1. לפניי תביעה כספית להשבת סך של 67,008 ₪ בגין ריבית והפרשי הצמדה עבור תשלומים, ששולמו לנתבעת על פי פסק דין.

רקע ועיקר טענות הצדדים

1. בין התובעת לנתבעת התנהל הליך משפטי בעניין דמי טיפול ארגוני בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת שמספרו עב 3308-09, עליו הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה שמספרו ע"ע 46177-09-11, ולאחריו התיק הוחזר לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת ד"ט 17724-05-20.
2. במסגרת פסק הדין המשלים שניתן בד"ט 17724-05-20 ביום 15.10.2020 על ידי בית הדין האזורי, התובעת נדרשה להשיב לנתבעת את התשלום שקיבלה ממנה עבור דמי טיפול לשנים 2002-2009, וזאת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד התשלום ועד ליום ההשבה בפועל.
3. עוד נפסק כי על התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.
4. לטענת התובעת, הנתבעת טענה במכתביה כי לאור העובדה שביום 15.8.2012 שילמה דמי טיפול ארגוני בסך של 179,511 ₪, סכום הקרן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומד על סך של 272,474 ₪.
5. התובעת סמכה על תחשיב הנתבעת, ולכן ביום 19.10.2020, שלחה התובעת, בתום לב, למשרד ב"כ הנתבעת המחאה על סך 272,474 ₪ בהתאם לדרישת הנתבעת.
6. ביום 21.10.2020 פנתה הנתבעת אל התובעת בדרישה לקבלת הסכומים החסרים, לטענתה, מכוח פסק הדין, עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
7. התובעת טוענת כי אז התברר לה כי הוטעתה על ידי הנתבעת אשר שלחה לה תחשיב שגוי. התובעת ערכה תחשיב חדש, לפי חוק פיסקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961 ותקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה), תשס"ג – 2003, ומצאה כי הנתבעת הייתה זכאית לסך של 199,466 ₪ בלבד.
8. אשר על כן, התובעת עותרת להחזר סך של 67,008 ₪ מהנתבעת.
9. הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי בהתאם לתחשיב מדויק שערכה וצירפה לדרישתה מיום 23.9.2020 אל התובעת, עולה כי 179,511 ₪ ששילמה הנתבעת ביום 15.8.11 לתובעת בצירוף ריבית והפרשי הצמדה עומד ע"ס 272,747 ₪, לא כולל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד שנקבעו בפסק הדין המשלים.
10. הנתבעת טוענת כי לאחר שראתה כי התובעת לא השיבה לה את הסכום שנפסק בפסק הדין, שלחה הנתבעת דואר אלקטרוני לתובעת אליו צירפה קבלות ואישורים. התובעת שלחה שיק, אלא שהנתבעת הופתעה לגלות כי לא שולמו לה סך של 6,000 ₪ הוצאות משפט שנפסקו.
11. לטענת הנתבעת, אז החלה התובעת לטעון כי נעשתה טעות ודרשה סכומים ששילמה לנתבעת.
12. ביחס לחישוב הפרשי הצמדה וריבית, הפנתה הנתבעת לתקנה 200 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, לפיה ככל וביהמ"ש לא קבע את שיעור הריבית, או פסק שיש לשלם את הריבית החוקית – ישולם השיעור המירבי המותר על פי דין.
13. הנתבעת טוענת כי המחלוקת הינה ביחס לגובה הריבית שיש לחשב לפי חוק הפרשי הצמדה וריבית. בעוד התובעת סוברת כי מדובר בריבית שנתית של 1%, הנתבעת טוענת, כי הריבית לפי תקנות פסיקת ריבית והצמדה היא 1% לכל רבעון ולא 1% לשנה.
14. כן טענה כי היא זכאית לסך של 6,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
15. ביום 27.12.2021 התקיים דיון בפניי, במסגרתו הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט כי כל צד יגיש סיכומי טענותיו ביחס לאחוז הריבית החלה על החישוב תוך צירוף אסמכתאות לעצם החיוב ולשיעור הריבית.
16. בהתאם הגישו הצדדים סיכומי טענותיהם בכתב והתיק הובא בפניי למתן הכרעה.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בכתבי הטענות ובכלל הנספחים ולאחר שנתתי ליבי לסיכומי ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש להורות על קבלת התביעה במלואה. פסק הדין יינתן בתמצית בהתאם לתקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018.
2. כמפורט, המחלוקת הנסובה בין הצדדים נוגעת לשאלת חישוב שיעור הריבית, אך בטרם אפנה לדיון בה נסקור את המסגרת המשפטית.

