1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון, מיום 4.2.21 (בת.א 14363-02-20, כב' השופטת כ. בן אליעזר), אשר קבע כי בתביעה שעניינה פירוק שיתוף במקרקעין יוגשו סיכומים בכתב.

2. לטענת המבקש, שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי על הצדדים להגיש סיכומים בכתב, ולא הורה- כך לטענת המבקש- על קיומו של הליך "סדור ותקין", כדבריו, הכולל הגשת ראיות, תצהירים וקיום ישיבת הוכחות.

3. דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתגובה, בשל כל אחד מאלה:

הבקשה הוגשה בשיהוי כאשר, כיום, מדובר ב"מעשה עשוי", לפיו כבר הוגשו הסיכומים בכתב. ודוק, ההחלטה ניתנה ביום 4.2.21, בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 24.2.21, בעוד שאת הסיכומים היה על הצדדים להגיש במועדים: 10.2.21 ו- 17.2.21, ולא ראיתי כי הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, או כי ביצוע ההחלטה עוכב.

לא זו אף זאת, בית המשפט קמא, להבנתי, לא קבע עדיין כי אין צורך בהגשת ראיות ושמיעת הוכחות, אלא קבע כי לאחר הגשת הסיכומים יינתנו "החלטה" או "פסק דין" (ביהמ"ש חוזר על כך גם בהחלטות מאוחרות יותר, מיום 9.2.21 ומיום 17.2.21). משמע, המבקש עדיין יכול לטעון בסיכומיו כי בתביעה ספציפית זאת יש לקיים הליך הוכחות, אף שבחלק גדול מהתביעות לפירוק שיתוף, אין צורך בכך. הכל על פי נסיבותיה של כל תביעה ותביעה.

ומכל מקום, בהתאם לסעיף 1(4) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) תשס"ט- 2009, לא תינתן רשות ערעור על החלטה "בעניין שלבי הדיון בהליך", זו משמעות ההחלטה נושא הבר"ע שבפני.

4. בשל כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

משלא נדרשה תשובה , אין צו להוצאות.

העירבון שהופקד, יוחזר למפקיד ע"פ פרטים שימסור במזכירות.

ניתנה היום, כ"ג אדר תשפ"א, 07 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.