1. לפניי תביעה כספית בגין נזקי רכוש שנגרמו ביום 7.8.2020 בחניון מרכז קניות בקריית שדה-התעופה.

בכתב התביעה על נספחיו נטען שהנזק התרחש כאשר רכב התובעת עמד בחנייה בעצירה מוחלטת, ונפגע מרכב הנתבעות כתוצאה מפתיחת דלת ברשלנות ובחוסר זהירות.

בכתב ההגנה נטען שרכב הנתבעות עמד בחנייה והנתבעת 1 חגרה את ביתה הקטנה במושב האחורי כאשר הדלת מעט פתוחה, כשלפתע רכב התובעת נסע לאחור ופגע בדלת רכב הנתבעות.

1. ביום 10.11.2021 קיימתי דיון בתובענה. בדיון שמעתי את עדויות נהגת התובעת מטעם התובעת ואת עדויות הנתבעת 1, בעלה וחמותה מטעם הנתבעות.

לפני הדיון הוגשו לתיק בית המשפט סרטונים שצולמו ממצלמת דרך ברכב התובעת.

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, לרבות טופס ההודעה של עדת התובעת, תמונות נזק רכב התובעת וסרטונים ממצלמת דרך ברכב התובעת; שמעתי את עדויות העדים באריכות רבה; התרשמתי מהעדים באופן בלתי אמצעי; צפיתי בהדגמותיהם באשר לאופן קרות התאונה וכן לאחר ששמעתי את סיכומי ב"כ הצדדים, אני מקבלת את התביעה במלואה. אפרט את נימוקיי.

ראשית, נהג התובעת העידה באופן ברור שרכבה הונע ולא זז ממקומו, זאת לאחר שהבחינה בנתבעת 1 חוגרת תינוק במושב האחורי של רכבה. כן העידה נהג התובעת שגופה של הנתבעת 1 היה מחוץ לרכב הנתבעות וראשה בתוך הרכב, וכתוצאה מרכינתה לתוך הרכב, דלת רכבה הפתוחה פגעה ברכב התובעת שחנה בצמוד (עמ' 1, שורות 17-15). כן העידה עדת התובעת שעל מנת לשחרר את הדלת שננעצה ברכבה היה עליה להזיז את הרכב, כפי שסימן לה לעשות בעלה של הנתבעת 1 (עמ' 1, שורות 18-17).

עדת התובעת הכחישה שרכבה נסע לאחור או נסע כלל עובר לפגיעה. וכדבריה: "רק הנעתי, לא נסעתי. היא עם הישבן שלה דחפה קצת את הדלת... ראיתי שהדלת פתוחה לכן לא זזתי... היא נשענה על הדלת עם הגוף שלה ודחפה את הדלת לכיוון הפח של הרכב שלי" (עמ' 2, שורות 11-5).

עדות זו, שהותירה רושם מהימן, תואמת לטופס ההודעה שמסרה לאחר התאונה וכן להתרחשות הדברים שנצפית בסרטונים ממצלמת הדרך של רכבה. בסרטון הראשון מדובר לדבריה ברגע יציאתה מרכבה בשעה 12:12, והסרטון השני מתעד את כניסתה לרכב לאחר מכן. בשני הסרטונים נראה רכבה באותו מרחק מעצמים נוספים שנמצאים בחניון, לרבות רכבים חונים ועגלת סופר, באופן שתומך בעדותה שרכבה לא היה בנסיעה לאחור. כן ניתן לראות בסרטון השני תזוזה קלה של הרכב קדימה לאחר שבעלה של הנתבעת 1 סימן לה לעשות כן, אך בשום שלב הרכב אינו מצוי בנסיעה לאחור.

שנית, הן הנתבעת 1 והן בעלה העידו שכלל לא הבחינו בנסיעת רכב התובעת לאחור (עמ' 5, שורות 6-5, 18-17 ו-33). כאמור לעיל, בסרטון השני אין תיעוד לנסיעת הרכב לאחור חרף טענות הנתבעות.

