1. בפני שתי בקשות רשות ערעור על שתי החלטות של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת מ' כפיר) שניתנו בת"א 18344-02-20. הדיון בשתי הבקשות אוחד (ר' החלטה מיום 12.4.21).

בקשת רשות הערעור -רמ"ש 45030-02-21 - מתייחסת להחלטת בית משפט קמא מיום 9.2.21, ולפיה ניתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשת להמשיך בביצוע רישום הבית המשותף ברח' כץ בפתח תקווה, בכפוף להפקדת ערובה בסך 10,000 ₪, תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיבים 1-6 בסך 2,500 ₪.

בקשת רשות הערעור -רמ"ש 45132-02-21 - מתייחסת להחלטת בית משפט קמא מיום 13.1.21, ולפיה נדחתה בקשת המבקשת להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי, תוך חיוב המבקשת בהוצאות לטובת המשיבים 1-6 בסך 3,000 ₪.

רקע והחלטות בית משפט קמא

2. המשיבים 1-6 (הם התובעים בהליך קמא) הגישו תביעה למתן צו עשה לביצוע הגרלה חוזרת לקבלת חניות (בבית משותף), וכן עתרו לחיוב הנתבעים (המבקשת והמשיבים 7-11) בפיצוי כספי בסך כ-140,000 ₪. עפ"י הנטען בכתב התביעה, המבקשת (הנתבעת 1) התקשרה בשנת 2012 עם בעלי הדירות בבית המשותף וביניהם התובעים, בהסכם תמ"א והיא האחראית לרישום הבית המשותף (להלן "ההסכם"). לטענת התובעים, הליך הגרלת החניות לא נערך בהתאם להוראות ההסכם, כאשר לתובעים טרם חתימת הסכם היתה חניה צמודה בטאבו, וכעת הם קיבלו חניות במכפיל עליון או תחתון, ואילו הנתבעים 3-7, שלא הייתה להם חניה צמודה בטאבו טרם ההסכם, קיבלו חניות רגילות. לפיכך עתרו לקיום הגרלה נוספת של החניות בהתאם להוראות ההסכם, וככל שמי מהם לא יקבל חניה רגילה בהגרלה הנוספת- הוא יהיה זכאי לקבלת פיצוי כספי (בהתאם לחוו"ד שצורפה), וכן עתרו לקבלת פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בסך 30,000 ₪ (לכלל התובעים יחדיו).

3. בדיון הראשון שהתקיים בבית משפט קמא (ביום 16.11.20), הועלתה מעין "הצעה" מטעם בית המשפט, כך שתערך הגרלה נוספת, בה יוכלו מי שהיו בעלי החניות בטאבו לבחור ראשונים חניה רגילה או חניה במכפיל עליון, ולבחון מהלך של פיצוי התובעים שיקבלו חניה במכפיל תחתון, וזאת בדרך של ישיבת גישור. הצדדים התבקשו להודיע האם מסכימים לפנות להליך גישור והאם ניתן לעכב- מבחינה משפטית- את רישום החניות בלשכת הרישום. משהודיעו חלק מהצדדים כי אינם מסכימים לגישור וכי לא ניתן לעכב את רישום הזכויות בלשכת הרישום, הורה ביהמ"ש על הגשת תצהירי עדות ראשית ונקבע קדם משפט ליום 6.5.21.

4. ביום 16.12.20 הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני המורה על הפסקת רישום החניות בלשכת רישום המקרקעין. לאחר שהתקבלו התגובות לבקשה, ניתנה ביום 9.2.21 החלטה לפיה ביהמ"ש נעתר לבקשה.

