1. לפניי תביעה בסך 9,329 ₪ שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 17.07.2020 בין שני כלי הרכב מושא התביעה (להלן: "התאונה"). התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 2, בהיותה המבטחת של רכב הנתבע 1, וכנגד הנתבעת 3, בהיותה המבטחת של הנגרר לרכב הנתבע 1 (להלן:"הנגרר").

טענות הצדדים:

1. התובע טוען כי התאונה נגרמה עת עמד רכבו בחניה כאשר לפתע, החל רכב הנתבע בנסיעה לאחור ופגע בחזית רכב התובע וגרם לה נזק.
2. בכתב ההגנה, מכחיש הנתבע את קרות התאונה וטוען כי לא היה כלל מגע בין הרכבים.

דיון והכרעה

1. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן תמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 82 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.
2. הצדדים חלוקים בנוגע לקרות התאונה וכן לעניין הנזק שנגרם לרכב התובע.
3. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפניי, אני סבורה כי גרסת התובע לגבי אופן קרות התאונה מסתברת והגיונית יותר מגרסת הנתבעים בנסיבות, ואנמק.
4. גרסתו של התובע היתה מהימנה ועקבית לגבי התרחשות התאונה הן בעדותו בבית המשפט והן בטופס ההודעה על התאונה. התובע חזר על גרסתו כי רכב הנתבע פגע בו עת עמד בחניה, רכב הנתבע עם נגרר של אופנוע ים, נסע לאחור ופגע בחזית רכבו.
5. גירסה זו עולה בקנה אחד עם תיאור התאונה כפי שהציג התובע בדיון ההוכחות שהתקיים לפני: "האוטו היה חונה בחנייה מותרת ברח' הדקל, פתאום ראיתי פגיעה ברכבי בזמן אמת, האוטו היה בחנייה, אני באתי אליו בריצה ואומר לו שיעצור, הוא פותח את הדלת ואמר לי הכל בסדר, אני אתקן לך. הוא עשה רוורס" (עמ' 1 שורה 10-12 לפרוטוקול). וכן, "צילמתי את העגלה שלו, הנגררת, עם שני קרשים" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 20).
6. גירסתו זו תואמת גם לגרסה בטופס ההודעה על התאונה ובו צוין כי: "הרכב שלי היה חונה בצד בחניה והבנאדם חזר ברוורס בעגלת האופנוע ים ופגע ברכב שלי" וכן צירף בטופס את מספרי הרישוי של עגלת הנגרר ושל הרכב הגורר.
7. התנהלות הנתבע לאחר התאונה שהודה באחריות לתאונה והבטיח כי יפצה את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו, מחלישה גם היא את טענת הנתבע, כי לא היה מגע בין הרכבים. הנתבע אישר בעדותו כי כך היו פני הדברים "הוא אמר שדפקתי לו את האוטו ואמרתי לו אין בעיה נסדר לך את זה" (עמ' 3 שורה 6 לפרוטוקול הדיון). הנתבע ניסה לתרץ זאת בעדותו וטען כי "מהבהלה ישר אמרתי לו טוב אני אסדר לך מה אתה רוצה ממני" (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 12). ואולם, לאמירת הנתבע בזמן אמת, בהיותה קרובה בזמן למועד התאונה יש לייחס משקל רב יותר מהגרסה שנמסרה בכתב ההגנה, בהיותה הגרסה האותנטית, שניסיון החיים מלמד כי בהיותה קרובה בזמן הקרוב ביותר לאירוע הינה הגרסה התואמת יותר את אופן התרחשות הדברים.
8. בהתאם לתקנה 45 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, נוהג רכב לא יסע אחורנית, אלא "אם יש צורך בכך", ו"במידת הצורך", וזאת, רק לאחר שנקט באמצעי זהירות הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע סיכון או הפרעה לתנועה (ד"נ 22/83 מדינת ישראל נ' חדריה פ"ד לח (2) 285 (1984) ).
9. הנטל להוכיח נקיטת אמצעי זהירות מספיקים וקיומם של התנאים הדרושים בעת נסיעה לאחור מוטל על נהג הרכב הנוסע לאחור.
10. אמצעי הזהירות שיש לשקול בעת נסיעה לאחור אינן רשימה סגורה, אלא תלויה בנסיבות של כל מקרה. התקנות אינן קובעות במפורש את אמצעי הזהירות. עליהם למנוע "סיכון או פגיעה" או "הטרדה או הפרעה".
11. לאור כל האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי היה מגע בין הרכבים וכי הנתבע אחראי לקרות התאונה בכך שנסע בנסיעה לאחור, "רוורס", ופגע ברכב התובע.
12. באשר לנזק, לא שוכנעתי כי הנזק שנגרם לחזית מכונית התובע, לא נגרם בתאונה זו. התובע טוען בעקביות, כי הנזק שנגרם לו ע"י רכב הנתבע הוא בחזית מכוניתו בפנס ימני קדמי.

