1. בהמשך להחלטה מיום 24.1.22 בה נקבע כי אין לאפשר לחייבים מכר עצמי של דירת המגורים, אלא יש לממש את הדירה על ידי הכונס של הבנק יחד עם הנאמנת, השלימו הצדדים טיעוניהם ביחס לתקופת הסידור החלופי.

החייבים בבקשתם מסכימים כי חלות הוראות סעיף 38 לחוק ההוצל"פ הקובע:

"שווי הסידור החלוף יהיה בסכום המאפשר לחייב לשכור דירת מגורים באזור מגוריו התואמת את צורכי החייב ובני משפחתו הגרים עמו למשך תקופה שלא תעלה על 18 חודשים; ואולם רשם ההוצאה לפועל רשאי להעמיד לרשות החייב ובני משפחתו הגרים עמו סידור חלוף לתקופה ארוכה מהתקופה האמורה אם סבר שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת"

אולם סבורים כי לאור נתוניהם האישיים יש לקבוע תקופה של 48 חודשים במכפלת 6,500 ₪ לחודש.

הבנק והנושה המובטח בדרגה שניה סבורים כי אין לסטות מתקופת 18 החודשים וניתן לקצוב דמי שכירות חודשיים בין 4,300 ₪ (דמי שכירות ממוצעים באשדוד לדירת 4 חדרים) לבין 5,000 ₪. הנושים מפנים למחדלי החייבים בהליך, להעדר הסבר לכך שאינם ממצים כושר השתכרותם, ולכך שגרים עימם שני ילדים בגירים אשר הכנסתם אינה מדווחת.

הנאמנת סבורה כי חלות יתר הוראות סעיף 229 לחוק הדנות בתקופת של 48 חודשים עם אפשרות לקצר אותה, אולם סבורה כי לאור מחדלי החייבים ונסיבותיהם האישיות והמשפחתיות, יש לקצר את התקופה ולהעמידה על 24 חודשים. ביחס לדמי השכירות ממליצה לאור בדיקותיה באשר לדמי שכירות באזור להעמידם על 4,600 ₪ לחודש.

הממונה מצטרף לעמדת הנאמנת.

2. לאחר בחינת טענות הצדדים, מצאתי כי נקודת המוצא היא זכותם של החייבים ל- 18 חודשי סידור חלופי.

מאחר ועל הדירה רובצת משכנתה והנושה המובטח ביקש לממשה, אזי חל סעיף 229(ז) לחוק המפנה לסעיף 38(ג) לחוק ההוצל"פ (לעניין זה ראה החלטתו המפורטת של כב' השופט ר' אילן מיום 23.2.21 בחדל"פ (שלום ת"א) 24067-02-20 בן טובים נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז תל אביב). בפועל עצם העובדה כי המימוש יבוצע על ידי הנאמן אין משמעות הדבר כי לא מבוצע בפועל מימוש של משכנתה. הנושה המובטח נפגע בזכויותיו עת מפקיעים ממנו את הזכות לממש בעצמו ואין מקום לפגוע בו שוב ולבטל את תנאי המשכנתא המבהירים כי דמי הסידור החלוף ייקבעו לפי הוראות חוק ההוצל"פ.

על כן, נקודת המוצא היא כי החייבים זכאים לסידור חלוף למשך 18 חודשים, אולם בנסיבות מיוחדות ניתן להאריך את התקופה. על כן, הדרך הראויה היא כי בית המשפט של חדלות פירעון ייקבע את משך הסידור החלוף, גם אם יעביר את ביצוע המכירה בפועל ללשכת ההוצל"פ. לבית המשפט תמונה רחבה של חובות החייב, היקף הנשייה ונסיבות יצירת החובות, ולכן ראוי כי הוא זה שייקבע את משך הדיור החלוף בשים לב למכלול השיקולים בבסיס הליך חדלות הפירעון, לרבות הצורך בשיקומו של החייב.

