בפניי תביעות הדדיות, שכל אחת מהן החלה בנפרד כהתנגדות לביצוע שטר.

רקע

בחודש פברואר 2021 הגיש מר יארוסלב נוז'נקו (להלן – "נוז'נקו") התנגדות לביצוע שטר. בהחלטתי מיום 16 באפריל 2021 התקבלה ההתנגדות והתיק הועבר לבירור בהליך של סדר דין מהיר.

בחודש אוקטובר 2021 הגיש מר סטניסלב רבינוביץ' (להלן – "רבינוביץ'") התנגדות לביצוע שטר, בעניין אותו הסכם ואותה מערכת יחסים בין הצדדים. לאחר קבלת עמדת הצדדים, התקבלה ההתנגדות והדיון בשני התיקים אוחד.

טענות הצדדים

1. נוז'נקו טען בהתנגדותו, בין היתר, כי בחודש ספטמבר 2014 או בסמוך לכך שכר מרבינוביץ' בשכירות משנה שטח במוסך המנוהל ע"י רבינוביץ' (להלן – "המוסך"), לצורך הפעלת פנצ'ריית רכב ומאוחר יותר הוסיף שירותי כיוון פרונט (להלן ביחד – "מוסך המשנה"). בין הצדדים סוכם כי בתמורה להפעלת מוסך המשנה יבצע נוז'נקו לרבינוביץ' עבודות עבור לקוחותיו, לרבות עבודות כיוון פרונט, החלפת צמיגים, תיקון פנצ'רים ועבודות נוספות, תוך שרבינוביץ' גובה לכיסו את התשלום מאותם לקוחות. נוז'נקו רכש את הציוד הנדרש לצורך הפעלת עסקו, לרבות מכונה לאיזון צמיגים, מכונה לפירוק צמיגים, ליפט ומערכת לכיוון פרונט, ולאחר מספר שנים רכש ציוד חדש של איזון ופירוק צמיגים והזדכה על מכונת איזון משומשת שהייתה עד אז בבעלותו.

בשנת 2019 עלו היחסים בין הצדדים על שרטון, לטענת נוז'נקו היה זה על רקע ירידה בהיקף העבודה במוסך של רבינוביץ', בעוד שהיקף העבודה במוסך המשנה נמשך כסדרו. רבינוביץ' דרש שינוי של ההסכם, הצדדים ניהלו משא ומתן שכשל בסוף אפריל 2020, עת ביקש רבינוביץ' 50% מרווחי נוז'נקו. לאחר כשלון המשא והמתן, דרש רבינוביץ' מנוז'נקו לפנות את מוסך המשנה עד חודש מאי 2020. כאשר הגיע מועד הפינוי, טען רבינוביץ' שהציוד במוסך המשנה שייך גם לו, למרות שנקנה ע"י נוז'נקו מכספו, ולא הסכים לשחרר את הציוד אלא תמורת תשלום בסך של 72,000 ₪. היות שנוז'נקו היה זקוק לציוד כדי לפתוח את עסקו במקום אחר, נכנע לסחיטה וללחצים שהופעלו עליו וחתם ביום 4 ביוני 2020 על מסמך בכתב יד, לפיו רכש מרבינוביץ' את הציוד תמורת הסכום האמור (להלן – "ההסכם מיום 4 ביוני 2020" או "ההסכם"). לטענת נוז'נקו, מדובר בהסכם למראית עין שכן הציוד מעולם לא היה שייך לרבינוביץ', אולם בכל זאת שילם לרבינוביץ' סך של 10,000 ₪ במזומן ומסר לו 31 המחאות ע"ס 2,000 ₪ כל אחד, בפריסה חודשית מחודש נובמבר 2020, כפי שהיה קבוע בהסכם. ביום 29 בדצמבר 2020 הודיע נוז'נקו לרבינוביץ' באמצעות ב"כ שהוא מבטל את ההסכם מיום 4 ביוני 2020 ודרש השבת הסכום ששילם במזומן ואת 31 ההמחאות כאמור.

ההתנגדות הוגשה בעניין שתי המחאות שהוגשו לביצוע מתוך אותן 31 המחאות נטענות.

