ניתן ביום 21 נובמבר 2021

בפני: הנשיאה ורדה וירט ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופט אילן סופר

נציג/ת ציבור (עובדים), מר שמואל וייסמן, נציג/ת ציבור (מעסיקים), מר דן חן

בשם המערערת – עו"ד בילאל סויטאת

בשם המוסד – עו"ד דוד דיין

השופט אילן סופר

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה (השופט טל גולן, ונציגי הציבור מר אמיר הנו ומר ברק נחשול; ב"ל 44428-01-19). במסגרת פסק הדין נדחתה תביעת המערערת לתשלום גמלת שמירת היריון.

הרקע לערעור

1. המערערת ילידת 1991 עסקה בהוראה. במהלך חודש נובמבר 2017 נכנסה המערערת להיריון שני וילדה ב31.7.2018. המערערת הגישה תביעה למשיב (להלן – המוסד) לקבלת גמלת שמירת הריון לתקופה שבין יום 31.5.2018 ליום 30.7.2018. המוסד דחה את תביעתה ובעקבות כך המערערת הגישה תביעה לבית הדין האזורי.
2. בהסכמת הצדדים מינה בית הדין האזורי את פרופסור אייל שיינר כמומחה מטעם בית הדין בתחום היילוד והגניקולוגיה (להלן - המומחה). המומחה הופנה להוראות סעיף 58(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי), והתבקש להשיב האם עניינה של המערערת עונה על הגדרת "שמירת היריון" בסעיף זה. במסגרת התשתית העובדתית שהוצגה למומחה תוארו, בין היתר, תנאי עבודתה של המערערת: "בתקופה הרלוונטית עבדה התובעת בתור מורה לכיתות ב' עד ו' בבית הספר היסודי במעלות ובמקביל בתור רכזת לשפה האנגלית ב"קרן עזריאלי" בבית הספר "אורט" תרשיחא; התובעת עבדה במשרה מלאה, 6 ימים בשבוע, 9-6 שעות ביום; במסגרת עבודתה של התובעת בבית ספר יסודי "סביונים" נדרשת התובעת לעבור בין כיתות התלמידים אשר נמצאות בקומות שונות, ולשם כך לעלות ולרדת מדרגות מספר פעמים ביום. כמו כן, במהלך השיעורים נדרשת התובעת לסייר בין התלמידים וגם לעמוד מול הכיתה. זאת ועוד, כחלק מתפקידה הנוסף של התובעת במסגרת "קרן עזריאלי", בנוסף לתפקיד הקודם, היא מבצעת סיורים/ביקורי בית לבתים של התלמידים" וכן כי "לתובעת הומלץ להפסיק את עבודתה ולהיות בשמירת היריון החל מיום 31.5.18 ועד 30.7.18".
3. ביום 28.1.2020 התקבלה בבית הדין חוות דעתו של המומחה מיום 22.1.2020 ובה נכתב כדלקמן:

"[...] סיכום והמלצה

נשאלתי האם הייתה שמירת ההיריון מוצדקת, דהיינו סוג העבודה מקומו או אופן הביצוע מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון או את עוברה.

תשובתי הינה לא. לא מדובר על מצב הנובע מן ההיריון והמסכן אותה או את עוברה. כותב רופא הנשים כי מדובר על 'סימפיזיוליזיס קשה. עובדת כמורה, קושי בעמידה ממושכת וישיבה ממושכת'. זאת לאחר ייעוץ אורתופד שרושם להימנע מישיבה ממושכת או עמידה ממושכת. אני חייב לא להסכים עם ההמלצה לשמירת היריון. מה הבעיה שמורה תחליט באמצע השיעור לעבור מישיבה לעמידה? למישהו יהיה אכפת אם תשנה תנוחתה לאורך השיעור? עבודתה כמורה בפירוש כן מאפשרת התניידות בהתאם להמלצה, ומאפשרת הימנעות מעמידה או ישיבה ממושכת.

