1. זוהי בקשה לפסול אותי מלשבת בדין. ב"כ המבקשת טען בבקשתו כי הוא קיבל לאחרונה את הטיפול בהגשת ערעור שמתכוון בעלה של המבקשת להגיש על פסק דין שניתן על ידי בהליך אחר בו הבעל, מר אשרף אבו סלוטה היה צד, ואשר בו קבעתי כי אינני נותנת אימון בגרסתו. ב"כ המבקשת טוען כי הבעל אמור להעיד גם בתיק הנדון, ולכן לטעמו יש מקון לפסול אותי מלשבת בדין.
2. ב"כ המשיבים מתנגד לבקשה. הוא טען בעיקר כי אין לקבל את הבקשה תחילה מהטעם כי אין רלוונטיות להתרשמות בית המשפט מאמינות בעלה של המבקשת בתיק אחר לבין התיק הנדון. לגופו של עניין, וגם אילו היה מדובר באותו בעל דין, גם אז אין מקום לקבל את הבקשה, הרי לא די בכך שהמדובר באותו בעל דין כדי להוכיח קיומו של חשש ממשי למשוא פנים על פי דרישת סעיף 77 לחוק בתי המשפט. ב"כ המשיבים הפנה לפסיקה בעניין.
3. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, ובתשובה לתגובה, אני קובעת כי יש לדחות את הבקשה, ואנמק;
4. סעיף 77א'(א) לחוק בתי המשפט [הוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי:

"שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

1. המשמעות היא שיש לבסס חשש ממשי למשוא פנים על מנת להביא לפסילת מותב הדן בתיק. הפסיקה דנה רבות בפרשנות של המונח חשש ממשי למשוא פנים, ובעניין זה אין לי אלא להפנות לפסיקה אליה הפנה ב"כ המשיבים בתגובתו.
2. המבקשת בבקשתה אף לא טענה כלל שיש לה חשש ממשי או חשש כלשהו למשוא פנים, וכל מה שציינה המבקשת בבקשתה הוא שבעלה של המבקשת, שאמור להעיד בתיק הנדון, היה בעל דין בהליך קודם בפניי, וגרסתו נמצאה לא אמינה ע"י מותב זה.
3. ההנחה ממנה יוצאת המבקשת לפיה קביעת ממצאי העדר מהימנות כנגד בעלה מביאה אוטומטית למשוא פנים, אם כך דינה להידחות, בהעדר כל חשש למשוא פנים.
4. לסיכום, אני דוחה את הבקשה, ומחייבת את המבקשת לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪, אשר תשלומן יידחה לסוף ההליך לפי בקשת ב"כ המבקשת.

ניתנה היום, י"ט אייר תשפ"א, 01 מאי 2021, בהעדר הצדדים.