שלישית, גרסת עדי הנתבעים באשר לאופן קרות התאונה אינה תואמת להתרחשות שנצפית בסרטונים ממקום התאונה.

עדי הנתבעות העידו שהם נתקלו בקושי לחגור את ביתה של הנתבעת 1 במושב האחורי, לאחר שזו האחרונה סירבה לכך והשתוללה ברכב (עמ' 3, שורות 30-29 ועמ' 7, שורה 31). הנתבעת 1 העידה שבתחילה בעלה ניסה לחגור את הילדה ומשלא הצליח היא החליפה אותו. לאחר מכן, היא הרגישה שדלת רכבה נסגרת עליה והיא שאלה את בעלה מדוע הוא סוגר את הדלת עליה, אך הוא כלל לא היה ליד הדלת אלא ליד חלקו האחורי של הרכב (עמ' 3, שורות 33-30). דהיינו – מדבריה עולה שרכב התובעת החל בנסיעה שעה שבעלה מצוי לידי חלקו האחורי של הרכב. ברם, בסרטון השני בעלה של הנתבעת אכן נצפה ליד חלקו האחורי של הרכב, כאשר רכב התובעת לא זז ממקומו. כן נראה שבעלה של התובעת רגוע ושלו, כשהוא ככל הנראה לא מודע למגע בין כלי הרכב, ומכל מקום אינו נסער או ממהר לסייע לאשתו שלפי הנטען רכב שצמוד אליה נוסע לאחור ועלול לפגוע בה, כנטען על ידי הנתבעת 1. כאשר נשאלה הנתבעת 1 באשר להתנהלות בעלה בסרטון בניגוד לגרסתה השיבה: "לא יודעת מה לומר" (עמ' 5, שורות 4-1).

אף בעלה של הנתבעת 1 העיד שבתחילה הוא התעסק בתא המטען ורק כאשר ניגש לכיוון רעייתו הבחין בדלת רכבם נעוצה ברכב התובעת (עמ' 5, שורות 14-12), זאת בדומה לגרסת עדת התובעת ובניגוד לגרסת רעייתו.

בנוסף, הנתבעת 1 העידה שרכב התובעת נסע לאחר ולאחר מכן יצאה נהגת התובעת מהרכב ובהמשך שבה לרכבה ונסעה קדימה, כל זאת בניגוד גמור להתנהלות שנצפית בסרטון (עמ' 4, שורות 3-1). בעלה של הנתבעת העיד שהוא לא זוכר את המקרה לפרטים, וכנראה שגרסת רעייתו נכונה (עמ' 5, שורות 31-28). דא עקא, כאשר עומתה הנתבעת 1 עם הסרטונים שאינם תואמים לגרסתה לא היה בפיה הסבר ראוי, ולדבריה יתכן שמדובר בסרטון קטוע (עמ' 4, שורות 29-22). גם כאשר הוצג לה שבשני הסרטונים נראה רכב התובעת באותו מרחק מעצמים נוספים שנמצאים בחניון, לרבות רכבים חונים ועגלת סופר, לא היה בפיה מענה מניח את הדעת (עמ' 4, שורות 36-30), וכך גם לבעלה (עמ' 7, שורה 6).

אף טענת ב"כ הנתבעות בסיכומיו שלא ניתן לראות בנסיעת רכב התובעת קדימה לצורך שחרור הדלת אינה נכונה, ועל כן הטענה כביכול מדובר בסרטון קטוע מוקשית ואינה נתמכת בראיה כלשהי.

