לפני בקשת הנתבעת למתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הועדה"; "המל"ל") לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

1. התובע נפגע ביום 25.3.19 בתאונת דרכים אשר הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל, כאשר במסגרת עבודתו בפינוי אשפה, נפל מהמדרגה האחורית של המשאית ונגרמו לו נזקי גוף לרבות ברגל שמאל. בבדיקה במיון נמצאה נפיחות בפרק ירך שמאל, רגישות במישוש, הגבלה בתנועות. התובע שוחרר למנוחה בביתו למשך 3 ימים.

2. הועדה קבעה ביום 7.1.20, כי לתובע נותרה כתוצאה מהתאונה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין חבלה בברך שמאל (ס' 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז- 1956 (להלן: "תקנות המל"ל" - נספח א' לבקשה). קביעה זו הינה בבסיס הבקשה שלפני.

טענות הנתבעת

3. הנתבעת טוענת כי הועדה קבעה את נכותו של התובע מבלי שהיה לפניה תיקו הרפואי המלא של התובע, והועדה אף ציינה כי הנכות נקבעה בשל כך ש"אין תיעוד רפואי מברך זו לפני

התאונה הנדונה" (פרוטוקול הועדה ע' 3). ואולם מעיון בתיקו הרפואי של התובע עולה כי התובע סבל לאורך השנים עובר לתאונה (שנת 2008, 2012, 2013), מכאבים, חבלות ופגיעות בברך שמאל. בנוסף, כעולה מסיכום ביקור ביום 10.5.12, התובע עבר ארטרוסקופיה בברך שמאל. בנסיבות בהן החומר הרפואי הרלוונטי כלל לא הונח לפני הועדה, לא ניתן משקל כלשהו למצבו הרפואי הקודם של התובע עת הכריעה הועדה בשאלת נכותו הצמיתה של התובע בגין התאונה, ויש בכך כדי להוות טעמים עובדתיים כבדי משקל המצדיקים הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

טענות התובע

5. התובע טוען כי אין כל עילה לקבל את הבקשה. לטענתו, מלוא תיקו הרפואי עמד לפני הועדה שקבעה את נכותו, הוא נבדק על ידי מומחים בכל הועדות שקבעו, כי קיים קשר סיבתי ישיר בין התאונה לפגיעתו. עוד טען, כי תלונותיו על כאבים ברגל לפני התאונה, לא הצריכו בדיקות או צילומים, ורק לאחר התאונה ביצע ביום 24.5.20 בדיקת MRI שהדגימה קרע במיניסקוס הלטראלי. משכך, דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה

6. סעיף 6ב' לחוק הפיצויים קובע, כי משנקבעה לתובע נכות על פי דין בשל פגיעה שנגרמה באותה תאונת דרכים, טרם תחילת שלב הבאת הראיות, תחייב קביעה זו גם לצורך התביעה בבית המשפט. עם זאת, מאפשר הסעיף להתיר לתובע להביא ראיות לסתור את הקביעה על פי דין.

7. הפסיקה נהגה על דרך הכלל בגישה מצמצמת בכל הקשור להיעתרות לבקשה להבאת ראיות לסתור וזאת מטעמים הנוגעים ליעילות הדיון ומשאיפה לאחידות ראייתית ועובדתית בין ההליכים השונים המתנהלים בערכאות ובמוסדות השונים (רע"א 4484/06 רינה מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח (1996) בעמ ואח' (2006)) .

8. הלכה פסוקה היא, כי הבאת ראיות לסתור תותר אך ורק במקרים מיוחדים ובנסיבות יוצאות דופן כאשר הדבר נדרש למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו (רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי (2013); ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה (1990); בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ (1985); בר"ע 721/85 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה (1985); רע"א 11325/05 מנורה נ' גולינבסקי (2006)).

9. סוגי הטעמים העשויים להצדיק היתר כזה נחלקים לשנים: האחד, טעמים משפטיים, כגון פגם או פסול שנפל בהליך קביעת דרגת הנכות עפ"י הדין; השני, טעמים עובדתיים כבדי משקל (634/85 עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 505 ; א. ריבלין, תאונות דרכים 774 (מהדורה 4, 2011)).