1. רבינוביץ' הגיב להתנגדות וטען, כי הציוד למוסך המשנה נקנה ע"י הצדדים במשותף, תוך שהחשבוניות נרשמו על שם עסקו של נוז'נקו. התשלום בוצע ע"י שני הצדדים במשותף כאשר חלקו של רבינוביץ' ברכישה בוצע במזומן. בהסכם מיום 4 ביוני 2020 הסכימו הצדדים על רכישת חלקו של נוז'נקו בציוד המשותף מידי רבינוביץ', אין מדובר בהסכם למראית עין ונוז'נקו חתם עליו מרצונו ללא לחץ וסחיטה. לטענת רבינוביץ', לו אכן היה מדובר בהסכם למראית עין, לא היה נוז'נקו מוסר 31 המחאות ומשלם סכום נכבד במזומן.
2. לאחר שניתנה לנוז'נקו רשות להתגונן והתיק החל להתנהל בסדר דין מהיר, הגיש רבינוביץ' התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב שהוגשה ע"י נוז'נקו להחזר הסך של 10,000 ₪ ששילם לטענתו במזומן במסגרת ההסכם מיום 4 ביוני 2020.

בהחלטתי מיום 28 באוקטובר 2020 ניתנה לרבינוביץ' הרשות להתגונן והדיון בשני התיקים אוחד.

הדיון בפני

1. ביום 2 במאי 2022 התקיים בפניי דיון ההוכחות בתיק המאוחד.

לבקשת הצדדים ועל אף שהתיק נקבע גם לסיכומים בעל פה, סיכמו הצדדים בכתב.

1. רבינוביץ' העיד, בין היתר, כי הצדדים רכשו את הציוד יחד והתחילו לעבוד "חצי חצי בעסק" "פתחנו את העסק ולא על הסכם אלא כמו חברים"; כי נוז'נקו מעולם לא העביר לו את חלקו בגובה שליש מההכנסות כפי שסוכם ביניהם; כי ההסכם מיום 4 ביוני 2020 נכתב ע"י אחד בשם איגור, שכתב את ההסכם במשרדו של רבינוביץ'; שרבינוביץ' חתם על ההסכם האמור לאחר שהבין מה כתוב בו; שהציוד נרשם מראש ע"ש חברה השייכת לנוז'נקו היות שחשבון רבינוביץ' היה מעוקל והיו לו בעיות עם החשבון; אישר שלא יכול היה לקזז פחת בגין הציוד למרות שלטענתו חצי ממנו שייך לו; שתמיד שילם במזומן בהתאם לחשבון שהצדדים עשו כל שבוע, ושהיה לו פירוט של כל תשלום שביצע ע"ח הציוד אבל זרק אותו לאחר שהצדדים חתמו על ההסכם; הסביר כיצד התנהלה ההתחשבנות בין הצדדים (עמ' 11 לפרוטוקול); טען שלא החתים את נוז'נקו על כל תשלום שבוצע במזומן כי הם היו חברים; אישר שהוכרז לבקשתו כמוגבל באמצעים וכי ביקש וקיבל איחוד תיקים בהוצאה לפועל; טען שלקוחות שלו שילמו לנוז'נקו באשראי שכן הוא עצמו לא היה יכול להחזיק מכונת כרטיסי אשראי; כי הסכום שנקבע בהסכם מיום 4 ביוני 2020 נקבע ע"י נוז'נקו שעשה את החשבון; וכי היחסים התערערו בגלל שנוז'נקו החל לעסוק גם במכונאות, שהיה תחום העיסוק של רבינוביץ'.
2. נוז'נקו העיד, בין היתר, כי שילם שכירות בסך של 1,000 ₪ לחודש ולא קיבל קבלות על תשלומים אלה; כי לא התייעץ עם עו"ד טרם החתימה על ההסכם מיום 4 ביוני 2020 שכן התבייש להתייעץ בחינם ולא יכול היה לשלם בגין ייעוץ, ולכן המתין חמישה חודשים טרם הודעת הביטול; שלא התכוון לקיים את ההסכם שכן ההסכם היה פיקטיבי; שהוא זה שביקש מאיגור לכתוב את ההסכם כדי שיוכל לצאת משם, שכן רבינוביץ' לחץ עליו לחתום על הסכם כאמור; כי חתם על 31 המחאות לבקשת רבינוביץ' כי לא יכול היה לשלם את הסכום בפעם אחת; כי פתח מוסך אחר חודש לאחר העזיבה, במקום השייך לחבר "כמו אח" ללא תשלום דמי שכירות; ואישר שלא פנה למשטרה בשל הסחיטה, לטענתו משום שפחד והיה בלחץ.

