתו (עמ' 11, שור' 10-1). למרות זאת, הוא הגיש תביעה על יסוד שומה שכחמישיתה (4,139 ₪ מתוך 20,374 ₪) מתייחסת לנזק בחלק האחורי של רכבו - נזק אשר אינו נובע מן התאונה מושא דיוננו.

רק מדיון ההוכחות ואילך היתה הסכמה של התובע ומטעמו שסכום הנזק הנתבע צריך להיות רק ביחס לחזית הרכב ולא לחלקו האחורי.

מטעמים שלא הובררו, התביעה הוגשה כשהיא כוללת רכיב מהותי המהווה נסיון התעשרות שלא כדין (ע"ע "שיטת מצליח").

• 1. התובע ערמין לא הציג כל אסמכתה ואף לא פרטים מספקים לגבי מקום תיקון נזקו. הנזק הוטב לחלוטין (כך לטענתו) שלא במוסך יבואן ואף לא במוסך מורשה, אולם טענתו של התובע היא שהתשלום היה, במזומן, כפי שנשום ערך תיקון במוסך יבואן, תוך שהשומה כוללת גם רכיב מע"מ, אשר התובע עצמו מעיד שלא יצאה לגביו חשבונית מס כדין.

הטענה מופרכת מתוך עצמה. בית המשפט אינו יכול ליתן אמון בגרסה הדבקה בתשלום מלא, במזומן, כולל שיעור מע"מ, במוסך עלום, באזור שבו רמת המחירים ידועה (ידיעה שיפוטית שהיא נחלת הכלל) כנמוכה יותר ו"נוחה יותר".

בית המשפט הציע לתובע ערמין את האפשרות שלא שילם את מלוא סכום השומה באותו מוסך עלום, אולם זה התעקש כי ביצע תשלום כפי שיעור השומה. יש להצר על כך ולקבוע כי הטענה של התובע היתה בבחינת שקר מפגיע.

• 1. ככל שהיה התובע מתאר מצב ביניים שיש בו כדי להניח את הדעת באשר לתשלום מופחת שביצע בפועל, ולו על דרך של אי תשלום רכיב המע"מ (שהרי אין חשבונית ואף אין סברה שיש דרך לקבל חשבונית בגין העסקה), אזי ניתן היה להסיק מדברי התובע ערמין מה באמת היתה הוצאתו לשם תיקון רכבו ואף לייחס לו כנות. בחירתו של ערמין להיצמד לגרסה שאין אפשרות לקבלה - מטילה צל כבד על כלל גרסתו.
  2. זה לא מכבר הזכירנו בית המשפט העליון (ע"א 765/18 שמואל חיון נ' אלעד חיון ואח', סעיף 27 לפסק הדין שנכתב על ידי כב' השופט אלכס שטיין בהסכמת יתר חברי המותב (1.5.2019)):

הכלל הבסיסי והעתיק ביותר הוא חזקה ראייתית הקובעת כי מי שמשקר ביודעין בדבר אחד, משקר בכל עדותו: Falsus in Uno, Falsus in Omnibus.

בנסיבות המתוארות, ובהתאם לכלל הראייתי האמור, בית המשפט אינו יכול ליתן אמון באיזה מחלקי עדותם של ערמין.