סימפיזיוליזיס בהיריון:

הסימפיסיס פוביס הינו הסחוס המחבר בין עצמות האגן מלפנים, ויחד עם שני המפרקים שנמצאים בין עצמות האגן לסקרום, ממלא תפקיד חשוב בהחזקת האגן באופן יציב בזמן פעילות. במהלך ההיריון מופרשים הורמונים שונים, כגון הרלקסין, המגמישים את רצועות הגוף כדי לאפשר לאגן להתרחב ולהימתח במהלך הלידה. כמובן שהמטרה היא לאפשר לתינוק לעבור בתעלת הלידה. לרוב, התהליך אינו מלווה בכאב, אך במקרים בהם ההתרחבות היא גדולה מהממוצע, חווה האישה ההרה כאבים בעצם החיק ו/או כאבי גב, שהם הסימן הבולט ביותר לתופעה הנקראת סימפיזיוליזיס. דהיינו למעשה מדובר במפרק חלש של עצמות האגן הגורם לתנועתיות בין העצמות ובשל כך לכאבים עזים.

שכיחות התופעה: תופעה זו שכיחה ביותר ולרוב אינה דורשת כל התייחסות. השכיחות כנראה משתנה בין אוכלוסיות אך נראה כי סימפיוליזיס מלווה 0.2-2.3% מההריונות. הכאבים יכולים להופיע החל משבוע 12 להריון ועד לאחר ההיריון. ייתכן ואישה תחווה את הכאב בהריון אחד ולא באחר, ייתכן והכאב יופיע רק לאחר הלידה. תופעה זו יכולה להביא לכך שהליכה, טיפוס מדרגות, התהפכות במיטה יהיו פעולות קשות לביצוע ולפעמים אף בלתי אפשריות.

התופעה בדרך כלל הפיכה לאחר הלידה, אך בתקופת ההיריון מקשה מאוד על תפקוד האישה, ולעיתים מחייבת המעטה בפעילות האישה ונטילת משככי כאבים. התופעה אמנם גורמת לכאבים אך על פי רב אינה מסוכנת לחיי האישה ו/או העובר. יחד עם זאת ישנם מקרים נדירים שמסתבכים ונדרשת אפילו התערבות אורתופדית.

טיפול: לרב כולל משככי כאבים. במצבים חריפים יומלצו טיפולי פיזיותרפיה. דרכים נוספות הן קשירת אזור האגן בחגורות אורתופדיות. לעיתים תומלץ הזרקה של חומר (סטרואידים) לעצם הפוביס או אפידוראל, והפחתת פעילות גופנית ונשיאת משאות כבדים.

דיון: אין ספק שגם אם מדובר על סימפיזיוליזיס הרי שאין זאת סיבה לשמירת היריון. יש לפרט ולהדגיש את חומרת המחלה (אחרת לפחות אחוז אחד מהנשים ייצא לשמירת היריון בגין התופעה). במקרים של הפסקת עבודה בשל סימפיזיוליזיס, הייתי מצפה כי לפני שהרופא ממליץ על שמירת הריון מלאה, תיערך בדיקה לגבי אפשרות של הקלת שעות עבודה. במקרה זה ללא ספק העבודה איפשרה התניידות ומעבר בין ישיבה לעמידה כך שלא היה צורך בשינוי אופי עבודתה. כמובן, במידה ומדובר בסיפיזיוליזיס שמונע תזוזה (וישנם בהחלט מיקרים שהאישה לא מסוגלת ללכת ואף נעזרת בכיסא גלגלים), הייתי מצפה מהרופא לפרט ולהדגיש במה דברים אמורים, ולצרף חוות דעת עדכנית מנוירולוג אם יש תלונות ספציפיות (לא ראיתי בגיליון). במקרה הנוכחי לא היה כלל תיעוד של נזק עיצבי יש לציין כי לא הייתה כלל בעיה במפתח ותנועות האגן על פי דיווח האורתופד, וכן במבחן התוצאה – בלידה – לא הייתה כל בעיה עם לידה רגילה.