סיכומי הצדדים

1. רבינוביץ' חזר בסיכומיו על הטענות שהעלה בתגובתו להתנגדות נוז'נקו ובבקשת הרשות להתגונן מטעמו כנגד תביעת נוז'נקו; טען שגם היום נוז'נקו לא מסדיר התנהלותו שכן ממשיך להתנהל בלי הסכמים, בלי רישומים ובלי הצהרות, גם במקום החדש בו הוא עובד; טען שנוז'נקו סתר את עצמו שעה שתחילה טען ששילם שכירות בסך של 1,000 ₪ לחודש ללא קבלות ולאחר מכן טען כי שילם באמצעות ביצוע עבודות ללקוחות רבינוביץ'; כי רבינוביץ' נתן גרסה אמינה באשר לאופן רכישת הציוד המשותף ואופן ביצוע התשלום ובעצם הפירוט יש כדי להראות שיש לו ידע רב בנושא הרכישות הסכומים, הזמנים והשמות, כך שברור שהציוד נרכש במשותף; כי איגור ערך את ההסכם לבקשת נוז'נקו והלה נמנע מהבאתו לעדות, בעוד שרבינוביץ' זימן את איגור אך הוא לא התייצב בנסיבות "תמוהות" (המרכאות במקור); כי העובדה שנמסרו 31 המחאות מעידה על גמירות דעת בקיום ההסכם; וכי העובדה שנוז'נקו החריש חמישה חודשים וביטל את ההמחאות יום לפני מועד הפרעון הראשון מעיד על כך שבהתאם להסכם שילם מחצית ערכו של הציוד לרבינוביץ', תוך גמירות דעת.
2. נוז'נקו טען בסיכומיו, בין היתר, כי מדובר בהסכם למראית עין ופיקטיבי ולכן בטל; כי גרסאותיו של רבינוביץ' בתצהירו ובעדותו מבולבלות, מתפתחות וסותרות; כי רק הסכם השכירות מגדיר את היחסים בין הצדדים, ואלה הוגדרו שם כיחסי שכירות בלבד וכי אין כל מסמך המגדיר יחסי שותפות; כי רק בחקירתו טען רבינוביץ' לפתע שמדובר בשותפות בחלקים שווים במוסך המשנה, אולם בהמשך אישר שאין לו חלק במוניטין ובלקוחותיו של נוז'נקו; שרבינוביץ' שינה את גרסתו מספר פעמים במהלך החקירה שעה שנשאל על חלוקת ההכנסות בפועל וכי בין היתר הציג גרסה שלא מתיישבת עם גרסאות קודמות; כי אין הגיון בגרסת השותפות בציוד בלבד, שעה שמחד נוז'נקו אינו משלם לו שכירות ומאידך הוא משלם לנוז'נקו אלפי שקלים בכל התחשבנות ואלה מגיעים לסך כולל של כ237,500 ₪, והכל תוך שיש לרבינוביץ' תיק איחוד בסך של 400,000 ₪; כי רבינוביץ' לא פירט כמה שילם בגין הציוד ולא הראה פירוט תשלומים על אף שלגישתו היה לו פירוט כזה; כי איגור זומן מטעם רבינוביץ' ולא התייצב כך שעניין זה צריך לעמוד לחובתו; כי הוא עצמו לא נשאל בחקירה לגבי הבעלות המשותפת בציוד הרשום על שמו ויש לזקוף זאת לחובת רבינוביץ; וכי אין בשליטתו הנטענת של רבינוביץ' בפירוט המכונות, מועדי התשלום וכיו"ב כדי להעיד על מאום, שכן כל המידע היה נגיש לו בתצהיר של נוז'נקו.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ושמעתי את הצדדים בעדותם בפניי, נחה דעתי שדין תביעת רבינוביץ להידחות במלואה, ודין תביעת נוז'נקו להתקבל במלואה.

