1. בשבת בבוקר, 6.2.21 סביב השעה 10:00 בבוקר, התפתחה תגרה בין המבקש למשיב שהם שכנים הגרים ברחוב הפורצים 2 באשקלון. מדובר במבנה בו מספר כניסות כאשר המבקש גר כניסה לפני הכניסה לבית המשותף בו גר המשיב וצריך לעבור בשביל הסמוך לבית המשיב כדי להגיע לאזור פחי הזבל.

הסכסוך בין הצדדים עוסק סביב המקום בו מניח המבקש את שקיות הזבל, מחוץ לפחים , עובדה אשר גרמה בעבר לוויכוח בין הצדדים.

בעקבות אותה קטטה הוגשו תלונות הדדיות למשטרת ישראל כאשר מטעם המבקש הוגשה ביום 6.2.21 בשעה 14:25 תלונה בגין תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש ומנגד הגיש המשיב תלונה ביום 7.2.21 בגין איומים ותקיפה סתם.

המבקש פנה למיון ביום 6.2.21 בשעה 10:13 ובבדיקה נמצאו סימני דימום מהפה ומהאף, חתכים בשפתיים וללא ממצא משמעותי נוסף. המשיב מצדו פנה למיון ביום 7.2.21 בשעה 13:27 ונמצא בבדיקה כי יש נפיחות ורגישות בקרקפת משמאל.

2. ביום 7.2.21 הוגשה בקשה בשם המבקש בה נרשמו כמבקשות גם בנותיו מירי ודניאלה. לדיון במעמד צד אחד התייצבה מירי והסבירה כי אביה בבית ולא מרגיש בטוב ועל סמך הצהרתה והמסמכים הרפואיים ניתן כנגד המשיב צו במעמד צד אחד. הבנות נמחקו כמבקשות לאחר שהובהר כי הצו דרוש רק במישור היחסים בין המבקש למשיב.

בדיון במעמד צד אחד העידה מירי כי מצאו שקית זבל שהניח המבקש ליד הפח ליד דלת ביתם והמבקש לקח את השקית והלך לכוון הפחים, המשיב ראה אותו מהחלון וירד למטה, ואז היא שמעה צרחות יצאה וראתה את אבא שלה דבוק לקיר כולו נוטף דם והמשיב נותן לו בוקסים. היא קראה לבן זוג שלה, הזמינו משטרה והבת של המבקש ירדה עם מקל של מטאטא והתחילה להרביץ.

3. בדיון שנקבע ליום 11.2.21 לא התייצב המבקש והמשיב התייצב עם בא כוחו והבהיר כי לא מסכימים להרחקה הדדית מאחר ונטען כי המשיב הוא הקורבן. בהתאם הגיש המשיב בהליך זה בקשה נגדית לצו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המבקש. לטענת המשיב הוא הותקף על ידי המבקש ובני משפחתו אשר נוהגים לכנות אותו בכינוי גנאי גזעניים וכול זאת לאור הערותיו של המשיב כלפי המבקש שלא יזרוק זבל בפתח בנין המגורים של המשיב במקום בפח האשמה.

לטענתו, המבקש תקף אותו באמצעות סטירה ולאחר מכן התנפלו עליו חתניו של המבקש וילדיו והיכו בו עד אשר חולץ בסיוע בתו.

4. ביום 16.2.21 התקיים דיון ארוך בו העידו העדים המעורבים במקרה. לאחר שמיעת העדויות עולה כי הן המבקש והן המשיב מסרו גרסה חלקית והיה קשה מאוד, לדלות מהם גרסה ברורה לנסיבות הקטטה.

המבקש, בן 73, מתהלך בעזרת מקל הליכה ולפי דברתי משפחתו עבר לאחרונה אירוע מוחי וניתוח ראש. בעדותו כמעט ולא השיב לשאלות, אם כי מעת לעת מסר פרטים נוספים. בעדותו טען כי לקח את השקית לפח וראה את המשיב שהכניס לו מכות. המבקש אישר כי השאיר תחילה את השקית ליד הפח ולאחר מספר דקות ראה את השקית ליד דלת ביתו. לפי גרסתו הותקף על ידי המשיב ללא כל התגרות עת הלך להחזיר את השקית לפח.

