22 יולי 2021

1. לפניי ערעור על החלטת ועדה לעררים (אי כושר) מיום 8.12.20 אשר קבעה למערער דרגת אי-כושר בשיעור 65% מיום 1.6.19 (להלן: "ועדת אי כושר"), זאת לאחר שהתכנסה בעקבות פסק הדין שניתן בעניינו בב"ל 11057-04-20 (להלן: "פסק הדין המחזיר").

רקע וטענות הצדדים בתמצית

2. המערער, יליד 1952, סובל ממספר ליקויים רפואיים והגיש תביעה לקצבת נכות כללית.

3. למערער נקבעה נכות רפואית משוקללת יציבה בשיעור 59% הכוללת, בין היתר, 40% בגין הגבלה בעמוד שדרה מותני.

4. בעקבות ערר המערער, הוועדה התכנסה ביום 12.2.20 וקבעה למערער דרגת אי-כושר בשיעור 65%.

5. המערער לא השלים עם תוצאה זו והגיש ערעור לבית דין זה.

ביום 15.9.20 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת המשיב להשיב את עניינו של המערער לוועדה. פסק הדין המחזיר הורה לוועדה לשקול בשנית קביעתה "תוך התייחסות מפורטת לכל הליקויים הרפואיים אשר נקבעו למערער ולהשפעתם המצטברת על כושר עבודתו", כמו גם "לנסיבותיו האישיות של המערער."

6. ועדת אי כושר, כאמור, התכנסה בשנית ושבה ודחתה את ערר המערער תוך שהיא קובעת, כי דרגת אי הכושר של המערער הינה בשיעור של 65% ומכאן הערעור.

7. לטענת המערער, הוועדה שגתה הואיל והציעה לו עבודות הכרוכות בישיבה ממושכת ועמידה לסירוגין בעוד שהנכות בעמוד השדרה המותני הינה בשיעור גבוה ותפקודי ומונע ממנו כל אפשרות לעבוד. לטענתו, ועדת אי כושר לא מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר שכן הוועדה לא דנה בקושי שלו למצוא עבודה והחלטתה אינה מנומקת.

כמו כן, המערער עומד על החלפת הרכב הוועדה שכן ההרכב הנוכחי נעול בדעתו.

8. לטענת המשיב, דין הערעור להידחות היות ואין הוא אוחז טעמים המצביעים על פגם משפטי בהחלטת וועדת אי כושר שכן הוועדה קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר.

הוועדה לקחה בחשבון את נתוניו האישיים של המערער וביניהם גילו וניסיונו התעסוקתי ובין השאר העובדה שהמערער עבד בעבר בחברת טלכל בהקלדת נתונים.

כמו כן לאור גובה דרגת אי הכושר - 65%, מדובר בהשתלבות בעבודה בהיקף מצומצם ותוך התחשבות במגבלה התפקודית.

לטענת המשיב, טענות המערער הן כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה ומסיבה זו, אל לו לבית הדין להתערב בהחלטת הוועדה.

דיון והכרעה –

9. לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

10. בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") בית הדין מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדות לעררים (אי כושר), בשאלות משפטיות בלבד.

11. בהקשר זה נקבע, כי הואיל והוועדה לעררים (אי כושר), להבדיל מוועדה רפואית לעררים, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה, רשאי בית הדין להתערב בהחלטתה, אך ורק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60, להלן: "עניין עטיה").

כך גם נפסק, כי קביעת דרגת אי הכושר מסורה לוועדה המיומנת לכך ואין בית הדין מחליף את שיקול דעתה של הוועדה בשיקול דעתו אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פני ההחלטה.

12. עיון בפרוטוקול ועדת אי כושר מעלה, כי טענות המערער נרשמו מפיו ומפי באת-כוחו כדלקמן:

"עו"ד: הוא בן 69 סובל ממחלה אורתופדית גב תחתון והקרנה לרגליים. קיבל נכות 40% רק על זה.

משפיע על כל התנועות שלו במהלך היום. בבוקר שעתיים עד שמתעורר. הוא מתעורר הרבה פעמים בלילה. לוקח כדורים חזקים שעושים לו תשישות, במהלך היום הוא לוקח כדורים ונח. הוועדה הציעה לו עבודות שלא מתאימות לו. הוא עבד בסאונד שנים רבות, ניסה לעבוד כנהג אישית של שירות ולא הצליח. גם שירות לקוחות לא הצליח. הישיבה גומרת אותו, העבודות שהוצעו הן בישיבה והוא לא יכול לעבוד בישיבה. הוא סובל מנימול ברגליים והגבלה בצוואר ועם הגיל שלו אנחנו סבורים שיש לקבוע לו דרגת אי כושר מלאה.

מערער: לוקח טרדמקס ופרוקסט בהתקף לפני שבועיים. טרדמקס על בסיס יום יומי.

כרגע לא נוהג שנה ולא יוצא מהבית. הבן שלי הביא אותי. אני לא יכול לנעול נעליים. יש לי רישיון אבל יש לי קושי לנהוג. אני כל יום מהמיטה לסלון. בבית כל הזמן.

עו"ד: הוא עבר כמה ניתוחים אורולוגיים ובסוף כריתת הערמונית."

