ניתנה ביום 24 מרץ 2021

בשם המבקש – עו"ד עופר כהן

סגן הנשיאה אילן איטח

1. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה (נשיא אלכס קוגן; ב"ל 18381-07-20) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן – הוועדה) אשר קבעה למבקש נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1.6.2019.

רקע

1. המבקש נפגעה בתאונת דרכים ביום 27.2.2019 והתאונה הוכרה כפגיעה בעבודה.
2. ועדה רפואית מדרג ראשון התכנסה ביום 18.9.2019 וקבעה למבקש נכות זמנית מיום 7.3.2019 ועד 31.5.2019 ודרגת נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1.6.2019. המבקש הגיש ערר על החלטה זו.
3. הוועדה התכנסה ביום 3.6.2020. מפי ב"כ המבקש נכתבו הטענות הבאות:

"הערר הוא לגבי ניכוי מצב קודם, ככל שיש מצב קודם והוא מינורי ללא רצף טיפולים לא נית[ן] לראות בכך מצב קודם גם אם היום היה מגיע הנפגע על סמך מסמך הוא לא היה מקבל נכות על מסמך בודד היה צריך לעבוד רצף טיפולים גם מבחינה קלינית.

לא הוגשה תביעה לנכות בשנת 2010 כי לא סבל, לא היה מוגבל, ולא נקבעה נכות והתיעוד מעברו הוא מאוד מינורי."

הוועדה קבעה למבקש נכות בשיעור 10% בגין הגבלת תנועה מזערית בעמוד שדרה מותני וניכתה 10% בגין מצב קודם. להלן נימוקי הוועדה:

"מעיון בתיקו הרפואי של התובע, עולה כי התובע סבל מהגבלות תנועות הגב התחתון, חלקם בעקבות תאונות וחבלה בגב התחתון שגרמו להגבלות תנועה כפי שאירע מתאונה מיום 9.1.10 , תאונה מיום 29.1.20, משני המקרים נמצאה רגישות מקומית והגבלות בתנועות הגב כפי שתוארה בתיקו הרפואי וכן נמצאה בצילום עמ"ש מותני ספונדילוליזיס בגובה S1 L5 מדובר בממצא מולד/התפתחותי הגורם כשלעצמו לכאבים והגבלות תנועה.

לאור האמור ועל אף הזמן שחלף הוועדה דוחה את הערר ומשאירה את החלטת דרג 1."

1. המבקש ערער על ההחלטה לבית הדין האזורי.

פסק דינו של בית הדין האזורי

1. בית הדין האזורי דחה את הערעור ואלה קביעותיו:
2. יש לדחות את טענת המבקש לפיה המסמך מיום 9.1.20 המעיד על הגבלה בגב בעקבות תאונה אינה מצדיקה ניכוי מצב קודם, שכן מדובר בפגיעה קלה מאוד שלא הצריכה טיפול ולא היה מקום לתת משקל לרישום. מדובר בטענה המכוונת כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה. בהתאם להוראות החוק והפסיקה ניתן לנכות בגין מצב קודם אם אובחנו ממצאים מוכחים שקדמו לתאונת העבודה. משהפנתה הוועדה לרישום רפואי עם גבלות תנועה בגב תחתון משנת 2019 ברי שאובחנו ממצאים מוכחים שקדמו לתאונת העבודה.
3. אשר לטענת המבקש כי בתאונה מיום 29.1.2012 כל התיעוד הרפואי מתייחס להגבלה בכף יד שמאל וכי לא הגיש תביעה להכרה באירוע כתאונת עבודה. נקבע כי דין הטענה להידחות מהטעם שבסיכום הביקור מיום 29.1.2012 נכתב בממצאים "בדיקה גופנית רגישות מקומית והגבלה בתנועות" והממצאים לא הוגבלו ליד.
4. אשר לטענת המבקש כי הממצא המולד אליו מתייחסת הוועדה הוא ממצא זניח וחסר חשיבות – נקבע כי מדובר בטענה רפואית מובהקת היוצאת כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה. הוועדה קבעה כי מדובר בממצא הגורם כשלעצמו לכאבים והגבלות תנועה ומדובר בקביעה רפואית המסורה לסמכותה הבלעדית של הוועדה.