נקבע כי המבקשת לא התנגדה לביצוע הגרלה חוזרת והתנתה זאת בקבלת הסכמת כלל הדיירים. ביהמ"ש בחן את סיכויי ההליך ומאזן הנוחות: באשר לסיכויי ההליך- נקבע כי אלו גבוהים בשלב זה, שכן סע' 10.2 להסכם קובע כי "סדר בחירת החניות והמחסנים ייקבע בהגרלה בין הדיירים, לאחר הקצאת מחסנים וחניות לדירות היזם", כאשר לפי לשון ההסכם היה מקום לערוך הגרלה רק באשר לסדר הבחירה בין הדיירים (ולא להגריל את החניות עצמן). היינו, היה מקום כי התובעים יבחרו תחילה את החניות, תוך הגרלת סדר הבחירה ביניהם. בחירת החניות באופן שבוצעה מהווה, לכאורה, הפרה של ההסכם. באשר למאזן הנוחות- נקבע כי זה נוטה לטובת התובעים שכן אם הליך הרישום יסתיים הרי שהסעד העיקרי בהליך - ביצוע הגרלה חוזרת שתביא לחלוקה שונה של החניות בין בעלי הדירות - מתייתר. אכן, נטענו טענות לקבלת פיצוי כספי אך הובהר מלכתחילה כי אין המדובר בעיקר ההליך. עוד נקבע כי לא פורטה דיה הפגיעה הנטענת במבקשת והיקף הפגיעה, ומדובר, לכל היותר, בשינוי תשריט ביחס לחניות בלבד. באשר לטענת השיהוי- ההגרלה נערכה ביום 20.6.18. בסמוך לאחר הליך ההגרלה, פנו התובעים בתלונות למבקשת כנגד חלוקת החניות ואף ביקשו ממנה להפסיק את הליכי רישום הבית המשותף, ונוכח התנהלות המבקשת (שהודיעה כי לא תפסיק את הרישום בהעדר החלטה שיפוטית), הוגש ההליך קמא. כך גם נקבע כי לא ברור מה היה שלב הרישום מיד לאחר ההגרלה, בשונה משלבי הרישום כעת, ולא נראה כי השיהוי הלכאורי בהגשת הבקשה למתן צו המניעה הזמני שינה את מאזן הנוחות.

5. ביום 23.12.20 הגישה המבקשת בקשה להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי בשל חוסר סמכות עניינית. לאחר שהוגשו התגובות לבקשה ניתנה החלטה ביום 13.1.21 לפיה הבקשה נדחית.

נקבע כי הסעד הנתבע הוא ביצוע הגרלה חוזרת של חלוקת החניות ולא שאלת הבעלות במקרקעין. הסכם התמ"א נחתם לאחר שנרשמה בעלות התובעים על החניות, ובהתאם להסכם וכחלק מהתמורה, התחייבה המבקשת להכשיר חלק מהחניות הנוספות ולבצע הגרלה בין כלל הדיירים (בין אלו שיש להם חניה רשומה ואלו שלא). כך גם נקבע כי נראה שהצדדים הסכימו לוותר על זכויותיהם הקנייניות בחניות הצמודות לדירותיהם וזאת כנגד קבלת חניה בהתאם להגרלה שתבוצע כדין. המחלוקת הינה ביחס לאופן ביצוע ההגרלה וזו אינה מחלוקת קניינית. כך גם הסעד החלופי שנתבע- סעד כספי- מלמד שיש לברר תביעה זו בבימ"ש קמא, ואף ב"כ המבקשת טען בדיון קמא כי לא משנה לו באיזו ערכאה תתנהל התביעה.

תמצית טענות הצדדים

6. לטענת המבקשת, שגה בית משפט קמא עת הורה על מתן צו המניעה הזמני: לא נערך דיון בבקשה למתן צו מניעה זמני במעמד הצדדים וזאת בניגוד לתקנה 366(א) לתקנות סד"א (הישנות); לא ניתנה למבקשת הזדמנות לחקור את התובעים על התצהיר שצורף לבקשה; היה מקום לדחות את הבקשה נוכח השיהוי הרב בהגשתה; לא התקבלה עמדת כלל בעלי הזכויות/בעלי הדירות בבניין ויש לקבל עמדתם טרם מתן צו המניעה הזמני; ההגרלה נערכה באופן תקין ואינה סותרת את סע' 10.2 להסכם; ההגרלה לא נערכה ע"י המבקשת; הנזק שייגרם מאי רישום הבית כמשותף גבוה יותר וייפגע בכלל בעלי הזכויות, תוך ביטול שנות עבודה רבות על התשריט וצו הבית המשותף; עצירת תהליך הרישום תביא לפגיעה חמורה במבקשת- חיוב בהכנת תשריט חדש, הפרת הסכם עם רוכשי הדירות החדשות, הפרת ההסכם מול בעלי הזכויות (הדירות הקיימות), הפרת התחייבות לרישום מול הבנקים אשר מימנו את תהליך הרכישה ועוד.

