לפני: כב' השופט יוחנן כהן

נציגת ציבור (מעסיקים) גב' דינה כהן

פסק דין

לפני בית הדין תביעה להכיר במחלת יתר לחץ דם כ"מחלת מקצוע" או אירוע תאונתי, כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק).

העובדות

1. התובעת ילידת 1956, עובדת במשרד החינוך כמורת שילוב במשך 24 שנים.
2. לטענתה, בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בעבודתה אשר גרמה לעומסים ולחצים חריגים, בעקבותיהם החלה לסבול מיתר לחץ דם וטרשת בעורקים הכליליים. לכן מבקשת התובעת להכיר בכך שמחלתה נגרמה עקב עבודתה.
3. התובעת הגישה לנתבע תביעה להכרה במחלת מקצוע ולקביעת דרגת נכות מעבודה. ביום 8.3.20 דחה הנתבע את התביעה בנימוק כי: "מאמץ ומתח ממושך המשתרע על פרק זמן ממושך אינו בבחינת אירוע תאונתי".

נוכח החלטה זו הוגשה התביעה שבפנינו.

1. ביום 27.2.22 התקיים דיון הוכחות בפנינו, מטעם התובעת העידה התובעת עצמה והגב' מרים קיסוס, מנהלת ביה"ס בו עובדת התובעת.

דיון והכרעה

1. "מחלות מקצוע" אשר מוכרות על ידי הנתבע כפגיעה בעבודה מנויות בתוספת השנייה לתקנות^[1], שהיא רשימה סגורה של מחלות. בשים לב כי יתר לחץ דם וטרשת עורקים כליליים אינן מחלות המנויות בתוספת- הן אינן יכולות להיות מוגדרות כמחלות מקצוע על פי חוק. כמו כן לא מצאתי לקבל טענת התובעת כי ניתן להסיק כי מדובר ב"מחלת עצבים" (ס' 17 לתוספת), האמור אינו מגובה בתיעוד רפואי.
2. בהתאם לדין, על מנת להכיר בפגימה כ"תאונת עבודה" – יש להוכיח כתנאי מקדמי קיומו של "אירוע חריג" בעבודה אשר הוביל להופעת הפגימה, בענייננו למחלת יתר לחץ דם. אולם, התובעת כלל אינה טוענת לקיומו של אירוע חריג כלשהו אלא טוענת למתח ועומס חריגים אשר התמשכו על פני מספר חודשים.
3. בעניין גוטדינר^[2] נפסק, כי "ככלל, מתח מתמשך בעבודה, אפילו משתרע הוא על פני ימים או שבועות, אינו עולה כדי "אירוע חריג", אם כי יכול ו"אירוע חריג" יוכר גם על רקע של מתח מתמשך, מקום בו בסמוך לפני האירוע נוצר "שיא" או "עליית מדרגה" חריגים באותו מתח מתמשך, והם שייחשבו כ"אירוע החריג"".
4. התובעת הפנתה בסיכומיה לעניין ברששת^[3], שם לטענתה נקבע כי בעצם קיומם של לחץ ומתח מתמשך במהלך תקופה מסוימת, אין כדי לשלול בחינת קיומו של אירוע מיוחד במהלך התקופה. למעשה התובעת בעצמה מכירה בכך שאף בתקופה של מתח מתמשך יש להצביע על אירוע מיוחד אשר בעקבותיו התפרצה אותה מחלה ממנה היא סובלת.
5. על אף האמור התובעת לא הצביעה על אירוע חריג בתוך אותה תקופת עומס, אלא מציינת בסיכומיה כי במשך תקופה של כשלושה חודשים (מרץ- מאי) חל עומס בעבודתה נוכח עליית מדרגה בכמות התלמידים ומספר הדיונים והוועדות שהתקיימו באותה שנה ביחס לשנים קודמות, וכי בסיומה של תקופה זו, ביום 22.4.2018 פנתה לטיפול רפואי בו אובחן יתר לחץ דם (ש' 4-19 בעמ' 13 לפרוטוקול מיום 20.3.22).
6. אף ביחס לתיקון 11 מבהירה התובעת כי אין מדובר באירוע החריג עצמו בלבד כי אם בדבר מה נוסף (ש' 22-23 בעמ' 13 לפרוטוקול מיום 20.3.22).
7. בעניין מגירה^[4], אליו מפנה התובעת בס' 35 לכתב התביעה, צוין במפורש כי על סמך פסיקתנו והפסיקה במדינות אחרות, לחץ דם כשלעצמו, אינו נחשב ל"תאונת עבודה" ואף אינו מוכר כ"מחלת מקצוע", אולם ניתן לפסוק בגינו אחוזי נכות לנפגע בעבודה, ככל שלחץ הדם הגבוה הינו תוצאת תאונה בעבודה או מחלת מקצוע הנמנית על רשימת מחלות המקצוע שבתקנות.
8. דהיינו, ההלכה היא כי ככלל לחץ דם אינו יכול להיות מוגדר כנגרם ישירות מתאונת עבודה, אלא משני לפגיעה בעבודה או למחלת מקצוע.

סוף דבר

1. על יסוד כל המפורט לעיל, אין מנוס מדחיית התביעה ללא היזקקות למינוי מומחה-יועץ רפואי, והיא נדחית בזאת.
2. כמקובל – אין צו להוצאות.
3. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"א תשרי תשפ"ג, (06 אוקטובר 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954. ↑

2. עב"ל (ארצי) 27356-04-13 דב גוטדינר – המוסד לביטוח לאומי, (פורסם בנבו, מיום 10.4.14) (להלן - עניין גוטדינר). ↑

3. עב"ל 31298-09-10 ברששת נ' המוסד לביטוח לאומי, (פורסם בנבו) (להלן - עניין ברששת) ↑

4. עבל (ארצי) 215/05 מוריס מגירה נ' המל"ל (פורסם בנבו, 5.11.2006) ↑