אוסיף כי גם בעלה של הנתבעת 1 לא ידע לספק הסבר של ממש לפער בין גרסאותיהם לבין הסרטונים, ולדבריו "זה לא הגיוני" שרכב התובעת לא היה בנסיעה לאחור בשל אופי השריטה (עמ' 3, שורה 6). בכל הכבוד הראוי, העד אינו בוחן תנועה או עד מומחה אחר ועל כן אין בתשובתו זו כדי להניח את הדעת. ככל שהיו מעוניינים בכך, יכלו להציג חוות דעת מומחה באשר לאי התאמת הנזק לגרסת התובעת, ומשלא עשו כן, אין באפשרותם לטעון טענות שבמומחיות. ודוק: אין חולק שדלת רכב הנתבעת 1 הייתה פתוחה, כאשר הנתבעת 1 רוכנת לתוך הרכב לצורך חגירת ביתה במושב בטיחות, וזאת לאחר שבתה התנגדה לכך, ועל כן הסבר התובעת באשר לאופן קרות התאונה הגיוני גם הגיוני בעיניי, וממילא הוא נתמך בראיות חיצוניות בדבר אי תזוזת רכב התובעת לאחור.

באשר לעדות החמות; לדבריה היא הייתה לצד הנתבעת 1 בעת נסיעת רכב התובעת לאחור, והיא נאלצה לסגת לאחור על מנת שלא להידרס ואף צעקה והלמה בידה בחוזקה על רכב התובעת. רק אז עצרה נהגת התובעת, יצאה מרכבה והם החליפו פרטים (עמ' 7, שורות 33-24). גרסה זו תמוהה ביותר בעיניי, שכן בסרטון נצפית החמות ליד בנה סמוך לתא המטען בצדו השני של הרכב, כשהיא רגועה ונינוחה, ולא נראית כמי שלפני רגעים ספורים ניצלה מפגיעה פיסית והייתה אחוזת פחד, כטענתה (עמ' 8, שורות 24-18), וזאת כמובן בנוסף לעובדה שעליה עמדתי לעיל שלפיה רכב התובעת לא מצוי בשום שלב בנסיעה לאחור. זאת ועוד, הנתבעת 1 העידה שלא היה אף אחד לצדה בעת נסיעת רכב התובעת לאחור וסגירת הדלת עליה כטענתה. וכדבריה: "לא ראיתי שם אף אחד" (עמ' 3, שורה 31 ועמ' 4, שורה 1), באופן שאינו תואם לעדות החמות בדבר מקום היותה.

רביעית, אציין שעדויות עדי הנתבעות לא הותירו רושם חיובי על בית המשפט, וזאת בלשון המעטה. גרסת הנתבעת 1 ובעלה בדבר נסיעת רכב התובעת לאחור כלל אינה מבוססת על מראה עיניהם אלא על הגיון או השערה גרידא. בנוסף, עדות החמות מתחילתה ועד סופה אינה תואמת להתרחשות בסרטונים ובית המשפט התרשם שהיא כוזבת. בנוסף, לבית המשפט לא הוצג טופס הודעה של הנתבעת 1 לחברת הביטוח כך שגרסתה לאחר התאונה, ככל שנמסרה לחברת הביטוח, לא הוצגה לבית המשפט.

אציין עוד שמדובר בבני משפחה, אשר להם אינטרס משותף, ועל כן אין בעובדה שמדובר בשלושה עדים כדי לסייע לנתבעות, ומקל וחומר לאור התרשמותי מהעדים.

1. במכלול הנסיבות האמורות, הגעתי לכלל מסקנה שהורם נטל ההוכחה הדרוש במשפט האזרחי לקבלת התביעה, ואף למעלה מכך.
2. אשר על כן, לסילוק התביעה תשלמנה הנתבעות לתובעת, באמצעות הנתבעת 2, סך של 2,685 ₪ בגין הנזק, בתוספת אגרה מלאה כפי ששולמה, הוצאות בסך 1,500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ₪.

בעת קביעת הוצאות המשפט נתתי דעתי, בין היתר, להימשכות הדיון ואף לצורך בקיומו בהינתן הסרטונים שהוצגו לבית המשפט, ומבלי שהתעלמתי מסכום התביעה.

הסכומים כאמור ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תחייב את התובעת במחצית שנייה של אגרה, ותשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' כסלו תשפ"ב, 14 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.