ע"י ב"כ: עו"ד סירין זועבי בסול

1. לפנינו מונחת בקשת הנתבע לסילוק תביעתו של מר יוסף חטאב ( להלן: התובע) כנגדה, על הסף.

רקע כללי

2. התובע יליד 1954, נפגע בתאונה מיום 10.7.2006 אשר כתוצאה ממנה סבל משברים בחוליות הצוואר וע"ש ונותר משותק מהחזה ומטה. התובע אושפז עד ליום 2.4.2007 ( נספח 5 לכתב התביעה). בסמוך לתאונה עבד כשכיר בבניין.

3. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ולתובע נקבעו נכויות זמניות ונכות יציבה, כדלקמן:

נכות בשיעור של 100% מיום 9.10.2006 ועד ליום 30.6.2007,

נכות בשיעור של 100% מיום 7.7.2007 ועד ליום 31.3.2008,

בהמשך, בוועדה רפואית מיום 28.3.2008, נקבעה לתובע נכות יציבה בשיעור של 100% החל מיום 1.4.2008, בגין שיתוק מוחלט של פלג גוף תחתון.

4.         ביום 5.7.2007 הגיש התובע תביעה לתשלום קצבה מיוחדת (נספח 2 לכתב התביעה). תביעתו נבחנה ובהמלצת פקידת השיקום מטעם הנתבע הומלץ על תשלום קצבה מיוחדת לתובע "..ברמה של תלוי בזולת, רטרואקטיבית מיום שחרור מבי"ח דהיינו מ 2.4.2007" ( נספח 5 לכתב התביעה).

בהתאם להחלטת הנתבע מיום 21.11.2007 (מוצג ת/1) - החל מחודש אוקטובר 2007 שולמה לתובע קצבה חודשית על סך 4,752 ₪ .

5. בחלוף למעלה מעשור שנים, פנה התובע לנתבע באמצעות מכתב מיום 20.2.2020 וביקש "לבחון הזכאות לקצבה מיוחדת בכלל ברמה ד' עפ"י התקנות, בפרט.. את מועד היווצרות העילה ..." תוך שציין כי הוא זכאי לקצבה מיוחדת בדרגה ד' ממועד התאונה והיות שלטענתו, זכאותו זו נבחנה בעבר ביקש "לחזור ולבחון אותה בשנית".

כבר כאן יש לציין כי פנייתו של התובע לא כללה נימוק לפיו ניתן להתרשם כי חל שינוי במצבו אשר בעטיו פונה בבקשה לבחינת שינוי בזכאותו לקצבה מיוחדת, אלא שפנייתו "שותקת" בעניין מצבו התפקודי נכון למועד הפנייה וכל שביקש הוא לבחון שוב את זכאותו לקצבה מיוחדת בדרגה ד' נכון למועד היווצרות העילה (כלומר נכון לשנת 2007).

6. הנתבע בדק את פנייתו של התובע וכך השיב במכתב מיום 18.1.2021 (נספח 7 לכתב התביעה):

" ...ערכנו מספר בדיקות בכדי לבחון את הטענה שלך לזכאות מרשך לרמה ד'.

1. במכתך טענת כי למרשך זכות מהותית לקצבה מיוחדת.

מר יוסף מטופל במחלקתנו החל מיום 05.07.2007 מקבל קצבה מיוחדת החל מיום 02.04.2007.

...

2. לטענתך, מרשך זכאי לקצבה מיוחדת ברמה ד' החל ממועד התאונה.

ערכנו בדיקה חוזרת בכדי לבדוק טיעון זה ומצאנו כי:

• על פי דו"ח הוועדה הרפואית מיום 28.03.2008, לתובע יש חולשה קלה בידיים, ושיתוק מלא ברגליים ובסוגרים ועל כן, בהסתמך על דו"ח וועדה זו, ולפי הערכת רופא המוסד מיום 15.10.2007, נקבע כי הוא נזקק לעזרה בתחומים השונים של תפקודי היום יום ברמה של תלוי בזולת (ולא ברמה של סיעודי).
• כידוע, התובע נוהג ברכב מותאם ולא נראית מגבלה בתחום האכילה, או בתחום הרחצה או בתחום הניידות בתוך הבית, המצדיקים עזרה ברמה של – תלוי בזולת ד' – סיעודי.