מנגד, המשיב העיד בסיוע מתורגמן לשפה האמהרית, ולמרות נוכחות מתורגמן לא ניתן היה לקבל כל גרסה מפי המשיב לאופן תחילת הקטטה. המשיב חזר על כך כי המבקש קילל אותו בקללה גזענית ולפתע 7 אנשים באו והתנפלו עליו, שלום נתן לו בוקס והשכן הגיע והציל אותו מהאנשים.

ניסיון בית המשפט לבקש ממנו לפרט לא הועיל וחזר הוא על הטענה הכללית כי לא עשה שום דבר ובאו 7 אנשים והתנפלו עליו. מעדותו עלה כי התכוון לצאת לבית הכנסת והמשיב הביא את השקית וזרק לו את הזבל בפתח הבית.

עולה כי שני העדים המרכזיים לסכסוך מוסרים גרסאות חלקיות ועל כן לא ניתן לקבל את טענת המשיב כי תחילת האירוע הוא בכך כי תקפו אותו מספר אנשים ובתוכם המשיב. טענות ב"כ המשיב לעניין זה נעדרות עיגון עובדתי שעה שהמשיב עצמו לא מסוגל לספק גרסה עובדתית ברורה ומפורטת.

5. מעבר למבקש ולמשיב העידו מטעם המבקש בני משפחתו ולמרות הניסיון להראות סתירות בעדותם, מצאתי כי הסתירות שעלו אינן מהותיות וניתן לקבל את הגרסה הבסיסית ש למשפחת המבקש כי הצטרפו לאירוע לאחר שהיה סכסוך בין המבקש למשיב כאשר לא היו בתחילת האירוע מעורבים נוספים.

אכן יש לתת משקל לעובדה כי הקטטה התרחשה בפתח ביתו של המשיב, ולא על השביל המשותף המוביל לפחי הזבל, אולם עובדה זו אינה מעידה על כך כי כל משפחתו של המבקש הגיעה אל המשיב כדי "לסגור חשבון".

המבקש הוא אדם בן 73 עם בעיות רפואיות, וגם אם ניסה להציג עצמו בדיון כמוגבל יותר ממוגבלותו האמתית עדין למשיב שהוא בן 54 ואדם חסון יש עדיפות פיזית.

המבקש סיים את האירוע כאשר הוא מדמם מפיו וממכלול הנסיבות מצאתי כי התרחיש הסביר שארע הוא שהמבקש מצא את השקית שהניח ליד הפח ליד דלת ביתו והלך לשפוך את הזבל בפתח ביתו של המשיב, כפי שהעיד המשיב. בשלב זה התפתח עימות בין השניים, אשר אין עדים נוספים לאותו עימות, ובמהלך אותו עימות נחבל המבקש בשפתו ודימם. רק לאחר אירוע זה הצטרפו לקטטה מעורבים נוספים כמפורט להלן.

6. מהימנה עלי עדותה של מרים כי הגיעה לפתח הבית המשותף בו גר המשיב וראתה אותו מתעמת עם אביה וניסתה להפריד ביניהם וצעקה לעזרה. עדות זו תואמת את עדות השכנה שזומנה על ידי המשיב אשר העידה כי שמעה את הצעקות וירדה. אמנם קשה לקבל את עדותה כי המשיב הכה אותה באותו מעמד, אולם לא נסתרה עדותה כי ראתה את המשיב אוחז באביה ומצמיד אותו לקיר.

אחריה הגיע לזירה בן הזוג שלום אשר העיד כי ניסה להפריד בין השניים.

