בפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין הודעת קנס שמספרה 10500690887 (הלן: "הדו"ח").   

המבקש טוען כי הוא פנה בתאריך 14/5/20 בבקשה לקבל תיעוד צילומי ולא נענה, ולאחרונה גילה כי הקנס הוכפל ומבקש להוריד את סכום הקנס.   

 המשיבה מתנגדת לבקשה נוכח חזקת המסירה, השיהוי הרב בהגשת הבקשה, וכן נוכח העדר טענות הגנה.  

דיון והכרעה :

דין הבקשה להידחות.

מטענות הצדדים ניתן להיווכח כי אישור המסירה נשלח לכתובתו של הנאשם (והוא אינו טוען אחרת),  אך חזר בציון "לא נדרש".

תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד- 1974, קובעת חזקת מסירה, מקום בו ההזמנה לדין נשלחה בדואר רשום, אלא אם הנאשם יוכיח כי לא קיבל את ההזמנה לדין מסיבות שאינן תלויות בו. זאת לא עשה הנאשם. לא די שהנאשם כלל וכלל לא התמודד עם אישור המסירה , אלא אישש קבלת המסירה עת טען כי פנה לביהמ"ש לקבלת תיעוד של העבירה, ופעולה זו עשה לאחר תום המועד להגשת הבקשה להארכת המועד.

הנאשם אף לא פירט בבקשתו מה הם נימוקי הגנתו, ולא טען דבר בעניין "עיוות הדין" שנגרם לו, היינו גם לגופו של עניין אין מקום להשבת הגלגל לאחור,  וטענות בעלמא אינן מצדיקות בקשות כגון דא. כידוע:  

"משנמנע המבקש מלפרט בפני בית המשפט לתעבורה את הנימוקים התומכים בטענתו כי הוא לא ביצע את העבירה המיוחסת לו, אין לקבל את טענתו הכללית כי הוא לא זכה לקבל את יומו בבית המשפט" (רע"פ 9019/17 מקסים סדובוי הנ"ל)."

וכן-

"לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה". רע"פ 8427-17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.18)  

סוף דבר, הבקשה נדחית.

5129371

54678313זכות ערעור כחוק.

 ניתנה היום, י' ניסן תשפ"א, 23 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.