המסגרת המשפטית

1. חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961 מסדיר את הריבית שחלה על סכומים שנקבעו בפסקי דין של בתי המשפט. אופן חישוב הריבית מוסדר בתקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה), תשס"ג – 2003.
2. סעיף 2 לחוק פסיקת ריבית והצמדה מסמיך רשות שיפוטית לפסוק ריבית על סכום כסף שפסקה, כולו או מקצתו. כך סעיף 3 מסמיך רשות שיפוט לפסוק ריבית גם על הוצאות משפט ועל שכר טרחת עורך דין. סעיף 3א לחוק קובע כי במקום לפסוק ריבית רשאית הרשות השיפוטית לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית, במלואם או מקצתם.

­­

1. המונח "הפרשי הצמדה" הוגדר בסעיף 1 לחוק כ"תוספת לסכום שנפסק או נקבע, לפי שיעור העליה של המדד מן המדד שפורסם סמוך לפני תחילת התקופה האמורה בסעיף 5א עד המדד שפורסם סמוך לפני תשלום הסכום, ואם שולם הסכום בשיעורים – לפני תשלום כל שיעור ושיעור".

החוק הגדיר את המונח "מדד" כלהלן: "מדד המחירים לצרכן המתפרסם מדי פעם מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה".

עוד מגדיר סעיף 1 את המונח "הפרשי הצמדה וריבית" כ"הפרשי הצמדה, בצירוף ריבית צמודה, בשיעור ובדרך חישוב שקבע שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, על הסכום שמדובר בו בסעיף 2".

"ריבית צמודה" הוגדרה כ"ריבית על הסכום שמדובר בו לאחר שנוספו עליו הפרשי הצמדה".

1. אשר לשיעור הריבית, קובע סעיף 4 לחוק כי שיעור הריבית לפי סעיפים 2 ו-3 לחוק יהיה גם הוא "בשיעור ובדרך חישוב שקבע שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת", אלא אם כן קבעה הרשות השיפוטית שיעור נמוך יותר.
2. כאמור, תקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה) מסדירות את אופן חישוב הריבית. סעיף 2 לתקנות קובע כי "שיעור הריבית הצמודה כמשמעותה בהגדרה "הפרשי הצמדה וריבית" שבחוק יהיה, לכל רבעון, בשיעור הריבית הצמודה המשתנה, ובלבד ששיעור זה לא יפחת מ-0%, בתוספת 1 נקודת אחוז".
3. שיעור הריבית לעניין סעיפים 2, 3 ו-4(א) לחוק מוגדר בתקנה 3 על סמך המונח "שיעור הריבית השקלית המשתנה", אשר הוגדר בסעיף 1 לתקנות כ"ריבית בשיעור משתנה שלכל רבעון תהיה בשיעור ממוצע תשואה שקלית יומית משוקללת ברבעון הקודם, כשהוא מעוגל לעשירית האחוז הקרובה ביותר".
4. תקנה 6 קובעת לעניין פרסום שיעורי הריבית כי "החשב הכללי במשרד האוצר או מי שהוא הסמיכו לכך יפרסם ברשומות ובאתר האינטרנט של משרד האוצר, את שיעורי הריבית לפי תקנות אלה לכל רבעון..."
5. עוד יצוין, כי תקנה 200 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שכותרתה "פסיקת ריבית", קבעה כך: חייב בית משפט או הרשם בעל דין בתשלום ריבית, יקבע את שיעורה; לא קבע את שיעור הריבית, או פסק שיש לשלם את הריבית החוקית – ישולם השיעור המרבי המותר לפי הדין". תקנה דומה אינה מופיעה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018.