נימוקיי להלן.

1. חוזה למראית עין הוא חוזה שקיימת בו אי-התאמה מכוונת בין הצהרות הרצון של הצדדים לבין רצונם האמיתי - בעוד שכלפי חוץ מסכימים ביניהם הצדדים על הסדר משפטי מסוים, כוונתם האמיתית שונה (גבריאלה שלו ואפי צמח, דיני חוזים (מהדורה רביעית, 2019) 301) (להלן – "ספרם של שלו וצמח").
2. סעיף 13 חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן – "חוק החוזים") קובע, כי "חוזה שנכרת למראית עין בלבד – בטל".

הסעיף קובע בטלות מעיקרא של חוזה שנכרת למראית עין ובהתאם קמה חובת ההשבה של מה שקיבל כל צד בהתאם לחוזה.

1. עם זאת, עניינו של סעיף 13 הוא בכוונתם המשותפת של שני הצדדים ולא בכוונת אחד מהם. מצב משפטי שבו מתכוון צד אחד להתקשר בחוזה ואילו הצד השני אינו מתכוון להתקשר בו אלא רק מצהיר על רצונו להתקשר, אינו מוסדר בסעיף 13, והסעיף מסדיר רק ניגוד בין כוונת שני הצדדים לבין הצהרת שניהם. כאשר קיים ניגוד בין כוונתו לבין הצהרתו של צד אחד בלבד אין מדובר בחוזה למראית עין ויחולו ההוראות הכלליות של החוק (ראה ספרם של שלו וצמח, בעמוד 304).
2. לכן, אין מקום לקבוע שמדובר בהסכם למראית עין עליו חל סעיף 13 לחוק החוזים, ויש לבחון את ההסכם בהתאם לדיני החוזים הכלליים.
3. כאמור, נוזנ'קו טוען כי ההסכם נכפה עליו, שכן רבינוביץ' לא איפשר לו להוציא את הציוד ואף החליף מנעול, וכי אולץ לחתום על ההסכם כתנאי לשחרור הציוד, לו נזקק לשם פתיחת עסק חדש.
4. סעיף 17(א) לחוק החוזים קובע, כי "מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה".
5. ככלל, כפיה אינה שוללת את חופש הרצון אולם ברור שבמקרה של כפיה, יש גם פגם ברצון. לכן, הבטלות של הסכם שנכרת בכפיה אינה מוחלטת, אלא שעומדת לצד הטוען כי נכפה הזכות להודיע על ביטולו.

ניתן לבטל חוזה מחמת כפיה רק כאשר הכפיה הופעלה על המתקשר לפני כריתת לפני כריתת החוזה וההתקשרות בחוזה הייתה בעקבותיה. מבחן הקשר הסיבתי בין הכפיה להתקשרות הוא מבחן סובייקטיבי והנטל להוכיחו מוטל על הטוען לו (ראה ספרם של שלו וצמח, עמודים 408-409).

1. בנסיבותיו של תיק זה, נחה דעתי שההתקשרות בהסכם הייתה בכפיה, ולכן עומדת לנוז'נקו הזכות לבטל את ההסכם.

כפי שיפורט להלן, אני קובעת כממצא עובדתי שהציוד נרכש ע"י נוז'נקו בלבד ולא היה לרבינוביץ' כל חלק בו, וכי נוז'נקו חתם על ההסכם שכן סבר שאין לו דרך אחרת להוציא את הציוד ממוסך המשנה, וזאת לאור סירובו של רבינוביץ' לאפשר לו לעשות כן, לרבות באמצעות החלפת מנעול.

