בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961.

ביום 5.2.21 ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לדו"ח הזמנה לדין מספר 11250632798 שעניינו נהיגה במהירות העולה על המותר.

ע"פ הדו"ח נהג המשיב ברכבו בדרך שאינה עירונית במהירות של 144 קמ"ש כאשר המהירות המרבית המותרת במקום הינה 90 קמ"ש.

לטענת ב"כ המבקש, בתיק החקירה אין ראיות לכאורה, בנסיבות העבירה שאתת נסע אחרי רכב לכאורה של מבלי שקיבל מהשוטר שאכף את העבירה משהו שקושר את הרכב לעבירה מלבד העובדה כי מדובר ברכב ניסאן בצבע לבן.

אין התייחסות למצב התנועה, לכמות הרכבים בכביש, לשאלה האם הנאשם היה ראשון בטור או שהיו עוד רכבים נוספים או שהיה בודד.

מדובר ב-4 קמ"ש מעל ברירת המשפט, וככל שבית המשפט סבור שיש ראיות לכאורה מבוקש שבית המשפט ייתן דעתו לעובדה שמדובר ב-4 קמ"ש בלבד מעל ברירת המשפט.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה מחומר החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה.

לעניין מסוכנתו מדובר בנהג שנוהג משנת 1994 ולחובתו עבר מכביד הכולל 47 הרשעות קודמות כאשר 5 מתוכן בגין מהירות.

דיון

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה:

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות מצאתי כי די בראיות הקיימות לשלב זה של הדיון.

בטופס ההזמנה לדין ציין השוטר משה רשף כי עמד בכביש 2 וצפה לעבר הרכבים ממזרח, כאשר הבחין ברכבו של המבקש נע בנתיב השני מימין מתוך שלושה, מדד את מהירות נסיעת רכבו של המבקש.

לאחר מכן עדכן את שותפו והורה לו לסוע אחר הרכב תוך שהוא עולה על האופנוע ויוצא בעקבות שותפו עד שהבחין בשותף עוצר את הרכב תוך שמירה על קשר עין רצוף עד עצירתו.

המבקש בדבריו לשוטר אמר: "אני לא נסעתי במהירות הזו, זה לא אני, לא רוצה להקשיב לך, לך תחפש מי ינענע אותך אתה מחפש נקמה".

בתיק אף מזכר מהשוטר רועי רז ששימש אתת בו מציין שעמד בסמוך לשוטר רשף והבחין ברכב של הנאשם ונסע בעקבותיו.

המבקש בדבריו לקצין בשימוע אמר: "לא יודע מה להגיד לך אני לא נסעתי, כבר דיברתי איתו לא שמתי לב איך הגעתי למהירות הזאת כנראה".

טופס ההזמנה לדין רשום באופן מפורט ודי בו ובדברי הנאשם בשימוע כדי לקבוע, לשלב זה של הדיון, קיומן של ראיות לכאורה כנגד המבקש.

לאור כך, הריני קובעת כי בפני ראיות לכאורה לשלב זה של הדיון.

באשר לטענותיה של ב"כ המשיב בדבר הכרסום בראיות ולחוסר הפרטים בדו"ח.

שאלת משקלן של הראיות תדון במסגרת התיק העיקרי במהלך שמיעת הראיות, היה וההגנה תבחר לכפור באשמה. כלומר בשלב זה די בקיומן של ראיות לכאורה.

מסוכנות:

כפי שנפסק ע"י כב' ביהמ"ש העליון בבש"פ 513/88 ניתן ללמוד על מסוכנותו של המבקש בנהיגה, אף מנסיבות ביצוע העבירה. הריני קובעת כי קיימת מסוכנות חמורה העולה מנסיבות מקרה זה שבו נהג המבקש, לכאורה, במהירות של 144 קמ"ש במקום בו המהירות המרבית המותרת הינה 90 קמ"ש. מדובר בחריגה של 54 קמ"ש.

אין ספק כי מסוכנותו של המבקש נלמדת מהעבירה המיוחסת לו . מדובר במהירות שלא ניתן להגיע אליה בהיסח הדעת אלא במודע.

נהיגה במהירות כזו, מצדיקה הרחקת המבקש מהכביש לתקופת ימי הפסילה המנהלית.

לכך יש לצרף את עברו של המבקש הכולל 47 הרשעות קודמות, כולל 5 הרשעות בגין עבירות מהירות.

לנאשם מיוחסת חריגת מהירות של 54 קמ"ש.

אין ספק כי מדובר במהירות גבוהה ביחס לדרך מהירה ומסוכנת מאוד.

יש להעיר כי התייחסותו של הסנגור לגובה החריגה מעל ברירת משפט אינה ראוייה ומוטב וטענה זו לא הייתה מושמעת כלל.

באשר בעובדה שנקבעה ברירת משפט - אין כדי להתיר את העבירה. מדובר בסיווג עונשי בלבד.

בכך שהמחוקק בחר לאפשר תשלום של ברירת משפט עד לגובה החריגה – בעובדה זו אין כדי להפוך את האסור למותר.

לאחר שהאזנתי לטעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה שהוצג בפני, בחנתי את נסיבות המקרה, נתתי דעתי אף לוותק ולעבר של המבקש כנהג, ולנסיבותיו האישיות, מצאתי כי המשך נהיגתו של המבקש עלול לסכן את שלום הציבור, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.

סיכומו של דבר – הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשפ"א, 11 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.