בפני

כבוד השופטת ג'ידא עספור שאהין

מבקש

יוסף נוייסרי

נגד

משיבה

מדינת ישראל

החלטה

1. לפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין הודעת תשלום קנס, שמספרה 10500871453, מיום 12.07.20 (להלן:"הדו"ח"). לפי הדו"ח, ביום 02.07.20 המבקש נהג בניגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961, הקובעת שבעת נהיגה לא יאחז טלפון קבוע או נייד ולא ישתמש בהם ברכב אלא כאמצעות דיבורית.

1. בבקשה להארכת מועד שהגיש המבקש ביום 06.02.21, הוא טען כי נודע לו אודות הדו"ח עת עשה בדיקה במרכז לגביית קנסות. הוא טען כי הדו"ח לא התקבל לידיו, כן הוסיף כי הוא כופר בביצוע העבירה, טען להתיישנות והדגיש כי עסקינן בעבירה אשר תועדה במערכת מצלמות א/3 עם כל הספקות סביב אמינות מצלמות אלו, וכי דחיית הבקשה תגרום לו עיוות דין. את בקשתו הוא תמך בתצהיר מטעמו.

המשיבה התנגדה לבקשה, ובא כוחה טען כי המסירה חזרה בציון "לא ידוע" במען, אם כי באחריותו של המבקש לעדכן כל שינוי בכתובת, לכן מתקיימת חזקת מסירה כדין. בנוסף הוא טען כי אין מקום לטענת ההתיישנות בהליך בקשה להארכת מועד להישפט וכי אין בכפירתו הכללית להקים טענת עיוות דין. לבסוף, הוא טען להעדר סמכות מקומית של בית משפט זה וכי הסמכות היא של בית משפט לתעבורה בנצרת.

1. בהחלטתי מיום 01.04.2021 קבעתי את הבקשה לדיון במעמד הצדדים ליום 13.04.21, ובהמשך לבקשת דחייה שהגיש המבקש, הדיון התקיים ביום 26.04.21.
2. בדיון שהתקיים לפניי, ב"כ המבקש חזר וטען כי לא בוצעה מסירה כדין, ומסר כי הכתובת הראשונה של המבקש הינה שנלר בנצרת וכתובתו השניה הינה בנוף הגליל, שאינו יודע אם כי היא הכתובת העדכנית.

מנגד ב"כ המשיבה חזר על התנגדותו וטען כי מועד ביצוע העבירה הינו 02.07.20, הדו"ח נשלח ביום 13.07.20 וביום 23.07.20 חזר בציון "לא ידוע". הוא הוסיף כי הכתובת אליה נשלח הדואר היא כתובתו העדכנית של המבקש מחודש פברואר 2019.

1. לאחר שעיינתי בבקשה על מצורפיה, בתגובת המשיבה ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את הבקשה.

1. בטרם דיון בגופה של הבקשה, אעיר כי אינני מקבלת את טענת המשיבה בדבר העדר סמכות מקומית לבית משפט זה לדון בבקשה, בטענה שהסמכות היא של בית המשפט השלום לתעבורה בנצרת.
2. ולגופו, אני סבורה שיש לקבל את הבקשה, זאת לאור העובדה שאישור המסירה חזר בציון "לא ידוע", ובשים לב לתקופה שעברה מאז משלוח הדו"ח ועד קבלת אישור המסירה בחזרה. בנסיבות אלו ראוי לאפשר למבקש את יומו בבית המשפט.
3. לא מצאתי מקום לדון ביתר הטענות שהועלו, שבחלקן דינן להתברר בהליך לגופו.
4. לאור האמור לעיל, אני מורה על הארכת המועד להישפט ביחס לדו"ח נשוא הבקשה לתקופה של 60 ימים החל מהיום.

להודיע לצדדים.