1. כימות נזקי "תאונות פח"
   1. עקרון יסוד בדיני הנזיקין הוא השבת המצב לקדמותו (ע"א 9474/03 יורם גדיש שתית ובנייה (1992) בע"מ ואח' נ' בהג'את מוסא ואח', סעיף 9 לחוות דעת הנשיא אהרן ברק, פ"ד סא(3) 603, 625 (2006)).
   2. בהערכת הנזק רשאי הניזוק לבחור בין שיטות אמדן שונות, אולם בחירתו כפופה לעקרון תום הלב (סעיפים 18-17 לחוות דעת הנשיא ברק בפסק הדין האמור, שם, עמ' 632-632; כן ראו חוות דעת השופט אליקים רובינשטיין באותו עניין על יסוד המשפט העברי אשר מובילה לגישה דומה למדי, שם, עמ' 645-641).
   3. הן בתחום נזקי הרכוש הכלליים והן בתחום נזקי הגוף, חלק מרכזי בפסיקת הנזק מתבסס על הערכת נזק כשהיא צופָה פני עתיד. משמע, הפיצוי הכספי נפסק במועד שבו טרם נעשה שימוש בפיצוי ולפיכך בית המשפט נעזר במגוון שיטות אמדן כדי לקבוע מה הוא הסכום הכספי שיש בו כדי להשיב בעתיד (באופן עִתִי או חד פעמי) את מצבו של הניזוק לקדמותו (כפי שהיה טרם הנזק).
   4. מדיני הנזיקין הכלליים (תוך שבעניין ע"א 9474/03 האמור היה מדובר בנזק לקרקע), נעבור לתחום נזקי הרכוש בתאונות דרכים ("תאונות פח").
   5. בתחום תאונות הפח מדובר לרוב בנזקים שמתוקנים בפועל על ידי הניזוקים. ישנם מקרים של אבדן גמור של רכב וכן מקרים של העדר יכולת כלכלית של הניזוק שבעטיה הוא לא מתקן את נזקו טרם קבלת הדמים מהמזיק, אולם ברגיל בעל רכב חפץ בתיקון רכבו ופועל לשם כך בהקדם לאחר שרכבו נפגע, גם אם המזיק לא נטל אחריות על הנזק ו/או לא שילם בפועל את שווי הפגיעה.
   6. מורגלים אנו כי נזקי רכב אינם ברי תביעה ללא הצגת שומה שנערכה על ידי שמאי רכב מוסמך.

שומות אלה, שהן עניין שבמומחיות, אמורות לספק לבית המשפט אמדן אובייקטיבי ואחיד לגבי ערך הנזק (עלות תיקון וכן ירידת ערך של הרכב המתוקן ככל שישנה).

שומות אלה גם מהוות כלי פיקוחי על אסמכתאות המוגשות לגבי ההוצאות בפועל שהוציא הניזוק לשם תיקון רכב. השומות מהוות למעשה חסם עליון לעלות הסבירה של תיקון הרכב הניזוק, ואיתן מוגשות האסמכתאות לגבי התיקון שבוצע בפועל ועלויותיו.

• 1. כל עוד לא תוקן הרכב הניזוק, אזי השומה שבוצעה לרכב הפגוע היא זו שמהווה את האמדן הטוב ביותר לגבי שווי הנזק. כך גם נוהגת הפסיקה.
  2. מעת שהרכב תוקן, התשלום עבור תיקונו (השבת המצב לקדמותו) הוא-הוא הנזק המיוחד - הנזק בפועל שנגרם לרכב. במצב דברים זה, השומה שבוצעה לאחר הפגיעה מאבדת את בכורתה והיא מהווה רק אמצעי פיקוח (כאמור) בכדי ללמד על סבירות התשלום עבור התיקון שבוצע בפועל.
  3. השומות האמורות משקפות עלויות תיקון מלאות - למקרה טיפוסי של לקוח אקראי הנכנס למוסך יבואן לשם תיקון רכבו.

מדובר במחיר שהוא "מלא-מלא" - ללא הנחות, ללא הפחתות, כפי הנהוג במוסכים ממוסדים ביותר, מן הדרג הגבוה.

• 1. על רקע מצב דברים זה ניתן פסק הדין ב-ע"א (מרכז) 33147-11-14 אוטו שי שרותי מימון והשכרה 2006 בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' (23.2.2015) בו מדובר היה בתביעת נזקי רכבה של המערערת, חברה העוסקת בהשכרה, מכירה ושירותי ליסינג של רכבים. נקבע כי נוכח הודאת המערערת לפיה חברות ליסינג זכאיות להנחה בשיעור 30% מהמחירים הנקבעים על ידי שמאי הרכב, אזי הסכום שננקב בחוות דעת שמאי כעלות תיקון הרכב איננו הסכום שהוצא בפועל. משכך ומשנמנעה המערערת להציג את החשבונית והקבלה לגבי הסכום ששילמה בפועל עבור תיקון רכבה, נקבע כי אין בפני בית המשפט ראיות לקבוע את נזקה האמיתי של המערערת ואין מקום לבצע אומדן. לפיכך לא זכתה המערערת לפיצוי בגין תיקון רכבה הניזוק.
  2. יש להבחין בזליגה בין השדות המשפטיים אשר מהם נובעת ההכרעה באשר לכימות הנזק.