היקף הסידור החלוף

3. כאמור לעיל, נקודת המוצא היא כי החייבים זכאים לסידור חלוף למשך 18 חודשים. למרות שחל סעיף 38 לחוק ההוצל"פ הקובע כי בנסיבות מיוחדות ניתן להאריך את התקופה, בבחינת השאלה האם ראוי להאריך את התקופה ניתן לשקול את אמות המידה בסעיף 229 (ה):

(א) גילם של היחיד ובני משפחתו הגרים עמו, ובכלל זה קרבתו לגיל הפרישה;

(ב) נסיבותיהם האישיות של היחיד ובני משפחתו הגרים עמו וצורכיהם הנוכחיים והעתידיים, ובכלל זה מצבם הבריאותי;

(ג) אם התקיים ביחיד תנאי מהתנאים להארכת תקופת התשלומים הקבועים בסעיף 163(ג);

(2) בבואו לקבוע את יכולת השתכרותו העתידית של היחיד יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, את גילו וקרבתו לגיל פרישה.

מבחינת טענות החייבים עולה כי לא הוצגו נתונים המסבירים מדוע החייב לא עובד והחייבת משתכרת סכום נמוך. לא פירטו הכנסות הילדים הבגירים ולא צירפו דוחות מפורטים ומהמעט שצירפו עולות הוצאות שאינן הולמות מי שנמצא בחדלות פירעון.

מנגד, מהנתונים עולה כי מדובר בבני זוג בני 45 ו- 48 הורים לשני קטינים שאחד בן 17.5 ושני ילדים בגירים גרים עימם. בנסיבות אלו, אין כל סיבה כי החייבים לא יצליחו לממן שכירות על ידי צירוף הכנסות כל בני המשפחה ומיצוי כושר ההשתכרות.

על כן, לא מצאתי כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות הארכת התקופה, מעבר ל- 18 חודשים. במאמר מוסגר יוער כי אם נקודת המוצא הייתה 48 חודשים, לא ברור כלל ועיקר כי מחדלי החייבים היו מצדיקים להפחית לחצי את התקופה כפי שהמליצה הנאמנת. יחד עם זאת, מחדלי החייבים והעובדה כי לא מגישים דוחות כנדרש ומסתירים הכנסת ילדיהם הבגירים, מובילה למסקנה כי אינם זכאים לסידור חלופי מעבר ל- 18 חודשים.

4. באשר לשיעור דמי הסידור החלוף לחודש, מצאתי כי יש לאמץ את המלצת הנאמנת, לאור בדיקותיה כי דמי שכירות לדירה בת 4 חדרים באזור עומדת בממוצע על 4,600 ₪. על כן, מצאתי מקום לאמץ את עמדת הנאמנת והממונה כי החייבים זכאים לדמי שכירות של 4,600 ₪ לחודש. יוער כי טענת החייבים אין לה בסיס וודאי אינם זכאים לדמי שכירות הדומים לדירה שנמכרת שהיא מעבר לנחוץ למגורים סבירים.

על כן, אני קובע כי יש להעמיד לחייבים כתנאי לפינוי. דמי סידור חלוף בסך של 82,800 ₪.

5. באשר למועד הפינוי, לצורך מכירת הדירה יש לפנות את החייבים, שכן מהתנהלותם עד כה עולה כי אינם משתפים פעולה עם ההליך. החייבים מוזהרים כי עליהם לשתף פעולה עם הנאמנת לצורך מכירת נכסיהם והימנעותם מלעשות כן יכולה לגרום לביטול ההליך.

על כן, אני מורה על פינוי הדירה עד ליום 1.5.22.

בטרם הפינוי בפועל יש לשלם לחייבים עבור 6 חודשי שכירות, בין אם כתשלום מקדמה על ידי הבנק, אותה יקבל מהתקבול הראשון, ובין אם מהתקבול הראשון מהמכר.

ניתנה היום, כ"ו אדר ב' תשפ"ב, 29 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.