הנתבעים טוענים כי אינם חולקים על הנזקים שהוצגו בחוות דעת השמאי, אלא חולקים האם הנזקים נגרמו כולם או חלקם בתאונה זו.

1. התובע תמך את נזקיו בחוות דעת שמאי. ככל ורצו הנתבעים לטעון אחרת, היו צריכים לתמוך טיעוניהם בחוות דעת שמאית מטעמם. משלא עשו כך, אין לי אלא לקבל חוות הדעת שהוגשה מטעם התובע ולהסתמך עליה.
2. בנוסף, לרכב הנתבע היתה מחוברת עגלת נגרר מברזלים עם שפיצים שבולטים ממנה, כפי שאכן הודה הנתבע בעדותו בבית המשפט (עמ' 4 שורה 10-12 לפרוטוקול). נראה כי הנזק ברכב התובע, כפי שמשתקף החוות הדעת, נגרמו מהברזלים החשופים שבלטו מרכב הנתבע.

עדותו זו מתיישבת בקווים כלליים עם מיקומי הנזק ברכב התובע ובנגרר של הנתבע, כמו גם עם טופס ההודעה מטעמו.

1. באשר לחלוקת האחריות בין הנתבעות, מבטחת הרכב – הגורר, ומבטחת הנגרר "שאלת חלוקת האחריות הביטוחית בין גורר לבין נגרר היא שאלה אשר נדונה רבות בפסיקה, אך היא לא הוכרעה ולמעשה קיימות שתי גישות בפסיקה: גישה אחת גורסת, כי אין להטיל על מבטח/בעל הנגרר חבות לפצות את הניזוק, מאחר והנגרר הינו כלי פאסיבי בעיקרו, נטול שליטה עצמאית, חסר מנוע והגה ותנועתו נקבעת על ידי הגורר (ראו לדוגמא תא (הרצ') 61833-03-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (20.12.2015). גישה שניה גורסת, כי במצב בו אחראי נהג הגורר לתאונה, מוטלת החבות לפצות את הניזוק, הן על מבטח/בעל הגורר והן על מבטח/בעל הנגרר. על פי גישה זו, מרגע שחוברו הגורר והנגרר יחדיו, הם הופכים לכלי רכב אחד, הנשלט על ידי נהג הגורר, ולא ניתן להפריד ביניהם בשאלת האחריות.

בהיעדר ראיות ספציפיות הייחודיות למקרה זה ושיש בהן להצדיק אי הטלת אחריות על מבטחת הנגרר ובהיעדר טיעונים משכנעים להעדפת גישה אחת על פני האחרת, איני רואה הצדקה לפטור את הנתבעת 2 מחבות בגין חלקו של הנגרר בתאונה.

1. ומשכך מצאתי לנקוט בגישה המחלקת את האחריות ביניהם בחלקים שווים. בהתאם לגישה זו, מרגע שחוברו הגורר והנגרר יחדיו, הם הופכים לכלי רכב אחד, הנשלט על ידי נהג הגורר, ולא ניתן להפריד ביניהם בשאלת האחריות (להרחבה בעניין גישה זו ראו למשל, ת.א. (שלום - ת"א) 93291/00 בטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נגד מכלוף בלוואה (7.2.2002); ת.א. 39954/05 (שלום - ת"א) יורו דרייב ניהול ציי רכב בע"מ נגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ והכשרת הישוב (17.9.2006); ת.א. (שלום - טבריה) 616/05 ש.י. קדוש הובלות נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (13.4.2007)).
2. סיכומו של דבר, מצאתי לפסוק כי האחריות לקרות התאונה וגרימת הנזק מוטלת על הנתבעים לפי החלוקה הבאה:

על הנתבעת 2 - מוטלת אחריות בשיעור של 50%.

על הנתבעת 3 – מוטלת אחריות בשיעור של 50%.

אשר על כן, תשלם הנתבעת 2 לתובע, סך של – 4,365 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד פסיקתם, שכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ וכן מחצית אגרת בית משפט כפי ששולמה.

הנתבעת 3 תשלם לתבע סך של – 4,365 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד פסיקתם, שכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ וכן מחצית אגרת בית משפט כפי ששולמה.

כל התשלומים ישולמו לידי ב"כ התובע בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסיקתם ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ב טבת תשפ"ב, 16 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.