על כן, הקביעה ברמה של רמה ג' – כפי שנקבעה בשנת 2007 – בעינה עומדת ותואמת למצבו.

תשובה זו באה בעקבות מספר בחינות שערכנו עם רופא המוסד והתשובה הסופית הינה בהסתמך על התייעצות אחרונה עם הרופא מיום 13.11.2020.

על כן, איננו מוצאים הצדקה רפואית לשינוי הרמה של התלות בזולת לביצוע פעולות היום יום אשר נקבעה מאז 15.10.2007.

ראוי לציין כי יזמתי שיחה עם מר יוסף בכדי לבדוק אם יש ברשותו מסמכים רפואיים אשר מעידים על החמרה או כל שינוי רפואי עם השלכות תפקודיות מסר כי אין שינוי במצבו, ואין ברשותו מסמכים רפואיים חדשים הקשורים בסוגיה זו...".

7. לנוכח תשובת הנתבע, כאמור, עתר התובע בתביעה לבית הדין זה. תביעתו של התובע הוגשה ביום 24.2.2021. במסגרת תביעתו, מבקש התובע לקבוע כי הוא זכאי לגמלה מיוחדת לפי תקנה 10(ד) לתקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקצבה מיוחדת לנכים) התשכ"ה – 1965 (להלן: התקנות) ולהורות לנתבע לשלם את הקצבה גם רטרואקטיבית והחל ממועד התאונה או ממועד היווצרות העילה בהתאם לדרגת הסיוע כמפורט בסעיף 10(ד) לתקנות.

8. לאחר שהוגשה תביעתו של התובע כאמור, פנה הנתבע בבקשה הנדונה (ולחילופין, כתב הגנה) וטען כי הוגשה בחלוף שנים ארוכות מן המועד הקבוע בתקנות.

עיקר טענות הצדדים ביחס להתיישנות ההליך 

9. הנתבע טוען כי יש לדחות את תביעתו של התובע לנוכח מועד הגשתה. להלן עיקרי נימוקיו:

1. תביעתו של התובע לתשלום קצבה מיוחדת לנפגע בעבודה הוגשה ביום 5.7.2007 ולאחר שזו נבחנה, נמסרה לתובע החלטת הנתבע - מיום 21.11.2007. מאז ועד הגשת תביעתו של התובע לבית הדין חלפו מעל 13 שנים, כך שהתביעה הוגשה בחריגה מהמועד הקבוע בתקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל – 1969 (להלן: תקנות מועדים).
2. תביעתו של התובע לבית הדין הוגשה ללא שבאה עמה בקשה להארכת מועד המפרטת את הטעמים המיוחדים שבגינה הוגשה באיחור. כך גם לא העלה התובע כל טענה למניעות אובייקטיבית שלא אפשרה לו להגישה תוך פרק הזמן שנקצב לכך.
3. במעמד הדיון חידד הנתבע כי עילת התביעה נוצרה לכל המאוחר בשנת 2007 ולעניין הפרשנות שיש לתת ללשון תקנה 10(ד) או 10(ג) לתקנות והבהיר כך:"...התובע נתפס בתביעה שלו לטרמינולוגיה, אבל חשוב להבהיר שהטרמינולוגיה בה השתמש המוסד לביטוח לאומי בשנת 2007, שונתה בשנת 2010. דרגה א', לפי תקנה 10, שהיא עזרה בפעולות היום יום בטפסים של 2007 הייתה מוגבל ובטפסים של 2010 נרשם סיוע קל. תקנה 10(ב) בטפסים של 2007 צוין מוגבל מאוד, ובטפסים של 2010 צוין סיוע בינוני. לגבי דרגה 10(ג) שהיא מושא המחלוקת כאן. בשנת 2007 צוין תלוי בזולת ובשנת 2010 זה שונה לסיוע מרובה. ודרגה ד' שהיא תלוי לחלוטין בעזרה לזולת בביצוע פעולות יום יום, בטפסים של 2007 רואים שרשום סיעודי, ובטפסים של 2010 רשום תלוי בזולת. אם נסתכל במסמך התפקודי שעליו מצביע חברי, מסמך מ-15/10/2007 שם התובע קיבל תלוי בזולת שזה בדיוק סיוע מרובה שזה דרגה 10ג', השינוי בטרמינולוגיה נבע מחוק ההסדרים. החלטת הנתבע גם אז שהתובע זכאי לדרגה ג' נתמכת במסמכים רפואיים ממחלקת השיקום הנוירולוגי מיום 21/02/2007 וממכתב של השחרור מבית החולים החתום על ידי ד"ר בורמן מנהל המחלקה שזה גם היה בשנת 2007. לכן, הנתבע לגופו של עניין יטען שהתובע קיבל את הדרגה שניתנה לו. הנתבע מבקש לדחות את התביעה על הסף מחמת אי עמידה במועדים ולתקנה 12 אין רלוונטיות כאן כי העילה נוצרה לכל המאוחר בשנת 2007".
4. כמו כן, טוען הנתבע כי סיכויי התביעה אינם גבוהים ובעניין זה מפנה לטענות הגנתו שם, מציין בין היתר כי בהתאם למסמכים הרפואיים מזמן אמת התובע אינו עונה להגדרת "תלוי לחלוטין" בהתאם להוראות סעיף 10(ד) לתקנות.
5. עוד מוסיף וטוען כי התביעה עוסקת בתשלום קצבה מיוחדת לנכה שנכותו נובעת מפגיעה בעבודה אשר זקוק לעזרה בביצוע פעולות היום יום . משכך, מצופה שהתובע יפעל במהירות המתבקשת לקבלת הקצבה במלואה.
6. זאת ועוד, ככל שתחול החמרה במצבו של התובע הרי שהוא רשאי להגיש תביעה מתאימה להיבדק מחדש לצורך בחינת זכאותו לקצבה מיוחדת בדרגה ד'.
7. בכתב הגנתו ובמעמד הדיון הוסיף הנתבע וטען כי בשנת 2021 עניינו נבחן שוב וההחלטה אושררה, אולם אין בכך כדי להקנות לתובע זכות להגיש תביעה לבית הדין על ההחלטה משנת 2007, "אחרת זה ירוקן מתוכן את כל כללי ההתיישנות וכל המבוטחים יוכלו לפנות בחלוף זמן ולשאול את הנתבע אם החלטה שניתנה בתביעתם הייתה נכונה או לא נכונה ואז להגיש תביעות על תשובה שמאשרת החלטה קודמת" .

בסיכומו של דבר סיכם הנתבע כי "ככל שיגיש כעת תביעה חדשה, הרי במידה ויש החמרה, ייבדק עניינו לגופו".

10. התובע סבור כי יש לדחות את הבקשה על הסף ובוודאי שלא לקבלה בטרם יתקיים הליך הוכחות. כך מנמק:

1. אכן החלטה בתביעה לקצבה מיוחדת התקבלה ביום 15.10.2007 אך במסגרת פנייתו של התובע לנתבע מיום 20.2.2020 התבקש הנתבע לבחון בשנית את שיעור הזכות של התובע לקצבה מיוחדת לעתיד ולמפרע.
2. התובע מפנה לתקנה 12 לתקנות וטוען כי על בחינה של קצבה מיוחדת לא חלים כללי ההתיישנות הרגילים שכן נקבע בתקנות כי אם "...אושרה הגדלת שיעור הקצבה כאמור – תחול ההגדלה למפרע מהיום שבו נוצרה העילה להגדלת שעור הקצבה" וטוען כי הנתבע בהחלטתו מיום 18.1.2021 מצא לאשרר את החלטתו משנת 2007 וזאת ללא שבדק את התובע כאשר תשובתו הסופית של הנתבע היתה בהסתמך על התייעצות אחרונה עם רופא מיום 13.11.2020. ומכאן – טוען התובע כי התביעה לבית הדין הוגשה כנגד החלטת הנתבע מיום 18.1.2021 – מדובר בהחלטה חדשה. כך שהתביעה לא הוגשה בשיהוי.
3. מעבר לאמור מוסיף התובע ומפנה לטיעוניו בכתב תביעתו (סעיף 9 ד' לתגובתו) ולכך שהלכה למעשה עוד בשנת 2007 אושרה לתובע קצבה מיוחדת בדרגה ד' אלא שלטענתו הנתבע "המציא דרגה ד' אותה הוא מכנה "סיעודי"/"מרותק למיטה" – בניגוד לתקנות.
4. במעמד הדיון התבקש התובע על ידי בית הדין, להתייחס לנטען בתגובתו לבקשה זו בעניין תקנה 12 לתקנות (כפי שמוזכרת בסעיף 4 לתגובה) ולהשיב לשאלה מתי נוצרה העילה להגדלת שיעור הקצבה. התובע טען כי עילת התביעה נוצרה בשנת 2006 ולפרשנותו, על בסיס אותה הערכה תפקודית שבוצעה לתובע עוד אז יש לקבוע כי הוא זכאי לדרגה ד'. כך השיב:

"אני משיב כי העילה נוצרה בשנת 2006. יש לי מסמך בתיק השיקום שבחנו את הפניה שלנו בחודש 01/21 עם רופא המוסד, ומצאו לאשרר את אותה החלטה מ-2007. אנחנו למעשה טוענים שעל בסיס אותה הערכה תפקודית משנת 2007, שאנחנו לא משנים פסיק בהערכה תפקודית הזו, הקביעה כאן למעשה היא שמגיע לו דרגה ד' ואת זה ניסינו לשכנע את המוסד. אם אנחנו צודקים בטענה שלנו, ויש כאן בעיה של יישום של התקנות ושבהתאם לקביעה של הרופא משנת 2007 מדובר באדם שמגיע לו דרגה ד' מבחינה מהותית. הרי זה דומה למישהו שאושרה לו קצבת נכות כללית מלאה ובטעות הזינו במערכת משהו אחר, אנחנו לא מנסים לשנות את ההחלטה, אנחנו מנסים להסביר למה ההחלטה כפי שהיא המשמעות שלה היא דרגה ד' ולכן אם המוסד היה זה שטעה בפרשנות של התקנות הרי שלכל הפחות כלל ההתיישנות הוא 7 שנים מהמועד שהתובע או בא כוחו גילו את המסמך הזה. אני חוזר למכתב יידוע על ההחלטה מ-2007, מדובר במכתב שלא מציין את דרגת הזכאות, לא מציין שמדובר בדרגה ג' מתוך 4 דרגות. לא מצרפים אליו את אותו מסמך תפקודי שהוא לכאורה מסמך פנימי של ביטוח לאומי וגם לא את המלצת פקידת השיקום. ולכן, מבוטח שלא בקיא ברזי הקצבה המיוחדת, כפי שאפילו פקידי שיקום לא היו בקיאים בפרטים של הקצבה הזו לאורך השנים, הרי שהתובע כלל לא יודע ולא יכול לדעת שאולי מגיע לו דרגה גבוהה יותר לאורך כל השנים הללו. זו הטענה שלנו. אני מגיש מסמך יידוע על ההחלטה שקיבלתי במסגרת תיק השיקום משנת 2007".

דיון והכרעה 

11.       לאחר שבחנו את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגענו למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, וכפועל יוצא דין התביעה להידחות על הסף לנוכח מועד הגשתה. זאת, על בסיס הנימוקים אשר יפורטו להלן.

12. הוראות החוק הרלוונטיות לעניינו אליהן מפנה התובע בתביעתו הן תקנה 10 (ג) ו-(ד). להלן לשון תקנה 10 לתקנות שעניינה "קיצבה מיוחדת להחזקה אישית":

"10.   (א)  נכה, שעקב נכותו זקוק לעזרה בביצוע פעולות יום יום, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל-20% מהקיצבה המיוחדת המקסימלית.