10. בסוג הראשון נכללים מקרים בהם נראה לבית המשפט שההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי; בסוג השני, הכוונה למקרים בהם לפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם לתאונה או אחריה ולכן הבירור הרפואי של הוועדה הרפואית לא היה מלא ו/או שאינו משקף את המצב הרפואי לאשורו, ואשר לו היו לפניה ברי כי היו מביאות לתוצאה שונה ((ת"א (מחוזי – ירושלים ) 14825-07-10 סמי קרוט ואח' נ' סחורי ג'יהאד [פורסם בנבו]; רע"א 2993/14 מרדכי רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו]). ומקרים בהם חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע לאחר שנקבעה נכותו על ידי הוועדה הרפואית (ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה (4) 77, 82; רע"א 3233/94 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' טלבינסקי חיים [פורסם בנבו] (1994); רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי [פורסם בנבו] (2013); בר"ע (ת"א) 1679/04 אליהו נ' לינדן, [פורסם בנבו], רע"א 10044-10-15 נעים ואח' נ' איפראימוב [פורסם בנבו]). כבר נפסק כי במצב דברים זה בו לא הונחו בפני הוועדה הרפואית עובדות רלוונטיות וחשובות הקשורות במצבו של הנפגע קודם לתאונה או אחריה, יכול הדבר להצדיק היתר להבאת ראיות לסתור את קביעתה (רע"א 6073/10 גבאי נ' אילייב (פורסם ביום 3.11.15)).

11. עוד נקבע, כי רשימת הטעמים המצדיקים התרת הבאת ראיות לסתור אינה רשימה סגורה וכי כאשר מתעוררים ספקות וסימני שאלה באשר לקביעות הוועדה, הרי שהכף תיטה לבירורם, זאת נוכח תכליתו הראשונית של כל הליך שיפוטי – בירורה של האמת. כך, כדוגמא נקבע כי חשש שהועדה לא נתנה דעתה לתיעוד רפואי שאפשר שתהא לו השלכה על מסקנותיה יכול שיהווה עילה למתן היתר לסתירת ראיות . כך במקום שבו עולה אי בהירות באשר לתיעוד הרפואי שעמד בפני הוועדה, גם באותם מקרים שבהם צוין שכרטיסו הרפואי של הנפגע עמד בפניה, ניתן לסווגם לגדר המקרים החריגים המצדיקים הבאת ראיות לסתור (ת"א (מחוזי – ירושלים ) 14825-07-10 סמי קרוט ואח' נ' סחורי ג'יהאד (2013); רע"א 2993/14 מרדכי רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (2014)). העדר התייחסות של ממש לתיעוד הרפואי הרלבנטי של הנפגע, או כאשר עברו הרפואי של הנפגע אף שהיה משמעותי ובעל משקל, לא נפרס בפני הועדה, או שהוועדה התעלמה ממנו, הדבר יכול אף הוא להוות טעם למתן היתר להביא ראיות לסתור (ת"א (מחוזי ב"ש) 31652-04-11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אזיזוב סבטלנה (פורסם ביום 18.10.12)).

12. לאחר ששקלתי את נימוקי הצדדים ועיינתי במסמכים הרפואיים ובדוח של הועדה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

13. הועדה הרפואית ציינה כי לפניה עמדו המסמכים: "ביקור במיון מיום 25.3.19; EMG מיום 6.6.20; ביקור אצל רופא קופ"ח-ילדים מיום 27.8.20; ביקור אצל רופא – אורטופד מיום 4.6.20; ערר מיום 15.10.20; MRI פרקים/חלק מגפה מיום 24.5.20; פענוח צילום/הדמיה מיום 30.9.19" (נספח 1 לפרוטוקול הועדה).

הועדה ציינה, כי התובע מתלונן על "כאבים בכברך שמאל, לא יכול לעלות במדרגות, כאבים בברך מקדימה...". עורך דינו ציין כי לתובע "קרע במניסקוס והגבלות תנועה בברך".

הועדה בדקה את התובע ובממצאים נרשם: "...טווח תנועות הברך- יישור מלא, כיפוף 120 מעלות לעומת 135 מעלות מימין. חוסר יציבות קדמית בדרגה 1 במבחן מגירה, יציבות תקינה קדמית...רגישות על פני הקונדילפורמלי המדיאלי והלטראלי ללא רגישות בסדקים במפרקים...היציבות המדיאלית והלטראלית במבחני סטרס תקינה. תנועתיות הפיקה זהה לימין." הועדה ציינה את ממצאי תשובת MRI ברך שמאל- קרע במניסקוס הלטראלי, רצועה צולבת קדמית דלילה מאוד יתכן עם קרע חלקי, שינויים ניווניים בסחוס המדור הלטראלי; ואת ממצאי צילום ברך שמאל מיום 2.12.19- אוסטאופיטים זעירים בשני המדורים ללא היצרות של המדורים...ללא שינויים סקלרוטיים או ציסטיים תת סחוסיים.

במסקנות נרשם: "...הועדה קובעת נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)(ב) בגין הנזק במניסקוס וברצועה הצולבת הקדמית מאחר ואין תיעוד רפואי על תלונות מברך זו לפני התאונה הנדונה, הועדה קובעת קש"ס בין הנכות לבין התאונה הנדונה".

14. מעיון במסמכים הרפואיים אליהם הפנתה הנתבעת (נספח ג' לבקשה), עולה כי קיים תיעוד רפואי רלבנטי המעיד על תלונות וממצאים בברך שמאל של התובע, עובר לתאונה נשוא תביעה זו וזאת לאורך שנים.