הוועדה ערכה דיון וסיכמה כדלקמן:

"הוועדה עיינה בפסק הדין מיום 15.9.2020 בפרוטוקול הרפואי מיום 28.11.2019 שבה נקבעה נכות בשיעור 10% בגין דחיפות במתן שתן אולנריס ימין 5% ע"ש מותני 40% שבר עצם הבריח 5% עמוד שדרה 10% רדיקולופתיה קלה ע"ש מותני 10% והאזינה למערער ולבאת כוחו קשב רב.

על פי הליקויים הרפואיים הנ"ל, מוגבל בהליכה ממושכת, כיפופים חוזרים ו/או ממושכים של הגב התחתון בהרמת משא כבד וכן זקוק לנגישות לשירותים.

לדעת הוועדה על פי מכלול ליקויו כשיר לעבודה שרובה בישיבה וכן עמידה לסירוגין, כשיר לעבוד בעבודה כגון סקרים טלפונים, מוקדן, נציג שירות, הודעות גם מביתו כפי שעבד בחברת טלכלל בשנת 2017 בהקלדת נתונים וכל זאת בהיקף שנקבע בדרג 1.

לפיכך הוועדה דוחה את הערר"

[ההדגשה אינה במקור].

עולה אפוא, כי על יסוד הליקויים מהם סובל המערער ובניגוד לטענת המערער, פירטה ועדת אי כושר את סוגי העבודות שהמערער מסוגל לבצע חרף הליקויים, תוך התייחסות לנסיבותיו האישיות לרבות ניסיונו התעסוקתי. אוסיף עוד, כי כבר נפסק, כי אין זו מחובת הוועדה להתייחס ליכולת המעשית של המערער או לסיכוייו למצוא עבודה [ראו למשל בר"ע 6004-06-12 עזריאל זהבי - המוסד לביטוח לאומי (8.8.12)].

מכאן, כי לא ניתן לומר כי נפל פגם בקביעה זו לא כל שכן פגם בלתי סביר באופן קיצוני המצדיק ביטול ההחלטה.

13. כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה לדיון מחודש בעקבות פסק דין שבו נקבעו הוראות, על הוועדה לקיים את הוראות פסק הדין, להתייחס לאמור בפסק הדין בו ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו [דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160 (1992)]. ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת ועדה שהתכנסה לאחר פסק דין מוגבלת לבחינת שאלה יחידה - האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין? [ראו: עב"ל (ארצי) 114/07 אבנר עורקבי - המוסד לביטוח לאומי (8.1.08); עב"ל (ארצי) 53609-12-10 זכריה עודי - המוסד לביטוח לאומי (17.02.14)].

השוואה בין פסק הדין המחזיר, אשר פרטיו הובאו לעיל, להחלטת הוועדה מעלה, כי הוועדה התייחסה בפרוטרוט לליקויי המערער ונימקה מדוע אין לקבל את הערר, בין השאר תוך התייחסות להשפעתם על כושר עבודתו, על רקע ניסיונו התעסוקתי.

14. בבר"ע 39263-03-15 אופנר - המוסד לביטוח לאומי (6.7.16) (להלן: "עניין אופנר") בית הדין הארצי התייחס למידת ההנמקה הנדרשת מוועדה לעניין אי כושר:

"כידוע, המשימה של קביעת דרגת אי הכושר הינה מורכבת וסבוכה ולא בכל מקרה שבו נפל פגם כלשהו ולו זניח, בהנמקתה או בניסוח ההנמקה יהיה מקום להתערב בהחלטת הוועדה ולהחזיר את עניינו של המבוטח לדיון נוסף בפניה. זאת כל עוד שוכנע בית הדין כי החלטת הוועדה עונה לדרישות המהותיות של חובת ההנמקה ולתכליות המרכזיות של חובה זו והן: היכולת גם של מי שאינו מצוי ברפואה, לעמוד על השיקולים שהובילו להחלטה ולהתחקות אחר הלך מחשבתה; האפשרות המעשית להפעיל ביקורת שיפוטית בנוגע להחלטות הוועדה וכן, שיפור איכות ההחלטות של הוועדות הרפואיות והגברת האמון הציבורי בהתנהלותן".

במקרה שלפני ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה ואין למצוא פגם משפטי בהחלטתה, בייחוד בשים לב לכך שמדובר בהחלטה שניתנה לאחר פסק דין מחזיר, החלטה המקיימת את הוראותיו.

15. לכך יש להוסיף, כי קיימת הלימה בין שיעור הנכות הרפואית שנקבע למערער (59%) לשיעור הנכות בגין אי-כושר (65%).

בעניין אופנר נקבע, כי היחס בין שיעורי הנכות משליך בעיקר על מידת ההנמקה הנדרשת: "ככל שמדובר בפער משמעותי יותר כך יידרש הסבר מפורט ומנומק יותר".

כאמור, לא זה המקרה שלפני.

16. זאת ועוד, בעניין עטיה נקבע, כי רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק, יעשה בית הדין שימוש בסמכותו ויתערב בהחלטת ועדת אי כושר. אין לומר, כי קביעתה של הוועדה במקרה זה הנה בלתי סבירה באופן שיצדיק התערבות כאמור.

17. סוף דבר - משלא הצביע המערער על טעות משפטית בהחלטה, נדחה הערעור.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא פסק הדין לצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, י"ג אב תשפ"א, (22 יולי 2021), בהעדר הצדדים.