השדה של דיני הנזיקין הוא זה אשר קובע את המטרה העיקרית: השבת המצב לקדמותו. ברוב המקרים מדובר בתיקון הרכב.

השדה של דיני הראיות הוא זה אשר מנסה להתמודד עם אי הוודאות לגבי שווי הנזק. בתחילה מבוצעת שומה - אמדן של עלות השבת המצב לקדמותו. בהמשך, הנזק הכללי אשר נאמד על ידי השמאי, מתוקן והופך לנזק מיוחד שהוא בר הוכחה באסמכתאות קונקרטיות - חשבונית מס וקבלה. דיני הראיות נסמכים על כלל הראיה הטובה ביותר ובמסגרת זו בית המשפט יכול לקבוע אם ציפייתו היא לקבל מהניזוק ראיות מלאות לגבי עלות הטבת נזקו בפועל (קרי חשבונית מס וקבלה לגבי התיקון שבוצע), או שמטעמים הנוגעים לטיב המקרה שלפניו ולאמון שהוא נותן במארג הראייתי שהונח בפניו הוא מסתפק בראיות אחרות.

• 1. בעניין תאונות פח ישנן פסיקות במקרים שבהם הרכב תוקן ונפסקו לטובת הניזוק מלוא דמי הנזק שהוערכו בשומות, מבלי שהוכח בחשבוניות וקבלות כי סכומים אלו שולמו בפועל עבור התיקון. במקרים אלה, בית המשפט בחר להאמין לניזוק כי אכן שילם עבור תיקון רכבו כפי הסכום שנקבע בשומה, תוך שלא הוצגה בפניו אינדיקציה לכך שבפועל התיקון לא עלה כפי האמדן בשומה (לדוגמה: תא"מ (הרצליה) 40972-09-14 נורית דבורה קנפו נ' יוסף גני ואח', סעיפים 31-30 (19.6.2016)).

הדברים ברורים וסבירים - והם נובעים מיישום קונקרטי של דיני הראיות על אשר הוצג בפני בית המשפט.

• 1. בעניין אחד דן בית המשפט המחוזי בנצרת (ע"א 36576-04-19 שרון אסולין נ' ג.א.ן תברואה את מוטי זיבאי בע"מ ואח' (7.8.2019)) בדרכי שומת נזקיהם של שני קטנועים. שני הקטנועים לא תוקנו על ידי הבעלים: האחד נמכר כשהוא פגוע; השני נפגע שוב טרם תיקונו ואז הוכרז באבדן גמור תוך שחברת הביטוח של הרכב הפוגע השני פיצתה את הבעלים בגין הנזקים שנוספו בתאונה השניה.

באותו עניין, בית המשפט קמא דחה את התביעה נוכח אי גילוי מלא באשר למכירת הקטנוע האחד מהניזוק ובאשר למהות התקבולים שהגיעו בגין האבדן הגמור של הקטנוע השני.

בית המשפט המחוזי קבע כי הנזקים לקטנועים התגבשו בעת הפגיעה בהם על ידי המזיק ובהתאם קמה לבעליהם זכות לפיצוי כפי השומות שנערכו. בית המשפט הפנה לשני פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט העליון בעניין פיצויים לרוכשי דירות בשל ליקויי בניה (ע"א 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858, 864-865 (1996); ע"א 11254/02 בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' דני סלמן ואח', סעיף 8 (15.1.2004)) והדגיש כי שומת הנזק עומדת בפני עצמה וכי אין להתנות את הפיצוי בתיקון בפועל של הנזק על ידי הניזוק.

בית המשפט הבהיר בסעיפים 12-11 לפסק דינו כי בנסיבות הקונקרטיות של המקרה, ועל יסוד הראיות שהובאו בפני הערכאה הראשונה, אמדן עלות התיקון של הקטנוע הראשון היה קרוב מאוד לאמדן הנזק על פי הפרש השווי. גם לגבי הקטנוע השני, הראיות שהיו בפני הערכאה הראשונה הספיקו כדי ללמד שהפיצוי בגין האבדן הגמור (פיצוי השקול לאמדן שווי לאחר הנזק) היה מופחת נוכח הפגיעה הקודמת שהיתה בו (הפגיעה מושא ההליך שהיה בפני בית המשפט) - ראיה המלמדת על גילום אמדן עלות התיקון בתוך אמדן הנזק על פי הפרש השווי. משמע, לגבי שני הקטנועים, שתי שיטות האמדן הובילו לשיעורי נזקים דומים - אשר היה על בית המשפט קמא לאמצם חלף דחיית התביעה.