כך גם נטען כי שגה בית המשפט עת דחה את בקשתה להעברת הדיון לבימ"ש מחוזי: בחינה מהותית של הסעד העיקרי הנתבע מעלה כי המדובר בשינוי של הצמדות חניות במקרקעין ורישומן, ויש בכך כדי להביא לשינוי בזכויות הבעלות במקרקעין. מכאן כי המדובר בשאלת בעלות במקרקעין וביהמ"ש המחוזי מוסמך לדון בתביעה זו; סמכות עניינית אינה מסורה להסכמתם (או אי הסכמתם) של הצדדים ויש להכריע בשאלה זו בהתאם לסעדים הנתבעים; אין משמעות לשווי הזכות אלא לסעד שנתבע.

7. מנגד, טענו המשיבים 1-6 כי דין בקשות רשות הערעור להידחות: ההחלטות נכונות ואין להתערב בהן; אין חובה לקיים דיון פרונטלי בבקשה, אפשר לקיימו על דרך הגשת כתבי טענות בכתב, והדבר נתון לשיקול דעת ביהמ"ש; ההגרלה נערכה באופן בלתי סביר ובלתי תקין במבנה שהוא מכולה של הקבלן שהיתה צרה מלהכיל את כל הדיירים וכבר במועד זה התנגדו המשיבים להליך ההגרלה; הצדדים החליפו ביניהם מכתבים באשר לבקשת המשיבים להגרלה חוזרת, אך המבקשת ציינה שאין זה מעניינה; המשיבים פעלו במשך כל אותה תקופה לעיכוב הרישום ועריכת הגרלה חוזרת; לא היה מקום לקבל את עמדת יתר בעלי הדירות, שכן הם נהנו מתוצאות ההגרלה ואף חלק מהנתבעים הודיעו כי הם מותירים את ההחלטה לשיקול דעת ביהמ"ש ואם אין די בכך הרי שבפועל כל הדיירים הסכימו לביצוע הגרלה חוזרת, למעט הנתבעים 3-7 ולפיכך הוגשה התביעה קמא כנגדם, ללא צירוף בעלי הדירות הנוספות; ההגרלה נערכה בניגוד לאמור בהסכם; סיכויי התביעה טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובתם; הבקשה להעברת הדיון הוגשה בשיהוי (10 חודשים לאחר שהוגשה התביעה), כאשר בקשה זו הועלתה, לראשונה, בדיון שהתקיים בבימ"ש קמא אך המבקשת זנחה טענתה זו בדיון עצמו; בשלב זה- בו טרם נרשמו הזכויות- אין המדובר בזכות בעלות במקרקעין, אלא בזכויות חוזיות בלבד. הסעד המבוקש הוא מתן צו לקיום הגרלה חוזרת, מדובר בזכויות חוזית אובליגטוריות.

8. לטענת המשיב 7, התביעה שהוגשה כנגדו היא תביעה בעילת רשלנות, כנגד התנהלותו המקצועית. המדובר בסעד כספי בלבד (תביעה נזיקית) ולפיכך הסמכות לבררה מסורה לבית משפט קמא.

9. המשיבים הנוספים לא הגישו תגובותיהם לבקשות רשות הערעור, ואף לא התייצבו לדיון שהתקיים בפני (למעט ב"כ המשיבה 8).

דיון והכרעה

10. לאחר עיון בבקשות ובתגובות להן, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפני ביום 12.4.21, אני סבורה כי הועלו טענות משמעותיות שיש מקום לדון בהן, ולפיכך ניתנת רשות ערעור, הבקשות תדונה כערעור, אלא שדין הערעורים שבכותרת להידחות.

באשר להחלטה מיום 9.2.21 המורה על מתן צו מניעה זמני-

11. הלכה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב, דרך כלל, בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית בנוגע להחלטות שעניינן סעדים זמניים, וכי התערבות שכזו תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בהם ההחלטה עלולה להסב נזק בלתי הפיך לצדדים (ראו רע"א 3296/20 דיאנה קשתי נ' יעל אריאל , מיום 14.7.20, בר"מ 3900/17 צאמר הנדסה אזרחית נ מ"מ שיבלי, מיום 16.5.17).

רוחב שיקול הדעת המוענק לערכאה הדנה בבקשה למתן סעד זמני עומד ביחס הפוך להיקף שיקול הדעת המצומצם המוענק לערכאת הערעור (ר' רע"א 6564/17 אילה תומר נ בנפיט, מיום 20.11.17).

ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בנושא צווי מניעה, אלא כאשר החלטת בימ"ש קמא נסמכת על בסיס מוטעה של הדין או של העובדות, ר' ד"ר א. וינוגרד, צווי מניעה, מהדורה שניה, 2008, עמ' 52.

