07 יולי 2021

1. ניתן בזאת תוקף של פסק דין להודעת הנתבע מיום 25.5.21.
2. בכל הנוגע לשאלת ההוצאות, נחלקו הצדדים.
3. לטענת התובעת, יש לחייב את הנתבע בהוצאותיה, בין היתר, משום שלמרות שתביעתה על מסמכיה וטענותיה נבדקה על ידי הנתבע, נמנע האחרון מלענות לפניותיה ולהעניק החלטה בעניין תושבותה טרם הגשת התביעה. עוד הוסיפה התובעת כי הגישה את כלל המסמכים הדרושים לשם בירור תביעתה וכי ציינה בהם את כתובתה המעודכנת, וכן כי כתובת זו מופיעה גם באתר המידע האישי של הנתבע, אולם זה נמנע מלשלוח מכתבים לכתובתה המעודכנת וזנח את הטיפול בתביעתה, עד אשר נאלצה לפנות אל בית הדין לשם קבלת סעד.
4. הנתבע מנגד טען כי אין לחייבו בהוצאות, שכן כבר בחודש יוני 2019 שלח לתובעת מכתב המבקש ממנה להגיש דין וחשבון רב שנתי וכי הדין וחשבון הוגש על ידה רק בחודש נובמבר 2020. מיד עם קבלתו שלח הנתבע אל התובעת מכתב בו נדרשה להשלים פרטים על מנת שיוכל לטפל בתביעתה, והיא לא עשתה כן אלא רק במסגרת ההליך שבפנינו. לטענת הנתבע, המכתב נשלח לכתובת שעדכנה התובעת. כמו כן, טען הנתבע כי במועד בו נשלח המכתב לא ניתן היה לשולחו דרך האתר האישי של התובעת, שכן קוד פעיל לאתר האישי הונפק לה במועד מאוחר יותר. עוד לטענת הנתבע, לו היו המסמכים מוגשים לו בזמן, לא היה כלל צורך בהליך משפטי וברגע שאלו הגיעו אליו התביעה הוכרה וההליך המשפטי התייתר. אשר על כן, טוען הנתבע כי אין לחייבו בהוצאות, שכן חיוב זה יהיה בו לעודד הגשת תביעות סרק חלף המצאת מסמכים ישירות לנתבע.
5. שקלתי את טענות הצדדים. גם אם נקבל את טענת התובעת לפיה – חרף טענת הנתבע כי שלח את המכתב מחודש נובמבר לכתובת שהיא עצמה עדכנה אצלו – היא לא קיבלה אותו, הרי שטרם הגשת התביעה לבית הדין היה על התובעת לכל הפחות לפנות לנתבע לשם בירור מצב תביעתה, וזאת לא עשתה. בנסיבות אלה, ובהתאם לרוח תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לא מצאתי מקום להיענות לבקשת התובעת לחייב את הנתבע בהוצאות, וייתכן שראוי היה לחייב דווקא את התובעת בהוצאות בגין פתיחת הליך זה. אולם, לאור העובדה שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, החלטתי שכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשפ"א, (07 יולי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.