גם אם הקטין שלום את חלקו באלימות כלפי המשיב, אין די ראיות כדי לקבוע כי שלום הגיע מראש כדי להכות את המשיב ומהימנה עלי עדותו כי הגיע כדי להפריד.

יתר העדים אין בכוחם לסתור ממצאים אלו ובתו של המשיב אשר העידה הגיעה לזירה לאחר שכבר בני משפחת המשיב היו שם. יתכן כי בשלב בו הצטרפה לאירוע אכן כבר התקיפו את אביה והרגישה צורך להגן עליו בעזרת המקל, אולם עדותה אינה שוללת את מסקנתי כי ניתן להסיק מהאירוע כי תחילתו רק בנוכחות המבקש והמשיב.

עדותם של השכנה ובנה לא הוסיפו דבר שכן גם הם הצטרפו לאירוע לאחר שכבר הייתה מריבה רבת משתתפים.

על כן עצם העובדה כי סופו של האירוע בתגרה רבת משתתפים אינה שוללת את המסקנה כי המבקש היכה בפניו של המשיב במהלך הוויכוח ביניהם.

יחד עם זאת, פעולה זו של המבקש לא הייתה ללא התגרות מצדו של המשיב שכן מהנסיבות עולה כי המבקש הגיע לפתח ביתו של המשיב במטרה לשפוך שם את הזבל והתפתח עימות מילולי כפי שהיה בעבר סביב אותו נושא.

מהימנה עלי עדות המשיב כי המבקש קילל אותו, כפי שעשה בעבר, וכינה אותו בכינוי גנאי גזעניים וכול זאת לאור בקשתו של המשיב כי המבקש יתכבד ויזרוק את הזבל שלו בתוך הפח ולא יניח את השקית בחוץ.

על כן סביר לקבוע כי המשיב לא יזם את העימות, אולם במהלך העימות שנבע מכך שהמשיב החזיר את שקית הזבל לפתח ביתו של המבקש, איבד המשיב את שלוותו והיכה את המבקש.

7. לאור ממצאים אלו מצאתי כי האיזון הראוי הוא מתן צו הדדי אשר ימנע מגע בין הצדדים שכן לשניהם תרומה לקיומו של העימות. מצאתי כי בנסיבות העניין סביר להניח כי הצדדים עלולים להגיע למחלוקת נוספת סביב אותו ענין אשר עלולה חלילה להתפתח לעימות פיזי.

על כן ניתן צו הדדי האוסר על המבקש והמשיב להתקרב זה לזה למרחק הקטן מ- 10 מטרים וכן נאסר עליהם ליצור זה עם זה קשר ישיר או עקיף.

תוקף הצו עד ליום 6.8.21.

טוב יעשה המבקש אם ימנע כליל מלעבור לפני פתח ביתו של המשיב ולא ילך לזרוק את הזבל אם אין ביכולתו להכניס את השקית לתוך הפח. מנגד, פעולתו של המשיב בכך שהחזיר את השקית ליד דלת ביתו של המבקש, יצרה למעשה את העימות וניתן היה להימנע מפעולה מעין זו, למרות שניתן להבין את הכעס על התנהגותו של המבקש הראויה לגנאי, בייחוד בכל הנוגע להתבטאויותיו הגזעניות כלפי המשיב.

8. לאור מתן הצו ההדדי מצאתי כי ראוי שכל צד יישא בהוצאותיו.

מעבר לדרוש יובהר כי בניגוד לעמדת ב"כ המשיב אני סבור כי ראוי בהליכים לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת להמעיט בפסיקת הוצאות. ניתן ללמוד על כך מסעיף 9 לחוק אשר קובע כי ניתן להטיל הוצאות במקרה בו מצא בית המשפט כי הבקשה היא קנטרנית.

סעיף זה מלמד כי במקרים בהם הצו לא נבע מטענות חסרות בסיס או מניצול לרעה של הליכי בית משפט, יש להימנע ככלל מהטלת הוצאות.

ניתנה היום, ה' אדר תשפ"א, 17 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.