12. על אף חשיבות הדיון בטענות הצדדים, כאמור, הרי שלאחר הדיון ובחינת הטענות לעומקן, לא מצאתי כי הבקשה שבפני נמנית עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור. החלטת בימ"ש קמא נכונה בנסיבות העניין.

ודוק, בית משפט קמא בחן את השיקולים המרכזיים והעיקריים למתן צו מניעה זמני: כך נבחנו סיכויי התביעה, תוך שנקבע כי ביצוע חלוקת החניות באופן שבוצע מהווה, לכאורה, הפרה של ההסכם, כאשר היה מקום לערוך הגרלה באשר לסדר בחירת החניות ולא לערוך הגרלה באשר לחלוקת ההחניות עצמן; כן נקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים 1-6 (התובעים), שכן אם יסתיים הליך רישום הבית המשותף, הרי שהסעד העיקרי בהליך (ביצוע הגרלה חוזרת) ירוקן מתוכן, וכאשר המבקשת לא הוכיחה את הנזק שיגרם לה כתוצאה ממתן הצו הזמני.

עוד אני סבורה, כי בשלב מקדמי זה ומבלי לקבוע מסמרות, המשיבים 1-6 הוכיחו קיומם של התנאים הנדרשים למתן צו המניעה הזמני: כמפורט בהחלטה קמא, נראה כי סיכויי התביעה בשלב זה טובים. אין בטענת המבקשת -לפיה לא היא זו שערכה את ההגרלה, כדי להביא לדחיית הבקשה. שכן, כאמור, המבקשת חתמה על הסכם התמ"א, וככל שישנן הפרות (נטענות) של ההסכם, שהמבקשת היא צד לו וחתומה עליו כאמור, הרי שניתן לתבוע את המבקשת בגין הפרות אלו. מה גם, שהמבקשת התנתה את ביצוע ההגרלה החוזרת בהסכמת כלל הדיירים, ונוכח התנגדות חלק מהדיירים (המשיבים 8-11) הוגש ההליך קמא. מכאן, כי אף לגישת המבקשת, אין התנגדות- עניינית- לביצוע הגרלה חוזרת (אלא כאמור זה מותנה בהסכמת כל הדיירים); הוא הדין באשר למאזן הנוחות, שוכנעתי כי בשלב זה מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים 1-6. כמפורט בהחלטה קמא, ככל שלא יעוכב המשך רישום הבית המשותף, ויירשמו החניות בהתאם להגרלה שנערכה, הרי שהסעד לו עותרים התובעים בתביעתם יתייתר, ויהיה קשה- עד מאוד- להשיב את המצב לקדמותו, באם בסופו של ההליך ייקבע כי ההגרלה לא נערכה בהתאם להוראות ההסכם. מאידך, המבקשת לא הוכיחה, ולא בראשית ראיה, את הנזקים הצפויים שיגרמו לה כתוצאה ממתן הצו הזמני, וככל שהיא תידרש, במידת הצורך, להכין תשריט חדש באשר לחלוקת החניות אין בכך כדי להצדיק דחיית הבקשה לסעד זמני בשלב זה.

13. כך גם לא מצאתי כי הבקשה לסעד זמני הוגשה בשיהוי המצדיק דחייתה- בית משפט קמא קבע כי המשיבים 1-6 פנו למבקשת בסמוך לאחר ההגרלה ובין הצדדים התנהלו דין ודברים באשר לסוגייה זו, כאשר בסופו של יום, ובהעדר הסכמות ביניהם, הוגשה התביעה בהליך קמא. המדובר בקביעות עובדתיות שערכאה הערעור אינה נוטה, בדרך כלל, להתערב בהן (ראו ע"א 351/16 שבתאי ברכה נ יעקב חנוביץ מיום 14.02.17), ולא מצאתי לסטות מכלל זה בענייננו. ממילא, ולמיטב הבנתי, עד עתה טרם בוצע רישום הבית המשותף בפועל, וזאת חרף העובדה כי ההגרלה נערכה כבר ביום 20.6.18 ולכאורה היה ניתן לרשום את הבית בסמוך למועד ההגרלה. לא ניתן הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע טרם בוצע הרישום עד עתה, ואיזה נזק ייגרם למבקשת (או לבעלי הדירות הנוספים) באם הרישום יעוכב במספר חודשים, וזאת עד למתן ההכרעה בתביעה קמא. גם מטעם זה, ובהעדר רישום הזכויות עד עתה (משלא נראה שהיתה מניעה לעשות כן), אינני סבורה כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר המצדיק דחייתה.

