1. בפני בקשת תובע להעביר סכסוך לבירור בפני בורר מוסכם. התובענה נפתחה בהגשתו לביצוע של שיק להוצאה לפועל, אולם משעה שהגיש הנתבע התנגדות לביצוע השיק, עתר התובע, כאמור, לעכב את ההליכים ולהעביר את התיק לבורר. הנתבע מתנגד לכך ממספר נימוקים.

2. נעשה ניסיון, דרך כתבי טענות וגם בדיון פרונטלי, לרדת לסוף דעתם של הצדדים, ולבדוק אפשרויות של הגעה לפתרון מוסכם – אך הניסיון כשל.

3. אין חולק, כי השיק ניתן כשיק ביטחון בקשר להסכם שכירות (הנתבע הוא השוכר), שבו נכללה תנייה זו (ההדגשות וטעויות הפיסוק במקור – צ.ל.):

"כל דין ודברים שיהיו בין המשכיר לשוכר, ייושב ויוכרע הדבר בידי הרב חיים פרוס שליט"א, מכפר חב"ד, שהוא הבורר-מוסכם ומחייב, ללא זכות-ערעור ; אשר נקבע בהסכמת 2 הצדדים, בחתימתם על הסכם זה. (באם הרב פרוס לא יהיה בארץ וכדו' מועברת סמכות בוררות זו, ללשכת-ההוראה בכפ"ח [=בכפר חב"ד – צ.ל.] שהרח"פ [=שהרב חיים פרוס – צ.ל.] חבר בה כיום.("

4. התובע, כאמור, מבקש להעביר את התובענה לבוררות בפני הרב פרוס הנזכר, ואילו הנתבע מתנגד. הנתבע טוען, באופן כללי, טענות אלה: חוזה השכירות הוא חוזה אחיד הכולל תניות מקפחות (זאת אגב טענתו, כי התובע מרבה להעביר סכסוכים עם שוכרים לבוררות בפני אותו רב); הנתבע לא התכוון להעביר לבוררות סכסוכים בקנה מידה כזה, אלא רק עניינים פעוטים; הבורר המדובר אינו ראוי לאמון הצדדים (זאת נוכח ריבוי ההליכים שמנהל התובע בפניו, באופן המעורר חשש למשוא פנים; ונוכח היות כל הדיינים באותו בית-דין אשכנזים, בניגוד לנתבע); כי מסיבה זו מוכן הנתבע לבוררות בפני פורום אחר; ולבסוף, כי בעצם הגשת השיק לביצוע בהוצאה לפועל גילה התובע דעתו כי הוא אינו מעוניין בבוררות, שאחרת מדוע פנה להוצאה לפועל, ולפיכך אין זה נכון שהתובע עשה כל שביכולתו כדי לברר את המחלוקת בבוררות.

5. התובע משיב על טענות אלה, כי הנתבע מכפיש את בית הדין המקומי ואת הרב פרוס במיוחד, בטענות חסרות שחר, שלא נתמכו אפילו בתצהיר, ולשם הזהירות הוא מצהיר, כי אין כל קרבה אישית בינו לבין הרב פרוס (או מי מחברי בית הדין האחרים); כי בית הדין נבחר בשל היכרותו את השכונה, על צביונה המיוחד, ואת הנכס; ולבסוף, כי אין בהגשת השיק להוצאה לפועל כדי לעמוד בסתירה לרצון להתדיין בפני בורר, שכן לשכת ההוצאה לפועל אינה ערכאה דיונית, וממילא, כי הדבר נעשה רק לאחר שהנתבע הצהיר כי אינו מוכן לחתום על שטר בוררות בפני הרב פרוס.

6. בדיון שהתקיים, חזרו הצדדים באופן כללי על טענותיהם, ולדיון התייצב גם יו"ר ועד כפר חב"ד, הר שמעון רבינוביץ, שהוא בן דודו של אחד הדיינים בבית הדין המדובר, והגיש לבית המשפט מכתב שכתב, המשבח את מוסד בית הדין "בית ההוראה של כפר חב"ד", ואת הכשרתם וניסיונם של חברי ההרכבים שבו.

7. בסופו של דבר, יש לדחות את כל התנגדויותיו של הנתבע, ואני סבור שהוא כבול בתניית הבוררות שנכללה בהסכם השכירות. בירור ההתנגדות יושהה, אפוא, על מנת לאפשר לצדדים למצות את הליך הבוררות. הוראות בעניין זה תינתנה בסוף ההחלטה.

8. נפתח בטענות העקרוניות. אני מתקשה לראות כיצד ניתן לטעון שהסכם השכירות הוא חוזה אחיד. אין בו הסממנים העיקריים של חוזה כזה, גם אם הוא מן הסתם חוזה שנוסח על ידי אחד הצדדים. חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982, מגדיר חוזה אחיד כ"נוסח של חוזה שתנאיו... נערכו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם." איני סבור שנכון לראות חוזה שכירות כעונה על הגדרה זו, מקום בו אין מדובר במשכיר מוסדי, המשכיר נכסים רבים לאנשים שונים. חוזה שכירות, המיועד לנכס יחיד, והמשמש בכל פעם לאדם ספציפי, המוחלף על ידי האדם הבא אחריו, אינו החוזה המתואר בהגדרה הנזכרת, שאם לא תאמר כן, הרי שמרבית חוזי השכירות המשמשים במשק ייחשבו חוזים אחידים, על כל ההשלכות של הדבר על חופש החוזים ותנאי המסחר המקובלים.