בית המשפט המחוזי הבהיר כי בין אם אומדים את הנזק לפי שיטת הפרש השווי (ההפרש בין ערך הרכב עובר לתאונה לבין ערכו אחריה (טרם תיקון)) ובין אם אומדים את הנזק לפי שומת עלות תיקונו, הרי שמועד האמדן צריך להיות מועד התאונה ולא מועד מאוחר יותר. הדברים ברורים, שהרי שווי עסקה שנערכת במועד מאוחר יותר עשוי להיות מושפע מגורמים שונים שהם מעבר לנזק שברכב (כך לדוגמה, בימים אלה המחסור העולמי ברכבים חדשים גרם לעלייה בערכי רכבים משומשים); גרימת נזק איננה בגדר תחילתו של הימור לא מוגבל בזמן על התפתחות שווי הרכב הניזוק ו/או עלות תיקונו.

בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי הפנה ל-ע"א 9474/03 בו החל הילוכנו כאן, ציין כי לניזוק יש זכות לברור בין שיטות אמדן שונות של נזקיו והדגיש כי זכות זו כפופה לחובת תום הלב.

• 1. ברי אפוא כי ניזוק אינו מחוייב לתקן את נזקו וכי כל עוד הנזק נותר אזי זכאי הניזוק לפיצוי כפי אמדן נזקו - אמדן שיכול להתבצע על פי שיטות שמאיות מקובלות, ותוך שהניזוק רשאי לבחור ביניהן בתום לב.

ראו יישום נכון ומדוייק שבוצע בעניין דומה זה מקרוב על ידי כב' הרשם הבכיר טדי ארז ב-תאד"מ (י-ם) 65282-06-21 איזי בס בע"מ נ' בסט קאר חברה לשירותי רכב בע"מ, סעיפים 5-4 (6.9.2022).

• 1. משבחר ניזוק לתקן את נזקו (להיטיב את נזקו) טרם ההליך המשפטי, חל שינוי במצב הדברים הכללי המובא בפני בית המשפט. אז לא מדובר רק בנזק כללי ובאמדן תיאורטי של ערך הטבתו; אז מדובר בפעולת תיקון שהיו לה עלויות מסויימות. עלויות אלה מוכחות בראיות (בית המשפט יעדיף לראות חשבונית מס וקבלה, אולם אפשר שיסתפק בראיות אחרות) וסבירותן תאוּשש באמצעות חוות דעת שמאית אשר מלמדת מהו הרף העליון של העלויות המקובלות לתיקון הנזק.

במצב דברים זה כבר לא מדובר על פיצוי על דרך האמדן שביצע השמאי, אלא על שיפוי בגין הוצאות קונקרטיות שהוצאו לשם הטבת הנזק.

• 1. תחת מטרת העל של השבת המצב לקדמותו, מעת שאירוע הנזק מתקדם לתיקון ועובר למערכת עובדתית של נזק מיוחד, השומה איננה מהווה מקור עצמאי לפסיקת פיצוי לניזוק.

אם הנזק הוטב (קרי הרכב תוקן באיכות מקובלת) בְּעלות מסויימת שהיא פחותה מהערכת השמאי לגבי עלות התיקון, לא נותרת לניזוק זכות שיורית לקבל תשלום נוסף שהוא מעבר לשיפוי בגין התיקון שבוצע.