14. המבקשת טענה עוד כי היה מקום לקיים דיון פרונטלי בבקשה לצו המניעה הזמני טרם מתן ההחלטה קמא. אכן עפ"י תקנה 366(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (התקנות התקפות עת ניתנה ההחלטה קמא) יש לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה למתן סעד זמני. מבלי להכריע בשאלה האם יש לקיים בבקשה לסעד זמני דיון פרונטלי במעמד הצדדים, או שמא ניתן לקיים דיון בכתב, הרי שבנסיבות המיוחדות שבפני נראה כי אין בהעדר הדיון הפרונטלי כדי להביא למסקנה שונה מזו שנקבעה. ובמה דברים אמורים? מעיון בתגובת המבקשת, כפי שזו הוגשה לבימ"ש קמא, עולה כי המבקשת לא ביקשה לחקור את מי מהמשיבים 1-6 ביחס לבקשתם לצו מניעה זמני, אלא טענה כי יש לדחות את הבקשה על הסף או לגופה. אין חולק כי דיון בכתב התקיים בבקשה לסעד זמני- המבקשת וחלק מהמשיבים הגישו תגובתם, ובפני בית משפט קמא היתה מונחת תמונה מלאה (לכאורה ונכון לשלב זה) בדבר טענות הצדדים. אם אין די בכך, הרי שהתקיים בפני בימ"ש קמא דיון פרונטלי עוד טרם הוגשה הבקשה לסעד זמני, ונראה כי במהלך הדיון הועלו אף טענות, בע"פ ובאופן חלקי, ביחס למתן צו מניעה זמני (חרף העובדה שבקשה זו טרם הוגשה), כך למשל באשר לסיכויי התביעה טענו נציג המשיבות 10-11 (ר' עמ' 3 לפרוטוקול הדיון, שם בשורות 32-36), ב"כ המשיבה 8 (ר' עמ' 3 לפרוטוקול הדיון, שם בשורות 27-30) וב"כ המשיבה 9 (ר' עמ' 3 לפרוטוקול הדיון, שם בשורות 18-23). החלטת בית משפט קמא ניתנה, כאמור, לאחר שהתקיים הדיון הראשוני, לאחר שהועלתה הצעה מטעם ביהמ"ש (לערוך הגרלה חדשה ולעכב את רישום הבית המשותף) תוך הפניית הצדדים להליך גישור אך מי מהצדדים סירב לקבלה, ואף לאחר שהוגשו תגובות מפורטות בכתב מטעם חלק מהצדדים. בנסיבות אלו, כאמור, אין בטענה זו של המבקשת כדי להביא לדחיית הבקשה למתן צו מניעה זמני.

15. טענת המבקשת לפיה לא התקבלה עמדת כל בעלי הדירות לבקשה למתן צו מניעה זמני ועל כן יש להיעתר לבקשת רשות הערעור- דינה אף היא להידחות. ראשית, טענה זו לא נטענה ע"י המבקשת בהליך קמא, לא במסגרת הדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 16.11.20 (היא לא טענה לצירוף בעלי הדירות כנתבעים נוספים בהליך) ולא במסגרת תגובתה לבקשה לסעד זמני. כידוע, לא ניתן לטעון בפני ערכאת הערעור טענות חדשות שלא בא זכרן בפני הערכאה הדיונית, ויש לבחון את טענות המבקשת כפי שהן פורטו בתגובתה לבקשה קמא (השווה לרע"א 6693/13 אירופה ישראל (מ.מ.ש) בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, מיום 16.2.14). שנית, כפי שנקבע בהחלטה קמא (וכאמור, ערכאת הערעור איננה מתערבת בממצאים עובדתיים), כלל הדיירים הסכימו לביצוע ההגרלה החוזרת, למעט הנתבעים 3-7, ועל כן הוגשה התביעה נגדם בלבד, ולא כנגד שאר הדיירים (ראו עמ' 2 להחלטה קמא, שם בשורה 2). ניתן להניח כי הדיירים שהביעו הסכמתם להגרלה הנוספת, הביאו בחשבון את האפשרות שייגרם עיכוב ברישום הבית המשותף (נוכח ההגרלה החדשה). בנסיבות אלו, נראה כי התקבלה עמדת כלל בעלי הדירות והסכמתם לבקשה לצו המניעה הזמני (שכן, בהסכמתם להגרלה הנוספת, כאמור, הסכימו- למעשה- על עיכוב רישום הבית כמשותף).