1. שוכנעתי, כי הציוד נרכש ע"י נוז'נקו ועל ידו בלבד. נוז'נקו צירף העתקים של חשבוניות ע"ש החברה שבבעלותו "ברון טיירס" (להלן – "החברה"), שיקים המעידים על תשלום התמורה מחשבון החברה, דפי חשבון המפרטים הלוואות שקיבל וכן תנועות חשבון אחרות המעידות שהתשלום בגין הציוד, כאשר כל המסמכים מעידים על כך שהתשלומים בוצעו על ידי החברה בלבד, הן בשנת 2015 והן בשנת 2017.
2. מאידך, רבינוביץ' טען באופן כללי וסתמי כי התשלומים בגין חלקו הנטען בוצעו במזומן ושניהל רשימה של תשלומים במזומן אולם זרק אותה לאחר חתימת ההסכם מיום 4 ביוני 2020.

מעבר לכך שאין בגרסה זו כל הגיון עסקי, שעה שמחד נטען כי שולמו כספים רבים בגין הציוד ומאידך אין אפשרות לקזז פחת בגינו שכן אינו רשום ע"ש רבינוביץ', הרי שעדותו של רבינוביץ' לא הייתה אמינה עליי, ומקובלת עליי טענת נוז'נקו בסיכומיו, לפיה מדובר בגרסה מתפתחת, מתגלגלת, וכאמור - נטולת הגיון.

1. רבינוביץ' העלה בעדותו טענות חדשות שלא בא זכרן בתצהיר מטעמו, למשל הטענה כי היה שותף בחלקים שווים בכל העסק של נוז'נקו ולא רק בציוד, כפי שטען בתצהירו. מטענה זו חזר באופן חלקי בהמשך החקירה, עת טען שבעצם לא היה שותף בלקוחות ובמוניטין.

כן לא טען בתצהירו שעשה רישום של התשלומים במזומן שביצע לטענתו תמורת הציוד, וגם טענות אלה הועלו לראשונה בחקירה, תוך שנטען שהרשימה כבר נזרקה על ידו ושאף לא סיפר על כך לעורך דינו.

ככלל, עדותו של רבינוביץ' הייתה מבולבלת ולא סדורה, משתנה לפי הצורך ובהתאם לכיוון החקירה, וההסברים שנתן אינם מתיישבים עם הגיונם של דברים. לשם הדוגמה בלבד יצוין, שלמרות ששני הצדדים מנהלים עסקים, הסכים רבינוביץ', לגישתו, לשלם תמורת הציוד כנטען במזומן, לאפשר לנוז'נקו לרשום את הציוד רק ע"ש החברה שבבעלותו, כך שלמעשה יש לרבינוביץ' הוצאה עסקית שאינה מתועדת ואינה יכולה להיות מוכרת כהוצאה לצורך הכנסה בהעדר אפשרות לקזז פחת בגין המכונות. כך גם אין הגיון בטענה שלקוחות רבינוביץ' שילמו לנוז'נקו באמצעות כרטיסי אשראי, על אף שקיבלו מרבינוביץ' את החשבוניות, ורבינוביץ' לא הסביר כיצד דווחו החשבוניות לרשויות המס ומי נתן קבלה עבור הכספים שנטען שהתקבלו כאמור. גם נתוני תיק האיחוד כפי שהוצגו על ידו לא מתיישבים כלל עם היקף הכספים שלגישתו עברו בינו לבין נוז'נקו.

לאור כל האמור, אני סבורה שככלל, רב הנסתר בעדותו של רבינוביץ' על הנגלה, וגם מסיבה זו איני מקבלת אותה כמהימנה.

1. באשר להודעת הביטול והמועד בו ניתנה - נוז'נקו פירט את הרקע לחתימת ההסכם והסביר מדוע בחר לחתום עליו ומדוע ביטל אותו רק במועד בו ביטל. בעדותו בפניי, ובמיוחד כאשר העיד על נסיבות החתימה על ההסכם, נראה נוז'נקו מפוחד, לחוץ ושפת הגוף שלו הייתה מתגוננת. בכך יש כדי לתמוך בטענתו, לפיה בשלב שבו חתם על ההסכם, הוא סבר שאין לו ברירה אלא לעשות כן שכן אין לו עם מי להתייעץ, ומאידך ידע שהוא חייב לקבל את הציוד לידיו כדי שיוכל להמשיך להתפרנס, וידע שלא יוכל לעמוד בביצוע תשלום של עשרות אלפי שקלים בבת אחת.