כאבי גב בהריון: כותב האורתופד כי היו כאבי גב. לציין האורתופד ממש לא המליץ על שמירת היריון. שמירת ההיריון שהומלצה ע"י רופא הנשים לצערי איננה מנומקת ואיננה מלווה בתיעוד כלשהו על מצב הבריאותי או בדיקות שתומכות בהחלטה. כאבי הגב נבחנו- ללא ממצא חריג בבדיקה פרט לרגישות וכאב- ללא חסך עצבי וללא SLR. ללא כל עדות על ירידת יכולתה לעבוד, ניסיון הקלת שעות עבודה. אינני רואה קשר בין הכאב לבין המלצה להפסקת עבודתה. כאבי גב הינם תלונה שכיחה בהיריון, והחשש מלידה מוקדמת כמובן איננו במקרה זה שכלל לא מלווה בצירים. גם בבדיקה לא היה ממצא אובייקטיבי שחייב לשלוח לבדיקות מעמיקות.

לא קיים תיעוד לפריצת דיסק. אם בדיקת האורתופד הייתה חמורה או חשודה הרי שהיה ממליץ על השלמת והרחבת בירור. למעשה לא ראיתי בדיקת הדמיה כמו CT או MRI (אם הייתה סיבה וחששו מקרינה. לא ראיתי ייעוץ נוירולוג עם בדיקה מעמיקה כלשהי לגבי כאב הגב. אין כלל תיעוד לבעיה בכוח גס, אין עדות לחסך עיצבי, אין עדות להגבלת תנועת מפרקי הירכיים. לא היה כל בירור מעמיק לסיבה לכאבי הגב. כאבי גב הינה שכיחים ביותר. למעשה יש עדויות כי 70% מהנשים סובלות מכאבי גב בהיריון. ברור כי אין לשלוח את כולן לשמירת היריון.

עבודה בהיריון: לגבי אופי העבודה- מהספרות המדעית לא נמצא קשר ברור בין עבודה מאומצת ופיזית לתוצאות היריון גרועות, וידוע שפעילות פיזית בהיריון אף יכולה לשפר תוצאות הריון. יתרה מכך מנוחה הינה מסוכנת בשל הסיכון לסיבוכים טרומבואמבוליים (תסחיפים) שהם בהחלטה מהווים סכנה מהותית לאם ולעובר.

לסיכום: לאורך ההיריון לא היה כל ממצא אובייקטיבי שהצדיק מנוחה שלמה בבית. לא התרשמתי מממצא רפואי שנבע מהיריון וסיכן את היולדת או את עוברה. לא התרשמתי מכל ממצא אובייקטיבי שהוביל לשמירת ההיריון 'לאור מצבה הבריאותי ותוצאות בדיקותיה הרפואית'".

1. ביום 22.6.2020 קבע בית הדין כי יועברו אל המומחה שאלות ההבהרה הבאות עליהן השיב ביום 8.7.2020:

שאלה מס' 1 – בחוות דעתך התייחסת לתקופת זמן שונה מזו שפורטה בהחלטת המינוי – לתקופה שבין יום 16.3.2018 ליום 15.5.2018, בעוד שבהחלטת המינוי צוינה התקופה שבין יום 31.5.2018 ליום 30.7.2018. האם עמדתך נותרת בעינה, ובשימת לב לתקופת הזמן הנכונה?

תשובה -התאריך הוא כמובן מיום 31.5.18 עד ל 30.7.18. עמדתי כמובן נותרת בעינה.

שאלה מס' 2 – בעמוד 5 לחוות דעתך ציינת כי תופעת הסימפיזיוליזיס יכולה להביא לכך שהליכה, טיפוס במדרגות והתהפכות במיטה, יהיו פעולות קשות לביצוע ולפעמים אף בלתי אפשריות. לאור האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעתו של האורתופד מיום 22.4.2018, אשר המליץ לתובעת להימנע מעמידה וישיבה ממושכת, האם לדעתך תנאי עבודתה של התובעת אשר כללו עליה וירידה במדרגות מספר פעמים ביום, וכן עמידה ממושכת, היו קשים לביצוע? והאם היה בכאבים מהם סבלה התובעת, כדי לסכן אותה או את עוברה?