בקשת רשות הערעור

1. בבקשה שלפני טוען המבקש כי טעתה הוועדה בכך שניכתה את כל הנכות הרפואית בגין מצב קודם על יסוד שני מסמכים בודדים בלבד: לגבי המסמך מיום 9.1.2010 נטען כי הגם שבמסמך מתועדת הגבלה בכיפוף הרי שמדובר במסמך בודד ללא כל רצף טיפולי, וכי מדובר היה בפגיעה קלה מאוד שחלפה לאחר מספר ימים, לא הצריכה טיפול רפואי והמבקש אף לא הגיש תביעה למוסד בגין התאונה. כל אלה מלמדים שהנכות מתאונה זו הייתה אפסית או זמנית וחולפת. באשר למסמך מיום 29.1.2012 נטען כי ההגבלה שמצוינת במסמך הינה של כף היד בלבד ולא של הגב התחתון ולפיכך לא היה מקום לתת משקל למסמך זה ביחס להפחתת הנכות בקשר לגב התחתון. עוד נטען כי גם בגין תאונה זו שארעה בעבודה לא הגיש המבקש תביעה למוסד לביטוח לאומי.
2. לבסוף טוען המבקש כי טעתה הוועדה עת ניכתה נכות בגין ממצא מולד, שכן טרם התאונה המבקש תיפקד ללא דופי ועל על פי ההלכה בענין ועקנין^[1] לא ניתן לנכות לו מצב קודם בגין ממצא זה, אשר לא היה משמעותי ולא בא לידי ביטוי קליני במסמכים רפואיים במשך תקופה רצופה.

הכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי דינה להדחות, וזאת מהטעמים הבאים:
2. הוועדה נימקה את ההחלטה לנכות מצב קודם בכך שקיימים רישומים קודמים המעידים על הגבלות תנועה שנבעו מחבלות קודמות ובכך שהמבקש סובל מפונדילוליזיס אשר הינו ממצא "מולד/התפתחותי" אשר גורם גם הוא להגבלות תנועה וכאב. מדובר בקביעות רפואיות אשר בית הדין לא יתערב בהם.
3. השאלה האם הפגיעה שמתועדת במסמך מיום 9.1.2010 היא פגיעה זמנית וחולפת היא שאלה רפואית המצויה בסמכותה של הוועדה.
4. אשר למסמך מיום 29.1.2012 – עיון במסמך זה מעלה כי בסיבת הפניה נכתב "נפל בעבודה נפל ונחבל בכף יד שמאל ובגב תחתון". בבדיקה הגופנית נכתב "רגישות מקומית והגבלה בתנועות" והמבקש אף הופנה לצילום עמ"ש מותני לפיכך טענת המבקש כי שגתה הוועדה עת ייחסה ממצאים רפואיים לגב בגין בדיקה זו שכן עניינה אך ורק כף היד אינה מסתברת.
5. אשר לקביעת הוועדה כי הגבלת התנועה נובעת גם מ"ספונדילוליזיס" אשר הינו "ממצא מולד/ התפתחותי" הגורם לכשעצמו לכאבים והגבלת תנועה – ההכרעה בשאלה אם ממצא מולד או התפתחותי פעלו הלכה למעשה והתגבשו לכדי ליקוי המצדיק קביעת שיעור נכות היא בראש ובראשונה רפואית ומסורה לשיקול דעתה של הוועדה. במקרה זה השיבה הוועדה בחיוב. מדובר בקביעה המבוססת על הידע הרפואי של הוועדה בדבר ההשלכות בפועל של ליקוי מסוג זה ולא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בקביעה זו של הוועדה.
6. סוף דבר – הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א ניסן תשפ"א (24 מרץ 2021) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. עב"ל (ארצי) 637/09 המוסד לביטוח לאומי – וקנין (7.2.2010). ↑