באשר להחלטה מיום 13.1.21 הדוחה את הבקשה להעברת הדיון לבית משפט מחוזי-

16. החלטת בית המשפט נכונה וצודקת ולא מצאתי להתערב בה.

התביעה שהוגשה לבית משפט קמא הינה תביעה לעריכת הגרלה חוזרת של חניות, ולצידה סעד כספי ע"ס כ- 140,000 ₪ בגין פיצויים (נטענים) להם זכאים המשיבים 1-6. מעיון בכתב התביעה עולה כי חרף טענות המבקשת, אין המדובר בתביעה שעניינה בעלות במקרקעין ו/או רישום זכויות בעלות. המשיבים 1-6 טענו בתביעתם, כאמור, כי ההגרלה בדבר חלוקת החניות לא נערכה בהתאם להוראות הסכם התמ"א, ולפיכך, ובהסכמת כלל הדיירים (למעט המשיבים 8-11), יש לערוך הגרלה חדשה ביחס לחניות. עד עתה טרם בוצע רישום החניות בהתאם להגרלה שנערכת בשנת 2018 והזכויות של מי מהצדדים בחניות האמורות רשומות בלשכת הרישום כפי שהיו רשומות טרם הסכם התמ"א. המשיבים 1-6 אינם עותרים בתביעתם למתן סעדים "קניינים" ו/או קביעת זכויות בעלות (וממילא הרישום בפועל אינו משקף את זכויות הצדדים כיום, שכן טרם נערך רישום הזכויות בהתאם להסכם התמ"א ולהגרלה). המשיבים 1-6 עותרים אך ורק לעריכת הגרלה חדשה, וקבלת סעד כספי, כאשר המחלוקת בין הצדדים הינה ביחס לאופן ביצוע הגרלת החניות, בעוד שלטענת המבקשת, לא היא זו שערכה את ההגרלה, ומכל מקום ההגרלה- כך לטענתה- בוצעה בהתאם להוראות ההסכם.

מכאן, כי הסעדים הנתבעים בכתב התביעה מצויים בסמכותו של בית משפט קמא.

17. המבקשת הפנתה להחלטתו של בית משפט השלום בהרצליה בתיק ה"פ 63442-10-20, שם נקבע, לטענתה, כי הסמכות לדון בתביעה לעריכת הגרלה של חניות מסורה לבית המשפט המחוזי. אין לקבל טענה זו. ראשית, המדובר בהחלטה של בית משפט שלום וכידוע החלטה זו אינה מנחה ואינה מחייבת בית משפט זה. שנית- וזה העיקר- מעיון בהחלטה שניתנה בה"פ 63442-10-20 עולה כי הסעד המרכזי שנתבע בתביעה שהתנהלה שם היה סעד של הצמדת חניה, וביחס לסעד זה נקבע כי המדובר בסמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בתביעה. עוד נקבע כי "אשר לסעד הנוגע להגרלה ויתר הסעדים, הרי שהינם טפלים לסעד העיקרי של הצמדה, ומכל מקום, דומה כי אף הם מצויים בסמכות בית משפט מחוזי מכוח סמכות שיורית.." (סע' 8 להחלטה, ההדגשות אינן במקור). ואולם, בענייננו- הסעד הנוגע להגרלה חוזרת של החניות הינו הסעד העיקרי והמרכזי בתביעה קמא, ואין המדובר בסעד טפל או משני לסעד העיקרי. מכאן, כי אין בהחלטת ביהמ"ש השלום בהרצליה, כדי להביא למסקנה שונה מזו שנקבעה בהחלטה קמא.

סיכומו של דבר

18. הערעורים שבכותרת נדחים.

19. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים 1-6 בסך 9,000 ש"ח , בהוצאות המשיב 7 בסך 1,500 ש"ח ובהוצאות המשיבה 8 (שלא הגישה תגובה אך ב"כ התייצב לדיון) בסך 1,000 ש"ח, אשר ישולמו מתוך העירבון שהופקד בתיקים שבכותרת.

יתרת העירבון תוחזר למבקשת באמצעות ב"כ.

ניתנה היום, י' אייר תשפ"א, 22 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.