תשובה - תנאי העבודה לדעתי ממש לא היו קשים לביצוע. אני מכיר מורות רבות שעובדות חרף סימפיזיוליזיס. ללא ספק הכאב לא סיכן את היולדת או עוברה. גם האורתופד לא התרשם מסכנה או סיבוכים, אגב: רושם הרופא כי מדובר בכאב גב תחתון ואגן עם התקדמות ההיריון. אין כלל בעיה עיצבית, או ממצא אובייקטיבי פרט לרגישות בבדיקתו. בהתאם ממליץ הרופא על טיפול סימפטומתי. יש לציין שהמעקב התבצע אחרי הלידה (20.1.19) ללא כל ממצא חריג, ללא חסך עצבי.

שאלה מס' 3 – האם נכון הוא כי בהתאם לספרות הרפואית, הסימפיזיוליזיס היא תופעה שכיחה בהריון, אשר מופיעה בדרך כלל במחצית הראשונה של ההיריון, ומחמירה ב-3 החודשים האחרונים?

תשובה -אכן מדובר בתופעה שכיחה בהיריון עם החמרה לקראת סוף ההיריון.

שאלה מס' 4 – בשימת לב לתשובתך ביחס לשאלה 3, דלעיל, האם לדעתך המשך ביצוע הפעולות הבאות הקשורות בתנאי עבודתה של התובעת – עמידה ממושכת, הליכה, עלייה וירידה במדרגות מספר פעמים ביום, היה עלול להחמיר את מצבה של התובעת או את הכאבים מהם סבלה בחודשים האחרונים להריונה, באופן שעלול לסכן אותה או את עוברה?"

תשובה - התשובה שלילית! אין כל עדות שעבודה או פעילות גופנית מחמירות סימפיזיוליזיס. יתרה מכך, יש יותר ויותר עדויות שדווקא פעילות גופנית ועבודה קשורה בפחות סיבוכי היריון. מהספרות המדעית לא נמצא קשר ברור בין עבודה מאומצת ופיזית לתוצאות היריון גרועות, וידוע שפעילות פיזית בהיריון אף יכולה לשפר תוצאות הריון. יתרה מכך מנוחה הינה מסוכנת בשל הסיכון לסיבוכים טרומבואמבוליים (תסחיפים) שהם בהחלט מהווים סכנה מהותית לאם ולעובר.

לסיכום: לאורך ההיריון לא היה כל ממצא אובייקטיבי שהצדיק מנוחה שלמה בבית. לא התרשמתי מממצא רפואי שנבע מהיריון וסיכן את היולדת או את עוברה. לא התרשמתי מכל ממצא אובייקטיבי שהצדיק מנוחה שלמה בבית. לא התרשמתי מממצא רפואי שנבע מהריון וסיכן את היולדת או את עוברה. לא התרשמתי מכל ממצא אובייקטיבי שהוביל לשמירת ההיריון לאור מצבה הבריאותי ותוצאות בדיקותיה הרפואיות.

1. בית הדין האזורי דחה את התביעה. נקבע כי בנסיבות העניין אין הצדקה לסטות מחוות הדעת של המומחה משעה שלא נפל בה פגם. בית הדין דחה את טענת המערערת כי יש להעדיף את חוות דעתם של הרופאים שטיפלו בה בזמן אמת והמליצו על שמירת היריון. נקבע כי מקום שחוות הדעת של הרופאים המטפלים איננה מבוססת דיה יש להעדיף את חוות דעתו של המומחה. עוד נקבע כי אין מקום לאמץ גישה לפיה מחלת הסימפיזיוליזיס מצדיקה אוטומטית שמירת הריון, אלא יש לבחון את נסיבותיה של כל מבוטחת ומבוטחת.