• 1. בסיום מסענו נסכם את מושכלות היסוד שלא התערערו בכל פסיקה:
     1. נזק שנותר בלתי מתוקן הוא נזק שיש לאמוד את ערכו, ובהקשרו תוכל שומת שמאי (על פי שיטה מוכרת) לספק תשובה אשר בית המשפט יוכל לאמץ.
     2. נזק שתוקן הוא בבחינת נזק מיוחד שיש להציג לבית המשפט ראיות לגבי עלותו בפועל - החל בחשבונית מס וקבלה ועבור דרך ראיות אחרות אשר בית המשפט יוכל לשקול ולבחור אם לקבלן כמספיקות להרמת נטלי ההוכחה והשכנוע במשפט אזרחי.
     3. משהוטב הנזק זכאי הניזוק לשיפוי בגין עלות הטבת הנזק. הטבת הנזק בעלות שהיא נמוכה משומה שבוצעה מראש איננה מצמיחה לניזוק זכות לכספים שהם מעבר לשיפוי בגין הוצאותיו בפועל.
     4. ייתכנו נסיבות שונות ומגוונות אשר ילמדו על תנודות כלשהן בשיעור נזקו הכולל הנכון של הניזוק. בית המשפט יתחשב בראיות שלפניו, אולם אין בנסיבות הקונקרטיות שיוצגו כדי לשנות את הכללים הבסיסיים האמורים.

1. תא"מ 44568-09-20 - הכרעה לאור שאלת הנזק
   1. לצורך פסק דין זה יוצא בית המשפט מנקודת הנחה שאחמד ערמין (נהג הקורולה) אינו אחראי לתאונה ובהתאם זכאי לשיפוי בגין נזקי הקורולה בתאונה - וזאת מבלי להכריע מי מבין שני הרכבים המעורבים האחרים אחראי לתאונה ביניהם ובאיזה שיעור.

אעיר כי גם נקודת הנחה זו אינה נקיה לחלוטין מספקות הואיל ובדיון נשמעה השערה לפיה הקורולה נסעה לאחור לאחר התאונה. בצירוף עם התהייה מה קרה לשאר הרכבים שעמדו לצד הקורולה (הרמזור היה אדום) ומדוע דווקא הקורולה היא הנפגעת המהותית מהאירוע, ייתכן שניתן ללמוד על אשם תורם מסויים של הקורולה, אולם אינני מוצא להידרש לכך, מה גם שזו השערה בלבד שלא בוססה במידה הנחוצה.

• 1. נזקו הנתבע של ערמין הוא 20,374 ₪ נזק ישיר על פי שומה (הגם שלבסוף מסתבר שחמישית מהסכום מתייחסת למוקד האחורי שאינו כרוך בתאונה מושא דיוננו); 1,000 ₪ שכ"ט שמאי; 900 ₪ ירידת ערך על פי שומה.
  2. ערמין אישר שרכבו תוקן במוסך בואדי ג'וז אולם בשנתיים שמאז הגשת התביעה ועד היום לא הגיש לתיק חשבונית וקבלה לגבי התיקון. בעדותו טען שאין בידיו מסמכים אלה ושהוא לא יודע אם בעל המוסך ייתן לו חשבוניות (עמ' 10, שור' 28).
  3. כמפורט לעיל, עסקינן בנזק מיוחד (שהוצא בפועל ואינו מכומת באמדן בלבד אלא על פי ראיות) הטעון הוכחה.
  4. במקרה דנן מדובר בעבודה שבוצעה ללא אסמכתאות, במוסך שפרטיו המדוייקים לא נמסרו.

מהימנותם הכללית של האחים ערמין - נמוכה ביותר, כמפורט לעיל.

בפועל אין בפני בית המשפט ראיות לגבי ההוצאה שבוצעה לשם הטבת נזקו של התובע ערמין.

• 1. טענתו של התובע ערמין לפיה שילם 20,000 ₪ במזומן במוסך עלום בואדי ג'וז תמורת תיקון רכבו כפי שומת השמאי (אשר שומתו נערכת לפי מחירונים רשמיים הכוללים העמסה של מלוא העלויות במוסכים מוסדרים ומסודרים אשר גם משלמים מס מלא כחוק) - איננה סבירה על פניה ואין בידי בית המשפט לקבלה בהעדר אסמכתאות תומכות.
  2. יש אף להעיר כי נוכח טענותיו העובדתיות של התובע ערמין לגבי תשלום 20,000 ₪ לבעל המוסך, עולה חשש להפרת הוראת סעיף 2(ג) לחוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ח-2018, אשר במועד הרלבנטי לדיוננו הורה כי לא ייתן אדם שאינו עוסק (כגון התובע ערמין) תשלום במזומן לעוסק בעבור עסקה במסגרת עסקו של העוסק אם מחיר העסקה עולה (בזמנו) על 11,000 ₪.