מן הכלל אל הפרט

1. כמפורט, הצדדים ניהלו בבית הדין האזורי לעבודה הליך משפטי בעניין תשלום דמי טיפול ארגוני. על תוצאות ההליך הוגש ערעור לבית הדין הארצי אשר החזיר את התיק לבית הדין האזורי להשלמת פסק הדין. בית הדין האזורי לעבודה קבע בפסק דינו בד"ט 17724-05-20 כלהלן:

"...הריני מחייבת את התובעת להשיב לנתבעת את התשלום שקיבלה ממנה, ככל וקיבלה וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום ועד ליום ההשבה בפועל."

1. התובעת שילמה לנתבעת את סכום פסק הדין כולל ריבית והצמדה, זאת בהתאם לתחשיב שהעבירה לה הנתבעת, אלא שכעבור זמן טענה התובעת כי התחשיב שגוי והיא זכאית להחזר של 67,008 ₪ ששולמו על ידה ביתר.
2. ומכאן המחלוקת בין הצדדים, אשר חלוקים על גובה הריבית שיש לחשב לפי חוק הפרשי הצמדה וריבית, בעוד התובעת טוענת כי הריבית השנתית היא 1%, הנתבעת טוענת כי הריבית היא 5%.
3. מי מהצדדים לא הגיש חוות דעת מומחה ביחס לשיעור הריבית ממועד התשלום ועד למועד ההשבה בפועל.
4. חוק פסיקת ריבית קובע ארבעה סוגי ריביות, כאשר הסוג הראשון מוגדר בסעיף 1 לחוק כ"הפרשי הצמדה וריבית". זהו סוג הריבית שפסק בית הדין האזורי לעבודה ושאותו יש לצרף לחוב התובעת. שיעור הריבית ואופן החישוב נקבעים, כאמור, על פי תקנה 1 ו-2 לתקנות פסיקת ריבית והצמדה.
5. התובעת צירפה לסיכומיה מסמך המפרט את חישוב סכום הריבית וההצמדה לקרן החוב, לפיו עמדה הריבית במהלך תקופת החישוב על 1%. כן צירפה התובעת תחשיב הצמדה מתוך הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
6. בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה ותקנות פסיקת ריבית והצמדה שיעור הריבית יהיה בהתאם לפרסום החשב הכללי, ומכאן כי לא ברורה טענת הנתבעת ולפיה פרסומי החשב הכללי אינם חלים עליה.
7. הנתבעת מנגד צירפה חישוב לפיו הריבית השנתית היא 5% ועל כן סכום החוב בתוספת ריבית והצמדה עומד על 272,474 ₪. דרישתה של הנתבעת לחיוב בריבית בשיעור של 5% לא הובהרה כדבעי בטיעוניה או בסיכומיה.
8. סברתי כי החיוב בריבית צריך שיהא בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, ובהתאם לשיעור הריבית המתפרסמת על ידי החשב הכללי במשרד האוצר על פי התקנות.
9. בדיקת תחשיבי התובעת והנתבעת בהתאם למחשבוני ריבית והצמדה ותוך בדיקת שיעור עליית המדד לצרכן, כפי שפורסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה העלתה כי החישוב הינו בהתאם לגרסת התובעת.
10. משכך, הרי שעל הנתבעת להשיב לתובעת את הסכום ששולם ביתר, ותוך ניכוי סך של 6,000 ₪ שנפסקו לטובת הנתבעת כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בפסק הדין בבית הדין האזורי לעבודה.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת במלואה. הנתבעת תשיב לתובעת סך של 67,008 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצדה, מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.

1. בנסיבות דנן, סברתי כי כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד אייר תשפ"ב, 15 מאי 2022, בהעדר הצדדים.