בפניי בקשה שהוגשה ביום 3 ביוני 2021, בה התבקש בית המשפט לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 30 במאי 2021.

הבקשה הוגשה במועד הקבוע בתקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

האם יש מקום לביטול מכח חובת הצדק

הלכה היא, כי אם יוכח שכתב התביעה לא נמסר כדין לנתבע, יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

במקרה דנן, המבקש מודה שקיבל את כתב התביעה.

לכן, אין מקום להורות על ביטולו של פסק הדין מחובת הצדק ויש לבחון את בקשת המבקש תוך התייחסות לסיבת המחדל ולסיכויי ההגנה.

האם יש מקום לביטול מכח שיקול דעתו של בית המשפט

1. בבוא בית משפט לשקול ביטול פסק דין, עליו לבחון את הסיבה לאי ההגנה של המבקש, וכן את סיכויי ההצלחה של המבקש במקרה בו יבוטל פסק הדין.

מדובר בתנאים מצטברים, אולם המשמעותי מבין השניים הוא סיכויי ההגנה.

1. באשר לסיבת המחדל – לטענת המבקש, בשל עומס עבודה במשרד באת כוחו לא הספיקה האחרונה להגיש את כתב ההגנה במועד, ובהתאם הכינה בקשה להארכת המועד. אולם, בשל נסיבות אישיות נאלצה באת כוחו לצאת מוקדם ממשרדה ולא הגישה את הבקשה להארכת מועד. לאחר מכן, פנתה ב"כ המבקש לב"כ המשיב כדי לקבל את הסכמתו להארכת המועד, ובעת שהמתינה לתשובה כאמור, התברר לה שהוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

לגישת המבקש, מדובר באיחור מזערי בן יום אחד בלבד.

1. המשיב מתנגד לבקשה וטוען, שהאיחור היה בן שלושה ימים ולא של יום אחד בלבד, ומכל מקום טעמיו של המבקש הם רופסים ואינם מהווים טעם להצדקת האיחור.
2. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה אני מתרשמת, כי אי הגשת כתב הגנה במועד, אף אם מהווה רשלנות מסוימת, אינה עולה כדי התעלמות מדעת של המבקש מההליך ומחובתו כלפי בעל הדין שכנגד.

לכן, ולו היה ביטול פסק הדין תלוי בעניין זה בלבד – הייתי מורה על ביטול פסק הדין.

עם זאת, וכאמור לעיל, יש לבחון גם את סיכויי ההגנה, שקיומם מהווה את התנאי המשמעותי יותר הנדרש לצורך ביטול פסק הדין.

1. המבקש טוען שחתם על ערבות לטובת החייב העיקרי על סך של 15,000 ₪, ולאחר שהחייב העיקרי לא עמד בהתחייבויותיו כלפי המשיב, התבקש המבקש לחתום פעם נוספת על כתב ערבות, הפעם על סכום גבוה יותר. לטענתו, הוא אינו יודע קרוא וכתוב לא בעברית ולא בערבית ולכן נסע לפגישה עם נציגי המשיב עם אדם נוסף מטעמו. לטענת המבקש, לא הוסבר לו שמדובר בסכום גבוה יותר, המסמכים לא תורגמו לערבית ולא נמסר לו העתק מהם.
2. המשיב טוען, שמלכתחילה חתם המבקש על כתב ערבות למלוא סכום ההלוואה שעמד על סך של 70,000 ₪ ובאותו מועד חתם על הודעה לערב וגילוי מידע מהותי, במסגרתם הוסברו לו כל תנאי הערבות, לרבות סיווגו כערב מוגן. לאחר שהחייב העיקרי לא עמד בהתחייבויותיו, חתמו החייב העיקרי והמבקש על הסדר פשרה לסילוק חובו של החייב העיקרי, וגם הפעם הועמדה לחייב העיקרי הלוואה והמבקש חתם כערב לפרעונה.

באותו מעמד הוסברו למבקש ע"י ב"כ המשיב כל פרטי ההלוואה ומשמעות חתימתו על כתב הערבות.

המשיב צירף תצהיר של עורך הדין אשר ביצע את ההסברים למבקש כאמור, וציין, שגם לגישת המבקש היה עמו אדם נוסף מטעמו, ולא הייתה כל מניעה שייעזר גם באותו אדם.

דיון

1. טענתו של המבקש לפיה חתם על ערבות לחוב בסך של 15,000 ₪ הינה טענה כללית, סתמית, אינה נתמכת בדבר ואף מנוגדת למסמכים שהוצגו ע"י המשיב.
2. המבקש לא הכחיש את חתימתו על המסמכים ורק טען שאינו יודע קרוא וכתוב וכי לא הוסבר לו על מה הוא חותם.
3. בע"א 467/64 אולגה אסתר שוויץ נ' סנדור, שושנה בלץ, ברני לסלאו, ו-3 אח', פד"י י"ט 113, קבע כב' השופט זוסמן כך:

בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמכים ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהיה"

(שם, בעמ' 117).

1. במקרה דנן, הונח בפניי תצהיר ב"כ המשיב, שהצהיר שהסביר למבקש את משמעות חתימתו. לא זו אף זו, אלא שהמבקש הודה שהגיע לפגישה עם ב"כ המשיב כשהוא מלווה ע"י אדם מטעמו, וזאת משום שאינו יודע קרוא וכתוב בעברית או בערבית.
2. המבקש מודה שידע שהחייב העיקרי נקלע לקשיים ולא יכול לעמוד בהתחייבויותיו כלפי המשיב וכי הנסיעה למשרד ב"כ המשיב באה כדי להמנע מנקיטת הליכי הוצאה לפועל נגד המבקש. לכן מצא לנכון להיות מלווה ע"י אדם מטעמו. מכיון שכך, בהנתן נוכחותו של אותו אדם מטעמו של המבקש ובשים לב להצהרת ב"כ המשיב לפיה הדברים הוסברו למבקש, אני מוצאת שהמבקש היה מודע – ולכל הפחות היה עליו להיות מודע - למשמעות חתימתו ובחר לחתום בכל זאת.
3. מכאן, הרי שבאשר לסיכויי ההגנה, טענות המבקש הן כה חלשות ודחוקות, עד כי ניתן לומר שמדובר בהגנה נעדרת סיכויים.
4. לא נעלמה מעיני החשיבות הנודעת למימוש זכות הגישה לערכאות וזכות המבקש שהמחלוקת בינו ובין הצד שכנגד תוכרע לאחר בחינה עניינית ולגופם של דברים ושל טענות הצדדים, אולם בנסיבות העניין, בהן נראה שאין למבקש כל סיכוי להצליח בהגנתו, סבורה אני שאין טעם בביטול פסק הדין וכי לא יהיה בכך כדי להיטיב עם המבקש, אלא רק להגדיל את הוצאותיו, שכן התוצאה הסופית תהא אותה תוצאה, והיא מתן פסק דין נגדו.

סיכום

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין ובשים לב לסיבת המחדל, שלא הייתה נעוצה במבקש עצמו, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, א' אב תשפ"א, 10 יולי 2021, בהעדר הצדדים.