טענות הצדדים

1. המערערת טוענת כי לאור הפגמים שנפלו בחוות הדעת יש מקום למנות מומחה נוסף. המומחה התייחס בחוות דעתו לתקופה שבין 16.3.2018-15.5.2018 במקום לתקופה הרלוונטית שבין 31.5.2018-30.7.2018.במענה לשאלות ההבהרה לא נימק המומחה את התאריך השגוי אלא הסתפק בהבהרה שהתייחס לתקופה שבין 31.5.2018-30.7.2018 אך ש"עמדתו נותרה בעינה". המומחה ניסה להציג טעות מהותית שעשה כטעות טכנית.
2. בנוסף המערערת טוענת שבחוות הדעת נפלה סתירה כאשר המומחה טוען מחד כי סימפיזיוליזיס מקשה על פעילות האישה ומחייב המעטה בפעילותה במהלך ההיריון ומאידך טוען שאין קשר בין פעילות גופנית לתוצאות היריון גרועות. המומחה הוסיף לחוות דעתו עובדות שחרגו מהעובדות המוסכמות כגון האפשרות של המערערת לעבור ממצב ישיבה לעמידה במהלך עבודתה.
3. המומחה התחמק מלהשיב על השאלה האם המערערת יכולה לעלות ולרדת במדרגות, וכן לעמוד עמידה ממושכת. תשובת המומחה שהוא מכיר מורות רבות שמסוגלות להמשיך לעבוד חרף סימפיזיוליזיס הייתה תשובה שלא ממין העניין. לא ניתן לצפות מאישה שכדברי האורתופד "מתהלכת על קצות האצבעות והעקבים" לעמוד במשך שעות רבות ולעלות ולרדת מדרגות. לטענת המערערת בחוות הדעת הראשונה ציין המומחה שעליית מדרגות הופכת בלתי אפשרית לקראת סוף ההיריון. בנוסף בהתאם לנקבע עב"ל (ארצי) 20714-08-13 המוסד לביטוח לאומי - ענבר כתב (05.10.2014) ניתן לאשר שמירת היריון אף אם אין מצב מסכן חיים.
4. המוסד טוען כי בעובדות המוסכמות שנקבעו בבית הדין האזורי הוגדרה המערערת כמורה, על כל המשתמע מכך. מובן מאליו כי כאשר המומחה מתייחס למושג מורה הוא רשאי להשתמש בניסיון החיים שלו באשר לאופי עבודתם של מורים ולבחון האם עבודה כמורה, בהתאם למציאות המוכרת לו, מסכנת אותה במצבה. ככל והמערערת טוענת כי לעבודתה היה אופי ייחודי, השונה מעבודתם של מורים טעון צריך היה ליתן לכך ביטוי בעובדות ובמוסכמות בבית הדין האזורי. בנסיבות העניין חוות דעתו של המומחה קוהרנטית ומפורטת. המומחה מסביר כי סימפיזיוליזיס היא מחלה נפוצה שמתבטאת במנעד של חומרה כאשר במצבי קיצון היא עשויה להיות מסוכנת. במצבה של המערערת לא הוכח כי המערערת הייתה מצויה בסכנה אם הייתה ממשיכה לעבוד, ואף בחוות דעתו של האורתופד שבדק את המערערת לא נטען כך. לפיכך יש לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות.
5. הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על סמך טיעוני הצדדים בעל פה ובכתב.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור ולטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וכי פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו, על פי הוראת תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. על כך נוסיף את ההערות הבאות.
2. סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי קובע כדלקמן:

" [...]'שמירת היריון' – היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה:

(1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב;

(2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה [...] "