לכן, ובשים לב להסבריו באשר לאפשרות ולעיתוי הפניה לעורך דין, איני מוצאת שיש לעיתוי הודעת הביטול כדי לעמוד לחובתו.

1. על מנת שלא ייצאו הדברים חסרים, אתייחס בקצרה לטענת רבינוביץ' לפיה התנהגותו של נוז'נקו מעידה על כוונתו לקיים את ההסכם.

איני מקבלת את הטענה שפריסה ל-31 המחאות ואי ביטול ההסכם עד סמוך לפני פרעון השיק הראשון, מבססים את כוונתו של נוז'נקו לקיים את ההסכם. הסבריו של נוז'נקו באשר לסיבה מדוע המתין חמישה חודשים לאחר חתימת ההסכם מיום 4 ביוני 2020, עד סמוך לפני פרעון השיק הראשון, לפני שפנה לעורך דין וביקש לבטל את ההסכם ואת השיקים, הייתה מקובלת עליי, אמינה ואיני מוצאת מדוע שלא לקבלה.

לכן, התרשמתי שנוז'נקו בחר בזמן אמת את האפשרות הסבירה יותר בנסיבות אלה מבחינתו, והיא לפרוס את התשלום שנכפה עליו לבצע, באופן שיוכל לעמוד בו ככל שיהיה בכך צורך, ואיני זוקפת את הדבר לחובתו. רק כאשר הגיע מועד פרעון השיק הראשון, ולאחר ששטח את העניין בפני חברו, לקח אותו הלה לב"כ נוז'נקו כאן, על מנת שייצגו בהליך, ורק אז הגיעה הודעת הביטול.

אי הבאת איגור לעדות

1. ההלכה הפסוקה קובעת, כי "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ראה לעניין זה ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית)בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פד"י מד(4) 595).
2. אמנם, נוז'נקו הודה שהוא זה שבפועל ביקש מאיגור לרשום את ההסכם, שכן איגור היה במוסך באותה עת ונוז'נקו לא כותב טוב בעברית. עם זאת, נוז'נקו טען שאיגור הוא לקוח אותו הכיר במוסך של רבינוביץ' ולא באדם מטעמו, והטענה לא נסתרה.
3. בפועל, רבינוביץ' הוא מי שזימן את איגור לעדות ובתחילת הדיון אף ביקש צו הבאה נגדו. עם זאת, ולמרות החלטתי לפיה ניתן יהיה לחזור על הבקשה לזימון נוסף של העד בתום הדיון, רבינוביץ לא ביקש זאת ולמעשה זנח את בקשתו לזימון העד ולמתן עדותו.
4. בנסיבות אלה, אני סבורה שהחזקה בדבר אי הבאת עד לעדות עומדת דווקא לחובת רבינוביץ'. עם זאת, וכפי שהובא בהרחבה לעיל, אני סבורה שנוז'נקו עמד בנטל המוטל עליו גם ללא עדותו של איגור, ואילו רבינוביץ' לא עמד בנטל המוטל עליו, גם ללא העדות כאמור.

לסיכום

• • • 1. תביעת נוז'נקו (תאד"מ 48509-10-21) מתקבלת במלואה.

התיק יוחזר ללשכת ההוצאה לפועל לשם ביצועו.

• • • 1. תביעת רבינוביץ (תאד"מ 45430-02-21) נדחית במלואה.
      2. רבינוביץ ישא בהוצאות נוז'נקו בגין ההליכים בתיק המאוחד בסך של 3,500 ₪.

סכום זה יתווסף לסכום ההוצאות בתיק ההוצאה לפועל שנפתח לביצוע תביעת נוז'נקו, וייגבה במסגרת ההליך שם.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ד אב תשפ"ב, 21 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.