1. ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופט עמית רוזינס) בתיק בש"ע 12957-02-21 מיום 10.2.21.
2. כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (ריבוי עבירות) וכן עבירה של איומים כלפי שוטרים.
3. על פי המפורט בכתב האישום, ביום 31/1/21 עת שהה העורר סמוך לביתו, התבקש העורר לעצור ע"י שוטרים שהזדהו כשוטרים; העורר סירב להוראה, השליך דבר מה מידו ( חומר החשוד להיות סם) והחל במנוסה; העורר נתפס והוכנס לניידת ואז השתולל העורר בניידת, ירק לעבר שוטר, ואיים עליו. כשבא השוטר מוריס להחליף את השוטר ששמר, הפריע לו העורר ודחפו; כשהגיע העורר לתחנת המשטרה בשפרעם, קרא העורר לשוטר גיל הרוש ואיים עליו כי יוריד את הבלשים שלו אחד אחד.
4. עוד בשלב המעצר לצרכי חקירה (מעצר הימים), שוחרר העורר לחלופת מעצר; ערר שהוגש על החלטה זו (החלטה מיום 3/2/21 עמ"י 7864-02-21) נדחה בעיקרון (החלופה עובתה).
5. המאשימה הגישה בקשה לשימור התנאים וביום 10/2/21 נעתר בית המשפט קמא לבקשה והורה כי העורר יישאר בתנאי מעצר בית מלא, כקבוע בעמ"י לעיל.
6. על החלטה זו נסב הערר; העורר טוען כי קיימת חולשה ראייתית ביחס לאיום שהושמע באזני גיל משמדובר ב'מילה מול מילה'; עוד טוען העורר כי מדובר באיומים והפרעות כלפי שוטרים, ועל כן לא קיימת מסוכנות לציבור הכללי; סופו, טוען העורר, כי תנאי הגבלת החירות אינם מידתיים, ויש להגביל המעצר למעצר לילה, תוך מתן אפשרות לעורר לשהות בחוות הסוסים שמגדל העורר, הסמוכה לביתו. לבסוף, טוען העורר, כי מעצרו יקשה עליו לטפל ולכלכל בבתו, הנדרשת לצרכים מיוחדים ומצויה על הרצף האוטיסטי.
7. ביקשתי וקיבלתי חומר החקירה.
8. לאחר עיון בחומר, נדחה דעתי כי דין הערר, בעיקרו, להידחות.
9. פתח דבר- התשתית; דו"ח הפעולה 6345 (סומן 3), מאת רועי איזנקוט, דוחות הפעולה של מוריס זירה (ג), והדוח המשותף של רועי איזנקוט עם כפיר דדון, מקימים תשתית לכאורית מספקת לשלבים לפני ההגעה לתחנה. ראה גם נספחים (ו-ז) – מזכרי השוטרים.
10. כך גם מזכרי מוריס זירה (מוקלד ומודפס).
11. אשר לאירוע בתחנה- קיימת הודעת קמב"ל תחנת שפרעם- גיל הרוש מיום 31/1/21; ההודעה מפורטת, כוללת פירוט תנועות המשיב, מהות הביטויים שהושמעו, ושפת הגוף.
12. אגב בהודעת המשיב מיום 31/1/21 בתחילה מכחיש המשיב מכל וכל השימוש בביטויים המועלים בכתב האישום, אך בהמשך חקירתו מאשר המשיב- "קיללת את השוטרים? רק לאחר שהם קיללו אותי" (שם). המשיב הכחיש כמובן כי הסמים שנתפסו שייכים לו.
13. די בהודעתו המפורטת של גיל הרוש כדי להקים תשתית ראייתית לכאורית; בבש"פ 8526/18 חוסאם כנעאן נ' מדינת ישראל (17/12/18) נקבע כי קיומן של ראיות לכאורה לצרכי מעצר עד תום ההליכים נקבע לפי המבחן של ״אם נאמין״: אם נאמין לראיות התביעה, האם יהא בהן כדי לחייב את המסקנה שהעורר ביצע את המעשה המיוחס לו?
14. ראו לעניין זה גם: בש"פ 215/19 רפיק סלאימה נ' מדינת ישראל (22/01/19).
15. יישום המבחן למקרה בפנינו, מביא לתוצאה מובהקת- ככל שבית המשפט יאמין לגיל הרוש, יורשע המשיב גם באיומים שהשמיע באזניו.
16. על כן קיימת תשתית ראייתית לכאורית, בעצמה נאותה, להוכחת האישום.
17. מכאן, שהשאלה היחידה שנותרה לליבון מסגרת הערר, האם הגבלות החירות שהוטלו על העורר מידתיות והולמות המסוכנות והעורר הספציפי.
18. לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי ההגבלות מאזנות העושה והמעשה דנן, ואין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא (למעט שקילת נקודה ספציפית עליה אורה בהמשך).