(ב)  נכה, שעקב נכותו תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היום יום, או זקוק להשגחה או להסעות שלא בתחבורה ציבורית במידה רבה, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל-40% מהקיצבה המיוחדת המקסימלית.

(ג)   נכה, שעקב נכותו תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע כל פעולות היום יום או הזקוק להשגחה מתמדת או הזקוק בקביעות להסעות שלא בתחבורה ציבורית, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל-60% מהקיצבה המיוחדת המקסימלית.

(ד)  נכה שעקב נכותו תלוי לחלוטין בעזרת הזולת בביצוע כל פעולות היום יום זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה לקיצבה המיוחדת המקסימלית.

(ה)  היזקקות להסעה מיוחדת לא תובא בחשבון לגבי נכה המקבל קיצבה להחזקת רכב.

(ו)   לענין תקנה זו ותקנות 10א, 10ב, 10ג, 10ד ו-10ה –

(1)   "נכה" – נכה עבודה שהוראות סעיף 69(א) לחוק חלות עליו;

(2)   "פעולות יום יום" – לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות עצמית בבית והקשור בהן;

(3)   "השגחה" – השגחה ופיקוח על הנכה למניעת נזק או סכנה לעצמו או לאחרים;

(4)   "קיצבה מיוחדת מקסימלית" – כמשמעותה בסעיף 69(א) לחוק".

בנוסף, מפנה התובע לתקנה 12 לתקנות שעניינה "תביעה להגדלת הקיצבה המיוחדת". הקובעת כך:

" תביעה להגדלת שיעור הקיצבה המיוחדת לא תוגש אלא כתום ששה חדשים מהמועד שבו אושרה הקיצבה או חל שינוי בה. אושרה הגדלת שיעור הקיצבה כאמור - תחול ההגדלה למפרע מהיום שבו נוצרה העילה להגדלת שיעור הקיצבה".

13. באשר לתכליתה העיקרית של הקצבה המיוחדת לפי תקנה 10 ניתן ללמוד מהנפסק בע"ע (ארצי) 40779-05-17‏ ‏ אריה בגו - שירותי בריאות כללית [פורסם בנבו], מיום 15.5.2020:

"ואנו סבורים כי תכלית עיקרית (גם אם לא בלעדית) של הקצבה המיוחדת על פי תקנה 10 הוא מימון טיפול סיעודי כללי לנפגע עבודה, ...בכל הנוגע לקצבה מיוחדת המשולמת לפי תקנה 10, הרי נוכח המבחנים לקביעת שיעור הקצבה, כך ששיעור הקצבה עולה ככל שמידת התלות של נפגע העבודה בזולת בביצוע פעולות היום יום היא גבוהה יותר מתחייבת המסקנה כי תכלית עיקרית של הקצבה המיוחדת היא לממן לנפגע עבודה את הסיוע הנדרש לו בביצוע פעולות היום יום, עת בדרך כלל הסיוע ניתן על ידי עובד סיעודי המסייע לו בביצוע פעולות אלה. אכן, על פי תקנות 10(ב) ו- 10(ג) נפגע עבודה עשוי להיות זכאי לקצבה מיוחדת בשל כך שהוא נזקק במידה רבה או בקביעות להסעות שלא בתחבורה ציבורית. כמו כן, על פי תקנה 10ד נפגע עבודה עשוי להיות זכאי לקצבה מיוחדת לכיסוי הוצאות הדרושות לשיקום מקצועי או לשמירת עיסוקו. אולם אין בכך שלקצבה המיוחדת מספר תכליות, וכי הקצבה המיוחדת משתלמת גם לנפגע עבודה שאינו סיעודי על פי המבחנים שנקבעו בתקנות, כדי לשלול את מהותה ותכליתה העיקרית של קצבה מיוחדת המשתלמת על פי תקנה 10 - מימון הסיוע הדרוש לנפגע עבודה לצורך ביצוע פעולות יום יום – באותם מקרים שבהם היא משולמת לנפגע עבודה הנזקק לעזרה בביצוע פעולות היום יום. ..

