1. בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח שמספרו 51120016103 וזאת בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982.
2. על פי האמור בבקשה, ביום 02.04.19 קיבל המבקש לידיו דוח זה המייחס לו עבירת מהירות .
3. לטענת המבקש פנה ביום 25.06.19 בבקשה להישפט באמצעות דואר 24. לטענתו אמר לשוטר כי הוא בטוח שלא נהג במהירות רבה וכי ייתכן והשוטר התבלבל בין רכבו לבין רכב אחר. המבקש לא צירף לבקשתו תצהיר התומך בבקשה, או מסמך אחר לביסוס טענותיו. גם הדוח עצמו לא צורף.
4. המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה המבקש קיבל את הדוח לידיו ביום העבירה ולכן מדובר בשיהוי רב.

דיון

1. השיקולים להם בית המשפט נדרש בדונו בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהן:

האחד – סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש במועד את הבקשה להישפט.

השני – אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.

טעמים אלה אינם מצטברים. ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03).

1. בחנתי את טענותיו של המבקש. כאמור, המבקש לא צרף לבקשתו תצהיר לתמיכה בעובדות הנטענות בבקשה ודי בכך כדי לדחות הבקשה. למעלה מן הצורך, אציין כי המבקש לא צרף כל מסמך לביסוס טענתו כי שלח בקשה להישפט במועד ואין הסבר בפיו לשיהוי הניכר.
2. בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עיוות דין אם לא ינתן לו יומו, די אם אפנה לרע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.3.18):

"על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. "

1. טענה כללית של המבקש לפיה הוא בטוח שלא נהג במהירות רבה וכי הוא נהג "לפי התמרור המוצב שם" אין בה די כדי לבסס טענת עיוות דין הצדיקה ביטול פסק דין (ראו רע"פ 2573/17 גייאר נ' מדינת ישראל (6.9.17).
2. אציין כי ניכר מלשון סעיף 8 לבקשה כי הרקע לבקשה הינו היותו של המבקש נהג חדש בעת ביצוע העבירה ודרישת משרד הרישוי כי יבצע אמצעי תיקון.
3. בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07):

" לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט".

1. לאור האמור, משלא שוכנעתי כי המבקש אכן הגיש בקשה להישפט, משלא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, לאור השיהוי הניכר, ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.
2. הבקשה נדחית.
3. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט אדר תשפ"א, 03 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.