19. אכן, האיום מופנה כלפי לובשי מדים, ואלו מיומנים בהתמודדות עם מי המנסה להפריע התנהלותם, ומי המאיים עליהם; עם זאת, גם שוטר, כמו כל אזרח, זכאי להגנת החוק, ואין כל הצדקה כי מדי המשטרה יביאו לזילות זכותו של הלובש אותם שלא להיות מאוים או מוטרד.
20. ודוק- הפרעה לשוטר וניסיון הימלטות, איום על שוטר (בוודאי ביטויים בהם השתמש לכאורה המשיב), כל אלו מלמדים, על זלזול בלובשי המדים ומכאן זלזול במרות החוק.
21. על כן העובדה כי המעשים ביסוד האישום מכוונים כלפי לובשי מדים, גם אם המסוכנות ספציפית, מלמדת על קושי להקהות המסוכנות, בשל היעדר רתיעה מאוכפי החוק.
22. בצד דברים אלו, קיימים שלל גורמים מחמירים, אשר לא בכדי הביאו את בית המשפט קמא למסקנה, כי לעת זו לא ניתן להקל בתנאים-
23. ראשית, עברו המכביד של העורר; מדובר בעורר לחובתו 12 הרשעות קודמות; ההרשעות כוללות עבירות סמים, וכן עבירות של הפרעה לשוטר (23/10/17), איומים (20/6/12), ועוד.
24. במסגרת ההרשעה משנת 2017, הורשע העורר בהפרת הוראה חוקית; לא זו אף זו- כתב האישום משנת 2017 בו הורשע העורר מתאר מסכת כמעט זהה לזו שהנה נשוא כתב האישום דנן. העבר מקשה לתת אמון מינימלי בעורר.
25. שנית- המיקום- העורר הופנה למעצר בית בביתו הוא; זהו המקום בו נתבקש לעצור, זהו המקום בחצרו נעשה ניסיון להכניסו לניידת; זוהי הסביבה בה התרחשה קטטה, לכאורה, בין העורר ומשפחתו ובין המשטרה (ראה חקירת אשת העורר). מיקום העורר בסביבה זו מביא להצבת זהירות ברמה גבוהה, וצורך ברכישת אמון טרם הקלות, על מנת לא יישנו אירועים.
26. על כן בקשת העורר כי יתירו לו להתהלך בסביבתו הקרובה, אינה כה פשוטה כטענתו- זהו המקום בו פעם אחר פעם נמצא העורר מתעמת עם שוטרים, ופעם אחר פעם הביאו המקום לידי עבירה, לכאורה.
27. שלישית- התנהלות העורר מהלך הדיון- העורר מגיע לדיון לגבי תנאיו, בבית המשפט קמא, כשאינו מלווה במפקח (!!!!!); למעשה העורר מפר את תנאי החלופה, ביודעין, וזאת כששק שרצים על גבו כאמור לעיל; הפרת תנאי החלופה, לעצמה, מצדיקה הקשחת תנאי הגבלת החירות וודאי שלא הקלתם.
28. רביעית- על פניו לאורכם ורוחבם של ההודעות והמזכרים, נראה כי קיימת בעיה של שימוש או נטיעות בעולם הסמים; בעיה זו לא רק שמעלה את מסוכנות העורר, אלא גם מקשה לתת בו אמון כי יקים התנאים.
29. יוצא כי נסיבות המעשה (כלפי אנשי מרות), נסיבות העושה (העבר, ההתנהלות וכל המתואר), מחייבים זהירות רבה בתנאי הגבלת החירות ומקשים על מתן אמון בעורר; משכך, אין כל מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.
30. בנקודה אחת, סבורני כי יש לשקול שנית- אליבא העורר הוא המסיע והמשיב בתו ממוסד החינוך שלה; אזכיר כי מדובר בילדה לה צרכים מיוחדים, ועל כן מדובר בפרמטר שניתן להתחשב בו להקלת תנאי מגבלות החירות (בש"פ 7407/20 אגנים נ' מ"י).
31. לדידי, ניתן היה לשקול פתיחת חלונות ייעודיים על מנת להקלה; דא עקא שעל העורר להציג ולו בדל אסמכתא לניקיון מסמים, שהרי ברור כי אין מקום להתיר לעורר להביא ולהשיב בתו, אלא במצב בו הוא מסוגל לעשות כן.
32. על כן בשלב זה, איני רואה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.
33. ככל שיציג העורר מסמך המלמד על ניקיון משימוש בסמים, ניתן יהיה לשקול חלונות ייעודיים לנושא הסיוע בטיפול בבת (הבאה והחזרה); לשם הקלות מהותיות יותר- המלצתי לעורר לפנות לבית המשפט קמא ולעתור לקבלת תסקיר.
34. הערר נדחה אפוא.

ניתנה היום, י"ח אדר תשפ"א, 02 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.