...אולם, לטעמנו, העובדה שהזכאות לא נשללת מנפגע עבודה גם אם הוא שוהה במוסד, אין בה כדי לשלול את המסקנה כי תכליתה העיקרית (גם אם לא הבלעדית) של הקצבה המיוחדת על פי סעיף 10 היא לממן את הטיפול הסיעודי הנדרש לנפגע עבודה, ולצורך החזקת רכב משולם לנפגע עבודה סכום נוסף, ככל שהוא אינו זכאי לגמלת ניידות".

( הדגשה אינה במקור)

14. הנתבע, מפנה לתקנה 1(ב) לתקנות מועדים, וטוען כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות. להלן לשון התקנה:

"1.    (א)  תובענה נגד המוסד תוגש לבית הדין לעבודה לכל המוקדם בתום שלושים יום מהיום שבו הוגשה התביעה למוסד עצמו, זולת אם נתן המוסד החלטה בתביעה לפני תום המועד האמור.

(ב)  החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שניים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר".

אשר לאמות המידה להארכת המועד – ראו בעב"ל 59462-12-15 מוניקה מאלו – המוסד לביטוח לאומי, [ פורסם בנבו ] מיום 24.8.2018 , ובעב"ל (ארצי) 22442-02-19 מאירוב – המוסד לביטוח לאומי, [ פורסם בנבו ],מיום 17.2.2020.

15. ולעניינו - ראשית, יש לציין כי התביעה לבית הדין הוגשה לאחר למעלה מ- 13 שנה ממועד היווצרות העילה - כלומר , למעלה מ-12 חודשים מהמועד בו ניתנה ההחלטה על ידי הנתבע - וללא שהוגשה מטעם התובע בקשה להארכת מועד עם הגשת תביעתו. כך גם התובע לא נימק את האיחור עצמו בהגשת התביעה בחלוף המועד הקבוע בתקנות מועדים להגשת תובענות בכל נימוק ממשי.

על כן, משאין בפנינו בקשה להארכת מועד, במסגרתה היינו נדרשים לבחון את אמות המידה אשר נקבעו בפסיקה לצורך יישום הסמכות בסוגיית הארכת מועד להגשת תובענות,(נהפוך הוא, כפי שנפרט בהמשך התובע מבקש לראות בפנייתו לנתבע משנת 2020 כתביעה חדשה – להגדלת קצבה מיוחדת) - איננו נדרשים במסגרת פסק דין זה, לסוגיית הסמכות שיש לבית דין זה להאריך מועד להגשת תביעה כגון זו שהוגשה. ומכאן, לא מצאנו לנכון להידרש להכרעה בנושא הפרשני עליו מתבססת תביעתו של התובע וסיכויי תביעתו.

16. שנית, לגופה של הבקשה - במישור הפרוצדוראלי, טוען התובע בשני היבטים: בהיבט הראשון מפנה לתקנה 12 לתקנות ומנסה לטעון כי למעשה תביעתו כעת היא "להגדלת קצבה". ובהיבט השני, טוען כי עצם העובדה שהנתבע בחן את זכאותו של התובע בשנית ואישרר החלטתו משנת 2007, וזאת בהחלטה מיום 18.1.2021 – הרי שעסקינן "בהחלטה חדשה", כך שהתביעה לא הוגשה בשיהוי.

17. בהיבט הראשון, בנוגע להפנייתו של התובע לתקנה 12 לתקנות שעניינה ב"הגדלת הקיצבה המיוחדת" - במעמד הדיון הבהיר התובע כי עוד בשנת 2006 נוצרה העילה להגדלת שעור הקצבה (עמוד 1 לפרוטוקול שורה 13).

משכך, אנו מתקשים לקבל את עמדת התובע אשר מבקש לראות בפנייתו מחודש פברואר 2020 כ"תביעה להגדלת קצבה מיוחדת" כאשר התנאי הרלוונטי בנסיבות תיק זה להגשת תביעה מעין זו הוא "שינוי" שחל בקיצבה שאושרה. לא כך בענייננו, עת מבהיר התובע במעמד הדיון כי מועד היווצרות העילה היה בשנת 2006 ואינו טוען לשינוי כלשהו. כלומר, כאן מבקש התובע מהנתבע לשוב ולבחון את החלטתו משנת 2007 ובנוגע לעילה שנוצרה בשנת 2006.