לא למותר לציין כי עדות התובע ערמין מלמדת על עסקה שנערכה בין הצדדים ברצון, ולא על דרישתו לבצע עסקה חוקית המדווחת לרשויות המס. הנה כי כן, עסקינן בעסקת תיקון הרכב, אשר לא רק שפרטיה אינה ידועים, אלא שחל לגביה סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

מובן כי עסקינן בדיון אזרחי ואין מקום לקביעות לגבי ביצוע עבירות פליליות, אולם יש באמור כדי להבהיר עד כמה תקנה הציבור מחייבת במקרה דנן את דחיית תביעת ערמין.

• 1. זאת ועוד, כפי צילומי הקורולה ממקום התאונה אישר גם התובע ערמין כי הפגיעה בקורולה היתה בחלקה הקדמי (עמ' 11, שור' 10-1). לא ניתן כל מענה לכך שכחמישית מחוות דעת שמאי הקורולה (4,139.46 ₪ מתוך 20,374.22 ₪) מתייחסת לנזק במוקד אחורי שאינו קשור כלל לתאונה, וחרף זאת נתבעה מלכתחילה על ידי ערמין.

הנה כי כן, בהעדר הוכחה לכימות נזקי הקורולה, נוכח ריבוי הקשיים בעמדת ערמין וטענותיהם, ותוך שבית המשפט אינו נותן אמון בטענת התובע ערמין לגבי תשלום מלוא סכום השומה לידיו של מוסכניק אלמוני בואדי ג'וז (תמורת תיקונים שחמישיתם אינה נובעת מהתאונה מושא דיוננו), בית המשפט דוחה את התביעה לתשלום הסכום על פי השומה.

בהקשר זה יצויין כי ב"כ ערמין טענה שפסק דינה של כב' השופטת קרן מילר מיום 3.9.2018 ב-תא"מ 28845-09-16 נאסר בחיס נ' שאכר חוסיין מוחמד עבדו מורה על זכות של ניזוק להשלים את הטבת נזקו בזול ולקבל מהמזיק גם שיפוי עבור התיקון וגם השלמה כספית מסכום השיפוי עד לסכום הפיצוי על פי שומת השמאי. אלא שלא כך נפסק שם, ואין מקום שכך ייפסק.

משלא ברורים נזקי הקורולה (הנובעים מהתאונה מושא דיוננו) ודרכי תיקונם, ומשעמד התובע על ניהול התיק עד סופו גם בהעדר אפשרות לזכייה (נוכח הקושי העמוק בהוכחת הנזק כמפורט לעיל וכן נוכח הוספה של נזקים לא רלבנטיים), אינני מוצא לפסוק לזכותו את הרכיב השיורי של ירידת ערך מינורית ביותר (900 ₪) שהוערכה על ידי השמאי. הוא הדין גם באשר לעלות שומת נזק רכבו של התובע ערמין - שומה אשר מהווה חסם עליון לסכום השיפוי - אשר טושטש והועלם על ידי התובע ערמין מפני בית המשפט. למצער, סכומים אלה מקוזזים אל מול הוצאות המשפט להם זכאים הנתבעים נוכח דחיית חלק הארי של התביעה.

לפיכך דין תביעת ערמין להידחות.

1. תאד"מ 12906-02-21 - הכרעה לאור שאלת החבות
   1. טענתו של חג'אזי בכתב התביעה מטעמו היא שהמונית התפרצה לנתיב נסיעתו, פגעה ביונדאי והדפה את היונדאי אל הטויוטה.
   2. אם, לצורך הדיון, נאמץ את טענת ערמין לגבי שלושה סיבובים מלאים שביצעה המונית בצומת טרם פגישתה עם היונדאי, הרי שלא מובן כיצד חג'אזי לא הבחין במונית ולא בלם כלל את רכבו טרם הפגישה עם המונית (זו גרסתו במשטרה; בדיון טען שהבחין בה בשני המטרים האחרונים שלפני הפגיעה).
   3. גם אם נאמץ את הטענה הלא ברורה של חג'אזי, לא מובן מדוע לא ראה את המונית טרם התאונה, שכן עד הגעת המונית בצומת לנקודת התאונה היה עליה לחלוף מרחק ניכר בצומת (בהגיעה, לטענתו, מכיוון מזרח - מכיוון שדרות שיירת הר הצופים), מה גם שמדובר היה ביום קיץ בהיר ללא קשיי ראות (כך העיד גם במשטרה).