9. אעיר, בהקשר זה ובהקשר גם לטענות הבאות, כי רובן נשענות על עובדות לא מעטות, וצודק התובע באמירתו העקרונית, כי הנתבע לא הגיש תצהיר בתמיכה בטענות עובדתיות אלה, ועל כן, מעיקר הדין, ממילא לא ניתן לשעות לטענותיו. כך: את קיום היסודות ההופכות חוזה לאחיד, ותניה למקפחת, על הטוען להוכיח; בלא תצהיר, אין הנתבע יכול אף להתיימר ולבסס את טענתו (לבד מכך שכאמור, גם לגופה אני סבור שאין לקבלה).

10. גם הטענה, כי הגשת השיק לביצוע בהוצאה לפועל חוסמת את הבקשה הנוכחית לעיכוב הליכים, לא תוכל להתקבל. סעיף 5(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, קובע שבית המשפט יעכב את ההליכים (בבית המשפט), "ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך". ברור, שמעיקר הדברים, כפי שעובר כחוט השני בכל כתבי טענות התובע, הוא מוכן לעשות כל הנדרש לקיום הבוררות. מנגד, לכאורה עצם הגשת השיק לביצוע מלמדת כי הוא תר אחר ערכאה אחרת לבירור עניינו. אלא, שמקום בו אין למעשה חולק שהתובע חפץ בבוררות לפני הגשת השיק לביצוע, ופנה שוב להעברת העניין לבוררות מייד לאחר הגשת ההתנגדות, בעוד הנתבע הוא שנמנע מלאפשר את קידום הליך הבוררות (גם אם טעמיו היו כנים), שוב לא ניתן לקבוע, כי בעצם הגשת השיק לביצוע היה משום ויתור בהתנהגות על תחולת תניית הבוררות, או כי התובע אינו נכון לעשות כל הנדרש לשם קיום הליך הבוררות.

11. ומהטענות העקרוניות לספציפיות: הדופי שמטיל הנתבע ברב פרום (ובמידה מסוימת גם ביתר חברי בית הדין) הוא חמור, עד כדי ייחוס מניעים פסולים וישיבה בדין חרף היכרות אישית. ברור שטענות מעין אלה לא ניתן לטעון על דרך הסתם, בלא אף לתומכם בתצהיר, וללא כל אסמכתאות וראיות (כגון: תצהירי בעלי דין אחרים שהופיעו בפניו ויכולים לבסס תשתית להפגנת משוא פנים, ואפילו מראית עין של משוא פנים, לטובת התובע). לבד מהצורך להוכיח את עצם החשש, היה על הנתבע גם להראות, כי מדובר בעניין חדש, שלא היה ידוע לפני חתימת ההסכם, שאחרת – מדוע חתם על הסכם הכולל תניית בוררות זו?

12. מסיבות מובנות, אין בדעתי להתעכב על הטענה הנוגעת להיות חברי בית הדין אשכנזים. חזקה עליהם, שלא ההשתייכות העדתית ולא נוסח התפילה של המתדיין בפניהם הם המשפיעים על דעתם התורנית ועל פסיקתם ההלכתית. לבטח, שטענות מעין אלה יש לבסס כדבעי, ולא להפריחם באוויר בלא תשתית.

13. הפועל היוצא הוא, שאני מקבל את הבקשה לעיכוב הליכים, ומורה כי ההתנגדות לא תידון בבית המשפט, אלא שהעניין כולו יועבר לבוררות בפני כב' הדיין, הרב חיים פרוס, בבית הדין "בית ההוראה של כפר חב"ד", בהתאם להוראות תניית הבוררות. אציין, עם זאת, כי הצדדים הסכימו בדיון בפני, כי ינוהל פרוטוקול של הליך הבוררות, ועל כן מתבקש כב' ביה"ד דשם לעשות כן, ולנהל פרוטוקול של ההתדיינות בפניו.

14. הנתבע יעשה כל הדרוש כדי לאפשר את קיום הליך הבוררות בהקדם האפשרי.

15. הצדדים יגישו דיווח לתיק עם תום הליכי הבוררות.

16. משנדחתה בקשת הנתבע, והתובע נדרש להגשת תגובות ולהתייצבות לדיון, אני מחייב את הנתבע בהוצאות התובע בסך של 1,800 ₪, ללא קשר להמשך ההתדיינות בבוררות ולתוצאותיה. מצופה, כי הנתבע יפעל בהתאם להחלטה זו (ובהתאם להוראות הבורר), באופן שלא יצריך את התובע לשוב ולפנות בבקשות למתן סעד אכיפתי.

ניתנה היום, כ"ד אייר תשפ"ב, 25 מאי 2022, בהעדר הצדדים.