כך, תיעוד רפואי מיום 30.12.08 – "אבחנות: Pain in the knee ieft" ;

תיעוד רפואי מיום 14.4.12 – "נבדק במיון עקב חבלה בברך שמאל יום לפני. נפיחות מינימלית אספקט מידיאלי ברך שמאל";

תיעוד רפואי מיום 19.4.12 - ביקור אצל אורטופד– "כאבים בברך שמאל לאחר נפילה. ברקע ארטרוסקופיה בברך שמאל". בבדיקה: ברך שמאל רגישות במישוש מעל סדק מפרקי. רגישות במישוש. כאבים בתנועה. באבחנות נרשם: "Contusion knee & or lower leg left". התובע הופנה לביצוע US ברכיים;

תיעוד רפואי מיום 10.5.12 – "כאבים בברך שמאל לאחר נפילה. ברקע ארטרוסקופיה בברך שמאל. עבר US ברך שמאל ב- 9/5/2012 נמצא בייקר ציסט" בבדיקה נמצאה רגישות במישוש מעל סדק מפרקי, רגישות במישוש, כאבים בתנועה . באבחנות נרשם : "Contusion knee & or lower leg left";

תיעוד רפואי מיום 6.6.12 – ביקור אצל רופא קופ"ח-ילדים, בשל כאבים בברך שמאל, לאחר תאונת דרכים. בסיכום הביקור נרשם "לציין עבר ארתרוסקופיה בברך ימין לפני 5 שנים לדבריו בעקבות כאב דומה" [הדגשה שלי- א.ט.]

15. מהחומר הרפואי עולה, כי לתובע עבר רפואי עשיר המצביע על כאבים לאורך שנים בברך שמאל וכי טופל בתרופות אנטי דלקתיות , משככי כאבים ואף הופנה לבדיקת הדמיה. אמנם, המדובר בחומר רפואי שאינו סמוך לתאונה אולם הוא מצביע על מצב קודם ברור בברך שמאל, לרבות ארטרוסקופיה שבוצעה בברך.

16. לא מצאתי בפרוטוקול הועדה ראיה לכך שעמד לפניה תיק קופ"ח של התובע במלואו, אם בכלל, לרבות ובעיקר המסמכים הנ"ל. כפי שהועדה אף ציינה בפרוטוקול "...מאחר ואין תיעוד רפואי על תלונות מברך זו לפני התאונה הנדונה, הועדה קובעת קש"ס בין הנכות לבין התאונה הנדונה". כך שברי כי קביעת הועדה בעניין הקש"ס בין נכותו של התובע לתאונה, היתה בהעדר המסמכים הרלבנטיים הנ"ל העוסקים בברך שמאל של התובע, וכי יש לעובדה זו השלכה על הנכות הצמיתה שנקבעה לו.

17. מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי התובע לא גילה שסבל בעבר מכאבים בברך שמאל ואף טופל בתרופות אנטי דלקתיות ומשככות כאבים, ביקר אצל אורטופד והופנה לבדיקת הדמיה בברך שמאל. הניסיון מלמד שכאשר אדם חושף עבר רלבנטי, יש לכך ביטוי בכתובים ובהתייחסות הועדה הרפואית, גם אם תוך קביעת העדר רלבנטיות. כמו כן, נוכח העובדה שמדובר בדיוק באותו איבר שנפגע, ניתן להניח שאם אכן היתה הוועדה מעיינת באותם מסמכים, היה לכך ביטוי בפרוטוקול הוועדה והיתה התייחסות כלשהי לקיומם, מהיותם רלוונטיים לאיבר שנטען שנפגע בתאונה. נוכח העדר התייחסות כלל וכלל, הכף נוטה לכיוון ההנחה שלא כל החומר הרפואי הרלבנטי מעברו של התובע עמד לעיני הועדות, בכללן הועדה לעררים.

18. בנסיבות אלו, קיימת סבירות ברמה גבוהה כי ככל ומלוא התיעוד לגבי עברו הרפואי של התובע היה מונח לפני הועדה לעררים, היה בכך כדי להשליך על קביעת נכותו בעניין זה.

19. סיכומם של דברים שאני מקבל את הבקשה, מתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור וקובע כי בשל הנתונים שהובאו לעיל – קביעת המל"ל נסתרה. הואיל ועסקינן בתביעה לפי חוק הפלת"ד והדרך היחידה להוכיח את מצבו הרפואי של התובע היא על ידי מומחה מטעם בית המשפט, אני מחליט למנות מומחה רפואי בתחום האורטופדיה שיקבע את מצבו הרפואי של התובע בגין הפגיעה בברך נשוא התאונה. בשכרו של המומחה תישא הנתבעת.

החלטה לגבי זהות המומחה שכוללת הוראות למומחה – תינתן בנפרד על ידי הרשם הבכיר א. כרמי.

התיק יועבר לטיפולו של הרשם הבכיר א. כרמי.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' אלול תשפ"א, 18 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.