לא למותר לציין כי גם מנהג הנכנס לצומת על פי אור ירוק ברמזור מכיוון הגעתו מצופה לוודא שהצומת פנוי.

• 1. עימות גרסאותיהם של חג'אזי ואוחנה מעלה כי כל אחד טוען שהשני נסע שלא כדין - כאשר הרמזור הרלבנטי עבורו אדום או לא מתיר נסיעה לכיוון שבו נסע בפועל.
  2. אוחנה הביא עמו עד חיצוני - ושניהם עמדו היטב (גם בחקירות הנגדיות) על גרסתם באשר להגעת המונית מכיוון מנהרת נעמי שמר (מעלה אדומים) ופנייתה שמאלה לואדי ג'וז ברמזור ירוק.
  3. לא מצאתי טעם להעדיף את גרסת אוחנה וחלפאווי על פני גרסת חג'אזי.
  4. בסיכומי הצדדים נעשו נסיונות לטעון על יסוד מיקומי הפגיעות ביונדאי ובמונית בכדי להוכיח את כיווני הגעת הרכבים ובעיקר כיוון הגעת המונית. גם העמקה בדברים לא מגיעה כדי מסקנה מהותית שיש בה ללמד מה היתה זווית המונית ברגע הפגיעה ביונדאי, מה היתה זווית היונדאי ביחס לנתיב ממנו הגיעה (האם ניסתה להתחמק מתאונה אם לאו) ובוודאי שלא כדי ללמד שהמונית הגיעה לצומת דווקא מכיוון שדרות שיירת הר הצופים (כפי המשתמע מגרסת חג'אזי) או שמא מכיוון שדרות האוניברסיטה העברית (כפי כיוון הגעת חג'אזי; תוך שלאחר מכן חוללה בצומת שלושה מעגלים תמימים טרם התאונה - כפי גרסתם הפנטסטית של ערמין).

ייתכן שבידי מומחה לפענח את הנושא, אולם גם בכך מוטל ספק הואיל ואין תיעוד מזמן אמת של סימני צמיגים בצומת ואף אין טענה קונקרטית לגבי נקודת התאונה בין המונית ליונדאי. כך או כך, חוות דעת מומחה - לא הוגשה.

• 1. לפיכך חג'אזי לא הרים את נטל השכנוע באשר לאחריות המונית לתאונה ולמצער למרביתה.

לפיכך דין תביעת חג'אזי להידחות.

1. הוצאות משפט
   1. תא"מ 44568-09-20 (תביעת ערמין)

אין מחלוקת כי ערמין אינו אחראי לנזקי רכבו. לפיכך הוצאות שומת נזקי רכבו (שכ"ט שמאי) וירידת ערך רכבו (בהנחה של תיקון מקצועי), הן נזקים של ערמין אשר לכאורה אינם תלויים בקושי הבלתי-עביר של ערמין להוכחת נזקו בכל הנוגע להוצאות תיקון הרכב בפועל.

נוכח אחריות שני הרכבים האחרים (שלא הוכרעה ביניהם) להתנגשות ביניהם שהובילה לפגיעה ברכבו של ערמין, די באי-חיובם בהוצאותיו הנוספות של ערמין (שכ"ט שמאי וירידת ערך הרכב) כשיפוי בגין הוצאותיהם בהליך תביעת ערמין, מה גם שהדיון התקיים גם לשם בירור התביעה (הראשונה מבין השתיים) שביניהם (כך שרק חלק מזמנם ומרצם הוקדש לעניין תביעת ערמין).

• 1. תאד"מ 12906-02-21 (תביעת חג'אזי)

בעניין תביעת חג'אזי, על התובע לשאת בשכ"ט עו"ד ב"כ אוחנה בסך המקובל של 2,000 ₪ בתוספת הוצאות שכרו של העד חלפאווי (700 ₪) וכן שכר זמנו של הנתבע 1 אוחנה עצמו (300 ₪).

התוצאה

התביעה ב-תא"מ 44568-09-20 נדחית ללא צו להוצאות.

התביעה ב-תאד"מ 12906-02-21 נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסך של 1,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

ניתן היום, דד' תשרי תשפ"ג, 29 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.