1. בפסיקת בית דין זה נקבע כי הסיכון הרפואי בסעיף 58 אינו חייב לעלות כדי סכנה קיומית לאשה או לעובר, אולם עליו להגיע לפחות כדי סיכון לתחלואה גופנית, להבדיל מאי נוחות או כאב הנובעים משינויים פיזיולוגיים טבעיים הכרוכים בהריון ועתידים לחלוף פרק זמן סביר לאחר הלידה מבלי להטביע חותם תחלואתי בגוף האישה או העובר. מאחר שבסימפיזיוליזיס מדובר למעשה ב"תחלואה" חולפת הרצון הוא לבחון את מצב המבוטחת בזמן אמת ולא בחוכמת בדיעבד. לכן בחינת הסוגיה צריכה להיעשות לאור עמדת הרופא שמילא "בזמן אמת" את טופס הבקשה המקורי הנלווה לתביעה, שיש לו מעמד כבד משקל. עם זאת גם חוות הדעת של הרופא המטפל צריכה להיות מבוססת ומנומקת כנדרש (עב"ל (ארצי) 33203-11-17 צ'ורנינקי – המוסד לביטוח לאומי (23.12.2018)). המוסד רשאי לבחון את טיב האישור הרפואי והוא אינו מחויב לקבל תביעה לשמירת היריון גם אם מצורף לה אישור. על מבוטחת להיות מודעת לכך שאפשר שתביעתה תדחה אף אם הסתמכה על אישור ונעדרה מעבודתה (עב"ל (ארצי) 1158/01 המוסד לביטוח לאומי - אילנה הק (14.01.2004)).
2. בענייננו רופאת הנשים המליצה על שמירת היריון אך לא פירטה את הסיבות לכך, ולא הבהירה מה הם הנזקים שהיא סבורה שיגרמו למערערת אם תמשיך לעבוד. כך למעשה לא הובהר שהמערערת הייתה מצויה בסיכון כלשהוא מעבר לאי נוחות חולפת. כלומר המעמד המועדף שיש לחוות דעת הרופא המטפל נחלש נוכח העדר ההנמקה והביסוס הרפואי. כפי שפרט המומחה בחוות דעתו קביעת הרופאה גם לא התבססה על בדיקות מתאימות שברגיל מצויות בתיק הרפואי של המערערת, שהיו עלולות ללמד על כך נזקים משמעותיים אפשריים כגון פריצת דיסק.
3. רופאת הנשים מתארת בטופס התביעה שהוגש למוסד "סימפיזיוליזיס קשה. עובדת כמורה בבי"ס יסודי. לא מסוגלת לעבוד. קושי בעמידה ממושכת ובישיבה ממושכת. בדיקה אורתופדית – מצורף". בבדיקה האורתופדית צוין "סיבת הפנייה: כאבים בגב תחתון ובאגן עם התקדמות היריון. בדיקה גופנית: מתהלכת על קצה אצבעות והעקבים. רגישות יתר בגב תחתון ובאגן מעל SIJ. רגישות יתר מעל סיפיזיס פוביס. כאבים בתנועת פרקי הירכיים. סיכום והמלצות: טיפול סימפטומטי. להימנע מעמידה וישיבה ממושכת. מעקב לפי הצורך."

דהיינו, התיעוד הקיים בתיק מלמד על קושי בעמידה וישיבה ממושכת, אולם לא נמצא כי המערערת אינה מסוגלת לעמוד ולשבת לסירוגין מבלי שהדבר יהיה לזמן ממושך כדברי המומחה. האורתופד מציין שהמערערת מסוגלת ללכת על קצות האצבעות והעקבים. וביחס לכך ציין המומחה כי אין כלל תיעוד לבעיה בכוח גס, אין עדות לחסך עיצבי, אין עדות להגבלת תנועת מפרקי הירכיים. בנוסף אין כל אינדיקציה במסמכים שהוגשו לכך שאם המערערת תוסיף לעבוד עשוי להיגרם נזק, להבדיל מאי נוחות חולפת, לה או לעובר.

1. בנסיבות אלו, לא מצאנו כי נפלו פגמים או סתירות בחוות דעתו של המומחה וזאת מלבד התאריך השגוי בחוות הדעת הראשונה שהוסבר כטעות טכנית. אין פסול בעובדה שהמומחה התייחס לתנאי עבודה של מורים, בהתבסס על ניסיון חיים משעה שאין כל סתירה בין האמור בעובדות לבין הנתונים עליהם התבסס, ומשעה שהמערערת כלל אינה חולקת על כך שהנתונים האמורים נכונים. לפיכך משלא מצאנו פגמים או חסר בחוות הדעת אין גם מקום למנות מומחה נוסף.
2. סוף דבר- הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז כסלו תשפ"ב (21 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.