כלומר, אין עסקינן במצב דברים בו פנה התובע לברור זכאותו לקצבה מיוחדת ברמה ד' כאשר ברקע שינוי במצבו - שאז, ניתן היה לראות בפנייתו זו כ"תביעה להגדלת קצבה מיחדת", ונראה שחלף המועד להגשת השגה על החלטת הנתבע הנוגעת לעילה שנוצרה בשנת 2006.

מכאן, שהתובע כלל לא ענה לנסיבות המוגדרות בתקנה 12 לתקנות מכוחן היה זכאי להגיש תביעה להגדלת שיעור קצבה באופן שהגיש ומשכך, אין לראות בניסיונו לפנות לנתבע לבחון בשנית את זכאותו לקצבה מיוחדת בהתאם לתקנה 10(ד) לתקנות כ"תביעה להגדלת קצבה מיוחדת", לא כל שכן כאשר מעיון במכתב במסגרתו פנה ביום 20.2.2020 לנתבע כלל לא פירט כל טעם ענייני להגדלת קיצבה.

18. בהיבט השני, טועה התובע בהתייחסו למענה שקיבל במכתב מטעם הנתבע מיום 18.1.2021 כ"החלטה חדשה". טענה זו אינה אלא ניסיון לפרשנות מתחכמת, והיא אינה יכולה להתקבל עת שמועד היווצרות העילה לא השתנה וכפי שקבענו לעיל, אין לראות בפנייתו של התובע במיום 20.2.2020 כ"תביעה להגדלת קצבה מיוחדת" שבסיומה התקבלה "החלטה".

כלומר, אין לראות במענה למכתב הבוחן את פנייתו של התובע על סמך ממצאי תפקודו משנת 2006 ככזה שיש בו כדי ליצור "עילה חדשה". שכן, מצבו של התובע לא השתנה ולא הונחו, עד כה, ממצאים המלמדים על החמרת מצבו.

צודק הנתבע כאשר טוען כי אישרור החלטתו בשנת 2021 אין בה כדי להקנות לתובע זכות להגיש תביעה לבית הדין על ההחלטה משנת 2007, ואנו מסכימים עם גישתו לפיה קבלת גישת התובע תרוקן מתוכן את כללי ההתיישנות מה שעלול לגרום לכך שכלל המבוטחים "...יוכלו לפנות בחלוף זמן ולשאול את הנתבע אם החלטה שניתנה בתביעתם הייתה נכונה או לא נכונה ואז להגיש תביעות על תשובה שמאשרת החלטה קודמת" ולמעשה לפתוח את ההליך מחדש.

19.          מכל הטעמים דלעיל – ולאחר שעיינו בפסיקה שצירף התובע לתגובתו לגביה איננו סבורים כי תואמת את נסיבות תיק זה בהן לא עמד התובע במשוכה הראשונית הנוגעת למועד הגשת התביעה - אנו קובעים, כי התביעה לבית הדין הוגשה לאחר למעלה משלוש עשרה שנים מאז היווצרות העילה. לפיכך, מוצדקת ומבוססת טענת הנתבע ולפיה המדובר בתביעה שהוגשה בחלוף המועד הקבוע בתקנות להגשתה.

20. למעשה מן הדרוש אף נוסיף ונציין כי אין בדחיית תביעה זו כדי "לסתום את הגולל" מפני האפשרות העומדת לתובע והיא לפנות לנתבע בתביעה חדשה ובהתאם לכללים הקבועים בתקנות.

סוף דבר 

21. התביעה נדחית.

22. אשר להוצאות ההליך, ולא בלי לבטים, החלטנו כי כל צד יישא בהוצאותיו.

23. לכל אחד מן הצדדים הזכות לערער על פסק הדין בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מן המועד שפסק הדין יומצא לו.

ניתן היום, כ"ב בטבת תשפ"ב (26 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.