הוחלט להכריע בערעור לפי החומר הכתוב המונח לפנינו מכוח תק' 138(א)(5) של תקסד"א- 2018.

הערעור הוא על פסק דינו של בימ"ש השלום בב"ש ( כב' השופטת רחלי טיקטין- עדולם), אשר ניתן ביום 26/5/20 בת"א 67595-02-19, ולפיו נדחתה תביעה כספית, בסכום של 1.5 מיליון ₪, שהגישה המערערת כנגד המשיבה, וזאת, בשל אי הפקדת ערובה, בסכום של 50,000 ₪, אשר המערערת חויבה בהפקדתה, לשם הבטחת הוצאות המשיבה בהליך, בהחלטה קודמת, שניתנה ביום 2/1/20.

החיוב להפקיד ערובה להוצאות המשיבה נעשה מכוח סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט- 1999.

מהמועד שנקצב להפקדת הערובה- 9/2/20 ועד למתן פס"ד מושא הערעור חלפו כ- 4 חודשים, שבמהלכם ניתנו למערערת הזדמנויות להסרת המחדל, אך אלה לא נוצלו. המערערת, ללא ספק, לקתה בהתנהלות בעייתית ודחיינית, שכמעט לא הותירה ברירה לבימ"ש השלום זולת סילוק התביעה על הסף.

לאמיתו של דבר, פס"ד דחיית התובענה, מושא הערעור, חלוט זה מכבר. המערערת פעלה באופן "יצירתי" להארכת המועד להגשת הערעור, בדרך של הגשת בקשה "לעיון חוזר" בהחלטות קמא וכיו"ב. בנוסף- וככל שההשגה הערעורית הנוכחית הופנתה כלפי ההחלטה האחרונה, מיום 3/3/21, אשר ניתנה בבקשה לבטול פס"ד הדחיה, הרי, מלכתחילה, אין מדובר בערעור בזכות, וצריך היה להגיש בקשה לרשות לערער עליה.

ברם- המשיבה, בהגינותה, במענה שניתן על הצעת בימ"ש זה (חתומה בידי האב"ד), מיום 26/5/21, ובאמצה את המומלץ שם, ניאותה, שלא לעמוד על הטיעון הדיוני המקדמי דנן. המערערת, מצידה, לא קיבלה את ההצעה כלשונה, וביקשה לערוך בה מודיפיקציות כאלה ואחרות. עם זאת- ובשל הנסיבות שיפורטו מייד, נראה את המשיבה כמי שעדיין דבקה בויתור על הטענות הדיוניות המקדמיות, וכמי שמסכימה לליבון הערעור לגופו.

בליבת הערעור מצויה הטענה, שהסנקציה שניתן לנקוט כנגד מי שאינו מפקיד את הערובה לפי סעיף 353א היא עיכוב הדיון בתובענה, ולכל היותר – מחיקתה, אך אין אפשרות להורות על סנקציה קיצונית של דחיית התובענה, כפי שנעשה כאן.

הטענה הערעורית הזו נכונה לגופה, אולם, ההלכה המורה כך, נקבעה בידי ביהמ"ש העליון רק ביום 15.7.20 (משמע – כחודשיים לאחר פסק הדין קמא שדחה את התביעה), וזאת - במסגרת רע"א 7687/18 מדינת ישראל נ' חסן (מספר ההליך המאוזכר בהודעת הערעור – שגוי). קדמה לפסיקה זו התלבטות בהחלטות השונות שניתנו, בערכאות הדיוניות, ביחס לסנקציה שניתן להפעיל בגין מחדל בהפקדת הערובה. אין צורך להיכנס לפרטי הדברים, ודי לומר, שביהמ"ש העליון קבע, במותב תלתא, שבמקרה כזה, הסעד הקיצון הינו מחיקה, ואין מקום לדחות תובענה, דבר שהשלכותיו כמובן קשות וסותמות הגולל על מיצוי אותה עילה.

משום מה, המערערת לא הציפה טיעון הנשען על ההלכה שנפסקה כאמור, באותן בקשות שהוגשו לבימ"ש השלום, גם במועדים שלאחר פרסום פסה"ד ברע"א 7687/18. ברם – הדבר נטען בהודעת הערעור ובעמדה שניתנה מטעם המערערת לגבי הצעת האב"ד.

משמע – המצב המשפטי ביחס להיתכנות דחיית תביעה בשל אי הפקדת ערובה, נכון ליום מתן פסה"ד קמא היה מעט עמום. הדברים התבהרו במועד שבין מתן פסק דחיית התובענה לבין מועד הגשת הערעור הנוכחי. כיום – הובהר, שניתן, לכל היותר, להורות על מחיקת התביעה, ולא על דחייתה.

לטעמנו, גם לעת מתן פסק הדין, במאי 2020, ולמרות שהמשיבה ביקשה מבימ"ש השלום לדחות התביעה, היה מקום שביהמ"ש יורה על מחיקה, ולא על דחייה, באופן שלא יחסום לחלוטין את האפשרות שבפני המערערת לקבל יומה בביהמ"ש ולברר את עילת תביעתה. ניתן היה להתנות הגשה מחודשת של התביעה בהפקדת הערובה, בבוא היום, לצד חיוב בהוצאות מותנות, וכיוצ"ב, וזו, אכן הייתה רוח הדברים בהמלצה שניתנה בערכאתנו, ושאוזכרה לעיל. כאמור – ב"כ המערערת לא אימץ את ההצעה כלשונה.

משום כך – האיזון הנכון בין האינטרסים הלגיטימיים של שני הצדדים, ובהינתן ההתנהלות המחדלית, המשמעותית, מצדה של המערערת, יהיה על דרך קבלה חלקית של הערעור, תוך המרת דחיית התביעה שהוגשה במחיקתה בלבד, ובהוספת תנאים מתאימים לעת ההגשה מחדש, ככל שהמערערת תעשה כן.

לפיכך – התביעה שהגישה המערערת כנגד המשיבה נמחקת. אין שינוי בהוצאות שפסק בימ"ש השלום בהחלטה המקורית מיום 2.1.20. ככל שהמערערת תגיש תביעה חדשה בעילה זהה או דומה, בירורה והמשך הטיפול בה יותנו בהפקדת הערובה, כפי החלטת ביהמ"ש השלום, מושא הערעור, וכן בתשלום ההוצאות שנפסקו בבימ"ש השלום.

בערעור הנוכחי – שלמעשה הוגש תוך החמצת המועד ובהליך שגוי של ערעור בזכות, ושאלמלא התייחסותה העניינית וההגונה של המשיבה, היה, אולי מקום לסלקו על הסף, ראינו לפסוק הוצאות לחובת המערערת, אף, שלכאורה ערעורה התקבל בחלקו.

המערערת תשלם הוצאות המשיבה בערעור בסכום של 7,500 ₪ אשר יועברו למשיבה מתוך הערבון, באמצעות ב"כ המשיבה, ויתרת הערבון, על פירותיו, תוחזר למערערת באמצעות בא- כוחה.

ניתן היום, כ"א סיוון תשפ"א, 01 יוני 2021, בהעדר הצדדים.