1. לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחה בשל נזקי רכוש שנגרמו על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 05.03.2020 בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 34-655-54 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח נזקי רכוש (להלן: "הפרטית") לבין כלי רכב, מסוג משאית גוררת, מ"ר 20-313-64 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת 1 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "הגורר") כאשר רתום אליו נגרר, מ"ר 95-917-78, המבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "הנגרר") (ולהלן: "התאונה").

2. המחלוקת בין הצדדים היא לעניין האחריות לקרות התאונה, לעניין חלוקת האחריות בין הגורר והנגרר ולעניין היקף הנזק הנטען.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום ישיבת ההוכחות, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד, כדלקמן:

5.1. אני מעדיף את גרסתו של נהג המשאית, שהייתה אינטואיטיבית, קוהרנטית, התיישבה עם תמונות מזירת התאונה והייתה מהימנה עליי מאוד, וזאת על פני גרסתו של נהג הפרטית שלא הותירה בי רושם דומה, בלשון המעטה, לא התיישבה עם נתונים מזירת התאונה.

5.2. גרסתו של נהג המשאית, לגבי אופן קרות התאונה, הינה מסתברת יותר מגרסת נהג הפרטית.

סבורני כי נהג הפרטית נכנס למעגל התנועה לאחר שהמשאית כבר נכנסה אליו. אף נהג הפרטית מאשר כי באיזשהו שלב כאשר הוא נסע במעגל התנועה הבחין במשאית המצויה במעגל כאשר חלקה בתוך המעגל וחלקה מחוץ למעגל. לכן, לא ברור מדוע נהג הפרטית לא עצר את נסיעתו אלא ביקש להמשיך בנסיעתו. סבורני כי נהג הפרטית הכניס את עצמו ואת הפרטית למצב של סיכון מקום שהיה עליו לאפשר למשאית את זכות הקדימה עד שזו תפנה את מסלול הנסיעה.

מכאן, אחריותו של נהג הפרטית לקרות התאונה.

5.3. בנסיבות העניין, לא מצאתי היה באפשרותו של נהג המשאית לנקוט בכל פעולה למניעת התאונה.

5.4. לאור התוצאה אליה הגעתי בשאלת האחריות ברי כי הדיון בשאלת חלוקת האחריות בין מבטחת הגורר לבין מבטחת הנגרר ובשאלת הנזק מתייתר.

6. התובעת תשלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך כולל של 1,800 ₪.

כמו כן, תשלם התובעת לנתבעת 1 את שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים לעיל ישולמו תוך 30 יום.

7. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשפ"א, 27 מאי 2021, בהעדר הצדדים.