התובעת הגישה תביעה כספית כנגד משטרת ישראל אגף התנועה בסך 50,000 ₪. נטען, שמשטרת ישראל – אגף התנועה, שהיא שלוחה של הנתבעת, ששלחה דוחות בגין עבירות שבוצעו ברכבי התובעת. לטענת התובעת, היא מסבה את הדוחות אצל הנתבעת על שם הנהגים ומעת ההסבה הנהג אחראי לתשלום הקנס. נטען, כי הנתבעת לא ביצעה פעולת הסבה במספר דוחות בשנים 2017-2019 ואף גבתה מהתובעת סכומים שונים בגין אותם דוחות שלא הוסבו באמצעות הטלת עיקול על חשבונות הבנק של התובעת לפי פקודת המסים (גבייה). נטע,ן שהנתבעת חייבה את התובעת לשלם 40,000 ₪ בגין 10 דוחות שבגינם גם בוצעו עיקולים ונגבו כספים שלא כדין. הנתבעת עתרה לחייב את השבת הסכומים שעוקלו שלא כדין וכן לפסוק פיצוי של 10,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובעת.

הוגש כתב הגנה ובקשה לסילוק על הסף מחמת העדר עילה, הסתרת עובדות רלבנטיות ומהותיות ובהם פניות התובעת למשטרה והמענים שניתנו. נטען גם להעדר סמכות עניינית לחלק מהמקרים ושיש לסלק על הסף גם מחמת אי צירוף תצהיר בניגוד לתקנה 79(א)(1) לתקסד"א -2018. לטענת הנתבעת, חלק מהדוחות בוטלו זה מכבר ולא בוצעו בהם הליכי גבייה כלל, בחלק אחר הדוחות בוטלו וקוזזו מחובות נוספים של התובעת. ככל שאין הסבת דוחות על שם אחר ביהמ"ש לתעבורה הוא המוסמך לבטל הרשעה ולא בימ"ש זה. צורף פירוט בטבלה לגבי כל אחד מהדוחות. בעת מתן התגובה פתוחים במרכז לגביית קנסות כנגד הנתבעת 39 תיקים. משלא שולמו הדוחות הם הועברו לגבייה למרכז לגביית קנסות. עם קליטת התיקים נשלחו לנתבעת דרישות תשלום. משלא הסדירה הנתבעת את החובות חרף דרישות לתשלום שנשלחו והומצאו כדין החל המרכז בנקיטת הליכים לרבות הטלת עיקולי צד ג'. אף בטרם ביצוע הליך הגבייה יידעה התובעת בעניין אי ביטול הדוחות. הנתבעת העלתה טענות אודות התנהלות בעייתית וטורדנית מצד התובעת השולחת בקשות רבות ולאקוניות לצורך הסבת הדוחות וחלק אף לא במועד. נטען, שהנתבעת התבקשה להשלים מסמכים או פרטים חסרים ואין לה להלין אלא על עצמה שהיא גורמת לטרחה מיותרת והוצאות לגורמי הנתבעת. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור ההתנהלות בהליך זה שבו התובעת החסירה פרטים עובדתיים רבים ומהותיים וכן מסמכים וצרפה מסמכים התומכים כביכול רק בטענות התובעת.

התיק היה קבוע לקד"מ. הצדדים הגישו בקשה בהסכמה לביטול דיון לאור בירור מעמיק שנערך בפרטי התביעה ומו"מ. ביום 12.5.22 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמות לפיהן המשך ניהול ההליך במתכונתו הנוכחית מתייתר וביקשו להורות על מחיקת התביעה. בין הצדדים נותרה מחלוקת בעניין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ולכן הוסכם כי כל צד יטען בתוך 30 יום וביהמ"ש יפסוק בעניין.

לטענת התובעת, בין היתר, התביעה הייתה מוצדקת והיא שהביאה את הנתבעת לפעול כנדרש וכמתחייב לפי החוק. טענת התובעת, שמרבית הדוחות אינם מגיעים לתובעת או שמגיעים באיחור לא נטענה בכתב התביעה. לטענת התובעת קיימים עיכובים אצל הנתבעת והתנהלות קלוקלת. מנגד, לא נמצאה התייחסות עניינית מצד התובעת לטענות הנתבעת לגבי התנהלותה. טענות התובעת לגבי קיזוז לא חוקי לטובת חובות אחרים לא נטענה בכתב התביעה. גם תצהיר תומך לטענות לא צורף.

לטענת הנתבעת, בין היתר, לא קדמה כל פניה מטעם התובעת להשבת הכספים בטרם הגשת התביעה. לטענת הנתבעת הוגשה תביעה בסכום מופרז והתברר כי בגין 4 בדוחות כלל לא בוצעה גבייה ודו"ח אחד לא בוטל. סכומי הגבייה קוזזו מחובות אחרים.

טענות הנתבעת לא הוכחשו וביהמ"ש לא שוכנע שלא ניתן היה לערוך אל כל הבירורים שנערכו לאחר הגשת התביעה - לפני הגשתה. התובעת הוכיחה גבייה שלפ חות מ-40,000 ₪. טענות הנתבעת לגבי התנהלות בעייתית של התובעת לא זכו להתייחסות עניינית. מהאסמכתאות שצרפה הנתבעת עולה שיש ממש בטענות בדבר בהתנהלות חסרה ומכבידה של התובעת בפניותיה לנתבעת, ובכלל זה הגשת בקשות הסבה לא תקינות ולא שלמות או לא בזמן, ומנגד הגשת בקשות להארכת המועד להישפט. התובעת הסתירה פרטים רבים במסגרת תביעתה. צודקת הנתבעת שהיא נדרשה להעמיד הגנה יקרה מן הדרוש ושהדבר רלבנטי לשאלת הצידוק שבפסיקת הוצאות לתובעת.

ביהמ"ש סבור שניתן היה להימנע מניהול הליך זה באמצעות הגשת בקשות הסבה תקינות, שלמות ובמועד ופניה לנתבעת בטרם הגשת התביעה. הדבר גם היה מביא לחסכון בזמן שיפוטי והיה מתיישב עם האינטרס הציבורי.

ביהמ"ש לא רואה לפסוק הוצאות לטובת התובעת ועמדת התובעת נדחית. הנתבעת סבורה שיש לחייב את התובעת בהוצאותיה בגין הליך סרק. מחמת שאין עונשין בטרם מזהירין, לא נפסקו הוצאות כנגד התובעת הפעם, לפנים משורת הדין.

ניתן היום, י' אב תשפ"ב, 07 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.