1. בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח שמספרו 11152097850 וזאת בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982.
2. על פי האמור בדוח, ביום 14/09/20 קיבל הנאשם לידיו, דוח בגין עבירה של אי ציות לתמרור 422 המוצב במקום, בכך שעקף רכב מנועי אחרי שלא בהתאם להוראות התמרור.
3. בגוף הדוח צוין כי המועד האחרון להגשת בקשה להישפט הינו 13/12/20, שהוא המועד האחרון שנקבע בחוק לתשלום הקנס.
4. לטענת המבקש פנה במועדים הקבועים בחוק בבקשה להישפט במועד. בנוסף טען כי לא ביצע העבירה ולכן ייגרם לו עיוות דין. המבקש צירף לבקשתו תצהיר התומך בבקשה.
5. המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה אין בטיעוני המבקש כדי להוכיח את עמידתו במועדים שנקבעים בחוק, שכן לא צרף כל אסמכתא לטענתו כי ביקש להישפט במועד ואין בבקשתו כדי להצביע על עיוות דין שנגרם לו אשר מצדיק להיעתר למבוקש.
6. השיקולים להם בית המשפט נדרש בדונו בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהן:

האחד – סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש במועד את הבקשה להישפט.

השני – אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.

טעמים אלה אינם מצטברים. ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03).

1. בחנתי את טענותיו של המבקש: בנוגע לטענה אשר הועלתה בגוף הבקשה ולפיה המבקש שלח בקשה להישפט בדואר לאחר חודש ימים, טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל פירוט באשר למועד המדויק של משלוח הבקשה בדואר ולא צורפה כל אסמכתא. יודגש כי בתצהירו לא טען המבקש כי הבקשה נשלחה לאחר חודש ימים אלא טען בכלליות "הגשתי בקשה להישפט בדו"ח זה בדואר רגיל ולא בדואר רשום בתוך הזמן הקבוע בחוק".
2. בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עיוות דין אם לא ינתן לו יומו, אפנה לרע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.18):

"על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. "

1. טענה כללית לפיה המבקש לא ביצע העבירה אין בה די כדי לבסס טענת עיוות דין הצדיקה ביטול פסק דין (ראו רע"פ 2573/17 גייאר נ' מדינת ישראל (6.9.17).
2. בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.
3. לאור האמור, משלא שוכנעתי כי המבקש הגיש בקשה להישפט במועד, משלא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.
4. הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג אדר תשפ"א, 07 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.